קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חשיפה לרעש מלגזות: 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.12.12 (להלן - הוועדה). 2. הועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכותו של המערער בתביעתו להחמרת מצבו בעקבות פגיעה שהוכרה בשמיעתו בשנת 2004. טרם ההחמרה קבעה וועדה רפואית ביום 21.8.05 כי למערער 0% נכות החל מיום 24.2.2004 על-פי פריטי ליקוי 72(4)ד'1 ו- 72(1)(א)(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה). הוועדה שבמוקד הערעור כאן קבעה כי אין החמרה בליקוי השמיעה ממנו סובל המערער. מכאן הערעור שלפני. 3. טענת הערעור העיקרית שהועלתה היא, כי הוועדה ציינה בין נימוקיה את דברי ב"כ המערער בפניה לפיהם, לכאורה, "החשיפה לרעש התמעטה בשנים האחרונות" אלא שלציטוט זה אין שחר, ולפיכך אין בסיס למסקנת הוועדה. 4. מנגד טוען המשיב כי הוועדה סמכה מסקנתה על מספר שיקולים, וביניהם השינוי בבדיקות השמיעה והיותה בלתי אופיינית לחשיפה לרעש. עוד נטען כי הציטוט מדברי ב"כ המערער, גם אם אינו נכון, אינו מעלה ואינו מוריד לשאלת מסקנתה הסופית של הוועדה. 5. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בסעיף הדן בנימוקי הערעור (סעיף 19) מצוין: "עו"ד מציין כי בן 48 שנים. עבד בחשיפה לרעש גם במשאיות שיותר רועשות, מזה 3 שנים החמרה בחשיפה למכשירי קשר ומלגזות. מפריע לתפקוד יום יומי". בסעיף תלונות הנפגע (סעיף 20) צוין כך: "מזה 3 שנים חלה החמרה, חוסר שינה בלילה, צפצופים בלילה, שריקות לא מצליח להירדם, נרדם מעט כל הזמן צפצופים גם בזמן השינה, במשך היום גם צפצופים מרגיש כל הזמן "בתוך המוח". לא מקבל טיפול, ירידה בשמיעה, צועק בדיבור, בעיות בבית, ישן עם טלוויזיה דלוקה". בתחתית סעיף 20 מופיעה חתימתו של המערער. 6. באשר לליקוי השמיעה קבעה הועדה כי בדיקה מיום 16.1.12 העלתה כי קיים ליקוי תחושתי עיצבי מזערי בתדרים הגבוהים ורוב הליקוי השמיעתי הוא ליקוי שמיעה הולכתי עם ממוצע של 40/20 ד"ב בתדרי הבנת הדיבור, כי ליקוי נתמך בעקומה טימפנומטרית המצביעה על תפקוד ליקוי של האוזן התיכונה. על יסוד ממצאים אלה קובעת הוועדה כי מדובר בליקוי שמיעה הולכתי שאינו קשור לחשיפה לרעש. עוד מוסיפה הוועדה כי גם בדיקת השמיעה מביה"ח וולפסון מיום 20.7.11 מצביעה על ליקוי שמיעה הולכתי דו-צדדי. לאור האמור קובעת הוועדה כי אין לפגע נכות בגין ליקוי שמיעה בתדרי הדיבור. 7. באשר לטנטון - הוועדה מציינת כי תלונות המערער על קיומו של טנטון "בכל מקום ובכל מצב אפילו בעת השינה, אינה סבירה, וזאת גם בהתייחס לליקוי השמיעה ממנו סובל המערער ובהתייחס לבדיקת מאפייני הטנטון שנערכה לו ביום 23.8.11, שאף היא אינה מתאימה לליקוי השמיעה הנוכחי של המערער. 8. בסעיף הסיכום והמסקנות (סעיף 23) ציינה הוועדה עוד כי לאחר השיחה עם התובע קיבלה לעיונה בדיקת שמיעה שנערכה ביום 18.6.12. לגביה קבעה הוועדה כי: "בדיקה זו שונה בתכלית מבדיקת השמיעה שנערכה 5 חודשים קודם לכן, ואינה אופיינית בתבניתה לבדיקת שמיעה המתקבלת אצל מי שנחשף לרעשים דוגמת הרעשים אליהם נחשף התובע, ובמיוחד לאור העובדה שהתובע חשוף לרעשים אלה כבר שנים רבות ולמעשה, עפ"י דברי עו"ד בשנים האחרונות החשיפה לרעש התמעטה לאור השיפור שחל בסוג המשאיות ובמידת הרעש שהנהגים נחשפים לו. לאור זאת אין הועדה מקבלת את בדיקת השמיעה הזו כבדיקה המייצגת את הבדיקה זו. הועדה דוחה את ערר הנפגע וקובעת כי אין החמרה". לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לקבל את עמדת המערער, וכי הנמקת הוועדה מתבססת, לפחות בחלקה, על ציטוט חלקי מדברי ב"כ המערער. משמקורו של ציטוט זה אינו ברור , והדברים אינם עולים במפורש מנימוקי הערר או מסעיף התלונות בפרוטוקול - יש מקום לאפשר דיון נוסף בפני הוועדה. כמו כן לא ברור מהחלטת הוועדה כי מדוע אין לקבל את תוצאות בדיקת השמיעה מיום 18.6.12, ומה פירוש הביטוי כי בדיקה אינה "מייצגת את הבדיקה הזו" כאמור בסעיף 23 לפרוטוקול. היעדר הנמקה מספקת מהווה טעות משפטית המצדיקה בנסיבות מקרה זה את התערבותו של בית הדין. 10. לאור האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים. הוועדה תזמן את המערער, ותפעל באופן הבא: א. תעיין שוב בתוצאות בדיקת השמיעה מיום 18.6.12, תציין ממצאיה, ובאם אין לקבלם כבסיס לקביעת נכות - תנמק החלטה בעניין זה. ב. תתייחס לטענת המערער לפיה מידת החשיפה לרעש לא התמעטה בשנים האחרונות, ותקבע האם יש באמור כדי לשנות מקביעתה באשר לדרגת הנכות. 11. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 12. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מטרד רעשחשיפה לרעשמלגזה