הנתבעת טענה שהתובע סיפק חשבוניות לא חתומות אשר אין בהן כל אינדיקציה לפיה קבלה היא את הסחורה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חשבוניות לא חתומות: 1. בפני תביעה שהוגשה על ידי התובע העוסק בשיווק ומכירת מוצרי בשר לקבלת סך של 43,952 ₪ מהנתבעת בגין קניית בשר אשר נטען כי רכשה ממנו במהלך שנת 2011. 2. טענות התובע לטענתו החל לספק בשר ומוצריו לחברת איסטנבול אקספרס בע"מ לפני כתשע שנים שהינה חברה שהיתה ממוקמת באותה כתובת כמו הנתבעת וההתנהלות בשתי החברות היתה מול אותם גורמים. משכך, נטען שתחילה בוצעו הזמנות טלפוניות על ידי נציגי חברת איסטנבול אקספרס בע"מ, מר יוני ולאחר מכן על ידי מר ארמנד (להלן: "ארמנד") שביצע הזמנות טלפוניות יומיות אצל התובעת כאשר הסחורה סופקה תחילה למחסן של חברת איסטנבול אקספרס בע"מ והתשלום עבורה התקבל בימי שישי עת היה התובע מגיע לחנותו של ארמנד. לאחר מספר שנים התשלום השבועי הפך לתשלום דו שבועי ולאחר מכן שולם בשיקים דחויים. בתחילת שנת 2011 נסגר המחסן בו סופקה הסחורה והתובע החל לספק הסחורה למטבח חברת איסטנבול אקספרס בע"מ. לטענתו, בשלב כלשהו פנה אליו ארמנד והציע לו להיכנס עימו כשותף שלו אולם הוא סרב להצעה ואז ארמנד פתח חברה אחרת היא הנתבעת ובה גיסו של ארמנד, מאיר, הוא הבעלים אולם על אף האמור, הודיע ארמנד לתובע שההתנהלות בין הצדדים תימשך כפי שהיתה עד כה. חרף זאת, לאחר פתיחת החברה החדשה, היא הנתבעת, החלו פיגורים בתשלומים ונוצרו קשיים בגבייה. כאשר הבין התובע לגרסתו, שיש בעיית תשלום, החל להאט קצב אספקת הסחורה עד שיחסי העבודה בין הצדדים פסקו לחלוטין בחודש יוני 2011. לטענתו, הובטח לו על ידי ארמנד שיועבר הכסף אולם בסופו של יום הגם שהעביר רשימת מספרי חשבוניות ושיקים לנתבעת על פי דרישת נציגיה לא שולם דבר ומשכך הוגשה תביעה זו. 3. טענות הנתבעת מנגד טענה הנתבעת שדין התביעה להידחות. לטענתה, התקשרה עם התובע לשם הזמנת בשר בשנת 2011 והתובע סיפק לה בשר ואין לה כל קשר לחברת "פאשה של העיר" הממוקמת בראשון לציון. לגרסתה, סופק הבשר בהסתמך על האמון שהיה בין הצדדים. במצב דברים זה מסר מנהלה, ארמנד לתובע מפתח למחסן הבשר והתובע סיפק בשר למחסן ללא בדיקה ואימות נתוני האספקה ובמהלך הזמן כאשר הבינה שאין התאמה בין השיקים שניתנו על ידה לחשבוניות שקבלה מהתובע דרשה להסדיר העניין וכאשר סרב התובע להעביר לה הנתונים בקשה להפסיק ההתקשרות עימו. לגרסתה, שלמה ביתר לתובע סך של 21,052.09 ₪. כן טענה הנתבעת שחלק מהחשבוניות שצורפו כלל אינן קשורות לה אלא לחברה אחרת בשם "פאשה של העיר" השונה מ"שווארמה פאשה" ולכן אינן שייכות לעסקיה ואף נטען שיתר החשבוניות אינן כוללות אישור קבלת סחורה ואין בהן להוות אסמכתא לקבלת הסחורה. הנתבעת אף הוסיפה וטענה שהתובע מנסה ליצור מצג לפיו מדובר במכירות בודדות שבגינן לא בוצע תשלום תוך הסתרת כלל התנהגותו כאשר ברור שבאם ימציא התובע כרטסת הנהלת חשבונות רלוונטית לעסקאות יסתבר שהוא זה שחייב לנתבעת סכומים ששלמה ביתר. אשר על כן ונוכח האמור לעיל, טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות. 4. דיון כהערה מקדימה יצויין שבשים לב לכך שמדובר בתביעה המתנהלת בהליך של סדר דין מהיר והואיל ואין בפסק הדין משום חידוש או חשיבות מיוחדת לצדדים פסק הדין ינומק באופן תמציתי כאמור בהוראות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. בעניין הנדון, טענה הנתבעת כאמור לעיל שהתובע סיפק חשבוניות לא חתומות אשר אין בהן כל אינדיקציה לפיה קבלה היא את הסחורה. אכן, כטענת הנתבעת המדובר בחשבוניות לא חתומות, אלא שעל אף האמור לא הכחישה הנתבע שכך פעלו הצדדים ולעניין זה אף העיד ארמנד כי: "סיפק סחורה ולא תמיד היתה חשבונית, שהיה מביא את הסחורה לא היה מביא חשבונית תמיד, היה מביא רשימה של מספרים והיה אומר מגיע כך וכך, היינו עובדים באמון כל השנים כפי שאמר וכתבנו לו שיקים בלי לבדוק" (ראו עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 22-24). משכך, אין ספק שהתובע פעל בהתאם לנוהג שהיה מקובל בין הצדדים מזה כתשע שנים. אומנם טען ארמנד בחקירתו שלאחר הקמת החברה החדשה ביקשה הנתבעת לשנות הנוהג ואף הודע על כך לתובע, אך לא הוצגה כל ראיה לעניין, לא הוצגה תכתובת, מה גם שארמנד לא מצא לנכון לציין עובדה זו בתצהירו ללא הסבר מניח הדעת. יתרה מזאת, גם ארמנד העיד שעד ה- 19/5/2011 השיטה בין הצדדים עבדה מצוין אולם לאחר מכן כאשר הגיע אחיו לנהל העסק הוא לא הסכים לאופן ניהול שכזה. לגרסתו, לאחר פתיחת החברה החדשה הפסיק לטפל בניירת ומי שעשה כן היה אחיו אשר דרש חתימה על חשבוניות. יוער שאחיו של התובע אשר ככל הנראה הוא בעל תפקיד לא ברור בנתבעת לא הגיש תצהיר ללא הסבר מניח וכל עדותו של ארמנד לפיה אחיו סרב לאופן התנהלות שכזה מהווה עדות שמיעה שאין לקבלה ואין ליתן לה כל משקל. אוסיף שגם מנהל הנתבעת על פי הצהרת ארמנד הוא גיסו, מר מאיר אבוטבול, אשר גם הוא לא מצא לנכון לפרט ולהביר מה היו נהלי הנתבעת עליהם סוכם עם התובע לאחר שהוא בעצמו הפסיק לטפל בניירת. 5. יתרה מזאת, במענה לשאלת בית המשפט הצהיר ארמנד שתפקידו בנתבעת היה עזרה בלטפל במקום ללא משכורת. משכך לא ברור מדוע לא הוגש תצהיר מנהלה של הנתבעת וכן תצהיר האח או הרו"ח אשר טפלו בענייניה הפיננסים של הנתבעת וידעו להעיד מה היו הנהלים החדשים שנקבעו ואף יכלו להעיד על אי התאמות בין הסחורה שסופקה לבין דרישת התשלום בגינה, שכן ארמנד אף לא ידע לומר מה היו הנהלים שנקבעו ומה היתה בדיוק הסחורה שסופקה ומתי ואיך שולם עבורה. 6. המדובר אם כן בעדים נדרשים אשר לא העידו ללא הסבר מניח הדעת. אומנם טען הנתבע כי אחיו חלה, אך לא הציג כל אסמכתאות לעניין ואף טען שחשב שלא היה צורך בתצהירו, אולם ברי כי אין בכך בכדי להצדיק העובדה שלא מצא לנכון להגיש תצהיר. אף בהתייחס למנהל הנתבעת, מר מאיר אבוטבול, לא ניתן כל הסבר מניח הדעת מדוע לא הגיש תצהיר מטעמה ולא התייצב לדיון וכל שנטען היה שהוא עובד ולכן לא מצא לנכון להעיד בתיק. 7. ההלכה בעניין אי זימון עד ידועה ומוכרת ולפיה כאשר צד נמנע מלהביא ראיות המחזקות גרסתו, קמה חזקה לפיה אילו זומנו העדים הנוספים, עדותם היתה פועלת כנגדו. לעניין זה כבר נקבע זה מכבר כי: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימ, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו". (ראו ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם ביום 9/5/2011). משכך, אין לקבל גרסת הנתבעת באשר לשינוי נהלים ופנייתה לתובע לעמוד בנהלים הללו ומדובר בטענה סתמית שדינה להידחות ואני קובעת שהוכח די הצורך שהתובע סיפק הסחורה בהתאם לנהלים שהיו מקובלים על ידי הצדדים במשך למעלה מתשע שנים. 8. הנתבעת הוסיפה וטענה בסיכומיה כי שלמה לתובע סך כולל של 82,303 ₪ בהתאם לשיקים שצרפה לכתב הגנתה והואיל וסכום התביעה עומד על סך של 43,085 ₪, די באמור בכדי לאיין התביעה. אף טענה זו דינה להידחות. המדובר בטענה שעולה לראשונה בסיכומים ואין לה כל זכר בכתב ההגנה ללא כל הסבר מניח הדעת. אומנם טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי שלמה לתובע ביתר סך של 21,052.09 ₪, אולם טענתה זו אינה מתיישבת עם הודעת בא כוחה מיום 5/9/2011 אותה צרפה כנספח לכתב ההגנה ובה ציינה ששלמה ביתר סך של 117,174 ₪ ועם האמור בסיכומיה מהם משתמע כי שלמה ביתר סך של כ- 39,000 ₪ ומשכך, אני קובעת שגרסת הנתבעת רצופת סתירות ללא הסבר מניח הדעת ואף כאשר נשאל נציגה לא ידע ליתן הסבר מניח הדעת לכך. 9. יתרה מזאת, ארמנד הצהיר כי חברת איסטנבול אקספרס בע"מ המשיכה לשלם בשיקים דחויים הגם שהפסיקה לעבוד בסוף חודש מרץ 2011. עם זאת, התחמק מלהשיב על השאלה האם שלמה הנתבעת לתובע באופן תשלום של "שוטף +90". משכך, ובהינתן הדעת לאמור לעיל ובשים לב לכך שהשיקים שהוצגו ניתנו לתקופה שבין אפריל 2011 ליוני 2011, מצאתי מקום להעדיף גרסת התובע שהיתה עקבית וסדורה ולפיה המדובר בשיקים שניתנו עבור חוב עבר של חברת איסטנבול אקספרס בע"מ ולא עבור חובותיה של הנתבעת. בנסיבות אלו, מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובע לפיה נותרה הנתבעת חייבת לו כספים בגין סחורה שסופקה לה על ידו בחודשים מאי יוני 2011. 10. גובה החוב המוכח אומנם טען התובע כי יתרת החוב לתשלום עמדה על סך של 43,952 ₪ נכון ליום 12/12/2011 אולם לא מצאתי שעובדה זו הוכחה. התובע צרף חשבוניות לתקופה הרלוונטית של חודשים מאי עד יוני 2011 כאשר על חלק מהחשבוניות נרשם "לכבוד פאשה של העיר" ועל חלקן נרשם "לכבוד שווארמה פאשה" כאשר אין מחלוקת ששמה של הנתבעת הינו "שווארמה פאשה מ.א. בע"מ". לתובע לא היה כל הסבר מניח הדעת לכך ששמה של הנתבעת שונה בחלק מן החשבוניות אותן הציג בפני. אומנם טען התובע שהתבקש להחליף את השם הרשום על גבי החשבוניות מאחר וכל פעם הוחלף שם מקבל הסחורה אולם לא הוצגה בפניי כל ראייה לכך, מה גם שאף התובע הודה שהתנהל מול חברת איסטנבול אקספרס בע"מ והנתבעת בלבד. משכך, אין לקבל הטענה לפיה נדרש כל פעם לרשום חשבוניות על שם חברות אחרות. לא זו אף זו, אף אם היה נדרש לעשות כן, לא הוכח שארמנד ויתר נציגי הנתבעת עבדו אי פעם באמצעות חברה הנקראת "פאשה של העיר" והוא התבקש לרשום שם זה על חשבונית כלשהי. 11. כך גם הודה התובע שסיפק סחורה לחנות הנקראת "פאשה של העיר" בעיר ראשון לציון במשך כשנתיים ובמקביל לתקופה בה סיפק סחורה לנתבעת. התובע גם הכחיש בחקירתו שבתוך החשבוניות שהוצגו בתיק מופיעות חשבוניות בסכום של כ- 16,000 ₪ על שם "פאשה של העיר". אלא שחרף הכחשתו זו של התובע, עיון בחשבוניות שצורפו לתיק מלמד שהוצגו בתיק בית המשפט חמש חשבוניות על שם "פאשה של העיר" ולא על שם "שווארמה פאשה" בסך כולל של 16,649 ₪ ללא כל הסבר מניח הדעת לעובדה ששם הנתבעת אינו מופיע בהן. לפיכך ובהיעדר כל הוכחה לכך שמדובר בסחורה שסופקה לנתבעת, אני קובעת שהתובע לא הרים הנטל להוכיח כי הסחורה שסופקה ופורטה בחשבוניות עליהן נרשם "פאשה של העיר" אכן סופקה לנתבעת ולכן אני קובעת שהתובע אינו זכאי לקבלת הסכומים הנקובים בחשבוניות הללו. משכך, זכאי התובע אך לקבלת סך של 26,644.61 ₪ בגין החשבוניות אשר הוצאו על שם הנתבעת ונרשם עליהן כי הינן לכבוד "שווארמה פאשה". 12. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 26,644.61 ₪, הסכום המוכח בהתאם לחשבוניות שהוצגו על ידו, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 22/6/2011 ועד למועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. מיסיםחשבונית