קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חסימת כלי רכב בצומת: 1. כנגד הנאשם דלעיל, הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות שלהלן: התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות") + 38(3) לפקודת התעבורה {נוסח חדש}, תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"). אי ציות לאור אדום ברמזור - עבירה על תקנה 22(א) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. נהיגה רשלנית - עבירה על סעיפים 62(2) + 38(2) +(3) לפקודה. 2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 08/05/11 סמוך לשעה 14:20, נהג הנאשם משאית מסוג דאף עם נגרר בכביש 70 מכיוון צומת יגור לכיוון צפון והגיע לצומת עם כביש 762 הכניסה לרכסים (להלן: "הצומת"). הנאשם כך נטען, נהג רכבו ברשלנות בכך שעל אף שהבחין ברמזור המתחלף לכתום, כאשר הוא במרחק ניכר מהצומת, בלם באיחור, לא ציית לאור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת תוך שהוא חוצה את קו העצירה באור אדום, חסם דרכם של שני כלי רכב שעמדו בצומת מימינו ואשר החלו נסיעתם ברמזור ירוק וכתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי נהגי הרכבים המעורבים ושתי נוסעות, כאשר לשני הנהגים נגרמו חבלות של ממש. 3. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת מבחינתו, שכן מה שהביא לקרות התאונה הייתה ניידת מתנ"א אשר עמדה בצומת, עצרה רכב לביקורת ומשכך הייתה בלימה פתאומית של כל התנועה, דבר שאילץ גם את הנאשם לבלום "כשהוא נוסע במהירות סבירה, אך מאחר ונהג ברכב כבד (פולטריילר) הוא חצה את קו העצירה באדום, במהלך בלימת החירום". הנאשם, אפוא, אינו חולק על העובדה כי חצה את קו העצירה באדום, אלא שלטענתו מדובר בחצייה תוך כדי בלימת חירום בעקבות נסיבות שאינן תלויות בו, כך שמדובר מבחינתו בתאונה בלתי נמנעת. בסיכומי טענותיו הוסיף הנאשם וציין, כי מעבר לספק בדבר היותה של התאונה בלתי נמנעת מבחינתו, "לכל הפחות קיים ספק שמא הנהגים המעורבים הם אלה שגרמו להתרחשות התאונה לא פחות מאשר הנאשם בהיכנסם לצומת לא פנויה". 4. בשים לב לאמור, הביאו הצדדים את ראיותיהם, כשמטעם התביעה שמעתי את מר יהודה אסייג (להלן: "אסייג") ואת מר גריפאת סלימאן (להלן: "גריפאת"), שני הנהגים המעורבים בתאונה, וכן את הגב' אחלאס סואעד, נוסעת ברכבו של גריפאת, הבוחן המשטרתי רס"ר נאדי מזאריב (להלן: "הבוחן"), מר אבנר בן חורין, מי שערך תע"צ לעניין תקינות הרמזורים, ואת רס"מ יעקב אגימן (להלן: "אגימן") שערך דו"ח פעולה ומי שעמד עם הניידת שלו בצומת עוד לפני התאונה. בנוסף הוגשו תעודות רפואיות והודעה של נוסעת נוספת. מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו. דיון והכרעה 4. לאחר ששמעתי את העדים כולם, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו ע"י בעלי הדין ושקלתי את טענותיהם, מצאתי כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק שיוחסו לו בכתב האישום. 5. בפועל, כאמור, אין מחלוקת כי הנאשם נכנס לצומת כשהאור ברמזור התחלף לאדום וכי לא עצר לפני קו העצירה כמתחייב. אלא מאי? בעוד המאשימה טוענת כי כניסתו של הנאשם לצומת הייתה תוצאה של בלימה מאוחרת על אף שהבחין ברמזור המתחלף לכתום כשהוא במרחק ניכר מהצומת, טוען הנאשם כי המדובר היה בבלימה פתאומית שנכפתה עליו בשל האטה בתנועה, כתוצאה מהימצאותה של ניידת משטרה שעמדה מעבר לצומת, וכאשר אלמלא אותה האטה סבור הנאשם כי היה באפשרותו לחלוף על פני הצומת כדין. אם כך, יש לקבוע כממצא כי הנאשם נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ובכך ביצע את העבירה המיוחסת לו בעניין זה, וזאת אף מבלי להידרש לעדים ולראיות הנוספות שהונחו בפניי. 6. המחלוקת שיש להכריע בה מצטמצמת לשאלת הימנעותה של התאונה מבחינתו של הנאשם והרשלנות המיוחסת לו. במחלוקת זו, ידה של המאשימה על העליונה. בשים לב להתרשמותי מעדי התביעה, שהותירו רושם אמין וחיובי, אני קובע כי שני הנהגים המעורבים נכנסו לצומת באור ירוק וכאשר הצומת מולם היה פנוי מרכבים אחרים ובטרם הגיע הנאשם לצומת וחסם את דרכם. קביעתי זו משמעותה שגרסתו של הנאשם לפיה אירעה האטה בצומת, אינה מקובלת עליי, מה עוד שכפי שיצוין להלן, לא היה בהאטה כאמור (אם הייתה גרסתו של הנאשם מתקבלת) כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגותו לבין אירוע התאונה. 7. בעניין זה נשאל אסייג, האם לפני המשאית היו עוד רכבים וענה, ברחל בתך הקטנה, "לא הוא בא לבד" (עמ' 4, שורה 13). הסנגור הקשה עליו ושאל האם יתכן כי אינו זוכר זאת, שכן מדובר "באמצע היום" והוא ענה, "אם אני אומר לך אז אני זוכר" (שם, שורה 17). דבריו אלה של אסייג, נוכח התרשמותי מעדותו, אמינים עליי. הוא הדין באשר לעדותו של גריפאת שציין כי "המשאית הגיע ראשון מצד שמאל" (עמ' 9, שורה 1). אמנם הנ"ל העיד כי בטרם הגיעה המשאית ובזמן שעצר ברמזור, עברו מכוניות בצומת, אך דבריו כי המשאית הגיעה ראשונה מחזקים את דברי אסייג וסותרים את טענת הנאשם לעניין תנועה שנסעה לפניו במרחק קצר (לטענתו בין 8-10 מטר). 8. לא זו אף זו, מטעם התביעה העיד גם אגימן, השוטר שעמד עם הניידת שלו מעבר לצומת, אשר גם ערך דו"ח פעולה (ת/14). דא עקא, שהנאשם בחר שלא לחקור עד זה בחקירה נגדית וכאשר עיון בדו"ח הפעולה מגלה כי לא היה כל זכר להתנהלות חריגה של התנועה במקום עובר לאירוע התאונה. מן המפורסמות, כי הימנעות מחקירה נגדית יש בה כדי לפעול לרעת הצד שנמנע ולחזק את ראיות הצד שכנגד. 9. באשר לגרסתו של הנאשם, הרי בהודעתו במשטרה (ת/15) העיד הנאשם, כי נסע במהירות של 50 קמ"ש לערך וכי במרחק של 15-20 מ' לפני הצומת הבחין שהרמזור הירוק שבכיוון נסיעתו מהבהב באור כתום, משכך "לקחתי צ'אנס שאני אוכל לעבור בצומת לפני שיהיה אור אדום בכיוון שלי" אלא שבעקבות אותה האטה ראה שאין הוא יכול לעשות זאת ולכן בלם בלימת חירום מספר מטרים לפני הכניסה לצומת ותוך כדי הבלימה הרמזור הספיק להתחלף לאדום, בדיוק עם כניסתו לצומת. בעדותו בפניי חזר הנאשם על אותה גרסה, אלא שהאור הכתום המהבהב הפך לירוק מהבהב. הנאשם מאשר כי עמד לרשותו שדה ראייה וטען כי ציין בפני הבוחן את הניידת שעמדה בצומת שגרמה להאטה בתנועה, אלא שהבוחן בחר לא לרשום זאת! בשים לב להתרשמותי, מצאתי לדחות את גרסתו של הנאשם לעניין ההאטה. 10. למעלה מהצורך אציין, כי גם אם הייתי מקבל את גרסתו, לא היה בכך כדי לסייע לנאשם. מן המפורסמות, כי רשלנות של נהג אחר אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הגורם לתאונה שלא מילא את חובותיו שבדין, לבין אירוע התאונה (מכאן שאין בהתרשלות המיוחסת לנהגים המעורבים בכניסה לצומת לא פנוי, כפי שנטען בסיכומים, כדי לנתק אותו קשר סיבתי. למען הסר ספק יודגש שלא שוכנעתי כי הייתה התרשלות כאמור). ידוע גם כי נהג סביר אמור לצפות כי בכניסה לצמתים תתרחש האטה וכי יאלץ לבלום, משכך נדרש כל נהג שלא לחצות את קו העצירה ושלא להיכנס לצומת אם אין באפשרותו לסיים את חצייתו כדין (ראה תקנה 65 לתקנות) והוא נדרש לצפות כי יידרש לעצירות פתאומיות ולהתכונן בהתאם (ראה גם תקנה 49 לתקנות לעניין החובה לשמור מרחק המאפשר עצירה בכל עת ובהתחשב, בין היתר, במצב הדרך והתנועה בה). אי לכך, גם אם נקבל את גרסתו של הנאשם במלואה כי אותה האטה של תנועת כלי הרכב שינתה את חישוביו לעניין אפשרויות המעבר בצומת, הרי שאין המשמעות כי עסקינן בתאונה בלתי נמנעת. נהפוך הוא, שעה שמדובר ברכב משא ארוך וכאשר הנאשם מודה כי עמד לרשותו שדה ראיה וכי הבחין ברמזור המהבהב במרחק שבין 15-20 מטר מהצומת, כשלטענתו יש תנועה הנוסעת לפניו, היה עליו לצפות כי לא יוכל להשלים את חציית הצומת ועל כן היה עליו לעצור ולבלום מבעוד מועד. סוף דבר 11. העולה מהמקובץ הוא, ששקלול כל הראיות בתיק והתרשמותי מכל העדים שהופיעו בפניי מביאים אותי לקביעה חד משמעית ומעל לכל ספק סביר, כי הנאשם חצה את הצומת באור אדום וכי לא מדובר בתאונה בלתי נמנעת, ועל כן יש מקום להרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום. יצוין, כי אין מחלוקת באשר לתוצאות התאונה ולחבלות לגוף ולרכוש שנגרמו בה, כפי שגם עולה מהתמונות ומהתיעוד הרפואי. על כן גם עניין גרימת הנזק הוכח מעל לכל ספק סביר. 12. בנסיבות אלה, אני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. רכבמשפט תעבורהצומת