קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חלוקת אחריות לתאונת דרכים 50-50: 1. בפניי תביעת שיבוב של התובעת - חברת ביטוח, אשר שיפתה את מבוטחה בגין הנזקים אשר נגרמו לטענתם לרכבו של המבוטח מסוג אאודי (להלן - "האודי"), כתוצאה מפגיעת משאית של הנתבעים (להלן - "המשאית") באאודי. התביעה הינה בגין סך של 35,961 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, דהיינו יום 20.07.2008. 2. א) להלן גירסת התובעת בכתב התביעה; "בתאריך 12.06.2006 נסע הרכב הניזוק בירידה ברח' החשמל לכיוון הצ'ק פוסט בחיפה והחל להאט את נסיעתו, כאשר לפתע הגיח מאחור הרכב הפוגע אשר נסע במהירות...והלה פגע בעוצמה מאחור ברכב הניזוק". (ב) להלן גירסת הנתבעים בכתב הגנתם; "הנתבע מס' 2... נהג ברכב הנ"ל וכאשר ירד מגשר פז, המוביל לרח' החשמל בחיפה, לכיוון הצ'ק פוסט נאלץ לנסוע לאט כיוון שבאותה עת היה פקק וכאשר הגיע לסוף הסיבוב עצר לשם מתן זכות קדימה, וכאשר התחיל בנסיעה שמע פתאום מכה מצד ימין לרכב הנ"ל ומיד הוא עצר וירד מהרכב וראה רכב אאודי... פגוע בצידו השמאלי האחורי...". 3. עדות מבוטח התובעת בבית המשפט; גורם הזמן השפיע על העד לשחזר את הנסיבות המדויקות לאירוע התאונה וכן טען העד: "אומנם עבר המון זמן, מה שזכור לי מאז שירדתי את הירידה ורציתי לפנות לכיוון הצ'ק פוסט ואז הרגשתי מכה מאחור, וזה מה שאני זוכר". ר' עמ' 15 ש' 24-25. העד נשאל בחקירה נגדית, מאיזה צד נפגע רכבו והוא השיב: "אחורי שמאל הפגיעה הייתה מהמרכז האחורי של רכבי השמאלי, בפגוש עד סוף החלק האחורי השמאלי". עמ' 16 ש' 13-14. העד נשאל איזה חלק ברכבו נפגע והוא טען שהוא לא זוכר אך כך זוכר שנשבר פנס שמאלי אחורי. ר' עמ' 16 ש' 19. העד לא יכול לזכור אם נפגעה הדלת השמאלית בטענה שעבר הרבה זמן. 4. א) עדות עד הגנה - הנתבע מס' 1; עד זה לא היה עד ראייה לתאונה והוא רק סיפר על הודעה שהוא קיבל מהנתבע מס' 2 - הנהג במשאית שבבעלותו נתבע מס' 1. עדות זו הינה עדות שמועה שאין לה כל משקל. (ב) עדות עד הגנה מס' 2 - נתבע מס' 2; עד זה היה הנהג של המשאית ולהלן עדותו בבית המשפט; "אני ביום התאונה הייתי נהג המשאית. בירידה מגשר פז יש נתיב אחד, אני הייתי עם משאית ועגלה, לקחתי סיבוב ימינה עם קשת רחבה שלא אעלה על המדרכה, יש זכות קדימה למי שמגיע מהצד ויש בפני תמרור של מתן זכות קדימה, הסתכלתי שמאלה לכיוון הכביש והעברתי להילוך ראשון, עוד לא הספקתי לנוע ואני בתחילת סיבוב ההגנה, שומע מכה, אני לא יכול לראות אותו במראה הימינית, עצרתי והסתכלתי....הוא עקף אותי מצד ימין שלי...אני סובבתי את ההגה ונתתי לו מכה בכנף האחורית השמאלית שלו, מעל הגלגל באמצעות הכנף של המשאית". ר' עמ' 18 לפרוטוקול ש' 1-10. העד נשאל איך נהג האאודי הגיע מאחוריו והוא השיב: "הוא עקף אותי על המדרכה, אני לא ראיתי אותו עולה על המדרכה, אבל אני מניח שזו הדרך היחידה לעקוף את המשאית". ר' עמ' 19 ש' 2-4. עוד אישר העד, כי ראה את סימני האאודי על האדמה. עמ' 19 ש' 26. 5. סיכומי הצדדים; עדות עד התביעה סדורה ועקבית ותואמת את הנזקים ברכב האאודי שנפגע מהצד האחורי השמאלי. הנתבע מס' 2 העיד שהרחוב הינו חד נתיבי ברוחב של כ- 3.5 מ' ואין בו אפשרות של עקיפה, ולא יכולים לעבור בו באותו זמן שני כלי רכב במקביל. התובעת מבקשת לקבל את התביעה במלואה. הנתבעים בסיכומיהם סקרו את ההיסטוריה של התביעה, לרבות תביעה קודמת שנמחקה, כן טוענים הם כי התצהירים של הנתבעים אינם עונים על דרישת התקנות. הנתבעים מבקשים להאמין לעדות עדיהם ולקבל את גרסאותיהם ולדחות את התביעה, תך אימוץ הגרסה שמבוטח התובעת עקף את המשאית מצד ימין. דיון והכרעה; 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובאלה שהוגשו במהלך הדיון ובדברי העדים, מצאתי לנכון לקבוע את הממצאים דלהלן: עדותו של עד התביעה מהימנה בעיני ותואמת למוקד הנזק באאודי ומתאימה למצב הפגיעה של המשאית, תוך סיבוב ההגנה בקשת רחבה כפי שהעיד הנתבע מס' 2. נכון הוא שעבר הרבה זמן וטבעי הוא שאדם לא יזכור פרטי פרטים כגון אם הדלת נפגעה, אך התיאור לתאונה הינו מדויק ותואם מוקדי הפגיעה באאודי מהצד השמאלי אחורי. לעומת זאת, מצאתי אי התאמה בין עדות הנתבע מס' 2 לבין גירסתו בכתב ההגנה, שכן בכתב ההגנה לא מוזכרת הגרסה שנהג האאודי עלה על האדמה בצד ימין של הרחוב ושהוא ראה את סימני הגלגלים על האדמה וזוהי עדות כבושה שאי לה משקל ראייתי. נתבע מס' 2 מודה שלא ראה את נהג האאודי עוקף אותו, אך הוא סבור שכן. זו עדות סברה שאין לה משקל ראייתי. בית המשפט הגיע למסקנה ששני הנהגים אחראים לקרות התאונה שאירעה ברחוב צר שלא יכולים לנסוע בו במקביל שני כלי רכב, קל וחומר לא מכונית ומשאית עם עגלה. אחריות נהג האאודי מתבטאת בכך שכאשר הוא היה סמוך למשאית מצדה הימיני האחורי וראה אותה עושה סיבוב עם קשת רחבה תוך הטיית המשאית שמאלה, הוא נדחק לימינה מקדימה ונהג המשאית לא ראה אותו עד שאירעה הפגיעה. אחריות נהג המשאית מתבטאת בכך שהיה עליו להיות זהיר עם ביצוע הפנייה ולהסתכל לצד ימין ולוודא שאין כל מכשול לבצע את הפנייה. כמובן, אני דוחה את הטענה בדבר עקיפת האאודי למשאית מצד ימין שאין לה כל ביסוס בחומר הראיות ועדות נתבע מס' 2 בעניין זה הינה עדות סברה בלבד, ושוב מה שקרה זה הידחקות האאודי לימין המשאית, עת עשתה פנייה בקשת רחבה. מצאתי ששני הנהגים אחראים לקרות התאונה באותה מידה, דהיינו בשיעור של 50% כל נהג. אשר לטענה בעניין התצהירים שתמכו בכתב התביעה, הרי די שתצהירי האימות וגילוי מסמכים ייחתמו בידי בעל דין או נציגו, להבדיל מתצהיר עדות ראשית של העדים. לא מצאתי פסול בתצהירים שניתנו בתמיכה לכתב התביעה. המסקנה; 7. משקבעתי אחריות כל אחד משני הצדדים בשיעור של 50% לאירוע התאונה, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת מחצית מסכום התביעה, דהיינו סך של 17,981 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, דהיינו מיום 20.01.2008, ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט סך של 600 ₪, שכ"ט עו"ד סך של 3,000 ₪. סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםחלוקת אחריות