קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חור באמצע הכביש: 1. בתביעה זו עותר התובע, בעליו של רכב מסוג פורד פיאסטה מ.ר. 82-587-75 (להלן: "הרכב") לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב זה לאחר שנתקל במפגע בכביש המצוי בתחום הנתבעת ובאחריותה. 2. התובע טוען כי ביום 4.1.13 בעת שנהג ברכב ברח' הציונות בפרדס חנה, הוא חש לפתע בזעזוע ורעש שבעקבותיהם החלו רעידות לטלטולים במהלך נסיעתו. ברדתו מן הרכב, הבחין ב"חור גדול ועמוק שהיה באמצע הכביש" בו נתקל הרכב (להלן: "התאונה") - ר' צילום הבור שלדברי התובע צולם על ידו למחרת התאונה. לשיטת התובע, על הנתבעת לפצותו בגין נזקי התאונה, בהיותה אחראית על תחזוקה תקינה של הכבישים והתשתיות שבתחום שיפוטה. 3. כתוצאה מן התאונה - כך לטענת התובע - ניזוק גלגל הרכב כליל: הג'אנט נמעך, הצמיג התפוצץ והצלחת נשברה (ר' צילומים). התובע, הטוען כי מדובר ברכב שהיה אז חדש - בן חודשיים בסה"כ, צרף לכתב התביעה וגם לאחר הדיון הערכות והצעות מחיר להחלפת צמיג (530 ₪) ג'אנט (590 ₪) וצלחת (402 ₪) , העולות כדי 1,712 ₪. בנוסף לכך, דורש התובע פיצוי בן עגמת הנפש שנגרמה לו והפסד יום לימודים שלו כסטודנט למשפטים. 4. הנתבעת המבקשת לדחות את התביעה, אישרה במהלך הדיון שהתקיים בפני, באמצעות מר יהודה ועקנין, מנהל מחלקת התשתיות במועצה, כי אכן "היה חור בכביש" ואולם לטענתה מדובר היה ב"סדק בעומק של כ- 5-6 ס"מ" ולכן, אם אכן ארעה התאונה נשוא התביעה, הרי שזו נגרמה בשל מהירות נסיעה מופרזת. לשאלותי בדבר מצב הכביש בו ארעה התאונה בזמן הרלבנטי, השיב מר ועקנין כי: "היו כבישים גרועים יותר... הכביש היה במצב טוב למעט כמה סדקים שזה פיזיקלי שכן כביש נסדק עם הזמן... אני לא יכול לומר מתי נפער הבור". לשאלה האם נתקבלה במוקד המועצה פניה כלשהי לגבי הבור הזה, השיב ועקנין כי נתקבלה פניה לגבי בור ברח' הציונות, רחוב שאורכו למעלה מק"מ והציג בפני את המסמך נ/1 המלמד על פניית אשה ששמה סוניה לאופר, מיום 26.12.12 ועל רישום מיום 3.1.13 (יום לפני התאונה) בדבר טיפול בנושא הפניה, ע"י "אילן+גבריאל". 5. התובע, אשר הותיר עלי רושם מהימן, הודה כי הוא עצמו לא דיווח למועצה על הבור והפנה אל צילום נוסף שצורף לכתב תביעתו, המלמד על תיקון הכביש בדרך של סלילתו מחדש, מספר חודשים לאחר מועד התאונה (ר' הצילום ואישור בדברי מר ועקנין לכך שהכביש נסלל מחדש בחודש אפריל 2013). לטענת התובע הוא לא תיקן את הנזק שנגרם לגלגל עד כה מכיוון שאין לו כסף ואמר שמאז הוא נוסע עם גלגל חלופי. 6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו בפני, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. הלכה פסוקה היא כי על הרשות המקומית מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי ההולכים בדרך ומוטלת עליה חובה לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה. כך לפי סעיף 235(3) לפקודת העיריות [נוסח חדש] וכך לפי סעיף 249 לפקודה זו ור' גם פסק דינו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר ו- 4 אח': "...חובת הזהירות אינה קהה כחלל. היא מבוססת על החובה לצפות לנזק. היא חייבת לקחת בחשבון את נתוניה של הקבוצה אליה משתייך המזיק, ואת נתוניו של המזיק. לא הרי מזיק מתנדב כהרי מזיק הפועל מכח חובה לא הרי מי שאינו פועל שכן אם יפעל יהא מעוול כהרי מי שאינו פועל חרף העובדה שהסמכות בידו לפעול. אכן, הסמכות הסטטוטורית והכח הסטטוטורי מהווים נתונים עובדתיים בעלי חשיבות רבה, בגיבושה של חובת הזהירות. הם משפיעים - בצד שיקולים נוספים על השאלה אם בעל הסמכות צריך היה לצפות כי התרשלות מצידו תגרום נזק. הם משפיעים על ציפיותיהם של הניזוק ושאר בני הציבור. מערך הסמכויות הסטטוטוריות יוצרות מציאות עובדתית של תפקוד, הסתמכות וציפיות, אשר משפיעה על הכרעה בשאלה המשפטית, אם מוטלת חובת זהירות אם לאו". בפסק דין זה מפנה כב' השופט ברק אל פסק דין קודם - ע"א 176/59 פד"י טז 301 בו קבע מ"מ הנשיא אגרנט באופן מפורש כי פקודת העיריות מטילה על עיריה את התפקיד לתקן את הדרכים הציבוריות וכי מדובר בתפקיד עיקרי והכרחי: "נוכח אפיו של התפקיד האמור, מחייב ההגיון לקבוע כי מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העיריה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים". אמנם, אין לומר כי אחריותה של הרשות המקומית היא אחריות מוחלטת ואולם במקרה שלפני, היא לא טענה ולא הוכיחה שהבור בכביש שבו ארעה התאונה אינו ניתן לתיקון במסגרת האמצעים העומדים לרשותה. נהפוך הוא - אחד מהתצלומים שצרף התובע לתביעתו מלמד על על סלילתו מחדש של הכביש מספר חודשים לאחר התאונה (עובדה שאושרה כאמור על ידי ממנהל מחלקת התשתיות אצל הנתבעת). בנוסף לכך, המסמך נ/1 מלמד על דיווח שהתקבל אצל הנתבעת בדבר בור (כנראה אחר) באותו הכביש בסמוך לפני מועד התאונה. ראיות אלה מביאות אותי למסקנה כי אכן מדובר היה בכביש פגום אשר חלק מפגמיו, כמו הבור במקרה זה, עלו כדי מפגע של ממש. משלא הוצגה בפני ראיה כלשהי לסתור את טענת התובע לפיה מהירות נסיעתו בכביש היתה נמוכה, אין לי אלא לדחות את טענת הנתבעת לנסיעתו במהירות מופרזת. 7. באשר לגובה הנזק - על בסיס דברי התובע שהיו מהימנים בעיני ועל סמך הצעות המחיר שהוגשו מטעמו, הנני מורה לנתבעת לשלם לו סך של 1,712 ₪. סכום זה בתוספת 400 ₪ ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. כביש