קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חוסר זהירות בפניה בצומת: הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת קאיה (להלן - "הקאיה"). רכב הנתבעים - רכב פרטי מתוצרת שברולט (להלן - "השברולט"). מקום התרחשות התאונה: צומת בכ"ס. שעת התרחשות התאונה: אחה"צ (אור יום מלא). המחלוקת אין חולק כי התאונה התרחשה בעת ששני הרכבים ביקשו לפנות ימינה בצומת, מרחוב דוד רמז לתוך רחוב טשרניחובסקי בכ"ס, כאשר לפונים שם ימינה יש נתיב אחד וכאשר אין בכיוון הפונים ימינה רמזור (אך יש תמרור/רמזור באור קבוע המסמן ומזהיר שקיים מעבר חצייה במקום). המחלוקת היא בשאלה, איזה משני הרכבים עקף את הרכב השני או סטה לעברו ואיזה משני הנהגים נהג בחוסר זהירות במקום. ממכלול הראיות עולה, כי מוקד הנזק בקאיה הוא בכנף שמאלית-קדמית, ואילו מוקד הנזק בשברולט הוא בחיבור שבין דלת ימנית-קדמית לבין הכנף הימנית-קדמית. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי שני הרכבים. תמונות בצבע ובשחור לבן של מקום התאונה. עדויות 4 עדים מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהגת הקאיה (התובעת) וכן שני עדי ראייה שנסעו ברכב אחר בסמיכות מקום; מטעם הנתבעים - נהג השברולט (הנתבע 1). תרשים של זירת התאונה שערך נהג השברולט במהלך עדותו. מסמכי שמאות של נזק השברולט בתאונה (נזק בשיעור 3,245 ₪ + שכ"ט שמאי רכב בסך 520 ₪). הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהגת הקאיה מהימנה ומשכנעת יותר (הרבה יותר) מעדותו של נהג השברולט. מצאתי שעדויות שני העדים הניטרליים מטעם התובעת תמכו בגרסת התובעת, למרות שלא חזו ברגע התאונה והיפנו את מבטם לעבר שני הרכבים המעורבים בתאונה רק לאחר ששמעו את רעש התאונה משמאלם. העדים תמכו בגרסה בכל הנוגע למיקום הרכבים ולזוויות הפגיעה, כמו גם לכך שהשברולט הייתה בנסיעה ואילו הקאיה בעמידה. ברור לחלוטין מתמונות המקום הרבות שהוצגו, כי לא יתכן בשום אופן ששני רכבים מסוגם של הקאיה והשברולט יוכלו לנסוע במקביל בנתיב האחד שבו פנו השניים ימינה. מכאן, שהתרשים שערך נהג השברולט שבו נראים שני הרכבים במקביל באותו נתיב, הינו בלתי אפשרי ולכן בלתי נכון. למעשה, נהג השברולט במהלך המשך עדותו היה מוכן להודות שהתאונה לא התרחשה בנקודה אותו ציין תחילה (בעיצומה של הקשת בנתיב ועל גבי מעבר החצייה במקום) אלא בנקודה מרוחקת יותר, אותה מיקמה נהגת הקאיה בתוך רחוב טשרניחובסקי למעשה, מקום בו אכן סביר ששני הרכבים יוכלו להיפגש. ממכלול הראיות שוכנעתי כי נהגת הקאיה התנהלה בזהירות ונהגה באיטיות והייתה ראשונה לפנות ימינה בנתיב ואף עמדה והמתינה בטרם ההשתלבות, בעוד שנהג השברולט, שכנראה אצה דרכו ולמצער לא היה בעל אורך רוח מספיק כדי להמתין שהקאיה תשתלב בתנועה מקדימה, מיהר ולכן נהג בחוסר זהירות ופגע והתנגש עם צידה הימני של השברולט בצידה השמאלי של הקאיה, אגב ניסיון עקיפה או הידחקות של השברולט. לא מצאתי עיגון ראייתי לטענת נהג השברולט לפיה הקאיה ניסתה להידחק מימינו בזמן שהוא היה ראשון בפניה. הדבר גם אינו אפשרי ואינו סביר. לא מיותר לציין, כי, בעוד ששני הנתבעים גם יחד בחרו שלא להגיש תביעה שכנגד בגין נזקם העצמי (בדיון טען נהג השברולט כי הפעיל את פוליסת הביטוח המקיף שלו באיילון ואף שילם השתתפות עצמית), הרי שהתובעת בחרה שלא להפעיל את פוליסת ביטוח המקיף שלה בחב' הפניקס, והייתה בטוחה מספיק בצדקתה כדי לנהל התביעה בעצמה, באמצעות עו"ד פרטי מטעמה. הדבר פועל בנסיבות לטובת התובעת ולחובת הנתבעים. לסיום יצוין כי תמוה שהנתבעים הציגו לי ראיות (תמונות שחור לבן של מקום התאונה - מוצג נ/4), אך לא ב"כ הנתבעים ולא נהג השברולט (הנתבע 1) ידעו לומר מי צילם תמונות אלו ומהיכן נלקחו. מעבר לתמיהה שהדבר מעורר, הרי שהדבר גם חשוד. מאחר שעל גבי שתיים מהתמונות הללו סומן חץ בכתב יד ונרשם בכתב יד "רכב צ"ג", וזאת משמאל לנתיב בו נסעו שני הרכבים. לא עלה אפוא בידי הנתבעים, שהגישו את התמונות הללו, להסביר מה פשר הסימונים והרישומים הללו באותן תמונות. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 6,234 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 800 ₪, בגין שכר שני העדים בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהנהיגה בחוסר זהירותצומת