קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חוזה עבודות קירוי עם קבלן משנה: בפני תביעה כספית שעניינה הפרת הסכם שנחתם בין התובעת לנתבעת, אשר במסגרתו התחייבה התובעת, כקבלן משנה, לבצע עבור הנתבעת עבודות קירוי בשני שווקים בנתניה, כחלק מפרוייקט שביצעה הנתבעת, כקבלן ראשי, עבור החברה לפיתוח ותיירות נתניה (להלן: המזמין). על פי ההסכם, היתה התובעת אמורה לבצע 80 אגדים של קירוי (קונסטרוקציות ברזל שנבנו במיוחד לפי המידות המוזמנות ועליהן מתוחות יריעות בד לקירוי, בדוגמא המוזמנת) בשוק שוהם, אך לאחר שייצרה 65 אגדים, התבקשה להפסיק את הייצור. בפועל הורכבו בשוק, לפי דרישת הנתבעת, רק 42 אגדים, ואילו 23 אגדים נותרו במחסני התובעת, לאחר שהתברר לנתבעת כי יש בעיות שונות באתר אשר מונעות השלמת הקירוי כמתוכנן. הנתבעת ניסתה, בשלב מאוחר יותר, להציע לתובעת פתרונות שונים ביחס לשימוש באגדים שיוצרו לקירוי שוק אחר, ולרכישת עודפי הבדים שנשארו ברשותה, אך ההצעות לא התקבלו ע"י התובעת, ובפועל נותרו בחזקת התובעת כ-3/4 מכמות הבדים שרכשה לצורך הפרוייקט, ואותם 23 אגדים מוגמרים שיוצרו ולא נעשה בהם שימוש. הנתבעת שילמה לתובעת סך של 588,913 ש"ח + מע"מ, בהתאם להסכם ביניהן, ביחס לעבודות שבוצעו (בשוק שוהם ובשוק הפשפשים) כנגד חתימת התובעת על כתב ויתור וסילוק מיום 18.1.12, תוך החרגת טענותיה של התובעת לגבי יתרת האגדים והבדים, שהם נשוא התביעה. התובעת מדגישה כי על אף שההסכם הופר ע"י הנתבעת, היא אינה תובעת פיצויי קיום אלא פיצויי הסתמכות בלבד, קרי: השבת ההוצאות שהוציאה עקב ההסכם לצורך ייצור האגדים שלא נעשה בהם שימוש ורכישת הבדים העודפים. אין מחלוקת, כי בהתאם להסכם בין הצדדים היתה הנתבעת אמורה לשלם לתובעת על המוצר המוגמר, בין אגדים ובין קירויי בדים, לפי מדידה ומחיר מוסכם למ"ר, ולא על חומרי הגלם שנרכשו לצורך ייצורו, אך משהופר ההסכם, רשאית היתה התובעת להעמיד תביעתה על פיצויי ההסתמכות בלבד, היינו עלויות הייצור בהן נשאה, ואשר מטבע הדברים נמוכות בהרבה מהתמורה המוסכמת עבור המוצרים המוגמרים, שהיתה אמורה לקבל לו קויים ההסכם במלואו. הצדדים חלוקים ביניהם על הסיבות לאי מציאת שימוש חלופי לאגדים בשוק אחר כהצעת הנתבעת, ולאי השימוש בבדים שנרכשו בדרך אחרת, לרבות רכישתם ע"י הנתבעת. ההסכמה הדיונית בין הצדדים היתה כי ב"כ הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב על סמך המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ודברי נציגי הצדדים בקדם המשפט, וכך נעשה. לאחר עיון בטיעונים שהוגשו, ומכלול המסמכים שצורפו, להלן הכרעתי במחלוקות שבין הצדדים. אני קובעת כי התובעת עשתה כל הנדרש לקיום ההסכם בהתאם להתקשרות המקורית, לשביעות רצון הנתבעת והמזמין. ביטולו החלקי של ההסכם, ע"י צמצום כמות היחידות שיש לקרות בשוק שוהם, מ-80 ל-40, וכתוצאה מכך צמצום מספר האגדים וכמות הבד הנדרשת לקירוי, לא היה תלוי בתובעת. הפרת ההסכם ע"י הנתבעת נבעה ממצב בשטח (מבנים להריסה) ו/או אי התאמה לחלק מהמבנים הקיימים בשוק, אי התאמות שלא היו נצפו ע"י הנתבעת ו/או המזמין מלכתחילה, ואשר אינן מעניינה של התובעת, שההסכם עמה לא היה תלוי בתנאי מתלה כלשהו. טענת הנתבעת, כי ההסכם עם התובעת היה "גב אל גב" מול ההסכם של הנתבעת עם המזמין, אינה מדוייקת. כל שנקבע בהסכם בין הצדדים (סעיף 23) הוא כי "הקבלן מסכים לעובדה כי החשבון שישולם לו יהיה "גב אל גב" מול המזמין לכל המשתמע מכך". תניה זו אינה פוטרת את הנתבעת מחבותה החוזית כלפי התובעת בגין הפרת ההסכם ע"י הקטנת היקף הכמות שנרכשה מהתובעת, לאחר שהתובעת רכשה את החומרים ונשאה בעלויות נוספות. אני מקבלת את טענת התובעת, כי תניית "גב אל גב" זו נועדה להגן על הקבלן הראשי, הנתבעת, מקום שהמזמין אינו משלם לו בגין ליקויים או מחדלים הנובעים מעבודתו של קבלן המשנה, היא התובעת, ולא נועדה להכפיף את קבלן המשנה לשינויים בהיקף ההזמנה בין המזמין לקבלן הראשי, כשההסכם עם קבלן המשנה הינו לכמות מוגדרת של מ"ר (1,100 מ"ר). ראו: רע"א 3458/10 צוות קרקע נ' הקודחים שבת בע"מ. אין כל עיגון בהסכם בין הקבלן הראשי לקבלן המשנה, ביחס לעבודות המסגרות (סעיף 01.1.001) לזכותו של המזמין לשנות את כמות היחידות המוזמנת, לעומת התניה כללית כזו בהסכם בין הקבלן הראשי למזמין (סעיף 62). אני מקבלת את טענת התובעת, כי ההסכם בין הנתבעת לבין המזמין מעולם לא הוצג לה, ולא היווה בכל דרך חלק מההתקשרות בין התובעת לנתבעת, למעט תניות מסוימות שהפנו לתנאי ההסכם בין המזמין לקבלן הראשי במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים. אני קובעת כי עקב גילוי אי ההתאמה של צרכי השטח ביחס לתכנון המקורי, אירע שהתובעת "נתקעה" עם כמות של 23 אגדים שיוצרו ולא היה היכן להתקינם, וכן יתרות בדים שנרכשו על פי אישור מפורש של הנתבעת לתובעת לגבי הסוג, הכמות והמחיר. בנסיבות אלה, לאחר סיום ביצוע העבודות ולנוכח דרישות התובעת לפיצוי על ההוצאות שהוציאה לצורך ההסכם עם הנתבעת (ראו מכתבי מנהל התובעת מיום 25.7.11, 6.9.11), הועלה ע"י הנתבעת, בשלב מאוחר בהרבה ממועד הביצוע המקורי, הרעיון של התקנת יתרת האגדים בשוק זנגביל, כעולה מהסיור שנערך בנוכחות נציגי הצדדים והמזמין ביום 21.2.12. אמנם בפרוטוקול הסיור, שנערך ע"י נציג חברת הפיקוח, נרשם כי "סוכם כי את יתרת הגגונים הקיימת תבוצע (כ-24 גגונים) ברח' זנגוויל", אך בפועל לא נחתם כל הסכם מגובש ומוגמר בין הצדדים בעניין זה והאמור בפרוטוקול הסיור אינו אלא מתווה רעיוני כללי שהיה צורך למלאו בהסכמות קונקרטיות. אין כל ראיה להסכמה של התובעת לביצוע יתרת ההתקנה בשוק זנגביל, ללא הגעה להסכמה כספית עם הנתבעת בדבר התוספת שתשולם לה בגין אי התאמת מידות האגדים לשוק זנגביל והצורך בהתאמות הכרוכות בעלויות ייצור נוספות, שינוע נוסף ועוד. הנתבעת לא הגיעה להסכמות עם התובעת לשביעות רצון שני הצדדים, על אף נסיונות שעשתה להציע תוספות תשלום כלשהן, כשעולה מדברי נציג הנתבעת (עמ' 7 לפרוט', שורות 6-8) כי היה לו ברור שיש להציע תוספת תשלום לתובעת בגין השינויים. אין חולק, כי התובעת נותרה עם 23 האגדים ועם הבדים לקירוי, שאין לה שימוש בהם לכל תכלית אחרת, המונחים בחצריה כאבן שאין לה הופכין, והיה לה אינטרס להשלים את ביצוע העבודות המוזמנות, אלא שלא היתה מוכנה לעשות כן בתנאים שהוצעו ע"י הנתבעת (36,516 ש"ח + מע"מ עבור האגדים והבדים גם יחד - מכתב הנתבעת מיום 20.6.12) ואשר לדעת התובעת לא היו הוגנים וגרמו לה הפסדים. הנתבעת, שהפרה את ההסכם והבינה כי האחריות למציאת פתרון מונחת לפתחה, אמנם נכנסה עם התובעת במו"מ אך למרבה הצער לא הגיעה עם התובעת להסכמות לגבי תוספת התשלום. אני קובעת, כי לא נכרת בין הצדדים הסכם חלופי להשלמת ההתקנה של יתרת ההזמנה המקורית בשוק זנגביל, מאחר שלא היתה הסכמה לגבי תוספת המחיר שדרשה התובעת עבור השינויים והעלויות הנוספות הכרוכות מבחינתה בשינוי התכנון המקורי. הוכח כי הנתבעת נתנה לתובעת ביום 28.3.11 אישור מפורש בכתב לרכוש 2,000 מ"ר מבד הקירוי בשל ההגבלה של "העוגן", יצרן הבד, שהיה מוכן למכור מינימום של 500 מ"ר מכל צבע. התובעת רכשה, על סמך אישור זה, ביום 29.4.11 את הכמות של 2,115 מ"ר בתמורה ל- 110,403 ש"ח. בכך עיגנה הנתבעת את התחייבותה לרכוש מהתובעת את מלוא כמות הבדים לפי תכנית הקירוי המקורית, שבהסכם בין הצדדים הושארה כאופציונלית. הוצאות התובעת: התובעת ערכה תחשיב של עלויות ייצור 23 האגדים שנותרו, מבחינת החומרים שנרכשו (פרופילי מתכת בגדלים שונים ורכיבים משלימים) בסך כ-31,000 ש"ח, חומרי גלם שנותרו ללא שימוש בסך כ-10,000 ש"ח וכן עלות רכישת הבדים שלא נעשה בהם שימוש, בכמות של 1,450 מ"ר, בעלות של 45 ש"ח למ"ר, ובסה"כ 65,250 ש"ח. סה"כ העלויות בהן נשאה התובעת עומד על 106,250 ש"ח נכון ל-1.5.11. (ראו תחשיב התובעת בסיכומים, מכתב מנכ"ל התובעת מיום 25.7.11). על נתונים ועלויות אלה לא היתה מחלוקת. התובעת הכלילה בחישוב נזקיה גם עלויות מימון בגין רכישת חומרי הגלם והבדים, אך אלה לא הוכחו כדבעי, בהעדר דפי חשבון בנק שיוכיחו כי שולמו ריביות חובה בגין יתרת חובה בח"ן הבנק, או כי לא התקבלו ריביות זכות להן היתה התובעת זכאית על פי תנאי ניהול חשבונה בבנק, בגין עלויות המימון בהן נשאה. גם עלויות תפעול/מפעל לא הוכחו כדבעי. רווח מפעלי אינו כלול בפיצויי ההסתמכות להם עותרת התובעת ועל כן אין מקום לכלול אותו בחישוב. אני דוחה את טענת הנתבעת כי יש לנכות סכומים ששילמה לקבלן אחר לאחר שהתובעת לא ביצעה את המשך העבודות בשוק שוהם. זאת, מאחר ששולם לתובעת רק על העבודות שביצעה בפועל, ואי ביצוע ההסכם במלואו נבע מהפרתו ע"י הנתבעת, ועל כן אין מקום לניכוי בגין עבודות שלא בוצעו ע"י התובעת. לפיכך אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 106,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.11. כמו כן עלויות אחסון לתקופה שממחצית שנת 2011 ועד היום, אותן אני מעמידה על 5,000 ₪. כמו כן, הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ + מע"מ, ואגרה. בכפוף לביצוע התשלום הנ"ל תוך 30 יום, רשאית הנתבעת לקחת אליה את יתרת האגדים והבדים, כשעלות ההובלה על הנתבעת. ככל שלא תתקבל הודעה בכתב מהנתבעת תוך המועד האמור, רשאית התובעת להפטר מהאגדים והבדים. קבלן משנהחוזהקבלןקירוי