חוזה עבודה עם פרילנסר הנהלת חשבונות

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חוזה עבודה עם פרילנסר הנהלת חשבונות:

1. בפניי תביעה כספית אשר עילתה בטענה להפרת הסכם התקשרות מיום 28.8.2008 (להלן: "ההסכם").

התובעת, הינה חברה העוסקת בהנהלת חשבונות הנמצאת בבעלות ובניהולו של מר X (להלן: "מנהל התובעת") אשר ניהלה משרד באילת עד לחודש אוגוסט 2008 (להלן: "התובעת").

הנתבעת הינה מנהלת חשבונות במקצועה, אשר הועסקה בין השנים 1992- 1994 על ידי התובעת כמנהלת חשבונות (להלן: "הנתבעת").

2. על פי ההסכם בו התקשרו הצדדים, נקבע כי הטיפול בתיקי הנהלת חשבונות של לקוחות על פי רשימה אשר צורפה להסכם יועבר מהתובעת אל הנתבעת (להלן" "רשימת הלקוחות"). מדובר בלקוחות התובעת אשר כאמור, הינה חברה להנהלת חשבונות. עוד על פי ההסכם, סך 35% מההכנסות שיתקבלו אצל הנתבעת מאותם הלקוחות אשר הטיפול בהם מועבר כאמור, תשלם הנתבעת לתובעת.

לטענת התובעת, הנתבעת לא קיימה את תנאי ההסכם בשנים 2008-2011, בכך שלא שלמה את מלא הסכומים אשר היה עליה לשלם לתובעת על פי ההסכם, ביחס לכל אחת מהשנים הנ"ל ובסך כולל של 88,870 (סכום הכולל הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה). עוד נטען כי הנתבעת לא העבירה את כל דוחות התשלומים המפרטים את הגבייה שביצעה מהלקוחות על פי הרשימה, ויכול כי הסתירה נתונים ביחס למחזור גבייה ורווחים גבוהים יותר, וכל פניה מצד התובעת לוותה בהתחמקות ובטענות שאין בהן ממש.

הנתבעת מאשרת עבודתה בעבר אצל התובעת משך שנתיים, ומוסיפה כי החלטתה להתקשר בעסקה נבעה והסתמכה על המחזור הכספי ו/או הרווח הצפוי היה מאותם לקוחות שהועברו לטיפולה, וכפי שהציג בפניה מנהל התובעת, לו האמינה לאור יחסי עובד מעביד בעבר. מחזור הגבייה החודשי על פי רשימת הלקוחות שהועברה אליה הוצג על ידי מנהל התובעת בסכום של 17,081 ₪. לימים התברר, לטענתה, כי מדובר במצג שווא, בעוד הסכום בפועל עמד על כ- 11,000 ₪ בלבד. כן, חלק מהחברות שהועברו ברשימה לא היו פעילות בשנת 2008 או לא היו קיימות כלל, וחלק מהלקוחות על פי הרשימה, הפסיקו להתקשר עימה וזאת משום שהתובעת לא מצאה לנכון להודיע להם על העברת הטיפול בתיק החשבונות שלהם, לידיה של הנתבעת.
הנתבעת, אישרה כי מסך 35% אותם התחייבה לשלם לתובעת עבור כל תיק לקוח שהועבר אליה על ידי התובעת - היא שלמה תשלום חלקי בלבד וכנטען על ידי התובעת, וזאת משום שהוטעתה בגובה מחזור הגבייה והרווחים החודשיים כאמור. הוסיפה שכפועל יוצא מהסתמכותה על מחזור חודשי ורווחים כפי שהוצג בפניה על ידי מנהל התובעת, היא רכשה ציוד חדש, שילמה דמי שכירות ומשכורת לפקידה, עת ההכנסות שהתקבלו אצלה היו נמוכות יותר, ומיד לאחר שהתוודעה להכנסות הנמוכות פנתה לתובעת בבקשה לשנות את ההסכם אולם התובעת סרבה.

3. יאמר כבר עתה כי על תוכנו של ההסכם והעובדות המהותיות המרכזיות הצריכות להכרעה בתיק, אין מחלוקת בין הצדדים. עיקרה של המחלוקת הוא בשאלה, האם כטענת ההגנה – הוטעתה הנתבעת על ידי מנהל התובעת, בדבר גובה ההכנסות והרווחים אשר אמורים להתקבל העסקה בניהם וכפי ההסכם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, התרשמתי מהעדויות ושקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה, כי לא הוכחה בפניי טענת ההטעיה וכי בהעדר מחלוקת על תכנו של ההסכם ועל חובת הנתבעת לשלם מכחו כפי שיפורט להלן - יש לקבל את התביעה במלואה, ומאלה הטעמים:

א. ההסכם אינו כולל כל מצג ביחס לגובה ההכנסות, אינו כולל כל התחייבות למינמום מסויים של הכנסות ואינו כולל כל התניה של התשלומים מכוחו בגובה ההכנסות והיקף הפעילות.

ההסכם אינו קובע כל תנאי הקשור בגובה המחזור החודשי, ואינו קובע כל תנאי יחס לשאלה אם יוותרו לקוחות אלה אצל הנתבעת אם לאו. יתרה מכך, ההסכם רואה אפשרות לפיה חלק מהלקוחות לא ישארו בטיפול של הנתבעת. כך סעיף 4א בהסכם הקובע שכל זמן שתיק לקוח כמפורט ברשימה או תיק נוסף שימסר לנתבעת על ידי התובעת, הוא למעשה תיק פעיל והנתבעת ממשיכה לטפל בו, ולא ניתן להפסיק את ההתקשרות בין השתיים באותו תיק. המשמעות של סעיף זה כי הצדדים ראו אפשרות לכך שהטיפול בתיקים הינו אינדוודואלי לכל תיק, ותיתכן הפסקת ההתקשרות ביחס לתיק מסויים ככל שהנתבעת תפסיק לטפל בו בפועל.



מטבע הדברים, בשים לב לכך כי מדובר בלקוחות שהם צדדי ג' , הרי ברי הוא, שלא ניתן להתחייב לגובה המחזור וגובה ההכנסות מאותם צדדי ג', שכן ההכנסה תלויה, בניסיבות הספציפיות של כל לקוח ולקוח, בפעילותם של הלקוחות, ובשכר הטרחה הנגבה מהם.

סעיף 15 לחוק החוזים קובע:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

ישנן דרישות מצטברות שהצד השני, התובעת, הטעתה את הנתבעת במתכוון וכי הייתה הסתמכות על הטעות מצד הנתבעת. אין חולק כי לנתבעת הוצגו נתונים לפיהם מדובר בסכום חודשי שהוא מעבר ל11,000 ₪, עם זאת לא הוכח בשום שלב על ידי הנתבעת כי התובעת עשתה זאת מתוך כוונה להטעות. מנהל התובעת אף הצהיר בסעיף 21 בתצהירו בזו הלשון: "בשנת 2008 ממוצע ההכנסות שלי לחודש היה כ- 21,360 ₪, עוד יותר מכפי שהודעתי לנתבעת עובר להסכם ההתקשרות בינינו", ואף צרף גרף הכנסות לשנת 2008. הנתבעת לא חלקה על הנתונים אותם הציגה התובעת ולא עשתה על מנת לסתור אותם.

התובעת אמנם אישרה כי היו שני לקוחות (חברות) מתוך רשימת הלקוחות שלא רצו להמשיך ולעבוד עם הנתבעת: "הלקוחות היו פעילים ומי שחסר ברשימה זה שתי שמות בלבד שכנראה לא רצו לעבוד איתה" (פרו' עמ' 8 ש' 22), אולם אין בכך די שכן וכאמור, לא הייתה כל התנייה בעניין זה בהסכם שבין הצדדים, ואין לראות בעזיבת לקוחות בהקשר זה, כהפרת ההסכם על ידי התובעת או הטעייה. בכל מקרה הנתבעת לא תמכה טענותיה כי הלקוחות שהועברו לה לא היו פעילות במועד העברתם לטיפולה.

מכל האמור, הנתבעת אשר הודתה למעשה במרבית העובדות הדרושות לביסוס עילת התביעה, לא הרימה את נטל השכנוע כי הוטעתה על ידי התובעת ביחס למחזור הכספי והרווחיות הצפויה, ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה.

להדגיש, הנתבעת עבדה אצל התובעת כמנהלת חשבונות, משך כשנתיים, ואין חולק כי מדובר בנתבעת שהתחום מוכר לה, אשר הכירה את מנהל התובעת ועבדה במשרד התובעת טרם ההתקשרות, ואשר טענת מנהל התובעת לפיה ספרי החשבונות היו פתוחים בפניה טרם ההתקשרות, לא נסתרה, מה שיש בו להוסיף ולבסס את המסקנה לפיה אין מדובר בהטעייה, אלא לכל היותר בטעות שכדאיות העסקה.

ב. סעיף 5א בהסכם, הגם שהינו סעיף שניתן לראות בחוזים רבים, הוא סעיף אשר יש לו משמעות לטענת ההגנה של הנתבעת ויש לתת לו תוקף. סעיף זה קובע מפורשות כי ההסכם ממצא את היחסים המשפטיים בין הצדדים, ולא תהיה נפקות בין היתר לכל מצג מפורש או מרומז לכריתתת הסכם זה. מתן תוקף לסעיף זה, משמעותו שלילת אפשרות הנתבעת לטעון למצג אשר כתוצאה ממנו, הוטעתה כטענתה. ככל שלגובה של המחזור הייתה חשיבות מבחינת הנתבעת , היה עליה לדרוש כי הדבר יכלל בהסכם.

ג. טענה נוספת של הנתבעת לפיה, על התובעת היה להודיע ללקוחות על העברה של הטיפול בעניינם לנתבעת, ומשלא עשתה היא נושאת באחריות לתוצאה ש: "לקוחות רבים התאכזבו מן הטיפול הלקויו ובעקבות כך העבירו את הטיפול בעניינם לאחר", יש על שני חלקיה. לגבי חלקה הראשון של הטענה, ההסכם אינו קובע חובה על תובעת להודיע לצדדי ג' על העברת הטיפול כנטען. לגבי חלקה השני, המתבסס על "טיפול לקוי" זה כלל לא ברור. ככל שהטענה הינה על טיפול לקוי בעצם אי ההודעה ללקוחות, כי אז כאמור לא הייתה על התובעת החובה להודיע, ובנוסף הנתבעת עצמה יכולה הייתה להודיע ללקוחות. וככל שמדובר בטיפול לקוי של הנתבעת כלפי אותם לקוחות, הרי אין לה להלין אלא כלפי עצמה. וכאמור, אשוב ואדגיש - ההסכם תוקפו והתשלומים מכוחו אינם מותנים במספר הלקוחות אשר ישארו בטיפול הנתבעת.

אשר לטענה על כי כתוצאה מהסתמכותה, רכשה התובעת ציוד משרדי, הרי שבנוסף לאמור לעיל אשר יש בו כדי לשלול גם טענת הגנה זו, ברור כי ניהול משרד על ידי הנתבעת, משמעותו בין היתר, גם ברכישת ציוד נדרש, ונמצא כי שוב עסקינן בכדאיות העסקה בלבד.

4. משנדחו טענות ההגנה של הנתבעת יש לבדוק את הסכומים שהיה על הנתבעת לשלם לתובעת על פי ההסכם, וככל ששולמו בחסר יש לחייבה בתשלום ההפרש.

בסעיף 7 בתצהירו של מנהל התובעת פורטו הסכומים אשר לטענתו על הנתבעת לשלם לו, כשאת החישוב ביצע בהסתמך על הצהרות של הנתבעת באשר לתקבולים בכל תיק ותיק. בחקירתו הנגדית לא נסתרו הנתונים באשר לסכומים הנדרשים ביחס לשנים 2010-2008. כמו כן לא הובאו על ידי הנתבעת כל ראיות או נתונים אחרים אשר יהיה בהם כדי לסתור את הסכומים הללו. להלן פירוט ההכנסות, הסכומים אשר שולומו ויתרת החוב בגין השנים 2008 -2010:

- בשנת 2008 הכנסה של 46,180 שבגינה היה על הנתבעת לשלם שכר טרחה בסך 16,163 ₪ פחות הסכום ששולם בפועל 10,366 ₪ - יתרת החוב בסך של 5,797 ₪.


בשנת 2009 הכנסה של 142,336 שבגינה היה על הנתבעת לשלם שכר טרחה בסך 49,818 ₪ פחות הסכום ששולם בפועל 26,800 ₪ - יתרת החוב סך של 23,018 ₪.
בשנת 2012 הכנסה של 138,383 שבגינה היה על הנתבעת לשלם שכר טרחה סך 48,434 ₪ פחות הסכום ששולם בפועל 14,500 ₪ - יתרת החוב סך של 33,934 ₪.


באשר לשנת 2011 היו חסרים נתונים למנהל התובעת, ביחס לחלק מהחודשים, שכן הנתבעת לא העבירה לו נתונים אלה. בחקירתו הנגדית נשאל הכיצד הגיע לסכום הנתבע על ידו בקשר לשנה זו והשיב: "... כל השנים עד 2010 החישוב בהתאם להצהרה מדויקת שקיבלתי (מהנתבעת ש.ש). לגבי שנת 2011 - המידע לא הגיע אלי עד היום והייתי חייב לעשות חישוב כלשהו ובצורה הוגנת התבססתי על החודש הקודם כי אין לי משהו אחר, והעובדה שבמשך השנתיים האלה שאנו יושבים פה ושם, אף פעם הדברים האלה לא עלו לדיון, אף פעם היא לא התנגדה לסכומים, זה רק מאשר שהם גם נכונים..." (פרו' עמ' 11 ש' 27-23). אופן חישוב זה סביר בעיני. כל הנתונים ביחס לשאר החודשים למעט החודשים החסרים, נסמכים על נתוני הנתבעת עצמה ולא נסתרו כלל. גם ביחס לחודשים לגביהם לא היו נתונים והם הושלמו על דרך ההשוואה לחודשים קודמים, לא הביאה הנתבעת נתונים לסתור, משכך יש לקבל גם את החישוב של התובעת לגבי שנת 2011 אשר על פיו - ההכנסה בשנת 2011 הייתה בסך של 99,114 ₪ שבגינה היה על הנתבעת לשלם שכר טרחה בסך של 34,960 ₪ פחות הסכום ששולם בפועל 15,031 - יתרת החוב היא סך 19,659 ₪. לסכומים המפורטים לעיל, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

באשר לטענות אחרות של התובעת, כמו אי דיווח של הנתבעת על לקוחות נוספים שהצטרפו, וכמו לא מצאתי להידרש, המדובר בטענות שלא ברור מה הקשרם לתביעה לפניי, ובכל מקרה נראה כי אלה נזנחו בהמשך.

5. באשר לסעיף 11 בסיכומיה של הנתבעת, שם נטען כי הנתבעת שילמה עבור התובעת חוב בסך של כ- 14,000 ₪ לביטוח לאומי ולמס הכנסה, רוג'ר אישר את קיומו של החוב בסך 12,00 ₪ או 14,000 ₪ ולטענתו הנתבעת זוכתה על כך בחשבונית (פרו' עמ' 11 ש' 31). התובעת לא סיפקה חשבוניות המוכיחות כי הסכום אכן הופחת ואילו הנתבעת סיפקה חשבוניות תשלום לביטוח לאומי על סך של 7690 ₪, אך לא סיפקה חשבונית תשלום למס הכנסה.

טענה חדשה, שלא באה בכתב ההגנה או בתצהיר, העלתה הנתבעת בסעיף 11 בסיכומיה, והיא לקיזוז סכום של 14,000 ₪ בגין תשלומים נטענים אותם שלמה הנתבעת עבור התובעת לביטוח לאומי ומס הכנסה. יש לראות בטענה זו הרחבת חזית, ובהינתן העובדה כי התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, אני רואה בכך נימוק נוסף שלא לאפשר הרחבת חזית. מעבר לכך אציין כי הגם שמנהל התובעת נשאל שאלה אחת בעניין זה, הוא השיב כי אכן התובעת שלמה עבורו חוב לביטוח לאומי, אולם הוא זיכה אותה בסכום זה בהתאם, ב"כ הנתבעת בחרה שלא להמשיך לברר סוגיה זו ולמעשה טענתו כפי שהובאה לא נסתרה. מכל אלה לא מצאתי להידרש לטענת הקיזוז המאוחרת והכללית. מובן שהנתבעת רשאית היא להגיש תביעה לעניין זה, בהליך נפרד.

6. יוצא איפוא כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

עבור שנת 2008 סכום של - 5,797 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק בסך 1,058 ₪ - וסה"כ 6,855 ₪.
עבור שנת 2009 סכום של - 23,018 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק בסך 2,684 ₪ - וסה"כ 25,702 ₪.
עבור שנת 2010 סכום של - 33,934 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק בסך 2,329 ₪ - וסה"כ 36.263 ₪.
עבור שנת 2011 סכום של - 19,659 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק בסך 235 ₪ - וסה"כ 19,894 ₪.

7. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובעת סך של 88,714 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10.11.2011 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, כחוק.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה עבודה אישי

  2. חוזה עבודות שלד

  3. חוזה עבודות עפר

  4. מענק בחוזה עבודה

  5. חוזה עבודות קידוח

  6. משקלו של חוזה עבודה

  7. שינוי תנאי חוזה עבודה

  8. מהם תנאים סוציאליים ?

  9. אי חתימה על חוזה עבודה

  10. אכיפת חוזה עבודה

  11. חוזה עבודות שלד עם קבלן

  12. חוזה עבודות הנחת קווי מים

  13. עורך דין חוזה עבודה

  14. חוזה עבודות פיתוח עם קבלן

  15. חוזה עבודה ללא הגבלה של זמן

  16. חוזה עבודות אלומיניום

  17. הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה

  18. הקמת חברה מתחרה - חוזה עבודה

  19. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה

  20. פיצוי ברוטו - הפרת חוזה עבודה

  21. חוזה עבודה אישי - חברת היי-טק

  22. קצין בטחון (קב''ט) - חוזה עבודה

  23. חוזה עבודה המנוגד לפקודת העיריות

  24. הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי

  25. האם חייבים חוזה עבודה לעובד זר

  26. הקפאת חוזה עבודה עד הודעה חדשה

  27. חוזה עבודות קירוי עם קבלן משנה

  28. העסקת עובדים זרים ללא חוזה עבודה

  29. פיצוי בגין אי מתן העתק מחוזה עבודה

  30. חוזה עבודה עם פרילנסר הנהלת חשבונות

  31. תשלום פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה - חוזה על תנאי ?

  32. זכות עיכבון ברכב בבעלות חברת ליסינג שנמסר לשימוש במסגרת חוזה העבודה

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון