ביום 7.2.12 נחתם בין הצדדים חוזה "להקצאת מסגרת אשראי בעו"ש" עד לסך 100,000 ₪ לתקופה שתחילתה ביום 7.2.12 וסופה ביום 15.1.15. בסעיף 2 לחוזה זה הסכימו הצדדים: "למען הסר ספק מובהר כי אין באמור בבקשה זו כדי לגרוע מזכותו של הבנק לא לחדש את מסגרת האשראי כולה או חלקה, או לחדשה לתקופה הקצרה משנה, ו/או להפחית או לבטל, בכל עת, כל מסגרת אשראי בחשבון, על פי התנאים המפורטים בתנאי הניהול." קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חוזה להקצאת מסגרת אשראי בעובר ושב: המערערת ניהלה אצל המשיב חשבון עו"ש שמספרו 386600/02. המשיב סירב לפרוע למעלה מ-10 שיקים שמשכה המערערת, וחשבון המערערת הוגבל. לטענת המערערת חלק מהשיקים הוחזרו שלא בצדק, ויש לגרוע אותם מרשימת השיקים שסורבו. כללי: בעלי הדין: 1. המערערת היא חברה הרשומה בישראל, עוסקת בהובלות ובמסחר בברזל, וניהלה אצל המשיב חשבון עו"ש שמספרו 386600/02 (להלן-"החשבון"). 2. המשיב הוא תאגיד בנקאי, אשר הקים סניף בעיר רמלה ובו מתנהל החשבון (להלן-"המשיב" או "הבנק"). מערכת היחסים בין הצדדים: 3. ביום 11.5.12 נשלחה למערערת התראה על חזרת 5 שיקים. לאחר שחזרו 5 שיקים נוספים נשלחה למערערת ביום 22.7.12 הודעה על הגבלת החשבון. ביום 26.7.12 הגישה המערערת ערעור על ההגבלה (עש"א 51823-07-12). ביום 5.8.12 הגישו ב"כ הצדדים לבית המשפט בקשה משותפת למחיקת הערעור, בנימוק שהגיעו להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט, והערעור נמחק. מהנספחים להודעת הערעור בתיק זה עולה שהצדדים הגיעו להסכם שנוסחו כדלקמן: "2. לאחר חתימת הצדדים על הסכם זה, הבנק יגרע את השיקים הבאים ממנין השיקים המסורבים נשוא התביעה, וידווח על כך לבנק ישראל: שיק מס' 5001428; שיק מס' 5000881. התובע מאשר כי ידוע לו שיתר השיקים נשוא התביעה ימשיכו להימנות על מנין השיקים המסורבים, אלא אם בבדיקה נוספת של טענות התובע ע"י הבנק, יהיה מקום לגרוע שיקים נוספים, עפ"י החלטת הבנק, או שבית המשפט יקבע אחרת." 4. ביום 29.11.12 כתב מנהל המערערת מכתב למשיב, שנוסחו כדלקמן: "אני X מתחייב בזאת שלא ימשכו בחשבון המוביל 3866000/2 שיקים. ואם כן, יוחזרו מסיבת אין כיסוי." 5. בחודש ינואר 2013 עלה מספר השיקים שסורבו, וחשבון המערערת הוגבל שוב. הצדדים לא צירפו את הודעת ההגבלה להודעת הערעור ולתגובת המשיב. 6. ביום 15.1.13 הגישה המערער ערעור על הגבלת החשבון, כאשר בהודעת הערעור היא מתייחסת לשיקים כדלקמן: שיק מס' 5001428 על הסך 15,000 ₪ שסורב ביום 22.5.12; שיק מס' 5001118 על הסך 25,000 ₪ שסורב ביום 25.5.12; שיק מס' 5001356 על הסך 5,000 ₪ שסורב ביום 28.5.12; שיק מס' 5000881 על הסך 5,000 ₪ שסורב ביום 28.5.12; שיק מס' 5001426 על הסך 10,000 ₪ שסורב ביום 30.5.12; שיק מס' 5001345 על הסך 2,000 ₪ שסורב ביום 30.5.12; שיק מס' 5001182 על הסך 10,000 ₪ שסורב ביום 31.5.13; שיק מס' 5001450 על הסך 15,730 ₪ שסורב ביום 1.7.12; שיק מס' 5001209 על הסך 7,000 ₪ שסורב ביום 15.7.12; שיק מס' 5000896 על הסך 5,000 ₪ שסורב ביום 18.7.12; שיק מס' 5001121 על הסך 25,000 ₪ שסורב ביום 21.7.12; שיק מס' 5001314 על הסך 5,000 ₪ שסורב ביום 3.1.13. השיקים הראשון והרביעי נגרעו מרשימת השיקים שסורבו כבר בערעור הקודם, ולא מובן מדוע כללה אותם המערערת בערעור זה. 7. בערעור תוקפת המערערת את הסירוב לפרוע את כל השיקים האחרים, וטוענת כדלקמן: ביום 7.2.12 נכרת חוזה בין הבנק לבין המערערת, לפיו ניתנה למערערת מסגרת אשראי בסך 100,000 ₪, ושועבד לבמק נכס ששוויו למעלה מ-3 מליון ₪, אותו העמידה המערערת כביטחון ליתרות החובה שלה בבנק. לכן, כל עוד הייתה היתרה בחשבון בגבולות מסגרת האשראי, היה על הבנק לפרוע את השיקים; במהלך חודש פברואר 2012 הוטלו עיקולים על החשבון, ומנהל המערערת סיכם עם הבנק שאם יוחזרו שיקים, הם יוחזרו תוך ציון ההערה "חשבון מעוקל" ולא מסיבת אכ"מ, והמערערת הייתה פורעת את השיקים למחזיקי השיקים. כל פעל הבנק עד ליום22.5.12; ביום 14.5.12 נעצר מנהלה של המערערת עקב תלונה עם איומים ושהה במעצר עד ליום 6.6.12, מועד בו שוחרר ממעצר. בתקופה זו סורבו 7 שיקים מהסיבה "א.כ.מ. + מעוקל", בניגוד לסיכום של מנהל המערערת עם הבנק ובלי שהבנק הודיע למנהל המערערת על החזרת השיקים; במהלך חודש יולי 2012 סורבו עוד 4 שיקים מהסיבה "א.כ.מ + מעוקל", בלי להודיע למערערת; בדיעבד התברר למנהל המערערת שהבנק הקטין את מסגרת האשראי בחשבון בלי להודיע למערערת; הבנק סירב לכבד את השיק מיום 3.1.13 בניגוד להסכמים עם הנתבעת, והבנק ניתק את הקשר האינטרנטי של הנתבעת לסניף; מנהל הסניף היה מתקשר אליו בכל יום ששי על מנת להודיע לו את מצב החשבון, ונוהג זה היה קיים שנים; למערערת עומדות ההגנות המנויות בסעיפים 10(א)(1), 10(א)2 ו-10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן-"החוק"). 8. הבנק כפר בכל הטענות העובדתיות של המערערת וטען כדלקמן: הבנק בדק את השיקים שלא נגרעו על פי ההסכם שבין הצדדים, אך לא מצא מקום לגרוע שיקים אלו מרשימת השיקים שסורבו. על פי דין, כאשר מסורבים שיקים מחשבון מעוקל שאין בו כיסוי מספיק, יש להחזיר את השיקים תוך ציון שתי הסיבות, דהיינו "אכ"מ + מעוקל", והבנק רשאי לכבד את השיקים אך ורק אם קיים כסף בחשבון מעבר לסכומי העיקול. על החשבון הוטלו עיקולים שונים, ולכן היה חייב הבנק לסרב לכבד את השיקים משתי סיבות אלו, ועניין זה הובהר לנתבעת; לא היה כל סיכום בין המערערת לבין הבנק לגבי הודעות בעל פה כאלה ואחרות מצד הבנק, וראיה לכך, שהמערערת לא מציינת שמות פקידי הבנק איתם הגיעה להסכמות הנטענות; מעצר מנהל המערערת אינן מהווה שיקול האם לסרב לכבד שיקים או לא. החובה לעקוב אחרי החשבון מוטלת על המערערת ולא על פקידי הבנק. 9. הערעור היה קבוע לדיון ליום 8.5.13, לאחר שנדחה ממועד קודם לבקשת הצדדים. ביום 7.5.13 הגישו הצדדים הודעה להסדר דיוני, בו הצהירו מספר הצהרות, והשאירו את ההכרעה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט. עוד ביום 7.5.13 דחיתי את הודעת הצדדים. הצדדים הגישו בקשה לדחיית מועד הדיון, ובקשה זו נדחתה, ואכן הדיון התקיים ביום 8.5.13 כפי שנקבע. 10. בדיון ביום 8.5.13 הסכימו ב"כ הצדדים שמאז ההגבלה בחודש ינואר 2013 סורבו עוד 5 שיקים, אשר על פי החוק באים במניין השיקים לעניין ההגבלה. 11. בדיון ביום 8.5.13 לא ביקשו ב"כ הצדדים לחוקר עדים, וטענו לגופו של עניין. דיון ומסקנות: 12. ביום 7.2.12 נחתם בין הצדדים חוזה "להקצאת מסגרת אשראי בעו"ש" עד לסך 100,000 ₪ לתקופה שתחילתה ביום 7.2.12 וסופה ביום 15.1.15. בסעיף 2 לחוזה זה הסכימו הצדדים: "למען הסר ספק מובהר כי אין באמור בבקשה זו כדי לגרוע מזכותו של הבנק לא לחדש את מסגרת האשראי כולה או חלקה, או לחדשה לתקופה הקצרה משנה, ו/או להפחית או לבטל, בכל עת, כל מסגרת אשראי בחשבון, על פי התנאים המפורטים בתנאי הניהול." סעיף זה מובן, שכן הכספים שמעמיד הבנק למערערת הם כספי לקוחות שהוא נאמן עליהם, ואם נוכח הבנק לדעת שחשבון המערערת הולך מדחי אל דחי, עליו להגן על כספים אלו. 13. מניתוח דפי החשבון שצירפה המערערת עולות המסקנות כדלקמן: עד לסוף חודש פברואר 2102 הייתה מסגרת האשראי בחשבון בסך 100,000 ₪; מתחילת חודש מרץ 2012 הפחית הבנק את מסגרת האשראי לסך 61,000 ₪. באותה עת היה מנהל החברה בן חורין, מחובר לאינטרנט ובהתאם לסעיף 51 לתצהירו היה מבקר בסניף הבנק לעיתים תכופות ביותר. מגע כה הדוק עם הבנק מביא למסקנה שהמערערת ידעה על הגבלת מסגרת האשראי והעמדתה על הסך 61,000 ₪; החל מחודש אפריל 2012 הייתה המערערת מפקידה שיקים לחשבון, ובאופן תמוה, כל שיק שהייתה מפקידה לחשבון היה חוזר ללא כיסוי. תופעה זו מעידה על "גלגול" שיקים; בכל המועדים בהם סירב הבנק לכבד את השיקים, היה החשבון בחריגה ממסגרת האשראי שנקבעה מאז יום 1.3.12, דהיינו מעל לסך 61,000 ₪. 14. מעיון בתדפיס העיקולים שצירף הבנק לתגובתו לערעור עולה שמאז יום 27.3.12 הוטלו עיקולים רבים על החשבון, כאשר העיקול היה על כל הנכסים. בנסיבות אלו היה לבנק את כל היסוד לחשוש לגורל יתר החובה בחשבון, והיה עליו להיזהר שבעתיים בעת שהגעת שיקים לפרעון אותם משעה המערערת על החשבון. 15. המערערת לא הציגה אפילו שיק אחד או מסמך אחד ממנו ניתן ללמוד שהיו שיקים שהוחזרו על ידי הבנק בציון ההערה "מעוקל", למרות שבחשבון לא היה כיסוי מספיק לפרעון השיק. הבנק מחויב ליתן למערערת העתק מכל טופס החזרת שיק, המערערת הייתה מחוברת לאינטרנט, ויכלה לראות מסמכים אלו בכל עת שחפצה. מה עוד שהמערערת לא דרשה מהבנק להציג לה העתק מסמכים אלו. 16. המערערת לא מסרה כל פרטים אודות הנכס ששועבד לבנק, לא הציגה את מסמכי השעבוד, לא הציגה הערכת שמאי אודות נכס זה וערכו למימוש, כך שיש להטיל ספק בטענתה זו, במיוחד לאור טענתה שיש לה מסגרת אשראי של 100,000 ₪ ולבסוף התברר שמסגרת האשראי הופחתה ל- 61,000 ₪ כבר ביום 1.3.12. 17. הנתונים הנ"ל מביאים למסקנות כדלקמן: בעת הצגת השיקים לפרעון, היה החשבון במסגרת אשראי בסך 61,000 ₪; בעת הצגת השיקים לפרעון היה חשבון הנתבעת בחריגה ממסגרת האשראי; בעת הצגת השיקים לפרעון הוטלו עיקולים על כל נכסיה של המערערת; בעת הצגת השיקים לפרעון "גלגלה" המערערת שיקים בחשבון, דבר שהעמיד את החשבון בסכנה עקב חשש כבד שהמערערת לא תוכל לכסות את יתרת החובה בחשבון, שעמדה מעל מסגרת האשראי. 18. טוען מנהל המערערת כי בתקופה שהיה במעצר לא יכול היה לטפל בחשבון. המערערת לא טענה שיש לה ההגנה המנויה בסעיף 10(א(4) לחוק שיקים ללא כיסוי, ולא טענה להגדרת המונח "פעולת איבה". 19. לאור כל האמור לעיל, ניתן לקבוע כדלקמן: הבנק לא סירב לכבד את שיקים מחמת טעות, כך שלא חלה על המערערת ההגנה הקבועה בסעיף 10(א)(1) לחוק שיקים ללא כיבוי; הבנק לא סירב לפרוע את השיקים מחמת עיקול בלבד, אלא גם מחמת שהחשבון היה בחריגה ממסגרת האשראי. לאור זאת לא חלה על המערערת ההגנה הקבועה בסעיף 10(א)(2) לחוק ; למערערת לא היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, שכן לא הייתה בחשבון יתרה מספקת, והיתרה בחשבון חרגה ממסגרת האשראי. לכן לא חלה על המערערת ההגנה הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור, ומבטל את הצו לעיכוב כניסת ההגבלה לתוקף. המערערת תשלם למשיב כדלקמן: את הוצאות הערעור בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; הפקדון יועבר למשיב. חוזהאשראי