חובה להסתכל לצדדים בצומת גם באור ירוק

הלכה פסוקה היא, כי אור ירוק בצומת אינו חזות הכל ונהג מצווה על עירנות כאשר נכנס לצומת אפילו באור ירוק. אכן, חובת נהג להיזהר גם אם בכיוון נסיעתו מופיע האור הירוק, ואף להמנע מכניסה אם לא ניתן לעבור את הצומת ללא הפרעה. בהקשר זה נקבע בתקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 כי לא יכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור (לרבות רמזור) מתיר כניסה לצומת. בפסק הדין שניתן בע"פ 546/73 מ"י נ' רפופורט (פ"ד כח (1) 780) נקבע מפי כב' השופט ח. כהן שמי שנכנס לצומת יודע או חייב לדעת שעלול הוא להתנגש ברכב הבא מכיוון אחר ואין נפקא מינה אם כלי הרכב נכנס לצומת בהיתר או באיסור. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חובת הזהירות ברמזור ירוק: לפני שתי תביעות בסדר דין מהיר שהדיון בהן אוחד, שעניינן נזקי רכוש תאונת דרכים שארעה ביום 9/8/2011 בין רכב בו נהגה הגב' X, לבין רכב בבעלות שלמה תחבורה (2007) בע"מ (להלן: "רכב שלמה תחבורה"). למותר להזכיר, כי בהתאם לתקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהא מנומק ב"אופן תמציתי" (וראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל (27.11.03)). התאונה ארעה בצומת מרומזר ובכתבי הטענות טען כל אחד מן הצדדים, כי הצד האחר חצה את הצומת באור אדום. בתיק התנהלו שתי ישיבות, אליהן לא התייצב נהג רכב שלמה תחבורה. עובדה זו אליה הצטרפה הרשעתו בפלילים של נהג שלמה, לפיה חצה את הצומת באור אדום ותוכן חקירת המשטרה, הסירו כל ספק בשאלה מן הצדדים חצה את הצומת באדום וב"כ שלמה תחבורה לא ביקש דחיה נוספת של הדיון והסכים, בהגינותו, לקביעה, כי נהג שלמה תחבורה הוא זה שחצה את הצומת באור אדום. נותרה, איפוא, להכרעה סוגיית האשם התורם של גב' X, ככל שקיים כזה. כן עמדה במחלוקת סוגיית שכר הטרחה של ב"כ הגב' X, הכל כפי שיפורט להלן. הגב' X העידה, כי הגיעה לרמזור בנתיב הימני והיה אור אדום בכיוון נסיעתה, היא חיכתה לירוק וכשהרמזור התחלף החלה לנסוע וראתה בזוית העין, כי רכב פגע בה בדלת הקדמית. לדבריה לא היה לה לאן לברוח ולא יכלה לראות אותו. עצרה מיד, יצאה מן הרכב ואמרה לו מה הוא עושה. הוא אמר שהיא צודקת. בחקירה הנגדית, כאשר נשאלה אם היום היא מסתכלת לכל הצדדים בעת כניסתה לצומת, השיבה בחיוב והוסיפה, כי אז לא הספיקה להסתכל, שכן הרכב השני פגע בה. לבית המשפט הוגש תיק המשטרה, ממנו עולה, כי מלבד עדותה של הגב' X, במשטרה מסרו 2 עדי ראיה, אובייקטיביים עדות לפיה נהג שלמה תחבורה הוא זה שנכנס לצומת באור אדום. בנסיבות אלה, אין שמץ של ספק כי נהג שלמה תחבורה הוא זה האחראי העיקרי לתאונה, וטוב עשה בא-כוח שלמה תחבורה שהסכים לקביעה זו. עומדת, כאמור, להכרעה שאלת קיומו של אשם תורם מצד הגב' X, כאשר לפי עדותה נכנסה לצומת לאחר התחלף הרמזור בכיוון נסיעתה לאור ירוק, מעצירה מלאה. הלכה פסוקה היא, כי אור ירוק בצומת אינו חזות הכל ונהג מצווה על עירנות כאשר נכנס לצומת אפילו באור ירוק. אכן, חובת נהג להיזהר גם אם בכיוון נסיעתו מופיע האור הירוק, ואף להמנע מכניסה אם לא ניתן לעבור את הצומת ללא הפרעה. בהקשר זה נקבע בתקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 כי לא יכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור (לרבות רמזור) מתיר כניסה לצומת. בפסק הדין שניתן בע"פ 546/73 מ"י נ' רפופורט (פ"ד כח (1) 780) נקבע מפי כב' השופט ח. כהן שמי שנכנס לצומת יודע או חייב לדעת שעלול הוא להתנגש ברכב הבא מכיוון אחר ואין נפקא מינה אם כלי הרכב נכנס לצומת בהיתר או באיסור. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר נהג נכנס לצומת לאחר התחלף האור בכיוון נסיעתו. נהג כזה יכול לצפות "גניבת" רמזור מצד נהגים אחרים וצריך לנקוט משנה זהירות. לנהג כזה גם שיקול הדעת מתי להתחיל בנסיעה, ועליו לוודא טרם תחילתה כי הצומת פנוי וביכולתו לעבור. עדותה של הגב' X, כי כיום היא נוקטת משנה זהירות מדברת בעד עצמה. יתכן שכניסה זהירה יותר לצומת מצד הגב' X, הייתה מאפשרת לה לבלום או להמנע מכניסה לצומת ומצמצמת את תוצאות התאונה. בנסיבות שהוכחו, אני רואה להשית על הגב' X, אשם תורם מינימלי בשיעור של 10%. הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר באשם תורם שיוצר חבות. ידוע הכלל לפיו אין אשם תורם מקנה עילת תביעה למזיק, שהרי אין אשם תורם בבחינת "אשם יוצר חבות", וראה לענין זה אנגלרד, ברק, חשין דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית בעריכת טדסקי, מהד' שניה עמ' 236: "האשם העצמי התורם מהווה הגנה למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על כל נזקו"... מכאן אתה למד, כי בטרם נידון בסוגיית האשם התורם, יש להכריע כי המזיק חב בחובת פיצוי כלפי הניזוק, שאחרת כלל לא מתעוררת שאלה זו. הכיצד אם כן ניתן לומר כי אשם תורם זה, מקים חבות משל עצמו כלפי המזיק?" באשם תורם נבחנת השאלה לגבי מידת הזהירות שחייב הניזוק כלפי עצמו בשונה מחובת הזהירות כלפי האחר, אולם יש פעמים שאכן אשם תורם יוצר כשלעצמו אף אשם יוצר אחריות. על מנת לבחון קיומה של אחריות, יש לבחון האם מי שנקבע אשמו התורם עבר עוולת רשלנות כלפי הצד השני, או אז יש לבחון את חובת הזהירות כלפי האחר. תא (ת"א) 17857/05 אמיניאן אליהו נ' סוקוניק יעקב תא (הרצ') 876/01 דוד דהן נ' יפה הולצמן). בענייננו, לטעמי, אין המדובר באשם תורם היוצר חבות כלפי נהג שלמה תחבורה. כפי שכבר נקבע והוסכם, נהג שלמה תחבורה חצה את הצומת באור אדום, בניגוד מוחלט להוראות החוק וכי כיצד יכול הוא (או מי מטעמו) לבוא בטענה כלפי הגב' X? נהג שלמה תחבורה הוא זה שחב חובת זהירות כלפי הגב' X. הגב' X התרשלה כלפי עצמה ולפיכך נוכה אשם תורם, אולם רשלנות זו אינה מקימה כשלעצמה חבות כלפי נהג שחצה את הצומת באור אדום, לפחות לא בנסיבות שהוכחו. שיעור הנזק לנוכח האמור לעיל, דינה של התביעה בתא"מ 13150-04-12 להתקבל בחלקה ודינה של התביעה בתא"מ 40620-03-12 להדחות. התובעים בתא"מ 13150-04-12 הציגו חוות דעת שמאי שלא נסתרה, על פיה הנזק שנגרם לרכב התובעים שם עומד על 11,080 ₪, כמו כן נשאו התובעים בשכר השמאי בסך 900 ₪, וסה"כ 11,980 ₪. התובעים זכאים לקבל 90% מסכום זה דהיינו - 10,782 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום 21/11/11. הגב' X תבעה עוד סכום של 1,000 בגין טרחה ובטלה וגביית עדויות. סכום זה לא הוכח, אף שלא יכול להיות חולק, כי תאונה מעין זו גורמת לבזבוז זמן, הוצאות ועגמת נפש רבה. בנסיבות העניין אני פוסקת סכום מינימלי של 500 ₪ בראש נזק זה. כמו כן, זכאים התובעים להחזר אגרת בית המשפט כפי ששולמה. עומדת עוד להכרעה סוגיית שכר הטרחה. ב"כ התובעת הציגה הסכם שכר טרחה, על פיו נדרשת הגב' X לשלם לבאי כוחה שכ"ט בשיעור של 25% ממה שיפסק בתביעה שהיא הגישה, וסכום של 4,500 ₪ בעבור ההגנה בתביעה שהוגשה בתביעה של שלמה תחבורה, שלימים אוחדה לתביעה דנן. לפי טענתה מדובר בשתי תביעות שונות ובוצעו פעולות של שונות של תביעה והגנה, והגב' X אינה צריכה לצאת בחסרון כיס. ב"כ התובעת הפנתה בעניין זה לנוהל הנשיאה ביניש 1/98 בעניין פסיקת שכר טרחה כמו גם לפסיקת בית המשפט. ב"כ שלמה תחבורה הפנה מן העבר האחר לפרקטיקה המקובלת בתביעות מסוג זה, כאשר בדחיית התביעה שכנגד לא נפסק שכר טרחה, כמו גם לעובדה שהלכה למעשה לא נוהל ולא היה מנוהל הליך פעמיים. הוסיף ב"כ שלמה תחבורה וטען, ששכר הטרחה בהליך הרכוש עולה על שכר הטרחה בתביעה העיקרית ונראה, כי יש כאן מעין נסיון לקבל הוצאות מופרזות. כמו גם עמד ב"כ שלמה תחבורה על כך, שסכום שכר הטרחה בנוגע לתביעה המקבילה הוסף בכתב יד על גבי הסכם שכר הטרחה, לא הוכח כי שולם ולא ברור אם בכלל יגבה. נקודת המוצא כמובן, כפי שקבע כב' השופט דרורי בת.א. 6146/04, אליו הפנתה ב"כ הגב' X, הינה, כי זכאי הצד הזוכה במשפט לקבלת שכר טרחתו מן הצד שכנגד , שכן אם לא נפסוק כך תיפגע זכותו של הצד הזוכה בדין, על כך לא יכולה להיות מחלוקת. בהקשר זה, קובעת הנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/98 מיום 17/11/2002: "1. בקביעת שיעור שכר טרחת עורך-הדין רשאי בית המשפט להביא בחשבון הסכם שכר-טרחה בכתב שנערך בין עורך-הדין ללקוחו שהוגש על ידי עורך-הדין במהלך סיכומיו שבעל-פה, או צורף לסיכומיו שבכתב". כמובן, שאין בהודעת נוהל זה כדי להטיל על בית המשפט לפסוק שכר טרחה כפי שהתחייב הלקוח לשלם בפועל ואין בה כדי לקבוע מה, אם בכלל, המשקל שיש לייחס להסכם בקביעת שיעור שכר-הטרחה, ובוודאי שההסכם אינו בבחינת כזה ראה וקדש, שאם לא כן, נדמה שבית המשפט יתן יד להאמרת גובה שכר הטרחה הנגבה באופן ניכר. זכותו של אדם לבחור בייצוג עורך-דין ככל שיחפוץ, אולם גם כאשר מדובר בניזוק הזכאי להשבת המצב לקדמותו ולהחזר הוצאות, מדובר בהוצאות סבירות בלבד ועל פניו אין מקום להטיל על המזיק הוצאות החורגות ממתחם הסבירות. במכלול נסיבות העניין, ובשים לב למקובל בתביעות מסוג זה בנוגע לשיעור שכר טרחה כאשר מדובר בתובעים פרטיים, אני רואה לפסוק לתובעים בתא"מ 13150-04-12 שכר טרחה בשיעור 20% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ. מדובר בשכר שהוא גבוה מהמקובל, אך עדיין בתחום הסביר. שכר טרחה בגובה של רבע מהסכום שנפסק, חורג לטעמי מתחום הסבירות, ואף אינו מתיישב עם אמות המידה שקובעת לשכת עורכי הדין. זכותם של עורכי הדין לדרוש שכר כזה וזכותם של התובעים להסכים לשלמו, אך אין לחייב את הניזוק בהשבת כל הסכום. באשר לשכר הטרחה בתביעה בתא"מ 40620-03-12, מחד בשים לב לעובדה שמדובר בתביעה שלא ראוי היה לה להיות מוגשת מלכתחילה, שכן תיק המשטרה, כתב האישום והודאת הנהג בתיק הפלילי נגדו מדברים בעד עצמם ומאידך, בשים לב שאמנם הוגש כתב הגנה באותה תביעה אף שעובדותיו זהות לכתב התביעה בתביעה המקבילה ולכך שהדיון בפועל התנהל במאוחד, אני פוסקת את שכר טרחת באי כוח X, בסכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט תעבורהצומת