קראו דוגמא מהפסיקה בנושא זיכוי נהגת על נהיגה בשכרות: הנאשמת זכאית מחמת הספק כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, עבירה על סעיפים 62(3) לפקודת התעבורה, בקשר עם תקנה 169 ב' לתקנות התעבורה ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה. . על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.1.12, בסמוך לשעה 02:23, נהגה הנאשמת ברכב בכביש מספר 20, מכיוון צפון לכיוון דרום והגיעה בסמוך למחלף השלום וזאת בהיותה שיכורה, לאחר שבבדיקת "ינשוף", נמצאו בגופה 325 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על הכמות המותרת לנהג רכב. הנאשמת כפרה במיוחס לה בכתב האישום. פרשת התביעה עד תביעה מס' 1, רס"ר אפי גולדברג, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/2 - הזמנה לדין ת/3 - דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ת/4 - דו"ח עיכוב ת/5 - דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות "ינשוף" ת/6 - תוצאות בדיקת "ינשוף" ת/7 - פלטי בדיקת כיול לפני משמרת ואחרי משמרת ת/8 - בדיקה עצמית לפני משמרת ואחרי משמרת ת/9 - תעודת הבלום כפי שמופיעה בפלטי הכיול עד תביעה מס' 2, רס"מ ערן דקל, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/10 - טופס ביקורת תקופתית ת/11 - כרטיס מכשיר ת/12 - תעודת בלון מעבדה ת/13 - תעודת בלון יחידה כמו כן, הוגשה בהסכמת ההגנה, תעודת עובד ציבור לעניין תקינות מכשיר ה"ינשוף", שסומנה ת/1 . מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה,השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: הנאשמת נהגה ברכב כמפורט לעיל, נעצרה לבדיקה שגרתית, על ידי ע"ת 1 והתבקשה לבצע בדיקה ב"נשיפון". הנאשמת כשלה בבדיקה ובשלב זה, הודיע לה העד כי היא מעוכבת בחשד לעבירה של נהיגה בשכרות וכי אסור לה לאכול, לשתות, לעשן ולהקיא. העד ביצע לנאשמת מבחני ביצוע, אותם צלחה הנאשמת ללא דופי. העד ציין כי מפיה של הנאשמת נדף ריח קל של אלכוהול. התרשמותו של העד הייתה כי לא ניתן לקבוע מה מדית ההשפעה של האלכוהול על הנאשמת. מטרת בדיקת הנשיפה ומשמעות הסירוב להיבדק הוסברו לנאשמת והיא הסכימה להיבדק במכשיר ה"ינשוף", כאשר עד לבדיקה, הייתה כל העת בהשגחתו של העד. העד ביצע לנאשמת בדיקה במכשיר ה"ינשוף" והתקבלה תוצאה של 325 מיקרוגרם אלכוהול. הנאשמת הודתה כי שתתה כוס של יין אדום במהלך הערב, עובר לנהיגה. פרשת ההגנה מטעם ההגנה, העידו הנאשמת ושני עדי הגנה מטעמה, יפעת ינאי ואסף יעקובי. כמו כן, הוגשו מטעם ההגנה תעודה רפואית בעניינה של הנאשמת, שסומנה נ/1. מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם ההגנה, הרי שהשתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: אותו ערב, קבעה הנאשמת עם עמיתיה לעבודה, לצאת לחגוג את יום הולדתה ויום הולדתו של עמית נוסף מהחברה. אף שלא חשה בטוב מספר ימים לפני האירוע, בחרה הנאשמת, בעצת חבריה, שלא לבטל את המפגש. במהלך הבילוי במסעדה, שתתה הנאשמת כוס יין אחת, מבקבוק יין שהוזמן לשולחן. בתום המפגש, נסעה הנאשמת לדרכה ולאחר שנעצרה לבדיקה, נבדקה ב"נשיפון" ולאחר מכן, נדרשה להמתין לבדיקת ה"ינשוף". לאחר בדיקת ה"ינשוף", המתינה עוד כשעתיים ברכבה, עד ששוחררה. הנאשמת טענה כי השתעלה כל העת והיה לה חום, שהגיע לפרקים לבין 38 - 39.5 מעלות חום. לדבריה, לא בוצעה לה כלל בדיקת מאפיינים, על אף האמור ב- ת/3. עוד טענה הנאשמת, כי השוטר שהחתים אותה על כל הטפסים, לא היה אותו שוטר שביצע לה את הבדיקות ולא נמנה על עדי התביעה. עדי ההגנה מטעמה של הנאשמת, העידו ברוח דומה - השניים הנם עמיתיה לעבודה בחברת "מייקרוסופט", המפגש במסעדה נקבע מבעוד מועד, השתתפו בו כ-15 איש ואף שהנאשמת הייתה חולה, אותו יום, הוחלט שלא לבטל את המפגש. במהלך הערב, הוזמנו שני בקבוקי יין לשולחן ועדת הגנה מספר 1, הוסיפה והעידה כי ישבה לצידה של הנאשמת והבחינה כי שתתה לגימה מכוס יין בתחילת הערב ולגימה בסוף הערב, לא אכלה כמעט והייתה מקוררת עם חום. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, לא שוכנעתי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום. ברע"פ 8135/07, אהוד גורן נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים כי:" אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקתית". בפסקי הדין ת' 11893/07 ו- עפ"ת 10-04-25457, מדינת ישראל נגד עוזרי (להלן - פס"ד עוזרי), שם נדונה באריכות אמינותו ומהימנותו של מכשיר ה"ינשוף", נקבע בשתי הערכאות כי מדובר במכשיר אמין וכאמור בפס"ד של בית המשפט המחוזי :"בצדק ציין בית משפט קמא כי למכשיר הינשוף עומדת חזקת אמינות, הניתנת לסתירה (עמוד 27 לפסק הדין). מסקנה זו נתמכה, בין היתר, באמור בפסק הדין הנ"ל בעניין גורן שבו נקבע כי "אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקית" (פיסקה כ"ח לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין). מסקנה זו נובעת גם מן הדין עצמו (סעיף 64 לפקודה) שקבע את השימוש במכשיר נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול (ראו: ע"פ 40202/07 מדינת ישראל נ' שלמה (ניתן ביום 4.6.2007). ...הנה כי כן, מסקנתנו היא כי בדין קבע בית משפט קמא כי עומדת לו, לינשוף, חזקת אמינות. מעבר לכך, המדינה עמדה בנטל המוטל עליה גם בראיות נוספות שהביאה לעניין מהימנות המכשיר, אם מן הניסיון שנצבר בעולם בנדון ואם בחווֹת דעת המומחים שהביאה". בעפ"ת 36780-06-11, גאון נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' בן יוסף :" בית משפט קמא קבע ואחזרו ואומר בצדק, שאין עדי התביעה המפעילים את המכשיר ואשר מכינים אותו להפעלה במעבדה וביחידות, צריכים להיות מומחים, מהנדסים, שיוכלו להכיר את המכשיר על כל מאפייניו ועל דרך פעולתו על בוריה. די בכך שלמדו קורס וכך במקרה זה להשתמש במכשיר, להפעילו כך שלא יטעה ולהכינו לשימוש כך שלא תהיה טעות בהפעלתו, המכשיר הספציפי הזה וזאת כאשר כבר נקבעה ההלכה, שהמכשיר המדעי הזה שבו מדובר, הינשוף, על דרך הכלל הוא מכשיר המבצע כראוי את המשימה של בדיקת שכרות". משנקבעה חזקת אמינותו של מכשיר ה"ינשוף", די בכך שניתן פלט בדיקה המציין כמות העולה על רף האכיפה הקבוע בחוק, ממכשיר "ינשוף" שעבר את הבדיקות התקופתיות הנדרשות ואת בדיקת הכיול טרם ההפעלה ונמצא תקין, על מנת לקבוע כי הנבדק עבר עבירה של נהיגה בשכרות. במקרה שלפנינו,בתאריך 12.12.11, נערכה בדיקה תקופתית שגרתית, למכשיר "ינשוף" מספר 110, על ידי עד תביעה מספר 2. כעולה מ- ת/1 ו-ת/10 עד ת/13, המכשיר נמצא תקין. העד נחקר בחקירה נגדית בנושאים שונים, שאינם נוגעים להליך הבדיקה של מכשיר ה"ינשוף" וב"כ הנאשמת לא הצליח לסתור את חזקת התקינות של המכשיר. בתום הבדיקה, כייל העד את המכשיר לערך בלון הכיול ששימש את יחידת התנועה באותה תקופה, 352.01. ערך זהה נרשם על ידי עד תביעה מס' 1, בת/7, כאשר ביום 13.1.12, בשעה 05:30, ביצע בדיקת כיול, בסוף המשמרת למכשיר האמור, בעוד שבבדיקת הכיול בתחילת המשמרת, נרשם הערך של 325.01. על פי ת/5, ת/6 ו-ת/7, זהו המכשיר בו עשה העד שימוש לצורך בדיקתה של הנאשמת. העד תיעד את הליך הבדיקה, כנדרש, ב- ת/ 5 ועותק מהמסמך נמסר לנאשמת, אשר חתמה עליו. כמפורט לעיל, לא נפל דופי בהליך בדיקתה של הנאשמת וחזקת תקינותו של מכשיר ה"ינשוף", לא נסתרה על ידי ההגנה. עם זאת, בפסק הדין בעניין עוזרי, שפרטיו לעיל, נקבע בין היתר: "חום נשיפה במקרה והנבדק חולה - מה ההשפעה על התוצאה? השפעה דומה למתואר בפרק הקודם תתרחש במקרים בהם הנבדק חולה וחום גופו גבוה מהרגיל. חום הגוף משפיע על תוצאות הבדיקה באופן שככל שחום הגוף עולה, תעלה גם טמפרטורת הנשיפה, ובמקביל תעלה רמת האלכוהול הנמדדת. לדברי ד"ר זוהייש (פרו’ עמ' 132 ש' 3-6, 10-11) כל מעלה שלמה בחום הגוף החל מ- 37 מעלות תעלה את הריכוז הנמדד ב- 6.58% מעבר לרמת האלכוהול האמיתית. כלומר מוסיפים בין 6-7 אחוז על כל מעלת גוף. בפועל יש להניח כי אדם בעל טמפ' גוף מעל 40 מעלות אינו ממש מסוגל או כשיר לנהוג ובמיוחד לאחר צריכת אלכוהול. ההפרש בין התוצאה שתתקבל במכשיר לריכוז האמיתי תעמוד אפילו במקרה קיצון זה על כ- 20% לחובת הנבדק. לכן לטעמינו, סטיית התוצאה עקב חום גוף תבלע ותתאיין כפי שנראה בהמשך הדרך בתוך שולי הביטחון הסופיים אשר נקבע לתוצאות המופקות ע"י המכשיר. נציין בשולי פרק זה בעניין חום הגוף כי הבעיה שהוצגה משותפת לכל מכשירי הנשיפה באשר הם ונובעת מהמבנה הפיזיולוגי של גוף האדם ללא קשר ליכולותיו של מכשיר זה או אחר". הנאשמת העידה בבית המשפט, כי הייתה חולה במועד העבירה וגם מספר ימים לפני כן, סבלה מחום שנע בין 38 ל-39.5 מעלות חום והייתה מקוררת מאוד. עדותה של הנאשמת נתמכה בעדותם של שני עדי ההגנה מטעמה וכן, בתעודה רפואית שהוגשה מטעם ההגנה וסומנה נ/1. הנאשמת, עמדה בתוקף על כך ששתתה כוס יין אחת בלבד, כפי שנרשם מפיה על אתר ועדת הגנה מספר 1, תמכה בטענתה. עדותן של הנאשמת ועדת ההגנה מטעמה, כמו גם עדותו של עד הגנה מספר 2, לעניין מצבה הרפואי של הנאשמת במועד הרלוונטי, עשו עלי רושם אמין ולא נסתרו על ידי המאשימה בחקירתם הנגדית. כאמור לעיל, לא נמצאו בהתנהגותה של הנאשמת מאפיינים המעידים על השפעת משקאות משכרים והממצא היחיד היה ריח קל של אלכוהול. בנסיבות אלה ועל אף שכאמור, הליך הבדיקה בוצע ללא דופי, ייתכן והייתה השפעה על תוצאות הבדיקה, בשל חום גופה של הנאשמת, כאמור בעניין עוזרי לעיל. תוצאת המדידה הייתה 325 מיקרוגרם ואם על פי חוות דעתו של מומחה מטעם המאשימה בעניין עוזרי, ד"ר זויש,לכל מעלת חום, מעבר ל-37 מעלות, יש השפעה של 6-7 אחוז על תוצאות הבדיקה וטענת הנאשמת כי חום גופה נע בין 38 ל-39.5 מעלות חום, הרי שיש להוסיף 14 אחוז לסף האכיפה, שהנו 290 מיקרוגרם ולבדוק אם הערך הנמדד אצל הנאשמת חורג מהסף המשוקלל נוכח מצבה הרפואי, אם לאו. תוספת של 14 אחוז ל-290, תעמיד את סף האכיפה בעניינה של הנאשמת, על 330 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על הערך שנמדד בפועל. יצויין, כי בעניין עוזרי נקבע שסטיה בשל חום גוף תשוקלל ברף האכיפה שנקבע בפסק הדין, אך לאור החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עוזרי, שהוריד את סף האכיפה שנקבע על ידי בית משפט קמא, מ-400 מיקרוגרם ל-290 מיקרוגרם, נראה כי לא ניתן משקל נפרד לסוגיה זו בקביעת רף האכיפה. ב"כ הנאשמת טען שלל טענות נוספות בסיכומיו, כנגד ראיות המאשימה, תעודות הבלון ומידת הדיוק ברישומים המופיעים בהן, החברה היצרנית של בלוני הכיול ועוד. כיוון שקיבלתי טענתה המרכזית של ההגנה, בדבר תוצאות הבדיקה, כמפורט לעיל, איני מוצאת לנכון להידרש ליתר טענותיו של ב"כ הנאשמת. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על זיכויה של הנאשמת מהמיוחס לה בכתב האישום. משפט תעבורהשכרות