החלטה זוהי בקשה להארכת המועד הקובע לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"). עובדות: 1. ביום 22.3.06 הגישה התובעת את התובענה המנהלית שבכותרת, וביקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (בש"א 30687/06). 2. עניינה של התובענה הוא בחוקיות חיוב ארנונה במבני מגורים על פי שיטה של "תעריף מטר ראשון", לפיה ייגבה "תעריף מאד גבוה למ"ר הראשון של הדירה ותעריפים אחרים אך אחידים ליתרת שטח הדירה" (סעיף 2.2 לתובענה). בתובענה מבקשת התובעת להשיב לה סכומי ארנונה כללית אשר, לטענתה, נגבו שלא כדין. 3. ביום 31.5.06 הגישה הנתבעת בקשה להאריך את תקופת המועד הקובע לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות ב- 5 חודשים, עד ליום 21.11.06 (בש"א 31160/06). בבקשה זו טענה הנתבעת כי מועצת העיר קיבלה, עוד קודם להגשת התובענה, הצעת צו ארנונה לשנת 2006 לפיה בוטל "תעריף המטר הראשון" לנכסי מגורים. (העתק מדברי ההסבר להצעה מיום 16.11.05 צורף כנספח א' לבקשה, העתק החלטת מועצת העיר מיום 27.11.05 המאשרת את ההצעה, צורף כנספח ב' לבקשה). לפיכך הודיעה הנתבעת כי "תחדל" מגביית "תעריף המטר הראשון" אשר בגינו הוגשה התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית. יחד עם זאת, ציינה הנתבעת, כי היא מעריכה שלא תוכל לספק הוכחה לפיה חדלה מגביית "תעריף המטר הראשון" עד המועד הקובע, מטעמים שאינם בשליטתה, וביניהם הצורך בקבלת אישורי שרי האוצר והפנים להצעת צו הארנונה לשנת 2006 (להלן: "אישורי השרים"). לפיכך ביקשה הנתבעת כי יוארך המועד הקובע. 4. הנתבעת הגישה בקשות נוספות להארכת מועד (בש"א 3125/06 ובש"א 32464/06). 5. ביום 7.12.06 הודיעה הנתבעת על חדילת הגבייה, כמפורט בהודעה, ובדיון מיום 21.3.07 הסכימו הצדדים כי שלושת הבקשות שפורטו לעיל והתגובות להן, וכן הודעת העירייה מיום 7.12.06 והתגובה לה, יידונו במאוחד כבקשה להארכת מועד (עמ' 3 לפרוטוקול). 6. אחת השאלות החשובות בתיק זה היא השאלה אם יכלה הנתבעת להפסיק את הגבייה מיד עם בקשתה להארכת מועד או סמוך לכך, כאשר הודיעה כי היא תחדל (בעתיד) מגביית "תעריף המטר הראשון". טיעוניהם של ב"כ הנתבעת לשאלה זו, במהלך הדיון שהתקיים בבקשה, לא נתנו מענה מספיק לשאלה ומשום כך ביקשתי מהנתבעת, בהחלטה מיום 8.10.07, להודיע את עמדתה בשאלה כדלקמן: "האם יש (או אין) לעירייה ו/או למועצה סמכות להפסיק את גביית הארנונה ללא אישור השרים (גם אם לטענת העירייה הארנונה היא חוקית) לאחר הודעתה כי היא עומדת לחדול בעתיד מגביית תעריף המטר הראשון, ולאור העובדה כי הודעה זו הוגשה לאחר הגשת התביעה, ובמסגרת סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות. השאלה מתייחסת אך ורק להפסקת הגבייה במנותק מבקשת העירייה לאישור השרים לצו הארנונה כולו". 7. ביום 18.10.07 הוגשה עמדת הנתבעת ולאחר מכן הוגשה גם עמדת התובעת, בשאלה שפורטה לעיל. דיון: 8. סעיף 9(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי בית המשפט לא ידון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות שעילתה בהשבת מס, אלא לאחר 90 ימים מיום הגשתה (היינו, בענייננו, 21.6.06). תום תקופת מניין 90 הימים הוגדר כ"מועד הקובע". בענייננו המועד הקובע הוא 21.6.06. 9. סעיף 9(ב) לחוק קובע כי בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה התובענה, והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע. 10. מכאן כי על מנת להנות מהגנת סעיף 9 לחוק, המבסס פטור מתביעת השבה נגד רשות, על הנתבעת להוכיח כי במועד הקובע חדלה מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. 11. לטענת הנתבעת, במועד הקובע המקורי לא היה באפשרותה לחדול מהגבייה נשוא התובענה מטעמים שאינם בשליטתה, ביניהם הצורך בקבלת אישורי השרים להצעת צו הארנונה לשנת 2006, במסגרתה בוטל "תעריף המטר הראשון". לפיכך, ביקשה הנתבעת, כי יוארך המועד הקובע המקורי (אשר הינו, כאמור, 21.6.06). בפועל, הודיעה הנתבעת כי חדלה מהגבייה נשוא התובענה ביום 7.12.06. היינו, השאלה היא האם יש להאריך את המועד הקובע בו נדרשת הנתבעת לחדול מהגבייה נשוא התובענה, בכ-6 חודשים. 12. סעיף 9(א) לחוק מסמיך את בית המשפט להאריך את המועד הקובע "מטעמים שיירשמו". בענייננו, לא מצאתי כי קיימים טעמים המהווים נימוק להארכת המועד הקובע, כפי שביקשה הנתבעת. 13. לטענת הנתבעת, לא היתה לה סמכות להפסיק את הגבייה נשוא התובענה ללא אישורי השרים. לטענתה, הפסקת גביית "תעריף המטר הראשון", טרם קבלת אישורי השרים להצעת צו הארנונה לשנת 2006, משמעותה למעשה הפחתה בתשלומי ארנונה, אשר חל איסור לבצעה, אלא בהתאם לתנאי תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות ההנחה"). 14. הנתבעת מפנה בהקשר זה לסעיף 12 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), שכותרתו "הנחות בארנונה" ואשר קובע כדלקמן: "(א) השרים יקבעו בתקנות את שיעור ההנחה המרבי שיינתן למי שישלם ארנונה כללית בתשלום אחד בתחילת שנת הכספים. (ב) שר הפנים יקבע בתקנות תנאים וכללים למתן הנחות אחרות בתשלומי הארנונה הכללית, ואת שיעורי ההנחה המרביים; וכן רשאי הוא לקבוע את שיעורי ההנחה המזעריים. (ג) מועצה לא תפחית תשלומי ארנונה כללית אלא אם כן נתקיימו במחזיק בנכס התנאים שנקבעו בתקנות לפי סעיף זה, ובהתאם לכללים ולשיעורים שנקבעו". כמו כן מפנה הנתבעת אל תקנה 1 לתקנות ההנחה לפיה "הנחה" היא "הפחתה מסכום הארנונה הכללית שהיתה מוטלת על הנכס באותה שנת כספים, אלמלא ההפחתה". 15. דין טענת הנתבעת להידחות. אכן, לפי חוק ההסדרים מועצה לא תפחית תשלומי ארנונה כללית, אלא אם כן נתקיימו במחזיק בנכס התנאים שנקבעו בתקנות ההנחה, ואלו אינן מתקיים בענייננו. אף על פי כן, לא מצאתי כי האיסור האמור בחוק ההסדרים להפחית תשלומי ארנונה כללית חל בנסיבות העניין. 16. חוק ההסדרים מתייחס ל"הנחות בארנונה" וכך גם תקנות ההנחה. תקנות ההנחה מפרטות את המקרים בהם ניתן לתת הנחה, בהתחשב בטעמים הסוציאליים המפורטים בהן. מטרת תקנות ההנחה והאיסור להפחית תשלומי ארנונה שלא בהתאם לתקנות אלה, היא להסדיר את מתן ההנחות באופן שאלה יינתנו על פי קריטריונים ברורים, מפורשים, גלויים, אשר ימנעו הפליה ומשוא פנים במתן הנחות. הפסקת הגבייה נשוא ההודעה לפי סעיף 9 לחוק איננה בגדר הנחה. כמו כן, הפסקת הגבייה בענייננו הינה כללית ולא לטובת מחזיק בודד, ולפיכך המטרה לפיה הנחה תינתן אך ורק לפי הקריטריונים הברורים שנקבעו בתקנות ההנחה אינה מונעת הפסקת גבייה בדרך זו. 17. זאת ועוד. הודעה על הפסקת הגבייה לפי סעיף 9 לחוק נעשית במסגרת הליך של תובענה ייצוגית ובקשה לאשרה, כאשר הגבייה נטענת להיות בלתי חוקית. היינו, הפסקת גבייה לפי סעיף 9 לחוק היא מעין פשרה, כאשר היא פוטרת את הרשות מניהול התובענה הייצוגית, על הסיכונים הכרוכים בה, וביניהם האפשרות שהגבייה תימצא בלתי חוקית, והרשות תחויב בהשבת הסכומים שנגבו שלא כדין. יפה לענייננו פסה"ד שניתן בה.פ. (חי') 199/99 מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ' ד"ר שמריהו בירן, ראש עירית עכו ואח', דינים מחוזי, כרך לב(6) 87, שם נפסק כי הסכם פשרה אליו הגיעו צדדים במסגרת ערר על שומת ארנונה אינו בגדר הנחה, ולפיכך לא חלות עליו תקנות ההנחה. ר' עמ' 8 לפסה"ד: "אינני סבור, שההסכם כפי שנעשה נוגד את תקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה התשנ"ג-1993) (להלן: "תקנות ההנחה"). אין מדובר בהסכם זה בהנחה, אלא לפנינו הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת ערר שהגישה המבקשת על שומת הארנונה... הסדר פשרה זה בא להכריע בעמדות נוגדות של הצדדים בשאלת סיווג הנכס "כמפעל עתיר שטח". אמנם הגדרת "הנחה" בתקנות היא רחבה למדי והיא כוללת כל "הפחתה מסכום הארנונה הכללית שהיתה מוטלת על הנכס באותה שנת כספים אלמלא ההנחה", אך יש לפרש ביטוי זה לאור תכלית התקנות ליתן הפחתות ממס לאנשים מטעמים סוציאליים כגון גיל, נכות, מצב משפחתי וכלכלי. התכלית העומדת מאחורי התקנות היא להסדיר במסגרת הדין הפחתות שנהגו בעבר "לפנים משורת הדין". לשון אחרת, להכניס קריטריונים ברורים למעשים של צדקה וחסד. לפיכך, נפסלו הנחות שניתנו בצורה גורפת וכהטבה כספית לעובדי עירית חולון בתשלום הארנונה שלא על פי תקנות ההנחה... מן הצד השני, אין תקנות ההנחה, באות להגביל את האפשרות להתפשר עם נישום, מקום שהיקף חבותו לפי הדין אינו ברור באשר מתקיימת מחלוקת עובדתית או משפטית לענין זה. הטבעת אות של אי חוקיות על כל הסכם כזה נוגדת את האינטרס הציבורי של פתרון סכסוכים בדרכי פשרה". לפיכך, יש לדחות את טענת אי החוקיות". 18. הנתבעת טוענת כי הפסקת הגבייה נעשתה ללא קשר להגשת התובענה. כך, בסעיף 5 לבש"א 31160/06, טוענת הנתבעת כי הרבה לפני הגשת התובענה "וללא שום קשר לעיתוי הגשת התובענה", קיבלה מועצת העיר, משיקוליה היא, את הצעת צו הארנונה לשנת 2006, ולפיה בוטל "תעריף המטר הראשון" לנכסי מגורים. יחד עם זאת, אין באמור לעיל כדי לבטל את המסקנה לפיה השימוש בס' 9 לחוק וההודעה על הפסקת הגבייה הניתנת במסגרתו, מהווים מעין פשרה, כאשר אלה נועדו לאפשר לרשות להימנע מניהול התובענה ומהשבת גביית יתר שנעשתה בעבר, אם תודיע על הפסקת גבייה בעתיד. 19. לפיכך, כשם שרשות רשאית להפחית תשלומי ארנונה במסגרת הסכם פשרה בהליך שיפוטי או מעין-שיפוטי, במסגרתו נטען כי הארנונה נגבית שלא כדין, כך רשאית היא לעשות כן במסגרת סעיף 9 לחוק. 20. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבעת לפיה לא היתה לה סמכות להפסיק את הגבייה ללא אישורי השרים. 21. בסעיף 9.1 לבש"א 31160/06 טענה הנתבעת כי "הצעת צו הארנונה לשנת 2006 טעונה באישור השרים... בשל היותה כוללת שינויים יסודיים, מהותיים ומורכבים בארנונה הכללית המונהגת בעיר חולון... לרבות העלאות חריגות". מדברים אלה עולה כי הצעת צו הארנונה, הכוללת גם העלאות חריגות, מצריכה את אישור השרים. יחד עם זאת וכפי שנקבע לעיל, הפסקת הגבייה לא חייבת היתה להיעשות דווקא במסגרת הצעת צו ארנונה ה"כוללת שינויים יסודיים... לרבות העלאות חריגות", והנתבעת יכלה ומוסמכת היתה להפסיק את הגבייה, גם שלא במסגרת זו. 22. מהצעת צו הארנונה לשנת 2006, אשר צורפה כנספח א' לבש"א 31160/06, עולה כי עיקר השינוי המוצע במסגרתה הוא "העלאה חריגה משיעור ההעלאה כפי שייקבע על ידי השרים... בדירות מגורים... מתוך מגמה לשמור על רמת השירותים הגבוהה הניתנת לתושבי העיר". בבקשה אשר הופנתה אל השרים, בה פורטו עיקרי ההצעה, צוין כדלקמן (נספח ג' לבש"א 31160/06, מיום 29.5.06)): "1. לפני כחודשיים הוגשה נגד העירייה תביעה ייצוגית בנושא גביית מ"ר ראשון. במטרה להסדיר נושא זה (ללא קשר להגשת התביעה) העירייה בהחלטתה מיום 27.11.05 שינתה את תעריף המטר הראשון. במקביל העירייה מעדכנת את התעריפים ביתרת המטרים בקבוצות מ 30-1 מ"ר, 40-30 מ"ר וכן 50-40 מ"ר. העירייה תפסיד בגין שינויים אלה - 61,000 ₪. 2. מתוך מגמה לשמור על רמת השירותים הגבוהה הגבוהה הניתנת לתושבי העיר, במיוחד בנושא החינוך העל יסודי מחד, ונוכח הפחתת השתתפות המדינה בתקציב החינוך מאידך, מוצע להעלות את תעריפי הארנונה למגורים למפורט (צ"ל כמפורט - ש.ג) להלן". מהאמור לעיל עולה, ברמה גבוהה של סבירות, כי הנתבעת העדיפה להפסיק את הגבייה, נשוא התובענה, במסגרת צו הארנונה ולא קודם לכן, מאחר והוא כולל העלאות חריגות אשר יסייעו לה להתגבר על חסרון תקציבי. הצורך להתגבר על חסרון תקציבי איננו נימוק ראוי לכך שהפסקת הגבייה (אשר נטענת להיות בלתי חוקית), תעשה דווקא במסגרת צו ארנונה. אי לכך גם פניית הנתבעת לשרים לאישור צו הארנונה אינה מהווה נימוק להארכת מועד להפסקת הגביה לפי סעיף 9 לחוק, עד לאישורו של הצו. 23. אשר על כן לא מצאתי לקבל את טיעוני הנתבעת לפיהם לא יכולה היתה לחדול מהגביה כבר במועד הגשת הבקשה להארכת מועד או בסמוך לו, וכי היה עליה להמתין משך 6 חודשים עד לאישורו של הצו. 24. סעיף 9 לחוק מקנה לרשות זכות יתר, אשר אינה מוקנית לנתבעים אחרים, לפיה תוכל להימנע מהסיכון בתובענה, לרבות מהשבת סכומי גביית יתר בעבר, אם תודיע על הפסקת הגבייה ואכן תפסיק את הגבייה, ביחס לעתיד. לפיכך, השימוש בסעיף 9 לחוק, ראוי שייעשה בזהירות ובמשורה. ור' בעניין זה (תמ (ת"א) 134/07 אילת שקד חצובי נ' עירית רחובות (מאגר נבו), בעמ' 5: "ס' 9 לחוק תביעות ייצוגיות מעניק לרשויות זכות יתר שלא הוענקה לנתבעים ייצוגיים אחרים. הוא מעניק לרשות שהוגשה נגדה תביעה ייצוגית את האפשרות להמנע מחובת ההשבה של הסכומים אותם גבתה ביתר, באמצעות הודעה לפיה היא תחדל מהגבייה בעתיד. בהיותו של סעיף זה סעיף חריג, המקנה זכות מיוחדת לרשות, יש מקום לדקדק ביישום הוראותיו". גם משום כך, יש לדחות את הבקשה להארכת המועד הקובע. 25. לסיכום ראוי להפנות אל טיעוניה של התובעת, בסעיף 3 לתגובתה להודעה מיום 7.12.06, כדלקמן: "3.1 המבקשת ערכה רפורמה בצו הארנונה שלה במסגרתה בוטל התשלום על "המטר הראשון", הוא התשלום הבלתי חוקי נשוא התביעה, אולם כלל תשלום הארנונה שכל נישום ישלם יהיה גבוה יותר. ... 3.3 הנתבעת המשיכה בגבייה הבלתי חוקית במשך 9 חודשים לאחר הגשת התביעה והיא חדלה ממנה רק לאחר שנימצא לה מקור הכנסה אחר שיפצה אותה על אובדן ההכנסות הבלתי חוקיות (בתוספת עוד כמה אחוזים). ... 3.5 לפי פרשנותה של המבקשת, כל רשות שלטונית יכולה לקבל חסינות מפני תביעות ייצוגיות פשוט ע"י כך שתחפש לה מקור הכנסה אחר, וברגע שזה יימצא לה, לא רק שתקציבה לא ייפגע מאותו יום ואילך, היא גם תחסה תחת הגנת סעיף 9 ולא תצטרך לתת את הדין לגבי הסכומים הלא חוקיים שנגבו בעבר. יותר מזה, לגישת המבקשת אותה רשות שלטונית יכולה להמשיך את הגבייה הבלתי חוקית זמן רב לאחר הגשת התביעה, עד שתסדיר את כל הליכי החקיקה והאישורים לצורך הגבייה החליפית. זוהי פרשנות צינית שאין בה מינימום הגינות כלפי חברי הקבוצה שנפגעו מן הגבייה הבלתי חוקית". מקובל עלי, לחלוטין, טיעון התובעת לפיו אין מקום לאפשר לרשות לחסות תחת הגנת סעיף 9 לחוק עד שיימצא לה מקור הכנסה אחר, שיפצה אותה על אובדן ההכנסות עקב הפסקת הגבייה. 26. אשר על כן ולסיכום, דין הבקשות להארכת המועד הקובע להידחות. 27. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ + מע"מ. תביעה ייצוגית