קראו דוגמא מהפסיקה בנושא זיכוי למרות בדיקת ינשוף: אני מזכה את הנאשם מחמת הספק בעבירת נהיגה בשכרות. האישום נטען כנגד הנאשם, כי ביום 18.12.10 בשעה 19:10, ברח' ינובסקי, בירושלים נהג בשכרות. לפי דגימת אויר נשוף שנבדקה בשעה 21:28 נמצאו 610 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. בניגוד לסעיף 62(3) ו- 64(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961. טענות ההגנה הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. בהמשך טען כי לא היה שיכור, לא בוצעה לו בדיקת ינשוף, החתימה על גבי פלטי הינשוף אינה שלו, ובבדיקת דם בבית חולים "מאיר" בכפר סבא, שנערכה בשעה 01:30, לא נמצא כל אלכוהול בדמו. בעת האירוע הנאשם הסתייע במקל, בשל אירוע מוחי שעבר שבוע קודם לכן. מאז האירוע הוא נמנע מלשתות אלכוהול. השאלות שבמחלוקת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלות הבאות: האם הנאשם נבדק במכשיר הינשוף האם תוצאת בדיקתו היא 610 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף האם חתימתו מתנוססת על פלט הבדיקה (ת/3) ועל דו"ח המאפיינים (ת/5), או שמא מפעיל הינשוף או אדם אחר חתם במקומו. ההבדל הבולט בין החתימות שנטען כי הן של הנאשם מודגם במסמך "דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף" (השווה ת/5 לעומת נ/2 שנמסר לידי הנאשם). מובן, שכל ספק סביר לגבי אחת השאלות השנויות במחלוקת תביא לזיכויו של הנאשם ועל המאשימה מוטל הנטל להפריך ספקות אלו. דיון והכרעה מטעם המאשימה העידו מפעיל הינשוף והשוטרים שהיו מעורבים בעצירת הרכב והבאת הנאשם לידי המפעיל, ואילו מטעם הנאשם העידו: הנאשם עצמו, מומחית לגרפולוגיה ושלושה עובדי בי"ח מאיר בכפר סבא (רופאה אחראית על חדר המיון, מנהל מעבדת הדם ועובדת המעבדה). האם פלט הינשוף הוא של הנאשם? לצורך השאלה האם הנאשם נבדק בינשוף והאם תוצאות בדיקתו הן 610 מ"ג ולא תוצאות של נבדק אחר, עלינו להתרכז בעדותו של מפעיל הינשוף - השוטר רדיאן חיר (להלן: "המפעיל"). מפעיל הינשוף עומת מול הטענה כי הנאשם לא חתם על ת/5 (דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף שמולא לכאורה לאחר תוצאות הינשוף) וכי על גבי העתק אותו מסמך שהנאשם קיבל לידיו מופיעה חתימתו של הנאשם (נ/2) והיא שונה באופן מהותי, השיב: "לגבי החתימות אני מחתים יכול (הנאשם-מ.ק) לעשות אלף חתימות איך שהוא רוצה" (פרוטוקול מיום 5/9/12 עמ' 8 ש' 17)..."מאה אחוז שהחתימה היא חתימה שלו, לא אתן לאף אחד לחתום במקומו" (שם בע' 10). לטענתו מדובר בשני דפים שהם מקור ובהעדר נייר העתקה מילא המסמך פעמיים והחתים את הנאשם פעמיים, במסגרת מילוי הטופס פעמיים לא רשם X בסעיף 7 בת/5 כפי שעשה בנ/2. במועד ההוכחות נשמט מעיני ב"כ הצדדים כי גם לגבי פלט הינשוף שמוצא בשני עותקים מהמכשיר, מופיעות שתי חתימות שונות (השווה פלט בצד ימין לעומת זה השמאלי בת/3 המצולם). החתימה על הפלט השמאלי שדומה גם על החתימה על ת/5 נותחה על ידי הגרפולוגית מטעם הנאשם וזו הגיעה למסקנה כי אין זו חתימתו של הנאשם ובחקירתה הנגדית הסבירה כי כל אדם יכול לחתום בכמה צורות, ועדיין יהיה מכנה משותף לצורת חתימתו, דבר שאינו קיים בין החתימה בת/5 לבין החתימות שהוצגו בפניה (ראה נ/4 על נספחיו). המאשימה לא הציגה חוו"ד גרפולוגית נגדית וחקירתה של הגרפולוגית נאווה דגן לא גרמה לערעור והפרכת מסקנותיה. להזכיר, כי הנאשם צריך לעורר ספק סביר ותו לא. חוו"ד הגרפולוגית מטעמו מהווה חשד סביר שלא הופרך על ידי המאשימה. משקיים חשד סביר שמא פלט הינשוף שהוצג אינו זה שמשויך לנאשם, הרי שיש לזכותו מחמת הספק. אציין כי מפעיל הינשוף מילא המסמכים באופן רשלני ופזיז, הוא לא מילא שעות, במקום שהיה צריך לעשות כן, הוא לא ידע להסביר מדוע לכאורה מופיעה חתימה של הנאשם, על טופס בדיקת מאפיינים, אם כלל לא בוצעה לו בדיקה כזו, הוא טען שהנאשם לא ביצע בדיקת נשיפון, בעוד שהמתנדב היימן אהרון מילא דו"ח פעולה (ת/1) בה רשם שביצע לו בדיקת נשיפון והיא נכשלה (לאחר כעשרה נסיונות). אגב בענין חוסר הדיוק במילוי המסמכים, גם השוטר זכי כבישי לא יצא נקי ולא דייק. ברישום נסיבות המקרה בת/7 (ההזמנה לדין), רשם "בוצע דוח טופס מאפיינים כנדרש" וכאמור בדיקת מאפיינים לא בוצעה בשל מצבו הרפואי של הנאשם אשר נזקק לקב הליכה, מכאן שגם עדותו כי ראה את הנאשם מבצע בדיקת ינשוף, על אף שלא השתתף בבדיקה (פרוטוקול מיום 10/2/3 עמ' 3 ש' 5) - עדות מזכרון שאינה נתמכת במסמכים, אין בה די כדי שאכריע כי הוכח בפני מעל לספק סביר שהבדיקה שעשה היא זו שהוצגה בבית המשפט כראיה ולא בדיקה של חשוד אחר. לו היה מפעיל הינשוף מקפיד על מילוי הטפסים והחתמתו של הנאשם, כי אז היה מסכל האפשרות שהנאשם יצא זכאי מחמת הספק. מה מלמדת בדיקת הדם של הנאשם בביה"ח בה לא נמצא זכר לאלכוהול? הנאשם פנה מיוזמתו לבית החולים "מאיר" בכפר סבא וטען כי אינו מרגיש טוב וחושש ששמו לו חומר במשקה. בית החולים אינו נוהג לקחת דמים מכל אחד שרוצה לסתור את תוצאות בדיקת הינשוף, אולם הצירוף של האירוע המוחי שטופל על ידי ביה"ח שבועיים קודם לכן והיות ד"ר קידר חדשה כאחראית חדר המיון, איפשרה לנאשם לבצע בדיקת דם, שאין ספק כי היא אובייקטיבית ולא בוצעה מטעם הנאשם והנה לא נמצא כל זכר לאלכוהול. נכון הדבר כי הדם נלקח מהנאשם בשעה 01:25 ובדיקתו בינשוף כנטען על ידי המאשימה היה בשעה 09:28 ועדיין, נוכח ריכוז האלכוהול הגבוה שנטען כי נמצא בנשיפתו - 610 מ"ג, ספק אם זה הספיק להתמוסס כליל, 4 שעות לאחר מכן, ומכל מקום, היה על המאשימה להציג חוו"ד נגדית בענין זה, במקום זאת, בחרה לחקור שלושה אנשי רפואה, לחינם. בסיכומיה - שהוגשו הרבה לאחר המועד ומן הראוי היה שלא אתייחס אליהם, נטען כי יש לפסול תעודות הרפואיות באשר לא נערכו כדין, על פי פקודת הראיות. ובכן, טענה זו מוטב לה שלא היתה נשמעת, שכן המאשימה כבדרך שגרה מציגה תעודות רפואיות של בתי החולים השונים, כאסמכתא לגרם חבלה של ממש למעורבים בתאונות דרכים, ומעולם לא נטען כלפיה כי התעודות הוגשו שלא כדין. המאשימה יודעת כי עובדי בתי חולים ציבוריים אינם מוציאים חוות דעת פרטיות והרי כל שהיה חסר הוא שלאותה תעודה רפואית יתלווה מסמך בו עורך התעודה מצהיר כי ידוע לו שהצהרתו זו ניתנת במקום שבועה ועדות בביהמ"ש. למאשימה לא היה כל סיבה לחשוד שהמסמכים הרפואיים והתוצאות הנקובות בהן אינן אמינות. לא זו אף זו, המאשימה ביקשה לחקור את עורכי המסמכים ומסמכים אלו הוצגו כראיה ללא התנגדות המאשימה. כאמור, חקירת שלושת אנשי הרפואה לא הניבה דבר, נהפוך הוא, היא חיזקה את החשד, שמא יתכן שריכוז כה גבוה של אלכוהול לא יכול היה להימצא בנאשם ש-4 שעות לאחר מכן התנדף ונעלם כלא היה. מר יעקוב גולדמן, מנהל המעבדה בבית החולים מאיר העיד אף הוא כי "במעבדה הספציפית הזו לא היה אלכוהול" (שם עמ' 23 ש' 3), ובהמשך: "זה למעשה 0. אין אלכוהול בדם. אין אלכוהול במבחנה שהגיעה למעבדה." (שם ש' 5). לשאלת ב"כ המאשימה העיד כי לא יתכן שהדם הכיל 4-5 שעות קודם לכן אלכוהול, כיוון שהוא לא נעלם במהירות מהדם(ראה שם ' 14-15). ואולם למרות שהוא עצמו שאל את מר גולדמן בנושא, בחקירה החוזרת טען ב"כ המאשימה כי הוא אינו מומחה לנושא הטוקסיקולוגי. על דרך התפרקותו של האלכוהול בגוף, ראה ע"פ 4639/95 ירון מלכה נ' מ"י , פ"ד נ(2) 661, עמ' 64; ת"פ (חי') 7151/08 מ"י נ' נוי קלדרון, (מיום 3.11.09) ו ת"ת (ים) 9817/07 מ"י נ' סנפירי, מיום 29.10.07. הניסיון של ב"כ המאשימה לטעון שמא הנאשם שלח אדם אחר במקומו וממנו הוצא הדם נראה לי מופרך על פניו ומכל מקום, תפקידה של המאשימה הוא להוכיח מעל לספק סביר את נכונות העובדות הנטענות על ידה, ולא להפריח לחלל האוויר טענות מבלי שביססה אותן. (מה שמותר לסנגור אסור למאשימה). גם הטענה כי הבדיקה יכול ונלקחה כאשר היד חוטאה באלכוהול, אין לה כל הגיון ובסיס, ראשית, משום שאם המקום היה מחוטא באלכוהול, כי אז התוצאה לא היתה יוצאת 0 (ראה גם תשובתה של ד"ר קידר, פרוטוקול מיום 10/9/13 עמ' 20 ש' 29), ושנית, על גבי נ/3 רשום במודגש כי לבדיקה זו אין לחטא עם אלכוהול (ראה בתחתית העמוד בצד ימין), באשר מטרת הבדיקה היתה מציאת אלכוהול. ("הוא ביקש לבדוק אלכוהול בדם" - שם ש' 3). הנה כי כן, גם בדיקת בית החולים מכרסמת במידה מסוימת בראיות המאשימה ותומכת בחשד שמא פלט הינשוף אינו מיוחס לנאשם. למסקנה זו הגעתי, גם מבלי להיזקק לעדות הנאשם, שמטבע הדברים תומכת בנטען על ידו. אציין רק כי חקירתו הנגדית לא מוטטה את גרסתו ולא מצאתי בה חורים כאלו שיש בהם כדי להפריך את כל הספקות שהתעוררו לענין בדיקתו וריכוז האלכוהול שנמצא בגופו. הנאשם כפר בחתימותיו על גבי המסמכים השנויים במחלוקת, טען כי שתה פחיות XL וכי מהוודקה שתה חברו שהיה עמו. הנאשם הוכיח את האירוע המוחי שעבר קודם לנהיגתו ואף במועד הדיון האחרון, למיטב זכרוני עוד השתמש במקל הליכה, כך שאת הליכתו הלא יציבה ניתן בהחלט לייחס למצבו הרפואי ולא לשתיית אלכוהול. משלא ניתן היה לבצע בדיקת מאפיינים, לא די בריח אלכוהול ובסממנים נוספים שתוארו על ידי השוטר שי לוי, כדי להוות ראיות מספיקות להרשעת הנאשם בנהיגה בשכרות וגם לא בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, מה עוד שהמאשימה לא טענה להרשעה בסעיף חליפי. לענין אי הרשעה על פי סימנים והתנהגות ראה ע"פ (ת"א) 70394/00 נומדר נ' מדינת ישראל. סיכום לאחר שעיינתי בראיות והתרשמתי מהעדים, הגעתי למסקנה כי קיים ספק סביר בדבר נהיגתו בשכרות של הנאשם. את מהותו של הספק הסביר הגדיר בית המשפט העליון בע"פ 6295/05 ועקנין נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 25.1.07): "ספק המותיר, על-פי מבחני שכל ישר, היגיון, וניסיון החיים, שאלה אמיתית באשר לאשמת הנאשם. לא כל ספק שהוא, ויהא המרוחק ביותר והדמיוני ביותר, עונה למבחן זה. לצורך כך, על הספק להעלות תהייה אמיתית ביחס לאשמתו של הנאשם, על רקע מכלול הראיות הקיים נגדו". הספק הסביר במקרה זה נוגע לשאלה האם הנאשם חתם על פלט הינשוף והאם זו בדיקתו, גם נוכח בדיקת הדם שנערכה לנאשם בבית החולים 4 שעות מאוחר יותר מבלי שנמצא זכר לאלכוהול בגופו, תוצאה שאינה מסתדרת עם ריכוז אלכוהול של 610 מ"ג בנשיפת הנאשם, ריכוז גבוה שבדרך כלל לא מתנדף בתוך 4 שעות. אשר על כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)