קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ועדה רפואית בנושא צלקות: 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 28.8.13 (להלן - הוועדה). 2. הועדה התכנסה על מנת לקבוע מה שיעור נכותו של המערער בעקבות פגיעה ביום 13.11.11, במהלכה נגרמו לו הפגיעות הבאות: שברים בצלעות ובעצמות הירך והשוק ברגל שמאל. הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה נותרו למערער 10% נכות בשל הנזק לפרק ירך שמאל, לפי פריט ליקוי 31(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה), וכן 10% נכות בשל צלקות לפי פריט ליקוי 75(1)(ב) לתוספת לתקנות נכות מעבודה. סך כל נכותו המשוקללת של המערער עומדת, לפי החלטת הוועדה, על 19% נכות, וזאת החל מיום 1.1.13. 3. טענות המערער: א. הוועדה לא התייחסה באופן מנומק לחוות-הדעת של ד"ר קליגמן ולא פרטה אלו מבין ממצאיה שונים מאלה של ד"ר קליגמן; ב. הוועדה לא נתנה התייחסות ראויה לנזק האסתטי הנרחב, המצדיק קביעת דרגת נכות לפי פריט ליקוי 75(1)(ג); ג. הוועדה התעלמה מקיומה של נכות בשל שבר בעצם הטיביה בגפה השמאלית, המצדיק קביעת דרגת נכות לפי פריט ליקוי 35(1)(ב). ד. הוועדה לא התייחסה כנדרש לקיומם של שברים בצלעות, המצדיקים אף הם קביעת דרגת נכות. ה. קביעתה של הוועדה בהתייחס לאפשרות הפעלת תקנה 15 לתקנות נכות מעבודה אינה מנומקת. 4. טענות המשיב: א. הוועדה התייחסה כראוי לחוות-הדעת של ד"ר קליגמן, ודי בכך שציינה כי ממצאיה שונים משלו, בין השאר בהתייחס לקרסול שמאל וירך שמאל. ב. לעניין הצלקות - הוועדה קבעה כי מצבו של המערער מתאים לנכות כפי שנקבעה בוועדה המחוזית, וממילא אין המצב מתאים לפריט הליקוי המבוקש והמחייב קיומן של צלקות נרחבות באזורים נרחבים. ג. קביעות הוועדה ופריט הליקוי שבחרה ליישם מבוססות על הממצאים שבפניה. ד. הוועדה מתייחסת כנדרש לשאלת הנכות בעקבות השברים בצלעות, בין השאר בהתחשב בממצאי הדמייה ובממצאי בדיקתה. ה. אין פגם משפטי בקביעת הוועדה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15, בהתחשב בשיעור הנכות שנקבע ובהוראות תקנה 15(א). לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 6. מפרוטוקול הוועדה עולה כי בשאלתה שיעור הנכות שנותרה בגפה השמאלית התחתונה בעקבות השברים בעצם הירך ובעצם הטיביה מצאה הוועדה כך: "הוועדה עיינה בצילום מ- 31.3.13 - עצם הירך מצב לאחר שבר אשר התחבר בצורה טובה ללא עיוות ציר במישור קידמי אחורי ומידאל לטרלי. צילום שוק שמאל מאותו תאריך מצב לאחר שבר בטיביה פיבולה (מצב לאחר הוצאת מקבע תוך לישדי) ציר שמור קידמי אחורי ומידאל לטרלי.... בבדיקה: הטיה דורסלית כף רגל שמאל °18 פלנטרית °40 תנועות סובטלריות תקינות, ברך שמאל יישור מלא, כיפוף °125. ברך יציבה קידמית אחורית ומידאל ליטרלי. לא נצפתה רוטוציה בשוק שמאל. תנועות פרק ירך שמאל אבדוקציה °30 חיצוני °60 סיבוב פנימי °40 כיפוף °115. היקף ירכיים אשר נמדדו 10 ס"מ מעל הגבול העליון של הפיקות 50 ס"מ דו צדדי והיקף אשר נמדד 15 ס"מ מעל הגבול העליון של הפיקות 55.5 ס"מ משמאל, 56.2 מימין" בפרק הסיכום והמסקנות (סעיף 23 לפרוטוקול) קבעה הוועדה בנוגע לפגיעה בגפה השמאלית התחתונה כך: "מבחינה אורטופדית הוועדה דוחה הערעור. אין מקום לקבוע נכות אורטופדית ספציפית לאחר הפגיעות הגרמיות. ממצאי הבדיקה מצדיקים לכל היותר קביעת נכות כוללת בסך 10% לפי סעיף 35 1 ב כפי שנקבע בוועדה מחוזית". 7. מכאן, שמסקנת הוועדה באשר לשיעור הנכות שנותר בעקבות השברים בגפה השמאלית התחתונה מעוגנת בממצאים שעמדו בפניה, הן ממצאי ההדמייה והן ממצאי הבדיקה הקלינית המפורטת. אין לקבל את הטענה כי היה על הוועדה לקבוע נכות נפרדת בשל קיצור הגפה, שעה שהוועדה לא מצאה ממצא זה, והממצא באשר לקיצור הגפה בהתאם לחוות-דעת ד"ר קליגמן הוא בשיעור 1 ס"מ (שאינה מזכה בנכות לפי התקנות), וכאשר אף ד"ר קליגמן לא מצא להעניק נכות נפרדת בשל ממצא זה. כן אין לקבל את הטענה כי היה על הוועדה לקבוע נכות נפרדת לכל אחת מהפגימות הבאות: השבר בעצם הירך והשבר בעצם הטיביה, וזאת מכיוון שהוועדה סוברנית לקבוע ולהתאים פריט ליקוי בהתאם לממצאיה, ושעה שהיא קובעת כי הנזק הנגלה לפניה הוא נזק כולל לגפה השמאלית התחתונה. 8. ד"ר קליגמן בחוות-דעתו מיום 8.1.13 המליץ כי יקבעו למערער 10% נכות בהתאם לפריט ליקוי 35(1)(ב) בגין הנזק לפרק ירך שמאל, ו- 10% נוספים לפי אותו פריט ליקוי בשל הנזק לעצם הטיביה. בנוסף, המליץ ד"ר קליגמן כי יקבעו 15% נוספים בגין הנזק האסתטי, וזאת לפי פריט ליקוי 75(1)ב-ג. בהתייחס לחוות-הדעת של ד"ר קליגמן קבעה הוועדה (סעיף 23 לפרוטוקול): "הועדה עיינה בחוות- דעת ד"ר קליגמן מ- 8.1.13 ואינה מקבלת אותה. ממצאי בדיקת הועדה, בעיקר בנוגע לקרסול שמאל ופרק ירך שמאל שונים מאלה הנקובים בחוות-הדעת". הלכה היא כי ציון קיומו של שוני בין ממצאי הוועדה לאלה של המומחה בחוות-דעת, די בו כדי להוות הנמקה ראויה לאמור בחוות-דעת (דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169). במקרה כאן ציינה הוועדה כי מצאה ממצאים שונים מאלה של ד"ר קליגמן באשר לנזק לקרסול ולפרק הירך. עיון בחוות-הדעת מעלה כי אכן קיים שוני מהותי בטווח תנועת הכיפוף הדורסלי של קרסול שמאל וכן במדדים נוספים. כן מקובלת עלי טענת המשיב כי מדובר בחוות-דעת לאקונית שאין בה כל התייחסות לממצאי הדמייה, וכי יש לבחון את התייחסות הוועדה אליה בהקשר זה. לאור האמור, יש לקבוע כי לא נפל פגם משפטי בהתייחסות הוועדה לאמור בחוות-דעתו של ד"ר קליגמן. 9. באשר לשברים בצלעות ציינה הוועדה בין ממצאיה כי: " בצילומי חזה וצלעות שמאל - מתאריך 31.1.13 - שדות הריאות מאווררים היטב ובמידה שווה. השברים בצלעות ב 5-6-7 משמאל נרפאו מבלי להותיר סימן. אין תפליט פלוריאלי". בפרק הסיכום ציינה הוועדה: "מבחינת הפגיעות הכירורגיות דוחה הוועדה הערעור. השברים בצלעות שמאליות נרפאו מבלי להותיר נכות כלשהיא". מכאן, שהוועדה ערכה בדיקה קלינית, עיינה בממצאי הדמייה והגיעה למסקנה רפואית המבוססת על הממצאים שבפניה. לפיכך, אין לומר כי נפלה טעות משפטית בהתייחסות הוועדה לשברים בצלעות. 10. באשר לצלקות, הוועדה קבעה כאמור כי מצבו של המערער מתאים למצב המתואר בפריט ליקוי 75(1)(ב) שעניינו "צלקות בגוף - מכאיבות או מכערות". לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע, כהמלצת ד"ר קליגמן, 15% נכות לפי פריט ליקוי 75(1)ב-ג, או 20% נכות לפי פריט ליקוי 75(1)(ג) שעניינו "צלקות בגוף - נרחבות באזורים מרובים". קביעת פריט הליקוי המתאים למצבו של המערער הוא בגדר סמכותה המקצועית-רפואית של הוועדה, ומשכך אינה נושא לערעור. לא מצאתי כי קיימת אי התאמה בולטת בין ממצאי הוועדה לבין פריט הליקוי שחברה ליישם, במיוחד שעה שעל-פי האמור בחוות-הדעת וכטענת המערער, הצלקות מצויות בירך שמאל ובקרקפת, ולפיכך ספק אם אכן מדובר בצלקות "באזורים מרובים" 11. בהתחשב בשיעור הנכות הכולל אותו מצאה הוועדה, 19%, ובהתחשב בהוראת תקנה 15(א) לתקנות נכות מעבודה, הקובעת בסיפא לה כי שאלת הפעלת התקנה מוגבלת "בלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ- 20%...", אין לומר כי נפל פגם בקביעת הוועדה לפיה "לא ניתן להפעיל תקנה 15 מקסימום 19% לפי תקנה 19א". 12. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהצלקתועדה רפואית