קראו דוגמא מהפסיקה בנושא התקף לב במשחק כדורגל בישראל: בפנינו תביעה להכרה באוטם שריר הלב שפקד את התובע במהלך חודש דצמבר 2006 כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן - החוק). רקע התובע יליד 1950 עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמעסה ספורטיבי בקבוצת הכדורגל "נס ציונה כדורגל 2005" (להלן: הקבוצה). כמו כן עבד בעבודה נוספת בחברת ב.ג אילנית שערים בע"מ כאיש מכירות ושיווק. שעות עבודתו בקבוצה היו כשעתיים וחצי ביום במסגרת אימונים כחמישה ימים בשבוע וביום השישי ליווי במשחק הקבוצה. 3. גרסתו של התובע באשר לאירוע עולה מכתב התביעה ומתצהירו : א. ביום שישי 15.12.06 שיחקה הקבוצה במשחק במסגרת הליגה הארצית נגד קבוצת בני טמרה שהתקיים במגרש בקריית אתא. ב. המשחק היה סוער מאד, רווי עבירות ומתח ובין היתר שלפה השופטת 8 כרטיסים צהובים והוסיפה 6 דקות משחק למחצית הראשונה, דבר שהינו חריג ביותר. ג. המשחק היה נוקשה, רווי מתח ועצבים והפציעות/פגיעות של השחקנים היו מרובות וחריגות במספרן - דבר שהצריך כניסות מרובות של התובע למגרש. ד. מאמן הקבוצה רונן ויינשטיין היה מאמן חדש והיה זה המשחק הראשון שניהל ועל כן התייחס בקשיחות ובנוקשות לשחקנים ולצוות והשרה אוירה תוקפנית. ה. התובע מציין כי הקבוצה כולה לרבות הוא עצמו היו בלחץ, זאת עקב העובדה שהקבוצה לא הצליחה בליגה במשך חמישה שבועות הידרדרה והתקרבה לתחתית טבלת הדירוג. ו. התובע מתוקף תפקידו כמעסה ועקב נסיבות המשחק כאמור, התאמץ מאמץ חריג במסגרת טיפולו בשחקנים שנפצעו במהלך המשחק, התעצבן והתנשף רבות. ז. לטענת התובע בדרך כלל במשחק רגיל הוא מטפל ב- 2 פגיעות לכל היותר (משמע 2 כניסות למגרש) ולפעמים כלל לא נדרשת כניסתו למגרש. ואולם במהלך המשחק הנ"ל נאלץ להיכנס למגרש מספר רב של פעמים דבר אשר אף הצריך ריצה למרחקים גדולים והתרוצצות על גבי המגרש שכן השופטת הורתה על טיפול בשחקנים מחוץ לקווי המגרש. התובע נאלץ להקיף את המגרש על מנת לטפל בשחקן הפצוע ולאחר מכן לחזור לספסל הקבוצה. ח. בנוסף ובניגוד למשחקים רגילים נאלץ לסייע בסחיבת השחקן הפצוע על האלונקה (בשל מחסור באלונקאי אחד) וזאת הנוסף לתיק העזרה הראשונה שהיה עליו לשאת. באותו משחק נאלץ לסחוב כ- 6 אלונקות. ט. בין יתר אירועי המשחק היה אירוע אחד מיוחד ויוצא דופן ביותר שגרם לתובע מתח וחרדה אדירים - אחד משחקני הקבוצה , ליאור גניש, איבד את הכרתו למספר דקות לאחר שספג חבטה חזקה בפניו. התובע נדרש לטפל בגניש עד ששב להכרתו והתאושש. התובע מציין כי עקב אירוע זה סבל ממתח קשה, התאמץ מאמץ חריג ופעל בלחץ יוצא דופן וזאת מחשש שהשחקן ימות לו בין הידיים. י. גם לאחר המשחק, באוטובוס טיפל התובע במספר שחקנים חבולים ופצועים. יא. בתום המשחק אכל התובע כריך של חומוס עם פסטרמה שהוגש לאנשי הקבוצה. יב. לטענת התובע כבר בדרך חזרה מהמשחק התחיל להרגיש לא טוב, חש לחץ קל בחזה וכשהגיע הביתה כבר היה שטוף זיעה וחש בחילות ולחץ כבד בחזה. אלא שסבר בתום לב כי הכריך היה מקולקל ואף צלצל למאמן הכושר של הקבוצה מר פינק שגם הוא אכל כריך לשאול בשלומו והאם גם הוא חש ברע. גם למחרת היום, בשבת חש ברע - לחצים בחזה, הזעת יתר, הקאות. ביום ראשון בבוקר בעצת ביתו פנה לרופא המשפחה ד"ר פלנר אשר אבחן כי התובע סובל מהתקפי לב. התובע פונה לבית החולים וולפסון שם עבר ניתוח מעקפים. 4. התובע הגיש למוסד תביעה להכיר באירוע כבתאונת עבודה, כשלטענתו לקה באוטם שריר הלב כתוצאה מקיומו של "אירוע חריג" במקום העבודה. תביעתו של התובע נדחתה על ידי המוסד בנימוק : " על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתך ואשר הביא להתפתחות אוטם שריר הלב. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". 5. נגד החלטה זו, הוגשה התביעה שבפנינו. התובע טוען כי התרחשות העניינים ביום האירוע ובסמוך לו הינה בבחינת "אירוע חריג", אשר מהווה בסיס ראוי למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. יצויין, כי התיק התנהל בפני כב' סגנית הנשיא שגיא ומשלא הוגשו סיכומי התובע במועד, נמחקה התביעה. בהסכמת ב"כ הנתבע בוטל פסק הדין. עקב פרישתה של סגנית הנשיא שגיא, הועבר התיק למתן פס"ד בפני מותב זה. דיון והכרעה 6. סעיף 83 לחוק, קובע כדלקמן: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". לפיכך, כאשר עסקינן בתאונה בעבודה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, כמו במקרה שלפנינו, אזי האבחנה הראשונית לעניין הקשר הסיבתי בין אוטם שריר הלב לבין האירוע בעבודה, הינה ע"פ מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". כאשר נטל ההוכחה בדבר קיומו של "אירוע חריג" בעבודה מוטל על הטוען לאירוע מסוג זה (דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315). 7. בהתאם למבחן האמור, קובע בית הדין האם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע, המצדיק מינוי מומחה רפואי, בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים. בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג, תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת רפואית. (בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נח (5) 104). הקביעה אם היה אירוע חריג היא קביעה עובדתית - משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית, ועוד נקבע כי קנה המידה לבחינת אותו אירוע הינו סובייקטיבי. (דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט נ' המל"ל, פד"ע כט 268, בג"ץ 1199/92 אסתר לוסקי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734). 8. בקביעה העובדתית אם היה אירוע חריג אם לאו: "בית הדין מייחס משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין". (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן פד"ע כ 349). 9. האם בנסיבות המקרה דנן הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קרות אירוע חריג במהלך עבודתו? אנו סבורים, כי התשובה לכך שלילית. 10. הלכה היא כי: "יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הרפואי הנכון, ויש חשיבות לכך שהמבוטח לא סיפר לרופאים בבית החולים על האירוע בעבודה ". (דב"ע מט/23-0 המל"ל נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349, 352). במסמכים הרפואיים שהוצגו במהלך הדיון ואשר נערכו בזמן אמת, אין כל עדות להתרחשות האירועים כפי שתוארו על ידי התובע ואין אינדיקציה הקושרת בין עבודת התובע לבין האוטם בו לקה. התובע נבדק ביום 17.12.06 ברם, לא ציין דבר וחצי דבר לעניין משחק הכדורגל הנטען . ברישום הרפואי של ד"ר פלנר (נ/9) נרשם: " סיבת הפניה- לפני כיומיים בחילה והקאות מרובות ". כך גם בגיליון מעקב חדר מיון מיום 17.12.06 (נ/8) נרשם: " לפני 3 ימים (14.12.06) לאחר ארוחה הרגיש תחושת כאב ברום הבטן הקאות ובחילות מרובות שולל כאבים בחזה. הכאב ברום הבטן נמשך עד אתמול בערב". יתרה מכך- ברישום רפואי מיום 20.6.07 (נ/7) צוין: "סיבת הפניה - מבקש אישור מחלה בגין תאונת דרכים. תאריך התאונה 15.12.06. 11. יודגש כי מעיון בתיקו הרפואי של התובע, נראה כי בפניות אחרות, כאשר התובע התלונן על פגיעה בעבודה, ד"ר פלנר פירט בהרחבה את תלונותיו של התובע וכן ציין בעדותו שתמיד נוהג לרשום את התלונות מאחר ומדובר בחלק מהבדיקה הרפואית (עמ' 4 לפרוט' ש' 23-24). 12. בעדותו ציין ד"ר פלנר כי התעודה הראשונה הוצאה לבקשת התובע לאחר למעלה מחצי שנה וכי הוא נעזר בסיכום של הרופא התעסוקתי (עמ' 5 ש' 7 לפר'), מאחר והתובע לא ציין בפניו דבר לגבי האירוע בעבודה. 13. היעדר תיעוד האירוע הנטען במסמכים הרפואיים השונים בולט עוד יותר נוכח התיאור המפורט בפניות מאוחרות יותר של התובע לקבלת טיפול רפואי . כך למשל ת/1,ת/2 - מסמכים אשר נערכו כשנתיים לאחר הגשת התביעה לנתבע וכשהתובע כבר היה מיוצג. 14. מעבר לכך הרי שאף גירסת האירוע כפי שהוצגה על ידי התובע לא הוכחה. לטענת התובע ביום האירוע היה מספר חריג של פציעות במהלך המשחק והוא נאלץ להיכנס ולצאת מספר רב של פעמים למגרש, וכן טען כי טיפל בשחקן אשר היה בסכנת חיים ואם לא היה מטפל בו היה מת (עמ' 5 לפרוט' בכתב יד, ש' 13). אולם גרסה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי אותו שחקן שלכאורה היה בסכנת חיים, המשיך לשחק ואף הוצא לו "כרטיס צהוב" בדקה ה- 90 וכי לא היה כל צורך בפינויו לבית החולים. הן מר אלון אוסטרוביץ, שחקן הקבוצה והן מר יעקב פינק, מאמן הכושר (אשר העידו מטעם התובע) אישרו כי השחקן ליאור גניש שיחק לאור כל המשחק ואף הוצא לו "כרטיס צהוב" בגין משחק מסוכן. לא הוכח כי השחקן הוחלף ולו פעם אחת במהלך המשחק לצורך מנוחה ו/או קבלת טיפול רפואי רציני. 15. בנוסף, עד התביעה אלון אוסטרוביץ, העיד כי ישנם משחקים שבהם מוצאים יותר מ- 14-15 כרטיסים צהובים (עמ' 9 לפרוט' הידני ש' 14-15), והוסיף כי התובע אף נהג לטפל במספר גדול של פצועים במהלך האימונים: " בתקופה לפני ויינשטיין, התובע נכנס למגרש באימונים בין 5 ל- 15 כניסות " (עמ' 11 ש' 1-7). מר אוסטורוביץ הוסיף, כי באימון לעיתים שחקנים נפגעים יותר מאשר במשחק וכי המעסה נכנס בין 5 ל- 15 פעמים באימון (עמ' 10 ש' 7-11). עדות זו שוללת את טענת התובע בדבר חריגות מספר האירועים והכניסות במשחק. נראה כי התובע היה מורגל להיכנס למגרש ולטפל במספר דומה של פצועים כדבר שבשגרה. 16. גירסת התובע כי היה מספר חריג של פציעות לא הוכחה. לא הוצגה כל ראיה לכמות הפציעות או לשוני בין המשחק המדובר למשחקים אחרים או אימונים אחרים. לא הוצגו דוחות שיפוט של משחקים אחרים אשר יעידו כי בדרך כלל מוצאים מספר קטן יותר של כרטיסים צהובים וכי המשחק הנ"ל היה שונה ואלים יותר מאשר היה נהוג במשחקים. 17. התובע אף לא זימן לעדות את השחקן ליאור גניש אשר לכאורה היה שרוי בסכנת חיים אשר יאמת את גירסתו. נתון זה פועל לחובת התובע. 18. התובע מוצא חיזוק לגירסתו בעדותה של הגב' שיבר אשר עבדה בשירות הסוציאלי במלון הרפואי להחלמה לאחר אירועי לב בתל השומר. גב' שיבר העידה כי זכור לה מקרה של אדם אשר סיפר שהוא עובד כמעסה בקבוצת כדורגל ושהיה לו יום מאד קשה וששחקן כמעט מת לו בין הידיים. אלא שהגב' שיבר לא זכרה את שם התובע ופניו. כן העידה כי כחודש לפני עדותה שוחח עמה בא כוח התובע ורענן את זיכרונה בכך שמסר לה פרטים לגבי המקרה ועל כן לא מצאנו לייחס משקל של ממש לעדותה. בדומה לכך גם לעדותה של הבת יעל בכר, אין ליתן לו משקל ראייתי ממשי, שכן אינה גורם אובייקטיבי ורק טבעי שתרצה לסייע לאביה. ויוסף, עדותה של הבת אך חיזקה את המסקנה כי התובע עצמו לא קשר בין הרגשתו הרעה לבין המשחק שכן לגרסתה סיפר לה שאכל כריך והרגיש שמשהו תקוע לו בחזה: " ש: כלומר ביום שישי הוא חשב שכל מה שקרה לו היה בגלל הכריך שאכל? ת: זה מה שהוא חשב". (עמ' 10 ש' 13-16) סיכום 19. נוכח האמור, הגענו למסקנה, כי התובע לא השכיל להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה. אין מנוס איפוא מדחיית התביעה. אין צו להוצאות. כדורגלהתקף לב / אוטם שריר הלבדיני ספורט