קראו דוגמא מהפסיקה בנושא התנגדויות לתכנית פת/49/1255: במוקד הדיון בעתירה זו ניצבת שאלת תקינות פרסומה של הודעה על הפקדת תוכנית בנין עיר פת/49/1255 (להלן: "התכנית") כהוראת סעיפים 89 ו-89א לחוק התכנון והבניה. הנסיבות ביום 11.5.04 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז (להלן: "הוועדה המחוזית") לאשר את הפקדת התכנית. התכנית היא תכנית נקודתית שיזמו בעלי זכות חכירה לדורות בדירות עורפיות בקבוצת הבניינים הממוקמת ברחוב מנחם בגין 58, 60 ו-62 בפתח תקווה. היוזמים ביקשו בתכנית להוסיף זכויות בנייה על אלה שנוצלו במלואן בעת הקמת הבניינים כדי לאפשר הרחבת דירות עורפיות מ-3 ל-4 חדרים. בהתאם להוראות סעיפים 89 ו-89א לחוק התכנון והבניה יש לפרסם הודעה על הפקדת תכנית ברשומות ובעיתון וכן לפרסם את ההודעה על גבי שלט במקום בולט בתחום התכנית. הפרסום מיועד לאפשר הגשת התנגדויות לתכנית. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (להלן: "הוועדה המקומית") קיבלה ביום 7.11.05 מן הוועדה המחוזית הודעה בדבר הפקדת התכנית ואת נוסח ההודעה שיש לפרסם ברשומות ובעיתון. בוצע פרסום ברשומות ובעיתון כדין (הדבר אינו שנוי במחלוקת). הוועדה המקומית, הורתה ליוזמי התכנית, לבצע את הפרסום על לוח המודעות השכונתי ומסירת הודעה לשכנים גובלים בהתאם להוראות הדין הנ"ל. בעקבות תצהיר שקיבלה הוועדה המקומית על כך שגורם מטעם יוזמי התכנית הציב שלטים הכוללים את ההודעה על הפקדת התכנית, כנדרש על פי הדין, מסרה הוועדה המקומית לוועדה המחוזית שבוצע פרסום כנדרש. לאחר שחלפו 15 ימים מיום שנמסרה ההודעה לוועדה המחוזית ולא התקבלו התנגדויות לתכנית החליטה הוועדה המחוזית ביום 14.3.05 לתת תוקף לתכנית. ביום 31.8.05 פורסמה התוכנית המאושרת ברשומות. העותרים הם בעלי זכויות בדירות בקבוצת הבניינים הנזכרת לעיל. הם מחזיקים בזכויות בדירות חזית שהן מעיקרה בנות 4 חדרים. לטענתם נודע להם דבר התכנית לאחר אישורה ולא נודע להם דבר על הפקדת התכנית. על כן לא הגישו התנגדות במועד. מאחר שיש לעותרים טענות התנגדות מהותיות לתכנית, ומאחר שלא ניתנה להם האפשרות לממש את זכות ההתנגדות, ערכו העותרים את העתירה דנן. דיון סוגיית המחלוקת היחידה המצויה על מדוכת הדיון בעתירה זו נעוצה בשאלה האם בוצע פרסום של הודעת ההפקדה של התכנית בתחומי התכנית. העותרים טוענים - והיו נכונים לתמוך את טענתם בעשרות תצהירים של דיירי קבוצת הבניינים שאיש מהם לא ראה כל שלט המודיע את דבר הפקדת התכנית בתחום קבוצת הבניינים או בשכונה ואיש לא ידע על דבר קיום התכנית. המשיבים הגישו את תצהירו של מר בני שילון שביצע את הצבת מודעות ההפקדה בתחום התכנית באופן אישי. התצהיר אומר כך: הריני להודיעכם כי ... הצגתי את ההודעה בדבר הפקדת התכנית ... על לוח המודעות השכונתי ברחוב מנחם בגין פתח תקווה... מצ"ב צילום של לוח המודעות... הצגתי ההודעה על שלט שהוקם ברחוב מנחם בגין 58 פתח תקווה, רצ"ב צילום השלט וההודעה... הנני מצהיר שהשלט וההודעה היו קבועות [כך במקור] במקום זה מתאריך 16.12.04 עד תאריך 15.2.05. התצהיר נערך בפני עו"ד ונחתם ביום 23.1.05. כיוון שהתצהיר נערך ביום 23.1.05 ותוכנו מעיד על כך שהשלטים ניצבו בשטח ("היו קבועות" כלשון התצהיר) עד 15.2.05, היינו כ-3 שבועות לאחר מתן התצהיר, העותרים גורסים שהתצהיר שיקרי ואיננו משקף הצבת שלטים הלכה למעשה. שהרי כיצד יכול היה מר שילון להצהיר על דבר שלא בא לעולם בעת מתן התצהיר. הוא לא יכול היה להצהיר בשבוע האחרון של ינואר על כך שהשלטים ניצבו בשטח עד אמצע פברואר. זה תצהיר "נבואי" והעובדה שאף אחד מן העותרים לא ראה את השלטים בעיניו מוכיחה שמדובר ב"נבואת שקר" (הביטוי - דימוי של האמור בתצהיר ל"נבואה" ול"נבואת שקר" הוא משלי. ב"כ העותרים מתייחס אל התצהיר כאל תצהיר שקרי "סתם"). נוכח אי הבהירות העולה מן התצהיר החלטתי לברר את שאלת מהימנותו. זימנתי את מר שילון לעדות לאחר שהגיש תצהיר נוסף לבית המשפט. מתצהירו הנוסף של מר שילון וכן מעדותו בבית המשפט מתברר שבעורכו את התצהיר הראשוני ביום 23.1.05 ביקש לתאר, לאחר הצבת השלטים בפועל, את פרק הזמן שבו השלטים יהיו ניצבים בשטח. נוסח התצהיר אמנם יוצר אי בהירות מסוימת אבל שילון עמד על דעתו שבפועל השלטים הוצבו וניצבו במקום בפרק הזמן שמצוין בתצהיר. הוא אף צרף דוח הסרת השלטים ביום 17.2.05 וכן העיד כי מספר פעמים במהלך התקופה ביקר בשטח וראה שהשלטים ניצבים על עומדם. נוסף לתצהיריו של שילון ועדותו קיבלתי גם צילומים של השלטים; צילומים שבוצעו בשטח בידי בני שילון. צילומים אלה נערכו ב"זמן אמיתי". אין מחלוקת שמקומות ההצבה של השלטים עליהם הצביע שילון עולים בקנה אחד עם דרישת הדין (ב"חצי פה" נטען שבני שילון מועסק על ידי החברה היזמית ומכאן שהוא בעל עניין באישור התכנית ועל כן בעל אינטרס בכך שלא יוגשו התנגדויות לתכנית. על כן לא ראוי היה ואין זה תקין שמשימת הצבת השלטים הוטלה עליו. אלא, שטענה זו היא טענה בשפה רפה ולא בכדי. אין כל פסול בהצבת השלטים בידי גורם בעל עניין. לחשדות מהסוג שבא כח העותרים ביקש לזרוע אין הרי גבול. הרוצה לרמות יכול היה לשכור שליח שהוא לכאורה חסר כל עניין בתכנית ולהורות לו שלא להציב שלטים או להציבם הרחק מעיניהם של מתנגדים בכח). הקושי הוא בשאלת המהימנות של שילון. אחרי ששמעתי את עדות שילון והתרשמתי מן התמיכה שניתנה לה באמצעות הצילומים, עלי לקבוע שדבריו אמינים דיים. אני מוכן להניח שהעותרים בעשרותיהם מצהירים שלא ראו את השלטים. אלא, שלא התבאר לי שלפי מיקום השלטים וגודלם ומידת הבולטות שלהם בשטח, מן ההכרח שכל אחד ואחד מבעלי הזכויות באותם 3 בניינים יראה את השלט ומן ההכרח גם שייתן את הדעת לתוכנו. מכיוון שמידת ההוכחה הנדרשת בסוג ההליך הזה אינה גבוהה יותר מ"עמידה במאזן ההסתברויות", נראה לי, שאמינותו של שילון בצרוף אפשרות שגם אם מי מן המצהירים על אי ההבחנה בשלטים הללו נאמן על תצהירו אך אין זה אומר בהכרח שהשלטים לא הוצבו - מספיקים לשם עמידה בנטל השכנוע הנחוץ. לפיכך אני קובע שפרסום הודעת ההפקדה נעשה כדין, הלכה ומעשה גם יחד ואין בסיס לטענה הנטענת על ידי העותרים בעתירה זו. התוצאה העתירה נדחית. אציין כי אחרי שהתקבל תצהירו הנוסף של שילון ונשמעה עדותו, בקשתי מב"כ העותרים לשוב ולשקול את הצורך להמשיך בברור העתירה. הצעתי שהעותרים ישקלו את מחיקת עתירתם. הצעתי נדחתה והעותרים עמדו על קבלת פסק דין בעתירה. להערה אחרונה זו יש משמעות בהקשר לפסיקת הוצאות המתייחסת גם למשיבים 4 - 7. אלה בעלי זכויות בדירות בקבוצת הבניינים שלא צורפו מעיקרה לעתירה כמשיבים אלא לאחר שביקשו את הדבר. אילו מחקו העותרים את עתירתם בשלב המוקדם המצוין לעיל, ספק אם הייתי פוסק לחובתם הוצאות בהקשר למשיבים 4 - 7. אולם, כיון שלא כך אירע אני קובע שעל העותרים לשלם את הוצאות המשיבים כדלקמן: א. לוועדה המחוזית ולוועדה המקומית - 15,000 ש"ח לכל אחת מהן. ב. עו"ד אילת בן דוד - 2,500 ש"ח. ג. המשיבים 4 - 7 - 15,000 ש"ח (לכולם כאחד) בניההתנגדות לתכנית