הקשר בין תנאי מחיה ירודים לבין פוליו

ב"כ העוררת טוען כי הקשר הסיבתי בין תנאי חיים ירודים לבין הידבקות בפוליו, שהיא מחלה זיהומית, הוא בבחינת "מפורסמות שאינן צריכות ראיה", ובהקשר לכך הפנה אותנו לחוק פיצוי לנפגעי פוליו תשס"ז- 2007, עיינו בחוק אך לא מצאנו בו שום ביסוס לדבריו. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הקשר בין תנאי מחיה ירודים לבין פוליו: העוררת נולדה בשנת 1936 בטריפולי בלוב והוכרה כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות) על פי ההחלטה המנהלית החלה על יוצאי לוב. לעוררת נקבעה נכות בגין תגובה נפשית בשיעור של 25%. העוררת ביקשה בנוסף להכיר בנכותה כתוצאה ממחלת פוליו (להלן המחלה), כנכות שנגרמה לה עקב הרדיפות. לטענתה, חלתה בפוליו לאחר שהמשפחה נמלטה מביתה בטריפולי למערות בגריאן וחיה בתנאים קשים וירודים במערות. הבריחה לגריאן, על כל המשתמע מכך, הוכרה כעילת נרדפות לפי הלכת הפחד ולדעת העוררת יש לראות בעובדה שחלתה במהלך הבריחה את הקשר הסיבתי בין המחלה לרדיפות. פירוט גרסתה יובא בהמשך. המשיבה דחתה את בקשת העוררת ועל כך הערר. המשיבה ביקשה לחקור את העוררת בטענה כי קיימות סתירות בגרסאות שמסרה בזמנו למשיבה באשר לנסיבות ולמועד בו חלתה במחלה, אך בא כוחה הודיע כי היא דמנטית ואינה מסוגלת להעיד וכי אחיה יעיד על קורות המשפחה ועל הנסיבות בהן חלתה אחותו. בסופו של דבר גם האח לא הופיע כעד בפני הוועדה. הערר מתבסס אם כן על גרסת העוררת שנמסרה למשיבה בשתי הזדמנויות: בתביעה המקורית משנת 2001 אשר נדחתה וגרסה נוספת מ- 2002 שניתנה, ככל הנראה, בתמיכה לערר שהוגש על החלטת הדחייה אך נמחק לבקשת העוררת. בתביעה המקורית מסופר כי המשפחה ניצלה בנס מפגיעה בעת שביתם בטריפולי הופצץ ונהרס ולאחר מכן ברחו לגריאן שם חיו במערות "בלי מים, חשמל, אור, רק חול ופשפשים", ובאשר למחלה: "בתקופה ההיא אני חליתי בפוליו ואחי בקדחת המערות. לא היו תרופות ולא היה טיפול...בבדיקה בארץ אצל אורטופד נאמר לי שאם הייתי מקבלת טפול מתאים הייתי יוצאת בפחות נזק." על עיקרי הגרסה הזאת חזרה העוררת בפנייה נוספת למשיבה תוך הדגשת הקושי בחיים על פי חוקי הגזע האיטלקיים, האנטישמיות, הפגיעה בעסק המשפחתי ושליחת אביה לעבודות כפייה במחנה סידי עזאז. העוררת חוזרת ומתארת את תנאי החיים במערות גריאן, נסיבות שגרמו להבנתה להידבקותה במחלה ולתחלואת שני אחיה, האחד בקדחת מערות והשני בטיפוס. העוררת טוענת, אפוא, לקיום קשר סיבתי בין תנאי חייה במערות גריאן בתקופת הרדיפות בלוב לבין מחלת הפוליו. ב"כ העוררת לא הגיש חוות דעת מומחה להוכחת הקשר הסיבתי באומרו בין היתר: "איננו צריכים להוכיח בדרך של חוות דעת כי מחלת הפוליו ככל שתתפרץ בתנאי מחיה מזוהמים (כך במקור). אנו יכולים להפנות למפורסמות שאינן צריכות ראיה. אני מפנה לחוק נפגעי הפוליו." (עמ' 8 ש' 24). המשיבה עותרת לדחיית הערר ובפיה הטענות הבאות: לא הובאה חוות דעת הקושרת את מחלת הפוליו לרדיפות. במועד בו חלתה העוררת טרם ניתן חיסון למחלה שהיתה שכיחה באותה עת והועברה ע"י הידבקות. מדובר על כלל האוכלוסייה ולכן לא ניתן לקשור את המחלה לרדיפות. עוד נטען כי אין לתת אמון בגרסת העוררת כי חלתה בפוליו במהלך הבריחה לגריאן; על פי גרסתה בהצהרה המצורפת לתביעה חלתה בשנת 1940, היינו, טרם התרחשות הנסיבות שגרמו ליהודי טריפולי לברוח מהעיר לאזורים הכפריים מפחד הגרמנים. דיון במישור העובדתי המתייחס למועד הופעת המחלה, על פי הידע ההיסטורי, היתה נוכחות גרמנית בלוב כבר בשליש האחרון של שנת 1940 ועל כן אין לפסול את דברי העוררת, כטענת המשיבה, רק משום שלדבריה חלתה בפוליו ב- 1940 במרוצת הנדודים של משפחתה אחרי בריחתם מטריפולי. יחד עם זאת, גרסת העוררת עליה מסתמך הערר נמסרה לפני למעלה מעשור ולא התאפשר למשיבה לחקור אותה על גרסתה - ראה סעיף 2 לעיל. בסופו של דבר, מהטעמים שנפרט, החלטנו לדחות את הערר לגופו, אך נקדים ונבהיר שאיננו מקבלים את גישת המשיבה כעולה מטיעוניה, כי ההכרה בעוררת כנכה על פי ההחלטה המנהלית מצומצמת לפגימה נפשית בלבד. ההחלטה המנהלית מיום 14.9.10 קובעת מפורשות כי יש להעניק "זכאות גורפת ליוצאי לוב שעילת תביעתם נוגעת לרדיפות ופחד מהשלטון הנאצי", ולהבנתנו מי שמוכר כנכה לפי ההחלטה המנהלית זכאי להכרה בפגימות נוספות לנכות הנפשית אם יוכח הקשר הסיבתי בין הפגימה לנרדפות. נטל ההוכחה הוא על העוררת והיא לא עמדה בו במקרה הנוכחי. נפתח ונציין כי מסקנות וועדת שני אינן מתייחסות לנכות כתוצאה ממחלת הפוליו כנכות הקשורה לרדיפות, וכן לא מצאנו בהקשר לחוק הרדיפות אף פסק דין שניתן לפני וועדת שני ואחריה, הדן בנכות עקב מחלת הפוליו. יש להניח, ככל הנראה, כי המחלה לא פסחה גם על צפון אפריקה אך אין לנו נתונים על נפיצות המחלה בלוב. לפי ידע כללי הזמין באינטרנט, היה גל של התפרצות המחלה בישראל בין השנים 1950 ל-1954; חלו בה כ- 4700 איש ונפטרו ממנה 760. הגל שכח בעקבות הכנסת החיסון ב- 1957. נעיר כי להבנתנו, גל המחלה שפקד את ישראל בשנות החמישים לא נבע מתנאים סניטריים ותנאי היגיינה ירודים בדומה לאלה אותם מתארת העוררת. ב"כ העוררת טוען כי הקשר הסיבתי בין תנאי חיים ירודים לבין הידבקות בפוליו, שהיא מחלה זיהומית, הוא בבחינת "מפורסמות שאינן צריכות ראיה", ובהקשר לכך הפנה אותנו לחוק פיצוי לנפגעי פוליו תשס"ז- 2007, עיינו בחוק אך לא מצאנו בו שום ביסוס לדבריו. סוגיית הקשר הסיבתי הנדרש על פי חוק הרדיפות נדונה גם בבית המשפט העליון אשר פסק כי גם במקרים "- שאין לפסוק על פי ועדת שני- כלל ההוכחה לקשר סיבתי מושרש היטב בשיטתנו. לא די בכך שאדם מוכיח כי הוא השתתף באירוע אחד, וסובל מפגם מסוים. עליו לקשור בין מרכיבים אלו, וזאת כאמור באמצעות חוות דעת מקצועית." (רע"א 1501/12 מרק שוצמן נ' הרשות המוסמכת, ). הפסיקה אליה מפנה ב"כ העוררת אינה רלוונטית לענייננו ועל כן לא נפרטה. סוף דבר, אנו דוחים את הערר. מזכירות הוועדה תשלח עותק פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד. פוליו