הקפאת תביעה לביטוח לאומי

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הקפאת תביעה לביטול לאומי: האם ביקש התובע להקפיא תביעתו מיום 2.4.95 ועד ליום 27.12.06 - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות: ביום 30.6.93 אירעה לתובע פגיעה בעבודה (להלן: "התאונה"). ביום 18.1.94 הוגשה על-ידי התובע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. התובע הוזמן לוועדה רפואית ביום 5.4.95 בשעה 16:00. ביום 27.12.06 הגיש התובע תביעה נוספת בגין התאונה. ביום 2.6.10 הודיע המל"ל לתובע כי ועדה רפואית לעררים קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 30.12.93 (נספח ג' לכתב התביעה). טענות הצדדים: לטענת התובע, מעולם לא ביקש להקפיא את הטיפול בתביעתו ועל כן על הנתבע להכיר בתביעת הנכות שהוגשה על-ידי התובע ביום 18.1.94 ולחייב את הנתבע בתשלום הקצבה או המענק המגיע לתובע. לטענת הנתבע, 3 ימים טרם כינוס הוועדה הרפואית פנה התובע טלפונית לנתבע וביקש להקפיא את הטיפול בתיק עד למועד שיבקש לזמנו. לכן כדין חושב המענק נוכח סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי. הכרעה: סעיף 107 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה." על-פי השכל הישר, אין מבוטח מבקש להקפיא את תביעתו אלא אם ישנה הצדקה לכך. לא הובא בפנינו כל נימוק המתקבל על הדעת מדוע ביקש התובע להקפיא תביעתו. נהפוך הוא, מבוטחים מבקשים לזרז את הטיפול בעניינם אך ודאי שאינם מבקשים להקפיא. התרשמנו כי לתובע לא היה כל מניע לבקש הקפאה בתביעתו. אשר על כן ברי כי מוטל הנטל על הנתבע להוכיח כי אומנם ביקש התובע להקפיא את הטיפול בתביעתו. האם הצליח הנתבע להוכיח כי התובע ביקש הקפאה ? בעדותו בפנינו חזר התובע על גרסתו כי לא ביקש הקפאה: "ש. אחרי שקבלת את ההזמנה הזאת בתאריך 2.4.1995, שלושה ימים לפני הוועדה שהזמינו אליך התקשרת לביטוח לאומי ודיברת עם פקידה ואמרת לה שאתה לא רוצה להגיע לוועדה ושאתה מבקש להקפיא את ההליכים ? ת. לא היה ולא נברא. אני נלחם בשביל להגיע לזה והגשתי תביעה לבית הדין לעבודה. אני הגשתי תביעה בכדי לקבל את מה שמגיע לי." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 19-15 לעדות התובע) קרי, התובע בעדותו נשאר איתן בדעתו כי לא ביקש להקפיא תביעתו. מעדותו של התובע לא מצאנו כל נימוק שבעטיו עשוי היה התובע לבקש להקפיא את תביעתו: "ש. הגשת את התביעה בשנת 1994 והזמינו אותך במרץ 1995, אני אומרת לך כי רק במרץ 1995 נגמרה התביעה בבית הדין כדי להכיר את התביעה כתאונת דרכים ואתה באותו זמן לא רצית להגיע לוועדה ? ת. רשום לך למה לא רציתי ? ש. אולי היית צריך לעבור ניתוח ? ת. לא. אני להיפך. אני חיכיתי ושאלתי מה עם כל הסחבת הזאת שאתם עושים לי." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 26-20 לעדות התובע). הנתבע הגיש מספר מסמכים, אשר לטענתו מוכיחים כי אומנם ביקש התובע להקפיא תביעתו. נפקות המזכר מיום 2.4.95 הנתבע הציג בפנינו מזכר (צורף לתעודת עובד הציבור), אשר לא גולה לצד שכנגד אלא רק בהליכים דנן למרות פניות של ב"כ התובע לנתבע (ראו מכתבים שצורפו לסיכומי התובע). זאת ועוד, היה על הנתבע לצרף לכתב ההגנה מסמך כה מהותי, אולם זה לא צורף. לטענת הנתבע בתעודת עובד הציבור - "בתאריך 2.4.1995 פנה הנ"ל טלפונית לסניף וביקש להקפיא את הטיפול למשך 3 חודשים ולעדכננו מתי לזמנו שוב - פנייתו הטלפונית תועדה במזכר ע"י גב' גלית חיבה עובדת המוסד שעבדה בזמנו במחלקת הועדות הרפואיות. לאור פנייתו הוקפא הטיפול בתביעתו." אין טוב ממראה עיניים, אשר על כן מובא בזה המזכר: מהמזכר עולה כי התובע ביקש להקפיא תביעתו ביום 2.4.95. אולם מעיון בפלט המחשב שצורף על-ידי הנתבע (נת/2), נרשם כי התובע ביקש להקפיא תביעתו ביום 9.4.95: מה אם כן נכון - האם ביקש התובע להקפיא תביעתו ביום 2.4.95 או ביום 9.4.95 ? לנתבע הפתרונים. לא זו אף זו, המזכר אינו חתום על-ידי מאן דהוא ואף לא ברור לנותנת תעודת עובד הציבור מי ערך אותו: "ש. אני מראה לך את המסמך , את יכולה לומר לי איפה רשום גלית חיבה ? ת. לא רשום. אבל אני מזהה את כתב ידה." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 12-11 לעדות נותנת התע"צ). וזאת אף בהתעלם מהעובדה כי מספר תעודת הזהות של התובע איננו מלא. לא זו אף זו, באותה תקופה לא היה צריך להינתן קוד סודי על-ידי המבוטח בטרם ביקש לבצע פעולות טלפוניות בתיקו ולכן כיצד בכלל ניתן לדעת שהתובע אל-נכון הוא זה שביקש להקפיא את תביעתו: "ש. יש בביטוח הלאומי יחידה למניעת הונאות ? ת. כן. ש. היו מקרים של מירמה בפנייה טלפונית ? ת. בוודאי . ש. אולי השכן שלו שכעס עליו הקפיא לו את התביעה ? ת. אולי. ש. התובע טוען שהתביעה בשנת 2006 הוגשה בהתאם להצעת פקידה שעימה נפגש בביטוח הלאומי , תראי לי בפלט של המחשב פנייה שכזו? ת. אם הוא טוען שקיים אולי הוא צריך להוכיח ולא ההיפך. המסמך הזה שצירפתי לפי בקשה. זה מסמך שהוצא על ידי פקידי הדלפק . דלפק קידמי שיושב פקיד ואמור לקבל את רוב הקהל שמגיע לסניף יש להם מידע מקצועי ומערכות מתאימות לפי פקידים מסויימים." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 16-5 לעדות נותנת התע"צ). אשר על כן, לא הוכח על-ידי הנתבע כי התובע הוא שפנה אל הנתבע: " ש. את לא יודעת אם התובע התקשר למל"ל או הפקידה התקשרה לתובע ? ת. גם נכון." (עמ' 11 שורות 4-3 לעדות נותנת התע"צ) "ת. בדרך כלל הסניף לא יוזם פנייה ושואל האם המבוטח רוצה להקפיא או לא. ש. תסכימי איתי שזה לא כתוב במסמך אלא מסקנה שלך לפי הנוהל ? ת. נכון. זה התנהלות עם אלפי תיקים אחרים." (עמ' 10 שורות 8-6 לעדות נותנת התע"צ). אף אם נלך לשיטת הנתבע שאומנם התקשר מישהו וביקש להקפיא את תביעתו של התובע, מי לידינו יתקע כי התובע הוא שהתקשר ולא אדם עלום שביקש לגרום נזק לתובע ? לחלופין, אף אם נקבל את עדות נותנת התע"צ כי התובע הוא שהתקשר, כלל לא ברור איזה הליך ביקש התובע להקפיא, שהרי לנתבע מחלקות רבות: "ש. הוזכרו מקודם מחשב, האם בתוכנת מחשב ראית האם ישנם תהליכים פתוחים במחלקות אחרות ? ת. נערכת בדיקה במחלקה הספציפית של וועדות רפואית והתשובה היא לא." (עמ' 16 שורות 12-10 לעדות נותנת התע"צ). סוף דבר: לאור האמור לעיל, ברי שהנתבע לא הצליחה להוכיח כי התובע ביקש להקפיא תביעתו. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבע ישא בשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ ובהוצאות משפט בסך 500 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהיום. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ביטוח לאומי