קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפרת התחייבות לתת מניות: א. מהות התובענה ועובדות רלבנטיות תביעה זו עניינה הפרת התחייבותו של הנתבע 1 להעניק לתובע 10% מהון המניות של חברת "אבדר פלדות תעשיות בע"מ" (להלן: "אבדר"). בפסק דין חלקי (להלן: "פסק הדין החלקי") שניתן ע"י מותב זה ביום 14.6.2011, נקבע שהנתבע 1 הפר את התחייבותו להעניק לתובע מניות בחברת אבדר בשיעור של 10% מתוך כלל אחזקותיו ואחזקות הנתבעת 2 במניות הנ"ל, ששיעורן הסתכם ב- 40%. כמו כן נקבע שמאחר שמניות חברת אבדר שהוחזקו בידי הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים"), הומרו ל-2,000 מניות בחברת "איסכור מתכות ופלדות בע"מ" (להלן: "איסכור"), חויבו האחרונים להעביר לידי התובע 500 מניות איסכור. בנוסף ניתן צו למתן חשבונות, לצורך כימות ההטבות, בין בדיבידנדים ובין בכל דרך אחרת, אשר צמחו לנתבעים כתוצאה מההחזקה במניות אבדר ו/או במניות איסכור. בשלב השני של ההליך, הוא השלב הנוכחי, הובאו ראיות הצדדים לעניין ההתחשבנות הכספית, לאחר צו מתן החשבונות. בהתאם להחלטותיי מתאריכים 3.1.12 ו-1.3.12, הגישו הנתבעים לביהמ"ש תצהיר חשבונות בתאריך 26.3.12. בהחלטה נוספת שניתנה בתאריך 8.5.12, נעתרתי לבקשת התובע והוריתי לנתבעים להגיש תצהיר חשבונות מתוקן, שהוגש לביהמ"ש בתאריך 28.5.12. להשלמת התמונה יצוין, שבהחלטתי מתאריך 16.7.12, דחיתי בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש, שהוגשה ע"י התובע, בכפוף להגשת דוחות כספיים נוספים ע"י הנתבעים. הללו הוגשו לביהמ"ש בתאריך 17.7.12. בתאריך 9.10.12 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקר מנהל הכספים של חברת איסכור, מר מאיר סמסון. בהחלטתי מתאריך 27.11.12, נדחתה בקשת התובע לחייב את הנתבעים לגלות בתצהיר חשבונות נוספים, ובתאריך 3.7.13 ניתן צו לסיכומי הצדדים. ב. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות בשלב זה של ההליך דנן, עולות הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: היש לחייב את הנתבעים להגיש חשבונות נוספים? מה גובה הפיצוי הכספי שעל הנתבעים לשלם לתובע? ג. היש לחייב את הנתבעים להגיש חשבונות נוספים? 1. המתווה לדיון ונטל ההוכחה בשלב מתן החשבונות הלכה פסוקה היא כי: "תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית-המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית-המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית-המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר כך יקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות". [ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח', פ"ד נא (4) 337 (31.8.97)]. וב-ע"א 85/83 פרופ' בניאל נ' תמ"י מכון למחקר ולפיתוח בע"מ, פ"ד מב (3) 606 (16.10.86) נקבע: "סדרי הדין בתביעות למתן חשבונות קבועים וידועים מקדמת דנא: הדיון מתנהל בשני שלבים. בשלב הראשון מתבררת השאלה אם קיימת חובה להגיש חשבונות כנתבע, ואם הובררה חובה זו, יוציא בית-המשפט החלטה, או פסק-דין, המחייבים מתן חשבונות. אחרי הגשת החשבונות מתחיל השלב של בירור החשבונות, אם התובע איננו מודה בנכונותם, ואחרי הבירור יוציא בית-המשפט פסק-דין, המחייב את הנתבע בסכום שבו הוא חייב לפי החשבונות (ע"א 198/73 [1], בעמ' 162מול אות השוליים ד). על הלכה זו חזר לאחרונה חברי הנכבד, השופט ד' לוין, בע"א 127/83 [2], בעמ' 255: "בשלב הראשון, מחייב בית משפט את החייב בהגשת החשבונות לעשות כן תוך פרק זמן מסוים. עליו להגיש את החשבונות המפורטים, כשהם מלווים בתצהיר המאמת את תוכנם. משהוגש החשבון, מתקיים השלב השני, והוא התייחסות לחשבונות שהוגשו ובדיקתם, ככל שיושמעו השגות נגדם. על מגיש החשבון במקרה זה הנטל לשכנע, כי החשבונות נאותים ומשקפים את המציאות. בתום דיון כזה פוסק בית המשפט, מה הם הכספים המגיעים לתובעים, על-פי החשבונות, אם מגיעים בכלל" (וראה גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי-פרץ את טובים, מהדורה4, תשל"ד) 437-436". 2. יישום הדין בענייננו בסיכומיו טוען התובע, שיש לחייב את הנתבעים להעביר לידיו מסמכים נוספים, הכוללים את הדוחות הכספיים של חברת איסכור, וכן הסכם שנחתם בין הנתבעים לבין איסכור, מכוחו משולם להם בידי האחרונה, אחוז מסוים מרווחיה בכל שנה. אליבא דגרסת הנתבעים, ביהמ"ש דן והכריע בכל בקשות התובע לקבלת מסמכים נוספים ויש לדחות את טענות התובע בהקשר זה. דין טענות התובע להידחות. בהחלטתי מתאריך 27.11.12, קבעתי כדלקמן: "אני דוחה את הבקשה לגלות בתצהיר חשבונות נוספים של הנתבעים, וזאת מכל נימוקי התגובה". בסעיף 4 לתגובת הנתבעים לבקשת התובע לגלות בתצהיר חשבונות נוספים, צוין כי לא שולמו למשיבים תשלומים כלשהם בגין המניות נשוא התביעה, מלבד תשלומי דיבידנדים וכי כל המסמכים הרלבנטיים גולו ע"י הנתבעים במלואם (ר' גם סע' 6, 11 ו-17 לתגובה). בסעיף 27 לתגובה, צוין כי אין ברשות הנתבעים או בחזקתם, דוחות כספיים של חברת איסכור. בהחלטה קודמת שניתנה על ידי בתאריך 16.7.12, בבקשה שהגיש התובע לפי פקודת בזיון ביהמ"ש, נקבע, בין היתר, שהטענה לפיה התקבל אצל הנתבעים תשלום שונה מאשר דיבידנד, - לא אומתה; וכן נקבע שתשובת הנתבע 1 לפיה אין בידי הנתבעים דוחות כספיים של חברת איסכור, - משכנעת. לאור כל האמור לעיל, עתירת התובע לקבל מסמכי גילוי חשבונות נוספים, נדונה ונדחתה יותר מפעם אחת ובזאת תם ונשלם הדיון בסוגיה זו. ד. מה גובה הפיצוי הכספי שעל הנתבעים לשלם לתובע? בתצהיר החשבונות שהוגש מטעם הנתבעים בתאריך 28.5.12, פורטו תשלומי הדיבידנד ששולמו להם ע"י חברת איסכור, החל מתאריך 5.12.05 ועד לתאריך 19.4.12, כדלקמן: תאריך התשלום סכום הדיבידנד 5.12.05 656,964 ₪ 19.1.07 897,943 ₪ 2.7.07 690,235 ₪ 31.12.07 690,235 ₪ 8.9.08 509,712 ₪ 30.12.08 545,109 ₪ 15.1.11 509,712 ₪ 19.4.12 895,978 ₪ ממסמך פירוט תשלומי הדיבידנד עולה, שבגין סכום הדיבידנד ששולם בתאריך 19.4.12, נוכה ע"י איסכור סכום של 165,922 ₪ בגין 500 מניות "בתהליך העברה לנאמן שמונה". כעולה מפסק הדין החלקי, מחזיקים הנתבעים ב-3,200 מניות של חברת איסכור. יצוין שהתובע אינו חולק על הסכומים הנ"ל, כעולה מהאמור בסע' 15-13 לסיכומיו; הנתבעים מצידם בחרו שלא להתייחס לכך, מן הסתם, לאור תצהיר גילוי המסמכים שהגישו. לפיכך, ומאחר שהתובע זכאי לקבל פיצוי כספי בגין סכומי הדיבידנד המפורטים לעיל, עבור 500 מניות איסכור, אני קובעת כדלקמן: הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בשיעור 15.625% מכל תשלום כמפורט בטבלה לעיל, למעט סכום הדיבידנד ששולם לנתבעים בתאריך 19.4.12, ממנו הופרש כבר התשלום בסך 165,922 ₪ שיש לשלם לתובע, אבל תשלום זה לפי הדו"ח מ-28.5.2012 נמצא אצל הנאמן. לכן יש להעביר תשלום זה גם כן לתובע מהנאמן. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע התשלום לנתבעים או לנאמן ועד למועד מתן פסק דין משלים זה. בנוסף, ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, גם בשכ"ט עו"ד התובע בגין שלב זה של ההליך, בסכום כולל בסך 40,000 ₪ (כולל מע"מ). כמו כן זכאי התובע להחזר הוצאותיו אותן ישום הרשם. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין המשלים ועד לתשלום בפועל. דיני חברותמניות