לטענת התובע, חובת ההפקדה לרכיב הפיצויים בשיעור 8.3% ממשכורתו החודשית מצויה בהסכם הקיבוצי הכללי הקובע חובת הפקדה לרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה, והנתבעת לא סיפקה כל הסבר מדוע לא קיימה חובה זו. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפרשה לפיצויים לפי הסכם קיבוצי: התובע הועסק על ידי הנתבעת, חברת מיקוד בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה") כמאבטח ובהמשך כראש צוות במסגרת המכרז לאבטחת בתי שרים החל מיום 1.2.08 ועד התפטרותו בחודש אוגוסט 2009. בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת הגיש התובע את התביעה דנן לתשלום זכויות כספיות שונות. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביום 17.12.12 הושגה בין הצדדים הסכמה כדלקמן: "באי כוח הצדדים: הגענו להסכמה לפיה הנתבעת תשלם לתובע עבור הרכיבים הבאים, את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין היעדר הפרשות בסך של 2,000 ₪. ב. חגים בסך של 1,500 ₪. ג. חופשה בסך של 500 ₪. ד. הבראה בסך של 125 ₪. ה. נסיעות בסך של 1,500 ₪. ו. החזר הודעה מוקדמת בסך של 1,000 ₪. ז. תוספת ותק בסך של 700 ₪. תשלום עבור רכיבים אלה ממצה את כל תביעות התובע, למעט עבור הרכיב של היעדר הפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 8,169 ₪. בעניין זה אנו מבקשים להגיש טיעונים בכתב. מוסכם עלינו כי אין טענה לזכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. כמו כן מתבקשת הכרעת בית הדין האם הרכיב בדבר היעדר הפרשות (2,000 ₪) יש לשלם בערכי ברוטו או בערכי נטו. בסיכומים נתייחס גם לשאלה זו. מוסכם כי שאר הרכיבים הם בערכי ברוטו." (פרוטוקול דיון ההוכחות, 17.12.12) להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, ובהתאם הגישו הצדדים את סיכומיהם. א. שאלת זכאותו של התובע להפרשות לפיצויי פיטורים כאמור, אין מחלוקת, כי התובע סיים את עבודתו בנתבעת בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים מכוח הוראותיו של חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). עוד אין מחלוקת, כי הנתבעת לא הפרישה עבור התובע את מלוא ההפרשות לפיצויי פיטורים כמתחייב. לטענת התובע, חובת ההפקדה לרכיב הפיצויים בשיעור 8.3% ממשכורתו החודשית מצויה בהסכם הקיבוצי הכללי הקובע חובת הפקדה לרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה, והנתבעת לא סיפקה כל הסבר מדוע לא קיימה חובה זו. יתירה מזאת נטען, כי חובת ההוכחה בעניין זה מוטלת על כתפי הנתבעת משנמנעה מלמסור לתובע הודעה על תנאי עבודתו בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"). אשר לשאלת זכאותו של התובע לקבלת רכיב זה גם בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים טוען התובע, כי הוראות החשב הכללי החלות בהתקשרויות בין המדינה לבין קבלני שירותים בתחום השמירה והניקיון אוסרות על הקבלן למשוך כספים אלה ומותירות אותם בידי העובד אף בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים מכוח חוק פיצויי פיטורים (להלן: "הוראות חשכ"ל"). לטענת הנתבעת, על העסקתו של התובע חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה (שנערך ונחתם ביום 12.7.72 ונרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים לפי מס' 7019/72, להלן: "ההסכם הקיבוצי בענף השמירה 1972"), ובהסכם זה נקבע מפורשות כי זכאותו של עובד לפיצויי פיטורים היא בהתאם לאמור בחוק פיצויי פיטורים. משמעות הדבר, כי אף אם היתה קיימת חובת הפרשה להבטחת זכותו של התובע לפיצויי פיטורים, הרי שממילא היתה הנתבעת מזוכה בגובה ההפרשה עם סיום העסקתו של התובע, משהאחרון התפטר ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לפיכך, ומשהתובע לא נפגע מאי ההפרשה המלאה לפיצוי פיטורים, אין מקום לפצותו בגינה. אשר להוראות החש"כל אליהן מפנה התובע טוענת הנתבעת כי מדובר בהוראות שנכנסו לתוקפן ביום 10.5.09 ומטרתן להנחות את משרדי הממשלה בהתקשרויות עתידיות, ולא באופן רטרואקטיבי לגבי עובדים דוגמת התובע, שהועסקו על פי תנאי מכרז למתן שירותי אבטחת בתי שרים משנת 2007. מכל מקום, מוסיפה הנתבעת, כי על מעמדן המשפטי של הוראות חשכ"ל נפסק כי "אין הוא חוק וגם לא הסכם קיבוצי או אחר. הוא הוראה חד צדדית של החשב הכללי. במבנה הארגוני של המדינה הוא מחייב את אלה שאליו הוא ממוען לפעול על פיו" (ע"ע 668/07 יוסף אברהם, עו"ד - מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה, ניתן ביום 15.4.10). לבסוף, נטען, כי אף על פי הוראות החשכ"ל אליהן הפנה התובע אין הוא זכאי לפיצויי הפיטורים אלא בקרות "אירוע מזכה". דיון והכרעה העסקתו של התובע הסתיימה כאמור בחודש אוגוסט 2009. עד חודש יוני 2009 עמד בתוקפו ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה 1972, ובהתאמה חל גם על העסקתו של התובע עד למועד זה, ואילו בחודש יוני 2009 נכנס לתוקפו ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה (שנערך ונחתם ביום 2.11.98 ונרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים לפי מס' 20087041, אך נכנס לתוקפו רק עם הוצאת צו הרחבה להוראותיו ביום 21.6.09, כאמור בסעיף 4.1 להסכם. להלן: "ההסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה"). הסכם קיבוצי זה חל על החודשיים האחרונים להעסקתו של התובע, אף כי הצדדים נמנעו מלהתייחס להוראותיו בסיכומיהם. בהתאם לסעיף כא(1) להסכם הקיבוצי 1972, "עובד בשמירה יהיה זכאי לקבל פיצויי פיטורים בהתאם לאמור בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963". בענייננו, משאין מחלוקת כי התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, אין הוא זכאי להם מכוח ההסכם הקיבוצי האמור. אשר להוראות החש"כל אליהן מפנה התובע (מספר 7.11.3- "הגנה על זכויות עובדים המועסקים על ידי קבלני שירותים בתחום השמירה, האבטחה והניקיון" בתוקף מיום 24.6.13), הרי שהוראות אלה אכן מחייבת חברות המספקות שירותי אבטחה וניקיון למשרדי ממשלה להפריש עבור עובדיהן 8.33% מן השכר החודשי לפיצויים. יחד עם זאת, לא מצאנו בהן הוראה כלשהי האוסרת על משיכת כספי הפיצויים על ידי המעסיק בנסיבות שאינן מזכות את העובד בפיצויים, וזאת להבדיל מקיומה של הוראה האוסרת על משיכת "כספי התגמולים שנצברו בקופה, לרבות תגמולי מעסיק" (סעיף 4.5.1.6.3.3, וראו גם בסעיף 10 לסיכומי התובע). ומכלל הלאו מסיקים את ההן - קיומו של איסור מפורש למשוך את כספי התגמולים מלמד דווקא על אי קיומו של איסור כזה בנוגע לכספי הפיצויים. ויתירה מזאת. ביום 24.6.13 פרסם החשב הכללי עדכון להוראות אלה הכולל סעיף כדלקמן: "ההפקדות ותשלומי המעביד עבור פיצויי פיטורים לא ניתנים להחזרה למעביד גם במקרה שבו העובד מפסיק את עבודתו מרצונו" (סעיף 4.6.1.7.2 להוראות 7.11.3 מיום 24.6.13, ראו באתר: ) ללמדנו, כי כאשר ביקש החשב הכללי להותיר את כספי הפיצויים בידי העובד ללא תלות בנסיבות סיום עבודתו הוא עשה כן במפורש, אולם הוראות אלה אינן חלות על תקופת עבודתו של התובע. כללו של דבר, כי התובע אינו זכאי לכספי הפיצויים מכוח תחולתו של ההסכם הקיבוצי בענף השמירה 1972 ו/או מכוחן של הוראות חשכ"ל, וזאת אף מבלי לדון בשאלת מעמדן המשפטי של הוראות אלה. אשר לחודשיים האחרונים להעסקתו של התובע עליהם חל, כאמור, ההסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה, הרי שהתובע כלל לא טען לזכאותו להפרשות לפיצויי פיטורים מכוח ההסכם האמור. על פי הוראות הסכם זה זכאי התובע להפרשות מעביד לפיצוי פיטורים בשיעור של 1.68% ממשכורתו הקובעת עבור החודשיים האחרונים לעבודתו (על פי השיעורים המפורטים בטבלה שבסעיף 25.6 להסכם), והפרשות אלה "יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים" (סעיף 26.1 להסכם הקיבוצי החדש). אלא שבעניין זה קיימת אי בהירות משפטית הנוגעת לפרשנותו ויישומו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים והאישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים במקום פיצויי פיטורים (י"פ 4659 התשנ"ח, 4349; י"פ 4803 התש"ס, 5; י"פ 4970 התשס"א, 1949), ולשאלת עצם זכאותו של עובד למשוך את כספי הפיצויים כאשר יחסי העבודה הסתיימו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים על פי חוק (ראו לעניין זה את פסק דינו של בית דין זה מן העת האחרונה - ס"ע 20853-07-11 מקסים סדובסקי נ' חברת ווישי ישראל בע"מ, ניתן ביום 1.9.13 על ידי מותב בראשות כב' סגן הנשיאה, השופט טננבוים). משכך, ומשלא נתבעו הזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי החדש איננו נדרשים להכריע בשאלה זו והתובע אינו זכאי לפיצויים מכוח הסכם זה. בנסיבות אלה, משאין מחלוקת כי הנתבעת לא הפרישה את מלוא הסכומים לפיצויי פיטורים אולם אין די בכך כדי לזכות את התובע בסכומים אלה, הרי שאף אין בדו"ח שהופק בעניין זה על ידי משרד האוצר בחודש 03/13, וצורף לבקשת התובע לצירוף ראיה, כדי לשנות ממסקנתנו. כמו כן, במסגרת הכרעתנו לא מצאנו כי יש להיזקק לעמדת המדינה בתיק ס"ע 3079307/10 אשר צורפה לסיכומי הנתבעת ובגינה הגיש התובע בקשה לסילוק ראיות. ב. רכיב היעדר הפרשות לפנסיה - האם בערכי ברוטו או נטו? במסגרת הסכמת הצדדים נתבקשה הכרעתנו גם בשאלה האם את רכיב היעדר הפרשות (בסך 2,000 ₪) על הנתבעת לשלם לתובע בערכי ברוטו או בערכי נטו. לטענת התובע, מאחר וההפרשות לקרן הפנסיה פטורות ממס הכנסה, על הנתבעת לשלם את הסכום שהיה עליה להפריש בסכום "נטו", ולגלם את המס שחל על תשלום זה. מנגד, טוענת הנתבעת, כי דרך המלך בנקיבת שכר עבודה היא בסכום הברוטו, מאחר שעל המעביד מוטלות חובות מכוח חוקים שונים לבצע ניכויים מאותו ברוטו. כמו כן, מדובר בסכום שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם פשרה במסגרתו הוסדרו גם זכויות התובע בגין אובדן זיכוי ממס (על ידי ויתור התובע על רכיב זה). דיון והכרעה לאחר שבחנו את העמדות השונות בראי הפסיקה השתכנענו כי הצדק עם התובע. אכן, דרך המלך היא נקיבת סכומי שכר עבודה ופיצויי פיטורים בערכי ברוטו שכן על המעביד מוטלות חובות חוקיות לבצע ניכויים מסכום זה. יחד עם זאת, הצדדים רשאים להתנות ולקבוע כי העובד יקבל לידיו תשלום נטו ואז יחולו תשלומי החובה השונים על המעביד והוא יגלם את הסכומים המשולמים לעובד (דב"ע מז/3-16 זייבלד - עוף העמק בע"מ, פד"ע טז, 185). בענייננו, היות וההפרשה לקרן הפנסיה פטורה ממס, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע את הסכום אותו היה עליה להפריש לקרן בסכום נטו ובכך להעמיד את התובע במצב בו היה נמצא אילו קיימה הנתבעת את חובת ההפרשה המוטלת עליה (עב 4638/05 יגאל הופר נ' יבטח בע"מ, ניתן ביום 2.8.07 על ידי מותב בראשות כב' השופטת גליקסמן, כתוארה דאז; עב 12119/08 יעקב (קובי) מרדכי נ' חברת אפי אבטחה בע"מ, ניתן ביום 15.11.11 על ידי מותב בראשות כב' השופטת אגסי). אשר לטענה כי מדובר בסכום שהוסכם במסגרת הסכם פשרה, הרי שלגבי רכיב זה לא הושגה הסכמת הצדדים ונתבקשה הכרעתנו בשאלה האם יש לשלמו בערכי ברוטו או נטו, כך שאין לומר כי המחלוקת הוסדרה כבר במסגרת ההסכמה על רכיבי ההפרשה לגמל ואובדן זיכוי ממס. ג. סיכום התביעה להפרשות לפיצויי פיטורים נדחית. רכיב היעדר ההפרשות בסך 2,000 ₪ ישולם לתובע בערכי נטו. בנסיבות העניין, לאור תוצאת פסק הדין ומשהושגה הסכמה על מרבית רכיבי התביעה, כל צד יישא בהוצאותיו. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. חוזהפיצוייםהסכם קיבוצי