פסק דין 1. התובעים, 36 במספר, רכשו דירות קוטג' ודירות בבתים משותפים בפרוייקט בשם "גני דן" אשר ברמלה, אשר הוקם על ידי הנתבעת 1 (להלן: "כ.מ.ב.ק."). עם מסירת החזקה לתובעים או סמוך לאחר מכן התגלו ליקויים ו/או אי התאמות בדירות שנרכשו. חלק מהדיירים התאגדו והגישו תביעה לפיצויים בגין הליקויים ואי ההתאמות (ת.א. 136/97). עם הזמן, הצטרפו דיירים נוספים בפרוייקט לתביעה, כתובעים בכתב תביעה נוסף שהוגש לגבי ליקויים בבנינים אחרים, באותו בפרוייקט (ת.א. 583/97). הדיון בשני התיקים אוחד על פי החלטתו של כב' השופט צ' הכהן מיום 3/2/99. התובעים תובעים פיצויים מנתבעת 1 שיזמה את הקמת הבניינים והקוטג'ים בפרוייקט ומהקבלן המבצע שהקים בפועל את הפרוייקט, הלוא היא נתבעת מספר 2 (להלן "מצלאווי"). כ.מ.ב.ק. המציאה הודעות צד ג' למספר צדדים שלישיים שהיו אחראים, לטענתה, לחלק מהליקויים ו/או הפגמים, אם יתגלו ויוכחו כאלה בבית המשפט. במהלך הישיבות המקדמיות וקדמי המשפט נמחקו מרבית הצדדים השלישיים למעט הצד השלישי, צ' השמשוני אדריכלים ותכנון בע"מ (להלן "השמשוני"), אשר לגביו נמשך הדיון במקביל לדיון בין התובעים לנתבעות. בהסכמת הצדדים מינה מותב אחר של בית המשפט, אשר בפניו התנהל הדיון בתיקים המאוחדים, את השמאי והמהנדס - אסא זוהר - כמומחה מטעם בית המשפט והטיל עליו לבחון את הליקויים והפגמים במבנים או בדירות של התובעים, אם היו כאלו, ואת עלות תיקונם (ר' החלטותיו של כב' השופט א' סלטון מיום 3/11/99 ו- 7/12/99). לאחר הגשת חוות הדעת על ידי המומחה, הגישו התובעים כתב תביעה מאוחד ומתוקן, אשר כלל ופרט את תביעותיהם של כל התובעים בשני התיקים המאוחדים. 2. תובעים התובעים מהנתבעים פיצוי על ליקויי הבניה והפגמים שהתגלו בדירותיהם ופיצוי נוסף בגין עגמת הנפש וההוצאות שנגרמו להם כתוצאה מהצורך לנקוט בהליכים משפטיים נגד הנתבעים. את תביעתם בגין ליקויי הבניה מבססים הם על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אם כי הם לא השלימו עם כל קביעותיו. בא כוחם חקר אותו בבית המשפט וחלק בסיכומיו על חלק מקביעותיו והערכותיו. הנתבעים לא השלימו, אף הם, עם קביעותיו של המומחה ובאי כוחם חקרו אותו ארוכות מעל דוכן העדים. בנוסף לכך העלו הנתבעים טענות כנגד זכאותם של התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש ופריטי נזק שתבעו, והעלו טענות כלליות, כגון הזכות העומדת להם לתקן בעצמם את הליקויים שהתגלו בדירות וטענות נוספות אחרות. 3. אין חולק כי התובעים, שרכשו דירות בפרוייקט "גני דן", חתמו על חוזי רכישה עם כ.מ.ב.ק. בלבד. כך עולה בבירור מההסכמים עצמם (ר' לדוגמא ת/6 חוזה למכירת קוטג' ות/4 חוזה למכירת דירה) וכך ממסמכים אחרים שהוצגו בבית המשפט ומהטענות שהעלו הנתבעים עצמם בסיכומיהם. אם אלה הם פני הדברים ואכן אלה הם, תוהה אני מה מצאו התובעים לצרף את נתבעת 2, מצלאווי, כנתבעת לכתב תביעתם. על פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, כ.מ.ב.ק. בלבד מכרה דירות לתובעים והיא בלבד נטלה על עצמה התחייבויות כלפיהם, כפי שצויין והוצהר בהסכמים עצמם. התחייבויותיה של כ.מ.ב.ק. כוללות התחייבות לבנות את הדירות והקוטג'ים, כאמור בהסכמים ובמפרטים הטכניים שצורפו אליהם ועל פי הוראות חוק המכר (דירות) - 1973. ס' 4 לחוק מטיל את מלוא האחריות בגין אי התאמות ו/או ליקויים על מוכר הדירה, היינו, במקרה שלפני, על כ.מ.ב.ק. ועליה בלבד. אין שום התייחסות בחוזי המכר בין הצדדים, לחבותם או אחריותם של קבלני המשנה או הקבלנים המבצעים כלפי התובעים ואין כל תניה המטילה עליהם אחריות כל שהיא כלפי רוכשי הדירות, אף לא לפגמים או לליקויים שיתגלו, אם יתגלו, בעתיד. גם חוק המכר (דירות) - 1973 אינו מטיל אחריות כלשהי לגבי אי התאמות המתגלות בדירה הנמכרת, על קבלני משנה או קבלנים מבצעים כלשהם, אלא על מוכר הדירות לרוכשים בלבד. עולה מכל האמור לעיל, כי על אף שמצלאווי נתבעה באופן ישיר על ידי התובעים לא ניתן לחייב אותה בתשלום פיצויים בגין ליקויי הבניה שהתגלו בדירות, אף אם עבודות הבניה בוצעו ישירות על ידה. בכתב התביעה המאוחד והמתוקן, שהוא כתב התביעה האחרון שהוגש על ידי התובעים (ביום 15/11/00), נטען (כפי שנטען בכתבי התביעה המוקדמים יותר) כי כ.מ.ב.ק הנה הקבלן הראשי של הפרוייקט ואילו מצלאווי הנה הקבלן המבצע. ממשיכים התובעים וטוענים בס' 1 של כתב התביעה הנ"ל: "הנתבעות 1 - 2 חייבות ביחד ולחוד בכל העילות והסעיפים המפורטים להלן, הן כקבלן מוכר והן כקבלן מבצע. בין השאר היות והציגו עצמן בפני התובעים, בהתנהגות ובמסמכים, כאחראיות כל אחת ולחוד לטיב הבניה ולכל הנובע מהחוזים שבין הצדדים" לא ברור לי על סמך אילו ראיות או מסמכים מבססים התובעים טענתם זו. כאמור, כ.מ.ב.ק הייתה היחידה שמכרה את הדירות ואת הקוטג'ים לרוכשים. כך עולה בבירור מחוזי המכירה, אשר אין בהם כל זכר או אזכור לחלקה או תפקידה של מצלאווי ביחסים עם רוכשי הדירות. לאחר הגשת התביעה, נחתם הסכם בין הנתבעות לבין עצמן (ראה נ/28) לפיו חולקה בין השתיים האחריות לתיקון הפגמים והליקויים שהתגלו בדירות התובעים כמפורט בהסכם. הסכם זה מחייב, כמובן, את שתי הנתבעות, אך אין בו כדי להביא לחיובה של מצלאווי לפצות את התובעים על פי כתב התביעה שבפני. כ.מ.ב.ק לא המציאה הודעת צד ג' נגד מצלאווי ועל כן אין, למעשה, בפני כל תביעה נגדה ו/או בסיס לחיובה בתשלום פיצויים מלאים או חלקיים לכ.מ.ב.ק. בודאי אין בסיס כזה לחיובה לשלם פיצויים ישירות לתובעים. משנמנעה כ.מ.ב.ק להמציא הודעת צד ג' למצלאווי על בסיס ההסכם שנחתם ביניהן (נ/28), היינו, משנמנעה היא לתבוע סעדים כספיים ממצלאווי (ואף לא שילמה אגרה בגין הגשת תביעה או הודעת צד ג') לא ניתן, כאמור, לחייב את מצלאווי בתשלום פיצוי בהליכים המשפטיים המתנהלים בפני. עם זאת, רשאית תהיה, כמובן, כ.מ.ב.ק לתבוע ממצלאווי חלק מהפיצוי שיושת עליה, אם יושת, מכוח ההסכם נ/28, במסגרת תובענה נפרדת שתוגש על ידה נגד מצלאווי. בנסיבות אלה סבור אני כי יש למחוק את תביעת התובעים נגד מצלאווי (נתבעת 2) בהעדר עילת תביעה נגדה, זאת על אף העובדה שמצלאווי עצמה לא העלתה טענה בעניין זה במהלך המשפט ו/או בסיכומיה. (לעניין סמכותו של בית המשפט למחוק את התובענה מיוזמתו, ר' ספרו של הנשיא א' גורן "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה חמישית, עמ' 130 והפסיקה המאוזכרת שם). משנמחקה תביעת התובעים נגד מצלאווי, מתייתר הצורך לדון בטענות שהיא העלתה בסיכומיה, לרבות הטענה שיש לאפשר לה לתקן את הפגמים וליקויי הבניה שהתגלו בעצמה. טענה זו נטענה על ידי מצלאווי כבר במהלך שמיעת הראיות ונדחתה על ידי ועל ידי בית המשפט העליון בבקשת לרשות ערעור שהוגשה מטעמה בעניין זה (ר' החלטת כב' השופט ריבלין מיום 28/1/02 ברע"א 4744/01). כך שבכל מקרה אין לחזור ולדון בה שנית במסגרת פסק דין זה. 4. נותרה לדיון תביעתם של התובעים נגד כ.מ.ב.ק והודעת צד ג' ששיגרה כ.מ.ב.ק לאדריכל שהיה אחראי לתכנון הפרוייקט - השמשוני. כ.מ.ב.ק העלתה טענה מקדמית כנגד תביעת חלק מהתובעים. טוענת הנתבעת כי חלק מהתובעים מכרו את דירותיהם עוד בטרם הסתיים הבירור המשפטי בתביעתם וכיוון שכך לא עלה בידיהם להוכיח את הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפגמים והליקויים שהתגלו היינו, הם לא הוכיחו שמכרו את דירותיהם במחירים נמוכים יותר ממחירי השוק עקב הליקויים שהתגלו. כיוון שכך, יש לדחות, לטענת כ.מ.ב.ק, את תביעתם של מוכרי הדירות, ולו מטעם זה. אין בידי לקבל טענה זו. כבר נפסק לא אחת כי הזכות לפיצויים בגין ליקויי בניה עומדת לרוכשי הדירה גם אם הם מכרו את דירתם בטרם התבררה תביעתם. עילת התביעה של התובעים, לרבות אלה שמכרו את דירותיהם, התגבשה בעת מסירת החזקה בדירות הפגומות על ידי הקבלן. פגמים וליקויים אלה תועדו והוערכו על ידי המומחה שמונה מטעם בית המשפט בחוות דעתו ועל כן זכאים גם תובעים שמכרו את דירותיהם (ולא עלה בידיהם להוכיח ירידת ערכן כתוצאה מהליקויים שנמצאו) לפיצוי בגין ליקויי הבניה שהתגלו בדירותיהם בשיעור שהוכח במהלך המשפט (ר' ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פד"י נ(2) 858). 5. הפגמים, הליקויים ואי ההתאמות שהתגלו בדירות ובקוטג'ים פורטו בחוות דעת מפורטת של המומחה מטעם בית המשפט אשר התייחס לכל יחידת מגורים בנפרד. המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים שהתגלו וקבע פיצוי עבור ירידת ערך בגין ליקויים או פגמים שלא ניתנים לתיקון. המומחה, אסא זוהר, נחקר ארוכות על ידי שני הצדדים בבית המשפט, שכן שניהם לא השלימו עם כל קביעותיו. התובעים העלו טענות בדבר הערכות נמוכות מידי של המומחה בפריט זה או אחר ואלו כ.מ.ב.ק טענה שהערכותיו או קביעותיו מוגזמות או מופרזות. אתייחס להלן לטענות התובעים כנגד חוות הדעת: א. פגמים בריצוף: טוענים התובעים כי בכל הדירות ו/או הקוטג'ים התגלו פגמים במרצפות שהותקנו. הם מוסיפים וטוענים כי המרצפות שהותקנו בדירותיהם היו מסוג ג'. עוד טוענים בעלי הקוטג'ים כי הובטח להם במפרט הטכני מרצפות מסוג "פרלטו רויאל" בקומת הקרקע ואלו בקומה הראשונה הובטחו מרצפות מסוג "טרצו צמנט לבן". בפועל, סיפקה להם כ.מ.ב.ק מרצפות מסוג טרצו שהוא בעל איכות נמוכה יותר. המומחה בחן את טענות התובעים בשטח והגיע למסקנה כי התגלו אמנם פגמים בריצוף אך אלו פגמים נקודתיים ואותם הוא הורה להחליף. בחוות דעתו הוא קבע את עלות ההחלפה לגבי כל דירה ו/או קוטג' באופן נפרד. באשר לסוג המרצפות, קבע המומחה כי נפלה למעשה טעות במפרט, שכן לא קיימת מרצפת שיש מסוג "פרלטו רויאל" בגודל שהובטח. עוד מציין המומחה כי בקומת הקרקע של הקוטג'ים הותקנו אריחים מסוג רזינה שהם יקרים יותר מאריחי הטרצו. בנסיבות אלה נמנע המומחה מלקבוע פיצוי בגין אי התקנת אריחי ה"פרלטו רויאל" שכן לדעתו, רוצפה הקומה הראשונה של הקוטג'ים באריחים יקרים יותר מהאריחים שהותקנו בקומה הראשונה. חוות דעתו של המומחה לעניין הריצוף מקובלת עלי. בגין פגמים במרצפות בודדות ובאזורים נקודתיים בדירה זו או אחרת, אין צורך להחליף את כל המרצפות בדירה או בקוטג', כפי שטוענים התובעים. אין הצדקה להעמיס הוצאות רבות כל כך על כ.מ.ב.ק כאשר מדובר, כאמור, בתיקון ליקויים נקודתיים והחלפת מרצפות בודדות בכל יחידת דיור. המומחה קבע, כאמור, את עלות התיקון לגבי כל יחידת דיור באופן פרטני ובסכום זה יפוצו התובעים. כמו כן מקובלת עלי קביעתו של המומחה לפיה אין מקום לפצות את התובעים בגין ריצוף מסוג אחר שהותקן בקומת הקרקע של הקוטג'ים ובקומה הראשונה. טעמיו והסבריו של המומחה בעניין זה מקובלים עלי. ב. מקומות חניה בקוטג'ים כ.מ.ב.ק התחייבה לספק שני מקומות חניה בחצר של כל קוטג'. בפועל, וגם על כך אין חולק, נבנה מקום חניה אחד בלבד. שטחו של מקום החניה השני "לא נגזל" מהרוכשים אלא צורף לשטח הגינה סביב הקוטג'. המומחה קובע בחוות דעתו כי אין לפצות את רוכשי הקוטג'ים בגין "בניית" מקום חניה אחד בלבד, שכן לדבריו, רוכשי הקוטג'ים הסכימו או ויתרו על מקום חניה אחד ואף בקשו להרחיב את שטח הגינה כאמור. עובדה זו לא הוכחה כדבעי. רוכשי הקוטג'ים שהעידו בבית המשפט לא התייחסו לשאלה זו ואף לא נשאלו על כך. בנסיבות אלה לא ניתן לייחס משקל רב לדבריו של המומחה לפיהם מספר דיירים (שאת שמם לא זכר כלל) אמרו לו כי הם הסכימו לותר על מקום חניה אחד. מדובר בעדות מכלי שני (מפי השמועה) ואין לבסס עליה ממצאים עובדתיים ללא תמוכין ראייתי כל שהוא. מה שנותר, אם כך, הוא התחייבותה המפורשת של כ.מ.ב.ק לספק שני מקומות חניה לכל קוטג', התחייבות שהיא אינה מתנערת ממנה. התחייבות זאת לא קויימה על ידי כ.מ.ב.ק ועל כן עליה לפצות את התובעים בשיעור שקבע המומחה במהלך עדותו בבית המשפט (עמ' 49 לפרוטוקול), היינו בסך -.1000 ₪ עבור כל מקום חניה שחסר. זאת בנוסף לפיצוי בסך -.1,000 $ שקבע המומחה עבור מיקום לא בטיחותי ולא נוח של חלק ממקומות החניה עליהם הצביע באופן פרטני בחוות דעתו ואשר לגביהם לא התעוררה מחלוקת בין הצדדים. ג. עמוד בסלון בקוטג'ים בחדרי הסלון של כל הקוטג'ים הותקן עמוד לתמיכת התקרה שלא על פי תוכניות הבניה ולא על פי המפרט הטכני עליו התחייבה כ.מ.ב.ק. מעדותו של האדריכל השימשוני שתכנן את הקמת הפרוייקט (צד ג'), עולה כי התקנת העמוד באה לשם חסכון כספי ניכר בעלויות הבניה, שכן אילולא העמוד היה על המבצע לבנות תקרה עבה יותר עם כמות רבה יותר של בטון וברזל, שהייתה מייקרת באופן ניכר את עלות הבניה. אין ספק כי יש לפצות את רוכשי הקוטג'ים בגין עמוד פלדה "מיותר" זה שהותקן בסלון ומהווה מפגע אסתטי ניכר. המומחה קבע פיצוי בסך -.1000 $ לכל בעל קוטג' בגין ירידת ערכו של הקוטג' בשל מפגע זה, שכן לא ניתן לתקן מפגע זה ולא ניתן להסיר את העמוד התומך, כאמור, בתקרת הקוטג'. הנמקתו של המומחה שהסביר בבית המשפט מה היו השיקולים שהנחו אותו לקבוע פיצוי בשיעור כזה נראית לי ועל כן אני מחייב את כ.מ.ב.ק לפצות את בעלי הקוטג'ים שבסלונם הותקן עמוד הפלדה בסכום כולל של -.1000 $ בגין ירידת ערך הקוטג'. ד. שינוי מיקומו של פתח הממ"ד טוענים התובעים כי בתשריט, שצורף להסכם כחלק בלתי נפרד ממנו, צויין כי פתח חדר הממ"ד יפנה לכיוון פינת האוכל של הקוטג' ואילו בפועל נפתח הפתח ליד גרם המדרגות העולה אל הקומה השניה של הקוטג'. עובדה זו מונעת מהתובעים, לטענתם, שימוש נאות בחדר הממ"ד, שכן הכניסה אליו מהפתח ליד גרם המדרגות אינה נוחה וגורמת להפרעה. עוד טוענים התובעם כי ממ"ד זה נמכר להם כחדר ולא כמחסן או מזווה ועל כן יש צורך בפתח שיאפשר כניסה ויציאה נוחה מהחדר. המומחה אישר את העובדה כי הפתח לחדר הממ"ד נמצא במקום שונה מהמקום שצויין בתשריט, אך לדעתו אין לראות בכך פגיעה המצדיקה פיצוי בגין ירידת ערך ועל כן אין לפצות את התובעים בשל כך. קביעתו של המומחה נראית לי, על אף שברור שהכניסה לחדר הממ"ד דרך פינת האוכל נוחה יותר מאשר הכניסה מהפתח הממוקם ליד גרם המדרגות. עובדה זו תלקח על ידי בחשבון בעת שאפסוק פיצוי כללי בגין עגמת הנפש שנגרמה לרוכשי הקוטג'ים עקב אי נוחות זו. ה. אי מתן היתר בניה לעליית הגג בקוטג'ים אין חולק כי עליות הגג שהוקמו בקוטג'ים נבנו ללא היתר בנייה. לטענת התובעים, נאמר להם בעת רכישת הקוטג'ים כי הם יהיו רשאים להשתמש בעליות הגג אך לא נאמר להם שלא ניתן היתר בנייה לגביהן. בגין עובדה זו תובעים התובעים פיצוי, בשל הצורך להוצאת היתרי בניה ולהכשיר את בניית עליות הגג. המומחה אישר בחוות דעתו שמן הדין היה למסור לתובעים את הקוטג'ים ואת עליות הגג שנבנו כאשר כל הבניה הוכשרה והותרה כדין. קביעה זו מקובלת עלי. היה על כ.מ.ב.ק לדאוג להוצאת היתרים גם לעליות הגג שנבנו על ידה בקוטג'ים ונמסרו לתובעים. לא יעלה על הדעת למסור מבנה, או חלק ממנו, לרוכשו ללא היתרי בניה כדין. מקובלת עלי הערכתו של אסא זוהר לפיה עלות הוצאת ההיתר נעה בין 1,500 - 2000 ₪. סכום זה יהא על כל בעל קוטג' להוציא על מנת "להכשיר" את עליית הגג וליתן לה "מעמד" חוקי. יש, איפוא, לפצות את כל התובעים רוכשי הקוטג'ים בסכום של -.1,750 ₪ בגין פריט נזק זה, היינו, בשל הצורך לטפל בהוצאת היתרי הבניה כאמור לעיל. זאת בנוסף לסכומים שפסק המומחה בחוות דעתו. ו. טיח בממ"ד תובעים התובעים פיצוי בגין ליקוי שהתגלה בטיח של חדרי הממ"ד. טוענים הם כי הטיח בחדרי הממ"ד אינו עומד בדרישת תקנות התגוננות אזרחית (מפרטים לבניית מקלטים) - 1990 ואינו בטיחותי. לטענה זו התייחס המומחה אך דחה את תביעת הפיצויים בפריט זה, שכן לדעתו הטיח "הרגיל" שבו צופו קירות בממ"ד אינו מהווה פגם המצדיק פיצוי התובעים. גם כאן מקובלת עלי דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ועל כן אין לפצותם בגין פריט נזק זה. ז. גרם מדרגות רגיל בדירות הדופלקס גם לגבי פריט זה מקובלת עלי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לפיה יש לפצות את הדירות בהן הותקן גרם מדרגות רגיל במקום גרם מדרגות לולייני בפיצוי כולל של .-1,000 ₪ לכל דירה, זאת בעיקר בשל בעיית "מזקפי הראש" שמתעוררת כתוצאה מהתקנת גרם מדרגות שאינו לולייני. אין מקום להענות לתביעת התובעים לפצותם במלוא סכום העלות של החלפת גרם המדרגות לגרם לולייני. לדעת המומחה, גרם המדרגות שהותקן בפועל נוח יותר ובטיחותי יותר מגרם מדרגות לולייני ועל כן, אין לדעתו, כל ירידת ערך של הדירות כתוצאה מהשינוי ואין אף מקום להחליף גרם מדרגות זה בגרם מדרגות לולייני. אני מאמץ, איפוא, את חוות דעתו של המומחה גם לגבי פריט זה. ח. דירה נוספת בבתים ברחוב האתרוג 3, 5, ו -7 בעלי הדירות בבניינים הנ"ל תובעים פיצוי בגין העובדה שנבנו בכל אחד מהבניינים הנ"ל 20 דירות במקום 19 דירות לפי המפרט הטכני. טוענים הם כי הדירה הנוספת שבנתה כ.מ.ב.ק הביאה לה לרווחים גדולים ויש לפצותם על כך. המומחה אישר את העובדה כי נבנתה דירה אחת מעבר למתוכנן בכל אחד משלושת הבניינים ברחוב האתרוג. הוא העריך את ירידת הערך של דירות התובעים כתוצאה מכך ב -.300 $ לכל דירה. הערכה זו, הגם שהיא נמוכה באופן יחסי, מקובלת עלי. התובעים לא הצביעו, מכל מקום, על נסיבות שיצדיקו התעלמות ממנה או קביעת ירידת ערך בשיעור גבוה יותר. העובדה שהוספת הדירה הנוספת בניגוד למוסכם, הביאה רווח גבוה יותר לכ.מ.ב.ק אינה מצדיקה, כשלעצמה, פיצוי התובעים, אלא אם כן הביאה תוספת זו לירידת ערך דירותיהם כתוצאה מכך. המומחה העריך את שיעור ירידת הערך ואין לי, אלא לאמץ הערכה זו. ט. גם קביעתו של המומחה לגבי אריחי השיש הלקויים בקירות הכניסה לבניין ברחוב האתרוג 7 מקובלת עלי. לאמור, אין צורך להחליף את כל אריחי הציפוי בכניסה בשל העובדה, כי מספר אריחים (26 אריחים) הם בעלי גוון שונה משאר האריחים. ניתן להסתפק בהחלפת אותם 26 אריחים כפי שקבע המומחה, בעלות שקבע בחוות דעתו. י. המומחה קבע בחוות דעתו (עמוד 14 לחוות הדעת הכללית לדירות) כי על קונסטרוקטור מוסמך לבדוק את הסדקים שהתגלו בין מעקה המרפסת לקיר הבית בכל הדירות שמא מדובר בבעיה בטיחותית. בדיקה זו אכן נערכה, לאחר מתן חוות הדעת, על ידי משרד האדריכלים כהן -צרור (ר' נספח ג' לסיכומי ב"כ הנתבעת 2). הבדיקה העלתה כי מדובר בסדקי טיח בלבד ולא בסדקים בשלד הבניין ועל כן אין כל סכנה בטיחותית לשלד ו/או לדירות שבבניין. במצב דברים זה אין לפצות את התובעים בגין פריט זה. 6. גם כ.מ.ב.ק לא השלימה עם כל קביעותיו של המומחה, אסא זוהר, וגם היא העלתה טענות באשר לפריטי נזק כאלה או אחרים שקבע המומחה. להלן התייחסותי לטענות אלה: א. טוענות הנתבעות כי המומחה חרג מסמכותו כשקבע פיצוי לתובעים, לגבי כל דירה או קוטג', באופן פרטני תחת הכותרת "טענות נוספות". טענה זו הם מבססים על כך שמדובר בפיצויים בגין ליקויים שלא נזכרו בכתב התביעה. טענה זו אין בה ממש. לא ברור לי מדוע חרג המומחה מסמכותו כשקבע פיצויים בגין אי התקנת מזחלות וגשמות בקצות השיפועים בחלק הקדמי והאחורי של הבית, או בגין ליקויים אחרים שנמצאו על ידו בכל יחידת דיור באופן נפרד. טענת הנתבעות לעניין הפיצוי שפסק המומחה בגין אי התקנת מזחלות וגשמות, לפיה אין תקן מחייב להתקין מזחלות וגשמות אינן מקובלות עלי, שכן תיקון התקנות הפוטר התקנת הגשמות בתנאים מסויימים, נכנס לתוקף לאחר בניית הקוטג'ים. ב. הנתבעות תוקפות את קביעת המומחה לפיה יש להוסיף 25% לעלות התיקונים בגין ביצועם על ידי בעלי מקצוע בשוק החופשי. גם טענה זו של הנתבעות יש לדחות שכן ברור כי לכל תובע הזכות לתקן את הליקויים שהתגלו בדירתו על ידי בעל מקצוע מטעמו. אין לחייב את התובעים לבצע תיקונים בכל הדירות במרוכז על ידי בעל מקצוע אחד. אני מקבל את קביעת המומחה שיש להוסיף לעלויות שנקבעו על ידו תוספת של 25%. לעומת זאת, אין בידי לקבל הוספת מחיר נוספת בשיעור 10% עבור פיקוח הנדסי שכן יש להניח כי התובעים שיתקנו באופן פרטני את הליקויים בדירותיהם לא יזקקו לפיקוח הנדסי או ימנעו ממנו שכן מדובר בהיקף קטן יחסית של תיקונים בכל דירה, אשר אינו מצדיק פיקוח הנדסי. ג. טענות הנתבעות לגבי הפיצוי שקבע המומחה עבור אי התקנת סורגים ל- 4 דירות אינן מקובלות עלי ואני מאמץ את קביעותיו של המומחה בעניין זה. כך גם טענותיהם של הנתבעות באשר לפיצוי שקבע המומחה עבור אי התקנת מאוורר חשמלי בחדר האמבטיה. קביעותיו של המומחה בעניין זה, לרבות שיעור הפיצוי שקבע מקובלות עלי. ד. אף בטענות שהעלו הנתבעות כנגד הפיצוי שקבע המומחה בגין מיקום לקוי של הברז בגינה (בקוטג'ים) אין ממש ואני מאמץ את קביעותיו של המומחה בעניין זה. ה. המומחה קבע פיצוי בסך -.3,400 ש"ח לכל רוכש קוטג' בגין אי התקנת פרגולה, היינו גגון, מעל מקום החניה למכונית. טוענים הנתבעים כי על פי המפרט הטכני המחייב, לא היה עליהם לבנות פרגולות או מקום חניה מקורה. הפרוספקט עליו הסתמך המומחה המצביע על קיומם של מקומות חניה מקורים אינו מחייב אותם. טענה זו בדין יסודה. המומחה הודה, למעשה, במהלך עדותו בבית המשפט כי אין כל התחייבות בהסכם ו/או במפרט הטכני להתקנת קירוי מכל סוג שהוא למקומות החניה. אמנם קרוי כזה מופיע באחד הפרוספקטים שהופץ על ידי כ.מ.ב.ק אך ס' 15(6) להסכמים בין התובעים ל כ.מ.ב.ק קובע במפורש שאין שום תוקף למצגים או פרסומים שאינם מופיעים בהסכמים ו/או במפרטים עצמם. משלא הוכחה קיומה של התחייבות להקים פרגולה או קירוי מסוג אחר מעל מקום החניה, אין לחייב את כ.מ.ב.ק בפיצוי בגין אי התקנת הפרגולות. ו. טענותיהן של הנתבעות לגבי הפיצוי שקבע המומחה בשל הקטנת שטח החצר ופגיעה בצורתה הרגולרית, אינן מקובלות עלי. קביעתו כי נגרמה ירידת ערך מסויימת בגין התקנת גומחות (נישות) בקירות האבן החיצוניים (לשם אחסון ארונות חשמל ופחי אשפה) והערכתו את ירידת הערך נראים סבירים והגיוניים, שכן גומחות אלה לא רק שמקטינות את שטח החצר אלא פוגעות בצורתה. ז. אף טענותיהן של הנתבעות באשר לרוחב הנדרש של פתח היציאה מן המטבח לחצר, אינן מקובלות עלי. בין שמדובר בדלת יציאה מהמטבח ובין אם מדובר ביציאה ראשית מהבית, הרוחב המינימלי חייב להיות 0.9 מטר, כפי שקבע המומחה, שכן מדובר בדרישה בטיחותית לשם מילוט מהיר מהבית בשעת סכנה. שיעור הפיצוי שקבע המומחה בגין התקנת פתח יציאה מן המטבח ברוחב של 0.8 מטר בלבד במקום רוחב מינימלי של 0.9 מטר כאמור לעיל, מקובל עלי. ח. מקובלת עלי טענת הנתבעות לפיה אין מקום לפיצוי בגין אי התקנת גגון ביציאה מהמטבח, כפי שקבע המומחה (בסך -.500 ₪). אם לא נתנה התחייבות להתקנת גגון כזה במפרט הטכני, אין מקום לחייב את הנתבעות להתקינו או לפצות את התובעים בגין אי ההתקנה. ט. הפיצוי שקבע המומחה בגין אי התקנת אנטנה מרכזית (בסך -.850 ₪) מקובל עלי. אין כל ממש בטענת הנתבעות לפיה אין לפצות את הדיירים שמחוברים לכבלים שכן אנטנה כזו הייתה צריכה להיות מותקנת. אין לדעת אם הדיירים המחוברים כיום לכבלים לא יתנתקו מחיבור זה בעתיד ולא יזקקו כתוצאה מכך לאנטנה מרכזית. י. המומחה הודה במהלך חקירתו בבית המשפט כי הוא טעה בפסיקת פיצוי בסך -.1,000 $ למשפחת חכמון עבור המיקום הלא בטיחותי של החניה. משכך, יש לבטל פיצוי זה, שנקבע, למשפחת חכמון ולהפחיתו מסכום הפיצוי הכולל שנפסק לזכותה על פי חוות הדעת. 7. התובעים מעלים שורה של תביעות נוספות לפיצוי מעבר לקביעות או ההערכות של המומחה בחוות דעתו. א. תובעים הם פיצוי בסך -.750 ₪ בגין העובדה שהדירות נמסרו להן על ידי הנתבעות כשהן מזוהמות. טענה זו לא הוכחה כדבעי, ודאי שלא על ידי כל התובעים. לא הוכחה גם העלות הנדרשת לשם נקיון הדירה ועל כן יש לדחות תביעה זו. ב. תביעתם של התובעים לפיצוי עבור הסכומים שהם שילמו עבור חיבור לרשת המים והגז, גם בה אין ממש. כבר נפסק על ידי כב' השופטת גרסטל , במסגרת ערעור על פסק דין בתביעה שהגיש אחד מרוכשי הדירות בפרוייקט (בר"ע 10280/96), כי על פי ההסכם חלה חובת התשלום בגין החיבור למים ולגז על הדיירים ולא על הקבלן, היינו, על הנתבעות. קביעתה זו של השופטת גרסטל נראית לי ואין מקום לפסוק אחרת לגבי התובעים שבפני, שכן מדובר בהסכמי רכישה זהים באותו פרוייקט. ג. אין ספק כי יש לחייב את הנתבעות לשלם מע"מ על הסכומים שיהא עליהם לשלם לתובעים כפיצוי עבור תיקון הליקויים כפי שנקבע בחוות דעת המומחה ובפסק דין זה. שיעור המע"מ יהיה כשיעור הקבוע בחוק היום, היינו, 18% והוא ישולם לתובעים כנגד הצגת חשבונית מס. 8. אי תשלום אגרה טוענות הנתבעות כי יש למחוק את תביעת התובעים על הסף בשל אי תשלום מלוא האגרה. משהועלתה טענה זו פנה ב"כ התובעים לגזברות על מנת לברר את פשרה. הגזברות ערכה, לבקשתו, חישוב נוסף לגבי שעור האגרה החל במקרה זה על כל התובעים. החישוב הראה כי היה על התובעים לשלם סכום נוסף של -.1526 ₪ על מנת להשלים את מלוא האגרה. סכום זה שולם ע"י ב"כ התובעים ביום 16/12/02. בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לדון בטענת הנתבעות בדבר אי תשלום מלוא האגרה על ידי התובעים. זאת ועוד, טענה זו הועלתה רק על ידי ב"כ הנתבעת 2 בסיכומיו. משנמחקה התביעה נגדה, מתייתר ממילא הצורך לדון בטענה זו. 9. הרכוש המשותף המומחה מצא ליקויים ופגמים גם בחלקי הרכוש המשותף של הבניינים וקבע את עלות תיקונם בחוות דעת נפרדות לגבי כל בנין ובנין. התובעים וכ.מ.ב.ק לא העלו, למעשה, טענות כנגד קביעות אלה של המומחה (למעט טענות בדבר החלפת החיפוי או הציפוי של הקירות בחדר המבואה - טענה אליה התייחסתי קודם לכן). הנתבעת 2 העלתה שורה של טענות לגבי קביעות אלה של המומחה, אך משנמחקה תביעתה, כאמור, מתייתר הצורך לדון בהן. עם זאת, אציין בקצירת האומר כדלהלן: טענותיה בדבר אי תשלום אגרה בגין התביעות הכספיות הנובעות מהליקויים ברכוש המשותף - טענות אלה יש לדחות שכן התובעים שילמו, כאמור, את מלוא האגרה על פי קביעת הגזברות שבדקה לאחרונה מחדש נושא זה. גם הטענה בדבר החובה להגיש תביעות מסוג זה על ידי נציגות הבית המשותף, אין בה ממש. עם זאת, ברור כי רק אותם רוכשי דירות שתבעו מהנתבעים את נזקיהם בגין הליקויים ברכוש המשותף, זכאים לפיצוי. רוכשי דירות אחרים בבניינים בהם מדובר בתביעה זו, אשר לא הצטרפו לתביעה כתובעים, אינם זכאים לפיצוי, גם לא בגין הליקויים שהתגלו ברכוש המשותף. אי לזאת, אני קובע כי הפיצוי שקבע המומחה מטעם בית המשפט בגין הליקויים ברכוש המשותף של כל אחד מהבניינים, ישולם לדיירים התובעים בלבד על פי החלק היחסי שיש לכל אחד מהם ברכוש המשותף של אותו בניין. הפיצוי שקבע המומחה בגין הליקויים ברכוש המשותף בבניין ברחוב האתרוג 7, ישולם במלואו לנציגות הבית המשותף, אשר הצטרפה כתובעת בפני עצמה לתביעה (תובעת מספר 36 בכתב התביעה המתוקן והמאוחד). 10. עגמת נפש ראויים התובעים לפיצוי נוסף, מעבר לזה שקבע המומחה, בגין עגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מקבלת דירות ו/או בתים עם ליקויי בניה ואי התאמות, כפי שקבע המומחה. חלקם של הליקויים משמעותי וגרם לעגמת נפש, צער וטירחה מיותרים לרוכשים . לאחר שהבאתי בחשבון את הנסיבות שפורטו בפני, ואת אופי הליקויים ואי ההתאמות, הגעתי למסקנה כי יש לפצות את התובעים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם כדלהלן: א. כל אחד מבעלי הדירות התובעים יפוצה בסכום כולל של -.7,000 ₪. ב. כל אחד מבעלי הקוטג'ים התובעים יפוצה בסכום כולל של -.10,000 ₪. הפיצוי שפסקתי לבעלי הקוטג'ים גבוה במידת מה מהפיצוי שנפסק לבעלי הדירות משום שהתרשמתי כי עגמת הנפש שנגרמה להם רבה ומשמעותית יותר מזו שנגרמה לבעלי הדירות. כך למשל, עמוד הפלדה שהותקן בסלון הקוטג' ושינוי מיקומו של פתח הכניסה לחדר הממ"ד (כמפורט לעיל) גורמים, לדעתי, ויגרמו בעתיד, לבעלי הקוטג'ים אי נעימות ועגמת נפש במידה רבה יותר מזו שנגרמה לבעלי הדירות. 11. הודעת צד ג'. הנתבעות המציאו, כאמור, הודעת צד ג' לאדריכל של הפרוייקט - השמשוני. הודעה זו הופנתה, למעשה, להשמשוני ע"י הנתבעת מספר 1 אשר טענה כלפיו כי היה אחראי לאי ההתאמות שהתגלו בדירות ובקוטג'ים. תביעה זו, היינו, הודעת צד ג' נגד השמשוני, יש לדחות. לא עלה בידי הנתבעות להצביע על אחריותו של האדריכל לליקויים ו/או אי ההתאמות שהתגלו בפרוייקט במהלך הבניה, או לאחר השלמת הבניה של הדירות והקוטג'ים. מקובלת עלי טענתו של השמשוני שכל תפקידו בפרוייקט היה עריכת תוכניות המכר, על פיהן בנו את הפרוייקט. לא הייתה מוטלת עליו אחריות ו/או חובה כלשהי לעדכן או לשנות את תוכניות המכר, אם היו שינויים שהוכנסו על ידי הקבלנים, בין מיוזמתם ובין על פי דרישת הרוכשים. ודאי שהוא היה פטור מחובתו זו אם שינויים כאלו לא דווחו לו כלל. בעניין זה מקובלים עלי דברי השמשוני במהלך עדותו כי הנתבעות לא העבירו אליו כלל בקשות לשינוי בתוכניות המכר ועל כן הוא לא עסק בכך ולא היה אחראי לשינויים שבוצעו בפועל בפרוייקט. לו היה הוא מתבקש לעסוק בכך היה גובה עבור עבודה זו שכר נוסף, שלא נגבה על ידו בשל אי טיפולו בכך. זאת ועוד: לא הוצג בפני שום הסכם בין הנתבעות לבין השמשוני שיצביע על חבותו או אחריותו לפגמים ו/או לאי ההתאמות שהתגלו בפרוייקט ואשר עליהם הצביע המומחה אסא זוהר. מקובלת עלי טענת באת כוח השמשוני, בסיכומיה, לפיה הטענות שהעלו הנתבעות נגד האדריכל הן: "טענות בעלמא אשר אינן מסתמכות בכל צורה ו/או אופן על חוות דעת מומחה ו/או על טענות עובדתיות אחרות" (ר' עמ' 8 לסיכומי צד ג'). כן מקובלים עלי הסבריו של השמשוני עצמו, שניתנו במהלך עדותו בבית המשפט לפיהם: "הייתי אחראי על תכנון הפרוייקט נשוא התביעה ... אנו לא הבאנו יועצים לפרוייקט הזה...לא הכרנו שום יועץ ושום מפקח לפני תכנון הפרוייקט הזה....תוכניות המכר עשינו לכ.מ.ב.ק במסגרת התחייבויותינו. כשירות עשינו את מפרטי המכר" (צוטט מסיכומי באת כוחו, עמ' 9). לא הוצגה בפני שום הסכמה בכתב או הבנה אחרת בעל פה שתפריך או תסתור תאור זה של האדריכל לגבי היקף התחייבויותיו בפרוייקט. לא עלה, איפוא, בידי הנתבעות להוכיח קיומה של חבות או אחריות מצד השמשוני לליקויי הבניה ו/או אי ההתאמות שהתגלו ואשר בגינן חוייבו הנתבעות לפצות את התובעים על פי פסק דין זה. הודעת צד ג' נגד השמשוני נדחית. 12. סופם של דברים א. תביעת התובעים נגד נתבעת מספר 2 נדחית כאמור בס' 3 לעיל. ב. הודעת צד ג' נגד השמשוני נדחית כאמור בס' 11 לעיל. ג. אני מחייב את הנתבעת 1 - כ.מ.ב.ק. לפיתוח ויזום בע"מ - לפצות כל אחד מהתובעים בסכומים שקבע המומחה מטעם בית המשפט, אסא זוהר, בחוות הדעת שהוגשו על ידו לבית המשפט, בכפוף ועל פי קביעותי בפסק דין זה. כמו כן, תשלם הנתבעת 1 לכל אחד מהתובעים את הסכומים שפסקתי כמפורט בפסק הדין ושלא נכללו בחוות הדעת של המומחה (לפי ס' 7 (ג) ו-10 של פסק הדין). לסכומי הפיצויים שנקבעו על ידי המומחה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום עריכת חוות הדעת עד התשלום בפועל. לסכומי הפיצויים שנפסקו לתובעים בגין עגמת נפש יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. ד. הנתבעת 1 תשלם לכל אחד מהתובעים את חלקו היחסי בהוצאות המשפט של התובעים בגין הכנת חוות דעת של המומחים מטעמם ושל המומחה מטעם בית המשפט וכן עבור אגרת בית המשפט. ה. בנוסף לכך תשלם הנתבעת 1 לכל אחד מהתובעים שכ"ט עו"ד בסך -.8,000 ₪ בצירוף מע"מ. ו. אני נמנע מפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת הנתבעת 2, על אף שהתביעה נגדה נמחקה, לאור העובדה שמחיקתה באה לא מהטעמים ו/או הטענות שהיא העלתה בסיכומיה ו/או במהלך המשפט, אלא ביוזמת בית המשפט מהטעמים שפורטו לעיל. ז. הנתבעת 1 תשלם לצד ג' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.20,000 ₪ בצירוף מע"מ. בניהליקויי בניה