קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפסקת לימודים באוניברסיטה בגלל הריון - החזר שכר לימוד: מדובר בתביעה להחזרת שכר לימוד ששילמה התובעת. בתאריך 20.2.11 החלה התובעת בלימודי תואר שני אצל הנתבעת. בתאריך 18.5.11 ביקשה התובעת להפסיק לימודיה לאור הנסיבות הבאות: א. בהיותה בחודש השמיני להריונה, נכנסה לשמירת הריון מוחלטת. ב. לתובעת תאומות, אשר ביום הפסקת לימודיה היו כבנות שנה , ללא כל מסגרת חינוכית ותחת השגחתה הבלעדית של התובעת. ג. בעלה של התובעת הינו נכה צה"ל 2 רגליים, נכות של 100% ואין באפשרותו לסייע לנתבעת במטלותיה הרבות. בקשת התובעת להפסקת הלימודים התקבלה אצל הנתבעת, הנתבעת ענתה לתובעת במכתב בו היא מחייבת אותה בשכר לימוד בהתאם להוראות שכר הלימוד כפי שפורסמו, ע"פ כללים אלו סטודנט שהודיע על הפסקת לימודיו עד ליום 15.5.11 יחויב ב- 60% משכר הלימוד בתוספת תשלומים נלווים. ביום 3.8.11 פנתה התובעת בבקשה לוועדת חריגים במדור שכר לימוד בבקשה שלא לשלם שכר לימוד, הועדה החליטה מתוך התחשבות בנטל הכספי, להפחית את חיובה לסכום של 7,202 ₪ ולפטור אותה מיתרת החוב. ביום 5.12.11 הגישה התובעת ערעור על החלטת הועדה, בקשתה נדונה ע"י הועדה ונדחתה. ביום 29.12.11 פנתה התובעת לנתבעת במכתב התראה בטרם נקיטת אמצעים משפטיים, וציינה כי בהיעדר תשובה חיובית לבקשתה תפנה לערכאות משפטיות, הועד החליטה, לפנים משורת הדין, שוב מתוך התחשבות במצבה, להפחית את חיוביה לשכר הלימודים ולחייב את התובעת בשכר לימוד של 5,400 ₪ (כולל נלווים), המהווה 26% בלבד מגובה שכר הלימוד המלא לשנה"ל תשע"א. מדיניות החזר שכר הלימוד נקבעה בתקנון שכר הלימוד שצורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעת. למותר לציין, כי התובעת בעצמה לא חלקה על גובה מדרגות שכר הלימוד בהן יחויב הסטודנט יחסית לשלב בקשת הפסקת הלימודים. התקנון קובע מפורשות כי מסירת ההודעות על ביטול/דחיית הלימודים תיעשה בכתב, והצדדים אינם חולקים על כך שההודעה בכתב התקבלה בתאריך 10.5.11, מאחר והתובעת הודיעה על ביטול הלימודים כעבור 3 חודשים מתחילת הלימודים לכן היא מחויבת בתשלום 60% משכר הלימוד בתוספת הסכומים הנלווים ע"פ התקנון המצורף (נספח 2 לכתב ההגנה). אין חולק כי הבקשה להפסקת הלימודים נבעה מהעובדה כי התובעת נכנסה לשמירת הריון, אשר על כך עולה כי טענת התובעת (על אף שלא טענה זו מפורשות) הנה טענה של סיכול חוזה. האם ניתן לחשב את שמירת ההיריון כאירוע שמסכל את קיום החוזה? הבסיס הנורמטיבי לטענת הסיכול בה נאחזו התובעים מצוי בהוראת סעיף 18(א) לחוק התרופות שכותרתו "פטור בשל אונס או סיכול החוזה" שם נקבע: "הייתה הפרת החוזה כתוצאה מנסיבות שהמפר בעת כריתת החוזה לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש ולא יכול היה למנען וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים". בתי המשפט פרשו את עילת הסיכול בצורה מצמצת ביותר, עד כדי כך, שנקבע, כי הכל צפוי, לרבות; מלחמות, פגעי טבע ועוד. בשל הקרבה הרעיונית בין עקרון הסיכול בנסיבות של שינוי מהותי בתשתית החוזית לבין הדרישה לתום לב בביצוע חוזה מכוח סעיף 39 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973, הפסיקה קבעה כי במקרים מסוימים תתקבל טענת ההגנה של "סיכול", למרות שלכאורה, "הכל צפוי", וגם אם אין משבצים את טענת ההגנה של הנתבע למשבצת של "סיכול" כמשמעותו בסעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות, ניתן להגיע לאותה תוצאה, כאשר התובע עומד על ביצועו הדווקני של החוזה, בחוסר תום לב וזאת מכוח עקרונות תום הלב. בע"א 715/78 כץ נ' נצחוני מזרחי, פ"ד ל"ג (3) 639, קבע ביהמ"ש כי אף מלחמת יום כיפור הייתה בגדר אירוע, שאדם מישראל היה צריך לצפותו. לעניין זה יפים הם דבריו של כב' השופט אנגלרד בפסה"ד בעניין רגב (ע"א 6328/97 עזרא ואבי רגב נ' משרד הבטחון, פ"ד נ"ד (5) 506), התייחס בהערת אגב, לצורך בבחינה מחודשת של הלכת כץ נ' נצחוני וזאת בסעיף 19 לפסה"ד). ובסעיף 20 הוסיף: "...קיימת קירבה רעיונית גדולה בין עקרון הסיכול בנסיבות של שינוי מהותי בתשתית החוזית לבין הדרישה לתום לב בביצוע החוזה (סעיף 39 לחוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג - 1973). מתקשר, העומד על ביצוע דווקני של החוזה, על אף השינוי המהותי שחל בו בשל נסיבות חיצוניות - מתקשר כזה אינו נוהג בתום לב. לכן, למשל, אין לראות התנהגות בתום לב מצד בעל חוזה הדורש מן הצד האחר לקיים את החוזה תמורת המחיר החוזי המקורי, על אף שעלות הביצוע גדלה, בשל אירוע חיצוני חריג, עשרת מונים. נמצא, כי המוסד של סיכול הוא גם ביטוי לעקרון תום הלב בחוזים. על רקע דברים אלה, אפשר ומן הראוי לשוב ולעיין בגישתו המצמצם של בית המשפט בפרשת כץ". כב' השופט אנגלרד חזר על עמדתו בע"א 5628/99 מרקין ואח' נ' שרה משה, יורשת המנוח משה יהודה ז"ל ואח', פד"י נ"ז (1) 14, והכיר בכך, שהשפעת הפקעת מקרקעין על חוזה מכר של מק', בנסיבות אותו מקרה, מהווה סיכול כמשמעותו בסעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות. כב' השופט ריבלין, באותו פס"ד, אישר, כי ראוי להכיר גם בסיכול חלקי, כאשר ניתן להפריד בין החלק המסוכל לבין שאר חלקי החוזה, וסבר, שבנסיבות אותו מקרה, לא דובר בסיכול. כלומר, לדעת כל השופטים באותו פס"ד, טענת הסיכול היא טענה אפשרית בנסיבות מסוימות, ויש כרסום בגישת "הכל צפוי" שנקבעה בהלכת כץ נ' נצחוני מזרחי. כב' השופט צבן בביהמ"ש המחוזי בירושלים, ת"א (ירושלים) 3531/01 בן אבו חברה ולפיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד תק-על 2002 (2) 20053, אזכר את פסיקת ביהמ"ש העליון באשר לסיכול. ויפים דבריו בסעיף 16 לפסה"ד: "התפיסה המסורתית של דיני החוזים, לפיה החיוב החוזי הינו חיוב מוחלט, נסדקה וכורסמה. בשל קידום עקרון תום הלב, מועדפת היום הגישה המוסרית - ערכית ביחסים החוזיים, ולפיה צדדים לחוזה אינם יריבים אלא שותפים, ובעיקר בחוזים ארוכי טווח כמו החוזים שבפנינו. צד לחוזה רשאי אמנם לעמוד על זכותו החוזית עד תום, אך עליו להשתמש בזכותו כמקובל בין צדדים המנהלים עסקים בתום לב, על מנת שלא להפוך "לנבל ברשות החוזה" (ראה ע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד ל"ג (1) 617, סעיף 14 לפסה"ד - דברי כבוד השופט אלון). סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) הכניס למשפטנו את מבחן ההגינות בביצועו של חוזה, ולכן יש לבחון אם צד לחוזה נוהג בתום לב בביצוע התחייבויותיו ובניצול זכויותיו החוזיות (ראה דברי כב' השופט אשר בפס"ד רוט הנ"ל, עמ' 640). עצם העמידה על זכות חוזית אינה שוללת תום לב, וכדי להוכיח היעדר תום הלב, יש להצביע על נסיבות מתאימות (ר"ע 30/82 מולטליק בע"מ נ' רב בריח בע"מ, פ"ד ל"ו (3) 272, 276). בפסיקה נקבעו מבחנים, על פיהם עמידה דווקנית על זכות חוזית תיחשב לחוסר תום לב, דקדוק סתמי, ניצול טעות, התחמקות ותחבולה (ראה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 63 - 64). בפס"ד רגב נ' משרד הבטחון הנ"ל נקבע מבחן נוסף: שינוי מהותי בנסיבות החיצוניות..". וכן בסעיף 17 לפסה"ד: "שינוי יסודי בנסיבות הידועות בעת כריתת החוזה בין הצדדים הינו תנאי מהתנאים הנדרשים לצורך סיכול. כב' השופט אנגלרד ציין את הקירבה הרבה שיש בין סוגיית הסיכול לעמידה דווקנית על זכות חוזית. ההבדל העיקרי בין השניים הינו ביסוד הידיעה או הצפייה הנדרשים להוכחת הסיכול. אדון בקצרה בנושא זה, בבחינת למעלה מן הדרוש. קיימים מקרים בהם צד אינו יכול לקיים התחייבותו החוזית שלא באשמתו, אלא בגין אירועים חיצוניים ושינוי נסיבות קיצוני. לכך כוון סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)". כלומר - הפסיקה החדשה פתחה פתח לשימוש בטענת הסיכול, למרות שבעבר סיכויי טענה כזו, היו קלושים ביותר. כבוד השופטת אביגיל כהן בפס"ד תא (ת"א) 36507/01, ג'רני הפקות בע"מ נ' עובדיה איציק, קבעה: "במקרה שבפנינו, וכאשר סעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות, עדין שריר וקיים, אינני סבורה, כי מחלה, איננה דבר שלא ניתן היה לצפות מראש, ולפיכך, קשה לקבל את טענת הסיכול כטענת הגנה. בבואי לבחון את התנהלותה של הנתבעת, עולה כי זו נהגה בתום לב כלפי התובעת לאור הגמישות שלה ונכונותה לבוא לקראת התובעת לאחר ששמעה את הנסיבות, ומתוך התחשבות במצבה של התובעת, ראיה לכך באה בהחלטת ועדת הערר שהחליטה לחייב את התובעת בסכום פחות ממה שהיא מחויבת ע"פ התקנון. בנוסף נקבע זה מכבר בפס"ד תא (רמ') 1183/04 סוזן שרקייה אבוסויס נ' אבו סעדה מוחמד: "שטבעי הוא שכל אישה תחפוץ ללדת ילדים, שמירת הריון אינה דבר נדיר, ועל הנתבעת היה לקחת זאת בחשבון בעת שפנתה אל התובעת". לאור האמור לעיל, שוכנעתי, כי היה שינוי מהותי בנסיבות, שמנע מהתובעת להמשיך וללמוד באוניברסיטה, אך שינוי כזה אינו נופל בגדרו של "סיכול חוזה", סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשלא-1970. לאור הרצון הטוב אותו הביעה הנתבעת לאורך ההליך ולאור התנהלותה המתחשבת מול התובעת ורצונה העז של התובעת להמשיך ולהתקדם, וללמוד תואר שני, על אף נסיבות חייה הלא פשוטים אליהם נקלעה, סבורני, כי בשקלול כל הנתונים הנ"ל, יהא זה מן הדין ומן הצדק בנסיבות דנן להחזיר לתובעת סך של 2,700 ₪, שמהווה חצי מהסכום אשר שולם על ידי התובעת, וזאת בהתחשב בהצעה אשר ניתנה ע"י הנתבעת במהלך הדיון. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. השכלה גבוהההריוןביטול קורס / החזר שכר לימודאוניברסיטהשכר לימוד