הפסקות של חודש חודשיים בעבודה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפסקות של חודש חודשיים בעבודה: בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חגים ונסיעות. הנתבעת טוענת כי התובע התפטר מעבודתו בנסיבות אשר אינן אותו בפיצויי פיטורים וכי קיבל את כל זכויותיו כדין. העובדות התובע עבד אצל הנתבעת מחודש יולי 2004. סיום עבודת התובע היה ביוני 2009. התובע קיבל תלושי שכר משירות התעסוקה וכן מהנתבעת, לטענתו באופן חלקי. 4. לתובע היו רישיונות עבודה על שם הנתבעת. המחלוקת האם התובע עבד בחודשים דצמבר 2005 ועד אוגוסט 2006, וכן בחודשים ספטמבר -אוקטובר 2006. או שמא נכונה טענת הנתבעת בדבר הפסקה בעבודה. האם הדיווח לשירות התעסוקה היה מלא ונכון. מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע, האם פוטר או התפטר. כפועל יוצא, וכפועל יוצא מתקופת העבודה, האם התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת וככל שכן, באיזה שיעור. האם התובע זכאי לזכויות הבאות וככל שכן, באיזה שיעור: א. דמי הבראה. ב. דמי חגים. ג. דמי נסיעות. הכרעת הדין תקופת העבודה רישומי שירות התעסוקה מצביעים כי התובע הועסק אצל הנתבעת החל מ 7/2004. כן עולה כי היו הפסקות בעבודתו של התובע, אולם מדובר בהפסקות בנות חודש או חודשיים, אשר אין בהן כדי לנתק את הרצף התעסוקתי של התובע אצל הנתבעת. על דיווחים אלו חלה חזקת התקינות, ושירות התעסוקה ניזון מדיווחי המעסיק. לפיכך אנו קובעים כי תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ב- 7/2004 וכי לתובע רציפות תעסוקתית עד למועד סיום העבודה ביוני 2009. נסיבות סיום עבודתו של התובע התובע טוען כי כי פוטר מעבודתו בנתבעת ב 6/09 על ידי שחר וכי הנתבעת לא חידשה את רשיון העבודה של התובע ובכך פיטרה את התובע. התובע העיד בחקירה ראשית כי "ש. ספר איך נגמרו יחסי העבודה בינך לבין הנתבעת ת.הוא לקח את אישור הכניסה לישראל, אמר אחדש לך את זה, כשהיה ביד שלו אמר לי סיימנו בי בי. אח"כ הלכתי לחפש מישהו שיוציא לי אישור כניסה במקום אחר כי אני לא יכול לשבת בבית, אמרו לי יש לך אישור כניסה אצל מישהו אחר אנחנו לא יכולים לתת לך שניים ש. מי זה המישהו הזה ת. כן. אני יודע זה היה אצל הנתבעת. כשתוקף האישור היה ליום אחד הם החזירו לי אותו. ש. מתי קיבלת את האישור כניסה האחרון ת. אחרי חודש יולי. ש.ההיתר האחרון שהיה אצלם, מתי החזירו לך כשאמרת יום אחד למה התכוונת ת. הם לקחו לי את האישור של ישראל ונתנו לי אישור של השטחים בחודש התשיעי כדי שאוכל למצוא עבודה. התקשרתי לחפש עבודה אמרו לי בי בי. ש. מי אמר לך בי בי ת.חנן מהחברה בעל הבית. (עמ' 7 ש' 27-32, עמ' 8 ש' 1-6) התובע נמנע לענות לשאלה הישירה מי אמר לו ללכת ("הוא" ו- "הם" ) וזאת בחקירה ראשית ע"י בא כוחו. רק לאחר שנשאל פעם שלישית נוקב בשם חנן. תמוה הדבר. מעדות הנתבע עולה כי חנן אליו מפנה התובע לא היה הממונה עליו, ולא היה קשור כלל לפועלים.(ע' 14 ש' 1-3). משכך לא הורם הנטל המוטל על התובע בדבר זהותו של מי שפיטרו לכאורה מהנתבעת. עוד, בחקירה נגדית ציין התובע: "אמרתי שעבדתי ביולי 2009, 7 ימים" ובהמשך אמר "עבדתי 7 או 6 ימים ואח"כ עזבתי" (עמ' 8 שורה 26). בעדותו מתייחס לכך שקיבל גם בספטמבר (בחודש תשיעי) אישור כדי שיוכל לחפש עבודה. מכל מקום עושה שימוש בביטוי "עזבתי" שמשמעו פעולה וולנטרית מיוזמתו. משכך גם ביחס למועד הסיום ועילתו אין עדותו קוהרנטית. הנתבעת טוענת כי התובע הוא אשר עזב את עבודתו מיוזמתו, ללא כל התראה. וכך העיד מר יהונתן שחר: ש. מה ידוע לך על נסיבות סיום עבודה של התובע ת. הוא הפסיק לעבוד מעצמו, לא בא לא הודיע והפסיק. חד וחלק לא בא בא יום כן יום לא ובסוף ב 1 זה יום אחרון ..7 ש. פניתם לראות מה קורה אולי חולה ת. יש קשר כל הזמן, גם קשר טלפוני, אם לא דרך עובדים אחרים , ביררנו הוא הודיע שהוא רוצה לעזוב ש. למי אמר ת. למנהל עבודה, אולי לחביב שהוא אחראי. לא יודע מאיפה המציא את חנן ש. מה התפקיד של חנן ת. עוסק במכירת דירות בכלל לא עם פועלים. הוא איש מכירות. אין לו עסק עם פועלים (עמ' 13 ש' 26-32 עמ' 14 ש' 1-3) בחקירה נגדית אמר מר שחר: ש. ס' 12 לכתב ההגנה אתה טוען כי התובע הפקיד את אישור עבודתו מיוזמתו. הסבר בבקשה. - ת. האישור היה בתוקף אז הוא הפקיד אותו וגם טען שהוא רצה לשחרר אותו כדי שיקבל אישור עבודה ממקום עבודה אחר. כנראה שהוא סגר עם מישהו ללכת לעבוד אצלו ואז הפקיד את האישור אצלנו כדי שנבטל את האישור. ש. בחקירה ראשית לא אמרת זאת כשנשאלת על נסיבות סיום העבודה. ת. אמרתי שהוא עזב את עבודתו. הפסיק להופיע. ש. ת. אני מאשר את הכתוב בכתב ההגנה וזה גם כמו שאמרתי קודם. ש. אתה גם אומר שזה לאחר תקופה של חודש שלא הגיע לעבודה. נכון? ת. כן. ש. לאיזה חודש אתה מתכוון? . ת. חודש לאחר שסיים את העבודה. פה אני מתכוון לחודש אוגוסט 2002 ש. ס' 4 לכתב ההגנה אתה אומר כי התובע הודיע כי ברצונו לעזוב. מה זה "הודיע"? לך? ת. הוא לא חייב להודיע לי. הוא יכול למנהל העבודה בשטח. ש. למי הוא כן הודיע? כשנכתב כתב ההגנה. ת. למנהל העבודה בשטח. ש. מי זה היה? ת. חביב מועלם. ש. למה הוא לא הגיע היום להעיד על נסיבות סיום יחסי העבודה? ת. לא יודע. ניסיתי להביאו, הוא היה עסוק מאוד. ש. מדוע שמו אינו מופיע בכתב ההגנה? ת. אין לי מושג. ש.ת. הוא עדיין עובד שלי. (עמ' 19 ש' 20-32 עמ' 20 ש' 1-10)(דגש שלי ש.ש.) חזקה היא כי מי שיכול להביא עד או ראיה ולא עשה כן, היה בכך לפעול נגדו. מנגד גם לתובע גרסה לא קוהרנטית. בפנינו אם כן שתי גרסאות הסותרות אחת את השניה. יצוין כי גרסאות שני הצדדים אינן נקיות מספק. הלכה היא כי כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה ( ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ, ניתן ביום 22.08.10), וכי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשני פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ' דואיב גילה, עבודה ארצי, כרך ג(1), 11). כאשר אף אחד מהצדדים לא נקט בפעולות חד משמעיות המלמדות על כוונה להביא לסיום יחסי העבודה, יש ללמוד על כך מהתנהגות הצדדים. הפסיקה קובעת כי כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש ליתן את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ולבחון בין היתר למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוק יחסי העבודה, מי יזם את ניתוק היחסים, מי היה הצד המעוניין בניתוקם ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה. כן נפסק, כי כוונתו של עובד להביא את יחסי העובדה לידי סיום יכול ותמצא ביטויה שלא באקט בפורמאלי אלא במעשיו שיש בהם כדי ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים לידי סיום (ראה דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, פד"ע ז' 175). אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה (ר' דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57) במצב דברים זה כאשר בפנינו גרסה מול גרסה,בכפות מאזניים מאוזנות ,שתיהן צריכות להשקל על פי נטלי ההוכחה. המסקנה המתבקשת היא שהתובע לא הוכיח את טענתו לפיה פוטר, לא הצביע על מועד מדוייק, לא על האדם המוסמך ולא על האקט הספציפי של המעביד שבגרסה אחת היה בטלפון ובאחרת בעל פה, לעניין פיטוריו.כך גם גרסתו לגבי ביטול היתר הכניסה ומועדו היתה מבולבלת. משכך דין תביעתו לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת להידחות.(ראה פס"ד נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה לעיל ). לא למותר לציין כי לפי עדותו קיבל כסף גם משירות התעסוקה (ע'10 ש' 15-16). דמי הבראה התובע טוען כי במשך כל תקופת עבודתו לא שילמה לו הנתבעת דמי הבראה. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע את דמי ההבראה מדי חודש בתלוש השכר, 8 ₪ ליום עבודה. בית הדין הארצי לעבודה נתן דעתו על הניסיון לכלול בשכר רכיבים שונים "האיסור על "שכר כולל" והמשמעות המשפטית של הפרתו אינם קיימים, שעה שהשכר כולל רכיבים שתשלומם אינו מתחייב מחוק שעות עבודה ומנוחה ומחוק חופשה שנתית. כך למשל "דמי נסיעה" לעבודה וממנה אינם רכיב האסור בהכללה במסגרת "שכר כולל". הוא הדין לגבי "דמי הבראה". אולם יש להניח כי מעביד שיבקש להוכיח כי "דמי נסיעה" או "דמי הבראה" נכללו במסגרת "שכר כולל" ששילם יאלץ להביא ראיות חזקות וחד משמעיות המלמדות על הסכמת העובד לתשלום כולל זה. שכן, גם כאשר אין איסור בחוק על תשלום הכולל "דמי הבראה" ו"דמי נסיעות" צריכה להיות הסכמה חוזית של הצדדים ליחסי עבודה לצורת תשלום כזאת". (י. לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 12, 35 (הוצאת ניצן 2006) והאסמכתאות שם). עוד נקבע כי הכללת דמי הבראה בשכר כולל אינה פוגעת בזכויותיו מכוח צו ההרחבה אך יש לעדכן את הסכומים כאשר תעריפי ימי ההבראה מתעדכנים על פי הצו. (דב"ע שן/ 1-7 אליקים הדני נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ פדע כג 45).(דגש שלי ש.ש.) לא הובאה בפנינו כל ראיה המלמדת על הסכמת התובע על תשלום דמי ההבראה בשכר הכולל. בנוסף, לאור העובדה כי שיעור דמי ההבראה אשר שולם לתובע לא התעדכן במשך השנים, קובעים אנו כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לתשלום דמי הבראה ולפיכך זכאי התובע לתשלום דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות. לעניין היקף המשרה של התובע - מעיון ברישומי שירות התעסוקה עולה כי התובע עבד בשנתיים האחרונות לעבודתו כ 325 ימי עבודה (60% משרה). אולם, מר יהונתן שחר ציין שעובדי הנתבעת, לרבות התובע, נהגו לעבוד בחלק מהימים בתחומי ישראל ובחלק מהימים בתחומי הרשות הפלסטינית והדיווח על ימי העבודה נעשה בנפרד: "ש.ת. נכון שהיו מניידים עובדים באתרי העבודה. ש.ת. ואכן דוחות הנוכחות היו מפורטים לפי מיקום גיאורגרפי. ש. ואח"כ הייתם עושים החישוב בנפרד? ת. כן מדווחים בנפרד לשירות התעסוקה ולקמ"ט מסים. הנתבעת לא הציגה את דוחות הנוכחות של התובע ואף לא הציגה לבית הדין את מלוא תלושי השכר של התובע מהן ניתן היה ללמוד על ההיקף המדויק של העסקתו. לפיכך הנתבעת תשלם לתובע מלוא דמי ההבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות, ובסך 14 ימי הבראה בשיעור של 340 ₪ ליום ובסך הכל 4760 ₪. דמי חגים התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה לו דמי חגים בכל תקופת עבודתו למרות שהתובע עבד יום לפני ויום אחרי החג. הנתבעת טוענת כי כאמור בתלושי השכר שהונפקו לתובע, קיבל התובע דמי חג. מתלושי השכר שהוגשו לתיק עולה כי לתובע שולמו דמי חגים. תלושי השכר שהוצגו נהנים מחזקת התקינות. ולשם סתירת חזקה זו יש להביא ראיות של ממש. חקירתו הנגדית לא סתרה חזקת תקינות זו(ע' 7 ש' 8-13). התובע עצמו ציין כי בחגי ישראל יצאו כלל העובדים לחופשה מרוכזת "ומשלמים" מעבר לתשלומים ששולמו למדור התשלומים עבור חופשה. כך, לא הוכיח התובע בגין אלו חגים הוא זכאי לתשלום ואין זה מתפקידו של בית הדין לעשות את עבודתו לעניין זה אין די בהגשת לוח שנה שהוגש אף ע"י הנתבעת (נ/2). אין בעדות התובע, כל התייחסות למועדי החג אליהם מתייחסת התביעה לתשלום ימי חג, ולעבודתו של התובע בסמוך לפני ואחרי חג, אשר בגינו נתבע התשלום. לפיכך ומשלא הוכיח תביעתו - דינה להידחות. נסיעות התובע טוען כי נסע בתחבורה ציבורית מקום מגוריו עד למקום עבודתו והנתבעת לא שילמה לו דמי נסיעות כמתחייב על פי החוק. בחקירה ראשית העיד התובע כי היה משלם 10 ₪ ליום עבור נסיעות, "ממגדל ליד בנימין אבל מהמחסום היו אוספים אותנו" (עמ 6 ש' 31) בחקירה נגדית אמר התובע: ש. אתה יודע שחברת שחר היו נותנים כסף לפועל שיש לו אוטו שיביא אתכם למחסום ת. הייתי הולך למחסום כשלא היה מקום. ש. ז"א אתה מאשר שהיו נותנים כסף למישהו שיביאו את כל הפועלים למחסום, אתה אף פעם לא היית נוסע איתם ת. רוב הפעמים , לא כל פעם. ש. נכון שמי שלוקח אתכם מהמחסום זה מנהל עבודה ברכב של חברת שחר ת. נכון ש. אתה אומר שהיתה הסעה ולא היית נוסע בהסעה, יש לך קבלות ששילמת על נסיעות ת. כל פעם שאני עולה אני אמור לקבל חשבונית. ש. אתה יודע שכל הפועלים חברת שחר מסיעה אותם והם לא משלמים כסף,רק אתה כל יום מוציא 10 ₪ מהכיס לשלם נסיעות. אתה לא אומר למה כולם בהסעה ואני לא ת. הם אנשים חשובים בעבודה, עובדים בציוד ובטרקטורים, אני פועל. היו ימים שהיה לי מקום בהסעה והיו מכניסים אותי, והיו ימים שאמרו לי תסתדר. ש. בכל זאת אתה תובע נסיעות על כל התקופה, לא אמרת שהסיעו אותך הרבה פעמים ת. זה היה במקרה שהייתי עולה איתם. (עמ' 11)(דגש שלי ש.ש.) מר יהונתן שחר, מטעם הנתבעת ציין לעניין זה: ש. איך העובדים מגיעים לעבודה ת. מהכפר, רוב העובדים ממגדל בנפרד מגיעים בהסעה של אחד העובדים או ששוכרים מונית ואנו משלמים תמורה. כולם ברכב שהחברה מארגנת. מגיעים עד המחסום רוב הזמן מנהלי עבודה של החברה אם יש מס' גדול שוכרים רכב, הם לא שילמו אגורה אחת. אם היה מצב ששילם יכל לדבר יש לנו אוזן קשבת לכל עובד" (עמ' 13 ש' 14-18). התובע בעדותו מאשר למעשה את גרסת הנתבעת לפיה דאגה להסעות לעובדי השטחים. גרסתו הופרכה הן בעדות הנתבעת והן בעדותו שלו. התובע מסכים כי נסע לא אחת בהסעות שארגנה הנתבעת. משהתובע לא הוכיח את מסגרת הזכאות לדמי נסיעות (את הימים בהם לא דאגה הנתבעת להסעות עבורו) ואת עלות הנסיעות, נדחית תביעתו ברכיב זה. סוף דבר תביעותיו של התובע לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי חגים דמי נסיעות נדחית. תביעתו לדמי הבראה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע דמי הבראה בשיעור של 4760 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין וישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/7/09 (הפסקת העבודה) ועד ליום התשלום בפועל. בנסיבות אלו ,ואף ששקלנו חיוב התובע בהוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו. רצף בעבודה / רצף זכויות