הפחתת הבטחת הכנסה בגלל דירת מגורים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפחתת הבטחת הכנסה בגלל דירת מגורים: 1. לפנינו תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 07.07.11 להפחית את קצבת גמלת הבטחת הכנסה לתובע החל מחודש מאי 2011, וזאת בהתבסס על הכנסות רעיוניות מנכס מקרקעין, אשר לגישת הנתבע מצוי בבעלותו של התובע - דירה המשמשת את מגורי בנו (להלן: "הבן"). 2. מהלך הדיון א. ביום 01.05.12 התקיים בתיק דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו, עמד ב"כ התובע עמד על טענתו כי הנכס - הדירה המיוחסת לתובע (להלן:"הדירה") הינה הדירה המשמשת אותו ואת בני משפחתו למגורים ואשר אותה נתן, באופן זמני לבנו (מר עמיר), עת התחלף עמו בדירה אחרת השייכת לאחיו (של התובע) והממוקמת בקומת קרקע של אותו בניין. ב"כ התובע למעשה לא חלק על הנתונים שבחוות הדעת שהוגשה מטעם ב"כ הנתבע. מנגד, טען ב"כ הנתבע כי מאחר והדירה משמת את בן התובע ולא אותו, הרי שהוא יכול לעשות בה כרצונו לרבות להשכירה לשוכרים פוטנציאליים. בסוף הדיון התקבלה החלטה, במסגרתה הורה בית הדין לתובע להמציא פסיקה לביסוס טענותיו, כאשר במסגרת החלטה זו אף צויין כי היה ולא יפעל התובע כאמור לעיל, יראה אותו ביה"ד כמי שחזר בו מתביעתו ובהתאם יורה על דחייתה ללא צו להוצאות. ב. ביום 04.06.12, לאחר שהתובע לא פעל בהתאם להחלטה הנ"ל ולא הודיע מאומה, ניתן פסק דין אשר הורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות. ג. ביום 24.06.12 התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, וביום 11.07.12, לאחר שהנתבע הודיע כי אינו מתנגד לבקשה, בוטל פסק הדין ולצדדים ניתנה ארכה להודיע את עמדתם ביחס לסוגיות העומדות בבסיס המחלוקת. ד. בהמשך ומשלא הודיעו הצדדים מאומה, הורה בית הדין, לתובע, בהחלטה מיום 22.07.12, להגיש תצהירים. ה. ביום 09.04.13 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו התובע והעד מטעמו - אחיו מר מילאד אבו שקארה (להלן:"האח"), על תצהירי עדותם הראשית. בסיום החקירות, הורינו לצדדים להגיש סיכומיהם ובהמשך אלו הוגשו, (ביום 08.06.13 - סיכומי התובע וביום 10.06.13 - סיכומי הנתבע). 3. להלן העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובע, נשוי ומתגורר עם משפחתו בכפר מג'אר, קיבל גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 02/2007. ב. לאמו של התובע הייתה קרקע בשטח של 810 מ"ר, חלקה 3 בגוש 15576. שטח זה ניתן במתנה לתובע ולשלושת אחיו, וזאת באופן של שיתוף בעלות במקרקעין. ג. בפועל, נחלק השימוש בקרקע בין האחים שקיבלו את השטח. התובע והאח, משתמשים, כל אחד, בחלקה המערבי של הקרקע שעליה בנוי בית המגורים הדו-משפחתי שלהם- להלן: "הבניין" - (הבניין מורכב משלוש קומות - קומת קרקע, קומה א' וקומה ב'). שני האחים האחרים משתמשים, כל אחד, בחלקה המזרחי של הקרקע שעליה בנוי בית המגורים הדו- משפחתי שלהם. ד. חלקו של התובע בבעלות המשותפת הוא יחידה אחת בשטח של 123 מ"ר הממוקמת בקומה א' שבבניין, אותה בנה בעצמו בשנת 81 ובה התגורר, עם משפחתו, מאז. יתר חלקי הבניין - קומה ב' המשמשת כדירת מגורים וקומת הקרקע ששימש כמכולת הינם בבעלותו של האח. ה. בשנת 2008 שיפץ הבן (בעצמו או בעזרת התובע או אחרים) את קומת הקרקע של הבניין, וזאת ברשות האח. לאחר השלמת השיפוץ והכשרת המקום כדירת מגורים, החליפו התובע והבן בדירותיהם באופן שהתובע עבר לגור, ביחד עם אשתו, בדירה המשופצת שבקומת הקרקע ואילו הבן עבר לגור ביחד עם אשתו בדירה, אשר בה התגוררו גם שתי בנותיו הרווקות של התובע. ו. ביום 03.07.11, ביצע הנתבע, שמאות לדירה, היא הדירה השייכת לתובע ואשר בפועל מתגורר בה הבן. מסקנת השמאי הייתה כי השווי הכולל של הזכויות מסתכם בסך של 307,000 ₪. ז. בהתאם לשווי הזכויות האמורות נקבעה הכנסתו של התובע בסך של 2,047 ₪ ובגין כך הופחתה גמלתו החל מחודש מאי 2011. הפירוט של חישוב ההפחתה מופיע בתעודת עובד ציבור מיום 07.11.1 שהגיש ב"כ הנתבע ביום 08.01.12 ושנערכה על ידי גב' מנחם נירית - מנהלת מדור גמלאות בסניף המוסד בטבריה. 4. המחלוקת הצדדים חלוקים בשאלה - האם על פי הוראות חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה" או "החוק"), יש לראות בתובע שאינו מתגורר בדירת מגוריו אלא בדירה אחרת שלא שייכת לו (בנסיבות שתוארו לעיל) כבעל הכנסה רעיונית מנכס (היא הדירה), אשר בפועל מתגורר בה הבן. לטענת הנתבע, מאחר והתובע אינו עושה שימוש בדירת המגורים הרשומה על שמו, דירה בה מתגוררים, בפועל, הבן ושתי בנותיו הרווקות של התובע, הרי שקיימת הכנסה רעיונית מאותו נכס הנחשבת כהכנסה לכל דבר ועניין, הכנסה אשר יש בה כדי להפחית את גמלתו להבטחת הכנסה. שכן תחת מגורי הבן ושתי הבנות הרווקות בדירה, יכל התובע להשכירה לאחרים תמורת דמי שכירות. התובע לעומת זאת טוען, כי החלטת הנתבע בטעות יסודה מאחר וחישוב ההכנסות נעשה ביחס לדירה מגורים שאינה בבעלותו של התובע אלא בבעלות האח. בנוסף טען התובע, כי סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה, אינו חל בעניינו של התובע וזאת מאחר ודירת המגורים שבקומת הקרקע אינה בבעלות התובע או הבן, אלא בבעלות האח, אשר העניק שימוש באותה דירה לבן עד שהאחרון ימצא דיור קבוע, שאז יחזור התובע לדירתו. 5. המסגרת הנורמטיבית א. תנאי הזכאות לגמלה נקבעו בסעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה. לענייננו אין חולק על כך שהתובע עונה לתנאי הזכאות הבסיסים, בכפוף לשאלה אם יש להביא בחשבון את שווי הנכס בו מדובר (הכוונה לדירה) כ"הכנסה" אותה יש לשייך לו. ב. סעיף 5(א) לחוק הבטחת הכנסה, קובע את שיעור גמלת הבטחת ההכנסה לזכאי, בהתאם למצבו המשפחתי של הזכאי ובהתאם לעילת הזכאות. ג. סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי זכאי לגמלה שיש לו הכנסה, לא יקבל את מלוא שיעור הגמלה שהוא זכאי לה, אלא רק את ההפרש בין שיעור הגמלה שהיה זכאי לה לולא הכנסתו - לבין הכנסתו. ד. סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי בגדר "הכנסה" יש לראות גם סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, לרבות נכס של ילדו הנמצא עמו, אף אם אין מופקת הכנסה מאותו נכס. בסעיף 9(ג) לחוק, נאמר: "לענין סעיף זה, 'נכס' - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון, ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח (בסעיף זה - דירת מגורים). "סכום שאינו מובא בחשבון" - סכום כמפורט להלן: (1) סכום כסף שאינו עולה על סכום השווה לסכום הבסיסי כפול ארבע, ולגבי מי שעמו ילד או שיש לו בן זוג - סכום שאינו עולה על הסכום הבסיסי כפול שש. (2) סכום שהתקבל בעד מכירת דירת מגורים, לרבות פיצויים לפי הוראות סימן א' בפרק ה' לחוק יישום תכנית ההתנתקות, והכל לתקופה שתחילתה ביום קבלת הסכום או הפיצויים כאמור בסיומה בתום 12 חודשים מאותו מועד או ביום שבו רכש הזכאי דירת מגורים אחרת, לפי המוקדם". ה. סעיף 9(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות כללים בדבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס. מכח הסעיף האמור, הותקנו בתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 (להלן: "התקנות"), כללים בדבר סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. בתקנה 10 לתקנות (בנוסחה במועד הרלוונטי, טרם תיקון תשע"ג - 2012), נקבע, בין השאר, כדלקמן: "(א) כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר. (ב) שווי הנכס לענין תקנת-משנה (א) ייקבע בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך, ובמיטלטלין - גם לפי הצהרת התובע בכתב, הנתמכת בתעודות עם פירוט הנתונים הדרושים לקביעת השווי - הכל לפי בחירת המוסד לביטוח לאומי". ו. מכאן שהנכון להביא בחשבון נכסי מקרקעין של המבוטחים כנכס שיש לחשב בגינו הכנסה רעיונית, אף אם אין מפיקים ממנו הכנסה בפועל. ז. כידוע, מטרתו של חוק הבטחת הכנסה הינה, לאפשר סיפוק צרכיו המינימאליים של מי שאין לו הכנסה מתאימה. החוק אינו מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. פסיקת בית הדין מפרשת את הוראת חוק הבטחת הכנסה לפי תכליתו כחוק סוציאלי הבא להעניק תמיכה מקופת הציבור למי שבאמת ובתמים זקוק לכך ולא למי שהוא בפועל בעל רכוש - מקרקעין או מטלטלין לסוגיהם, אף אם הרכוש אינו רשום על שמו כדת וכדין. כך בהתאם להלכה הפסוקה, בענייני הבטחת הכנסה, יש לבחון את הבעלות על "נכס" לאו דווקא על פי הוראות חוק המקרקעין כאשר השיקולים בענין זה הם שונים (עב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי - יוסף סעיד חטיב, ניתן ביום 24.07.07; עב"ל 437/07 המוסד לביטוח לאומי - חאזם חאזם רשיד, ניתן ביום 20.12.07; עב"ל 21992-10-10 רינאוי רינאוי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 05.10.11). ח. כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך חישוב זכאות של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, יש לקחת בחשבון הכנסה או אפשרות להפיק הכנסה מנכסים כלשהם (דב"ע מג/04-162 חביב דהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 351). כמו כן, לעניין חישוב הכנסה מנכס, כמשמעותה בתקנה 10 לתקנות, נקבע בפסיקה כי יש לפרש את התקנה "כאילו הוספו בה המילים: 'ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה'" (עב"ל 3164-04-10 קוזלי מוחמד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06.12.12). 6. מן הכלל אל הפרט במקרה שלפנינו, אין חולק שהתובע מתגורר בפועל בדירה שבקומת הקרקע, היא הדירה השייכת לאח, בנוסף, אין חולק כי בדירת התובע (היא הדירה שבקומה א' ואטשר הוגדרה "הדירה") מתגוררות שתי בנותיו הרווקות של התובע וכן הבן. רשות הבניה בקומת הקרקע בכל הקשור לשאלה למי ניתנה הרשות להפוך את דירת הקרקע לדירת מגורים (לתובע או לבן) - במסגרת נ/1 הצהיר התובע כי "קומה א' שייכת לאחי מילאד שאפשר לי לגור בה עם אשתי", במסגרת חקירתו הנגדית של האח הוא הודה שאין לו שום מסמך המוכיח כי הבן הוא שעשה את השיפוצים (עמ' 7 שורות 18-19 לפרוטוקול). ולמעשה התשובות שהשיב עת הופנתה תשומת ליבו לכך שלפי דברי התובע בשנת 2008, האישור שלו ניתן לתובע ולא לבן, היו בלתי משכנעות ונדמו כמתחמקות (עמ' 8 שורות 18-26 לפרוטוקול). משכך, קשה לראות את גרסת התובע לפיה האח נתן לבן ולא לתובע עצמו, אישור לבנות בקומת הקרקע, כאילו הוכחה אולם גם אם נצא מנקודת הנחה שהאח נתן לבן את האישור לבנות, לא מצאנו שיש בכך כדי להועיל לתובע. ההחלפה בדירות לגרסת התובע בשנת 2008 לערך, שיפץ הבן את דירת הקרקע במטרה לעבור לגור בה ביחד עם אשתו וזאת בהתאם להסכמת האח אשר התחשב במצבו הכלכלי הקשה של התובע והבן. לאחר סיום השיפוץ בוצעה ההחלפה בדירות באופן שהבן עבר לגור בדירה (שם נשארו לגרו גם שתי בנותיו הרווקות של התובע) והתובע ואשתו עברו לגור בדירה של האח (אותה דירה ששופצה, לטענת התובע, על ידי הבן). סיבת ההחלפה התובע העיד כי הסיבה בשלה בוצעה החלפה היתה מצב בריאותו ומצב בריאות אשתו:"אשתי באה וביקשה ממני בוא נחליף עם הבן והוא יעלה למעלה ואנחנו נרד לקומת הקרקע בגלל שאשתי חולה ואני גם חולה לב ויש לי סכרת גבוהה מאוד והיא אותו דבר ויש שם מעל 22 מדרגות.." (עמ' 10 שורות 21-25 לפרוטוקול). גם האח העיד שהסיבה להחלפת הדירות בין הבן לתובע היתה "..בגלל שהוא כבר לא יכול לעלות במדרגות" (עמ' 6 שורות 6-8 לפרוטוקול). זמניות ההחלפה - האמנם? בסעיפים 13 ו - 15 לתצהיר עדותו הראשית, הצהיר התובע כי האח "העניק השימוש בדירה לבני עד שימצא מקום דיור קבוע, וכי עד אז אח שלי מתכוון לקבל את הדירה בחזרה וכאמור אנוכי יחזור לגור לדירתו". במסגרת הודעתו לפקיד התביעות מיום 07.09.08 (נ/1) הצהיר התובע כי קומת הקרקע עשויה לשמש את בנו באופן זמני: "...באותו זמן נסגרה החנות של אח שלי והבן חיבר את שני החלקים לבית אחד זה זמני עד שהוא יבנה בית משלו. לי אין קשר לקומת הקרקע מעולם לא הייתה שייכת לי". בהודעתו לפקיד התביעות מיום 01.03.11 (נ/2), ציין התובע כי: "קומה ב' היא דירת מגורים שלי אני בניתי. אני נתתי לבן שלי אמיר הנשוי ושתי הבנות התאומות הרווקות שלי לגור בדירה. כשהבן יבנה את הבית שלו הוא יעזוב את הדירה ואני אחזור לגור בדירה המקורית שלי...". במסגרת חקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו בדבר זמניות ההחלפה: "ש. ואמרת שזה מצב זמני? ת. כן. זה מצב זמני עד שהבן שלי ימצא מקום ויצא מהבית לגמרי ויעביר את הבית למילאד אחי כי הבן שלו מתכנן להתחתן ויכול להיות שהבן שלי בסוף השנה כבר יעזוב ויחפש בית ואני יחזור לדירה שלי בקומה הראשונה. הוא או ישכיר בית או יבנה בית" (עמ' 11 שורות 1-4 לפרוטוקול). אודות המצב הזמני העיד גם האח: "ת. כן שאלו אותי אם אפשר להתחלף ואמרתי שאין בעיה. חוץ מזה יש לי בן בכור והוא צריך להתחתן עוד שנה ושנתיים ונתתי לעמיר הבן של התובע לפנות את קומת הקרקע ש. אבל עמיר בכלל לא גר בקומת קרקע אז איך אמרת לו? ת. אמרתי לתובע שהבן שלי צריך להתחתן ואני צריך לפנות את הדירה (עמ' 6 שורות 17-22 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. התובע אומר למעשה שלמרות שעמיר גר בקומה א' הוא אף פעם לא רצה לתת את הדירה הזאת לעמיר כי זאת דירה שלו וברגע שעמיר יסתדר הוא יעבור לגור במקום אחר. ת. אז לא התאפשר לו לגור במקום אחר. ש. ועכשיו יתאפשר לו? הרי נתת לו התראה? ת. אני צריך את הדירה לבן שלי ולא מעניין אותי שום דבר" (עמ' 7 שורות 24-27 לפרוטוקול וכן עמ' 8 שורות 1-2). בנקודה זו נציין כי הלכה למעשה, תקופת ה"זמניות" לה טען התובע, נמשכה כבר משנת 2008, קרי מספר לא מבוטל של שנים. עובדה זו מחלישה עד מאוד את טענת הזמניות, מה גם שבכל מקרה, פועל יוצא ל"זמניות" זו הוא שהלכה למעשה מדובר בשנים לא מבוטלות בהן לא מתגורר התובע בדירה שלו, דירה בה מתגוררות שתי בנותיו הרווקות וכן הבן ואשתו. מדובר במצב לפיו בתקופה הנ"ל לא השתמש התובע בדירתו, לשימוש הפרטי ומכאן שלכאורה היא היתה בעלת פוטנציאל השכרה. בהקשר זה, טען ב"כ התובע, כי סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה אינו חל בעניינו של התובע שכן אותו סעיף מתייחס לנכס שבבעלות הבן הנמצא עם הזכאי - התובע, ואילו קומת הקרקע אינה בבעלות התובע כי אם בבעלות האח. איננו מקבלים את טענתו זו של ב"כ התובע מכיוון שהדירה הרלוונטית לצורך ההכנסה הרעיונית היא הדירה, כפי שטען הנתבע סעיף 1 לסיכומיו. סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה, עובר לתיקון 28, דן במצב יכולתו של המבוטח להפיק הכנסה רעיונית מנכס המצוי בבעלותו, וזו היא למעשה טענת ב"כ הנתבע, לפיה הכנסתו הרעיונית של התובע מהדירה, שבאופן "זמני" (שנמשך כבר מספר שנים) אינו מתגורר בה, גלומה בעצם יכולתו להשכירה לאחרים ולהפיק מכך דמי שכירות. אשר לעניין ההוספה שבתיקון מס' 28 הנוגעת ל"ילדו של הזכאי הנמצא עמו", הרי שהוספה זו באה להוסיף על סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה ולא לגרוע ממנו. תיקון 28 נועד, למעשה, להוסיף נסיבות שבהן יובאו בחשבון, לעניין חישוב ההכנסה של המבוטח-הזכאי, גם נכס של ילדו הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה (היינו הכנסה רעיונית). ועתה להכרעה בשאלה - האם בנסיבות שתוארו לעיל ובשים לב לחוק הבטחת הכנסה, יש לראות בתובע שאינו מתגורר בדירה אלא בדירה אחרת, כבעל הכנסה רעיונית מנכס (היא הדירה), אשר בפועל מתגורר בה הבן כפי שציינו - בפועל לא מתגורר התובע בדירה שלו, דירה אשר בה מתגוררים שתי בנותיו הרווקות והבן ואשתו ומכאן שלמרות שמדובר בדירה שהיתה אמורה לשמש למגורי התובע, הרי בפועל היא אינה משמשת לצורך זה ומכאן שבדומה למצבים הלקאסיים בהם נלקחת בחשבון הכנסה רעיונית, אין סיבה שלא להתייחס אל הדירה כטומנת בחובה הכנסה רעיונית. בנקודה זו יצויין כי אם היתה מתבצעת החלפה אמיתית בין הדירות - קרי התובע היה עובר לגור בדירת הקרקע (השייכת לאח), מתוך שהאח רצה לסייע לו בשל בעיותיו הבריאותיות, כאשר במקביל האח או מי מבני ביתו היו עוברים לגור בדירה של התובע (זו שבקומה א'), היה מקום לטעון כנגד הנתבע שאין לתובע אפשרות להפקת הכנסה רעיונית מדירתו. אולם במקרה שלפנינו מקום שאין חולק שההחלפה בפועל בוצעה בין התובע לבן, הרי שהלכה למעשה נוצר מצב שלרשות התובע ובני ביתו עומדות שתי דירות - דירת האח שבקומת הקרקע והדירה, ובנסיבות אלו, בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן לראות את התובע כבעל הכנסה רעיונית שאותה היה יכול להפיק לו היה משכיר את הדירה ולא מאפשר לבנו ולבנותיו להתגורר שם. 7. לסיכום לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבע, הרינו קובעות כי בדין הביא הנתבע בחשבון את ההכנסה הרעיונית שיכול התובע להפיק מדירתו ולכן הרינו מורות על דחיית התביעה. 8. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 9. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו. הבטחת הכנסהמקרקעין