פסק דין 1. בפני תביעה כספית שהגישו התובעים כנגד הנתבע על סך 168,560 ₪. הצדדים הסכימו למתן פסק דין מנומק על פי הראיות שהוגשו ללא צורך בחקירת עדים. 2. הרקע: התובעים רכשו מאת הנתבע בית ברח' יצחק רבין 26 בקרית טבעון הידוע כגוש 11394 חלקה 322 (להלן: "הבית" בהתאמה) על פי חוזה שנחתם ביום 11.1.99 (להלן: "החוזה"). הבית, בעת המכירה, היה בשלבים האחרונים של הליך הבניה. בצד החוזה האמור, חתם הנתבע ביום 12.1.99 על התחייבות כלפי התובעים לבצע עבודות ותיקונים שונים ולמסור לתובעים את הבית, כשהוא "גמור וראוי למגורים והוא במצב תקין. במידה ויהיו ליקויי בניה, אני מתחייב לתקנם או לדאוג לתקנם על ידי קבלני משנה תוך 60 יום מיום מתן ההודעה" (להלן: "ההתחייבות"). ודוק, חוזה הרכישה נחתם על ידי התובעים לאחר שהם נועצו עם מומחה מטעמם, מר ש. דיטל, משרד טכני לבנין והנדסה, אשר ערך עבורם "ביקורת לפני קניה". הדו"ח צורף לתצהיר הנתבע ובמפגיע לא אוזכר כלל על ידי התובעים, דבר האומר דרשני. דא עקא, שהתובעים התקשרו עם הנתבע בחוזה הנדון ביודעם היטב את המעלות והמגרעות של העסקה. הדו"ח, האמור, של מר דיטל אמנם נושא תאריך 16.2.99, אך ברי כי נערך קודם למועד הנקוב בו ובעניין זה אני מקבלת גרסת הנתבע אשר הצהיר כי המסמך נערך בטרם חתימת החוזה וההתחייבות. תימוכין לכך נמצא בכותרת שנתן המומחה למסמך, עת הכתיר המסמך בכותרת: "ביקורת לפני קניה - נעשה עבור אורן בן ישראל". כעולה מתצהיר הנתבע אין מחלוקת כי הנתבע נטל על עצמו בצד החוזה, התחייבות כללית ובלתי מסוייגת לתקן ליקויי בניה בבית, לרבות אלה שפורטו בהתחייבות עצמה. (ר' סעיף 7 לתצהיר הנתבע). הצדדים פנו לביצוע החוזה על פי חיובי הצדדים, ברם, עד מהרה חילוקי הדעות צפו ועלו על פני השטח, הן בנוגע לליקויים בבית והן בנוגע למועד מסירת החזקה. ויודגש, על פי החוזה התחייב הנתבע להשלים את חיוביו ולהעביר החזקה בבית עד ליום 12.4.99 אך החזקה, ועל כך אין חולק, נמסרה ביום 22.6.99. כמו כן, טענו התובעים לפגמים שונים בדירה שלא באו על תיקונם. במצב דברים זה התכנסו הצדדים ביום 22.6.99 והגיעו להסכמה אותה העלו על הכתב בחתימתם. ההסכמה כוללת אישור על תשלום מלוא התמורה לנתבע עבור מכירת הבית כנגד מסירת החזקה. כמו כן מקיפה ההסכמה סוגיות נוספות שהיו עד לאותו מועד במחלוקת בין הצדדים ויושבו על ידם באותו מעמד. מפאת חשיבות המסמך, אצטט קטעים רלוונטיים מתוכו; ..."אופן חישוב הסכום לתשלום: מחיר הנכס: 342,000 $ ניכויים: פיצוי מוסכם בסך 8,700 $ עבור: ליקויי רטיבות קיימת מתחת למרצפות, בכל הבית. ליקויים קלים קיימים, שאינם מפורטים בהמשך. איחורים בגמר הבית. סכומים ששולמו עד כה:.... ...סה"כ שולם: 306,158.86 $ יתירה לתשלום: 27,141.14 $ הנני מתחייב לדאוג להשלמת הדברים הבאים, במידה ולא ישולמו על ידי בעלי המלאכה מטעמי: התקנת חלון הממ"ד - בתוך שבוע. סיום עבודות החשמל בבית + אספקת שקעי טלפון. סיום עבודות האינסטלציה בבית, כולל: התקנת 4 כיורי חדרי האמבטיה + ברזים + ביוב - לאחר שתתקינו את השיש בחדרי האמבטיה; התקנת רשת על המחסום במרפסת הקומה השניה; התקנת 2 מכסים למרכזיות המים. תיקון 3 ידיות דלתות פנימיות. סילוק פסולת בניה, במידה ולא תסולק על ידי השכן. הדירה נמסרה / התקבלה במצב הקיים, כפי שניתן לראות בעין ביום 22.6.99. פרט לאמור לעיל, אין כל שינוי מזכויות הצדדים כפי שמופיעים בחוזה המכר". (להלן: "המסמך מיום 22.6.99", בהתאמה - הדגשות שלי). 3. השתלשלות ההליכים בתיק: התובעים הגישו, כנספח לכתב תביעתם, חוו"ד מומחה שהוכנה מטעמם, אינג' רמי חזז. הנתבע הגיש חוו"ד מטעמו של המומחה, המהנדס נחום פרמינגר. בתחילה מונה מר דן ברלינר כמומחה מטעם ביהמ"ש, כאשר בכתב המינוי התבקש המומחה לחוות דעתו בדבר ליקויי הבניה, הנטענים. מר ד. ברלינר ביקש לפטור אותו מהמינוי מטעמים של אתיקה מקצועית ועל כן מונה מר שלמה זלינגר, כמומחה מטעם בית המשפט. מר זלינגר הודיע כי המחלוקת בין הצדדים מעלה סוגיות שאינן בתחום מומחיותו ועל כן מונה המהנדס פרופ' עמוס קומורניק. פרופ' ע. קומורניק הגיש חוו"ד ביום 20.6.03 במסגרתה פרט את הנזקים שנתגלו בבית נשוא המחלוקת אך נמנע מתמחור הנזקים. המומחה חזר והדגיש כי משרדו אינו עוסק בהערכה תקציבית של נזקים אך יהיה מוכן לעזור לכל שמאי או מעריך שימונה. לנוכח הלקונה שנוצרה, בעקבות חוו"ד המומחה, ועל מנת לקדם את התיק ולחסוך בהוצאות נוספות, הוסכם במהלך קדם המשפט מיום 25.10.04 כי הצדדים יגישו לתיק ביהמ"ש שתי הצעות מחיר של שני קבלנים אשר מוכנים לקבל על עצמם את התיקונים המפורטים בחוו"ד מומחה ביהמ"ש, פרופ' קומורניק. התובעים הגישו שתי הצעות והנתבע הגיש אף הוא שתי הצעות. התובעים עותרים ומסתמכים על הצעות המחיר שהוגשו, בהדגישם כי מדובר בהסכמה דיונית אשר מחייבת את הצדדים. הנתבע מדגיש כי מדובר בהצעות שהוגשו במסגרת נסיון להביא את הצדדים לידי פשרה, ברם, אין הנתבע מתכחש להצעות בהיותן "אינדיקציה כללית בלבד לסך הליקויים בדירת התובעים"... (עמ' 8 לסיכומיו). כאן המקום להדגיש כי הצעות המחיר של הקבלנים השונים אינן ערוכות כחוו"ד מומחה והגשתן לא היתה במסגרת הסכמה דיונית מובנת בין הצדדים. יחד עם זאת, נמצא כי שני הצדדים אינם שוללים אפשרות שבית המשפט יסתמך על הצעות המחיר בפסיקתו, בהסתייגות אשר יסודה בדרך יישום ההצעות והתאמתן לטענות המהותיות של הצדדים. הצדדים הפנו להצעות המחיר בסיכומיהם, הצעות השונות מהאמור בחוו"ד מטעמם, ומכאן אני למדה כי חזית המחלוקת השתנתה, בהתאמה. ודוק, בפני שתי הצעות מחיר של שני קבלנים מכל צד, כל קבלן וקבלן הצהיר בהצעתו כי הוא נכון לקבל על עצמו את העבודה במחיר המוצע על ידו, וליתן אחריות ביצוע למספר שנים. 4. דיון: התובעים עותרים לפיצוי על פי מספר ראשי נזק אשר יבחנו על ידי כל אחד בנפרד: א. הפיצוי המוסכם: התובעים עותרים לפיצוי מוסכם המפורט בסעיף 14 לחוזה בשיעור 34,000 $ ומדגישים כי הצדדים הסכימו בחוזה שאיחור במסירת הבית מעל 30 יום יהווה הפרה יסודית של ההסכם ויזכה בפיצוי, האמור. לטענתם, במועד המסירה על פי החוזה, קרי ביום 12.4.99 (סעיף 5 לחוזה), הבית לא היה ראוי למגורים כך שמסירת החזקה נדחתה עד ליום 22.6.99. (סעיפים 9 ו - 10 לתצהיר התובעים). בנסיבות אלה, עותרים התובעים לקבלת הפיצוי המוסכם. הנתבע שולל זכותם של התובעים לעתור לפיצוי מוסכם לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנתבע יפצה את התובעים בפיצוי בשיעור 8,700 $ שהופחת ממחיר הבית כנגד קבלת הבית במצבו הקיים, כפי שניתן לראות בעין, למעט מס' ליקויים שהתחייב הנתבע לבצע. התובעים מצידם, לשיטתו, קיבלו על עצמם האחריות לליקויי בניה מוגדרים ברשימה ובה נכללו ליקויי רטיבות קיימים מתחת למרצפות בכל הבית, ליקויים קלים אחרים שלא פורטו, והכל בצד השלמה עם האיחור בגמר הבית. (ר' מסמך מיום 22.6.99). במחלוקת דנן, דעתי כדעת הנתבע. עיון במסמך מיום 22.6.99 אינו מותיר ספק בדבר הסכמתם של התובעים לקבל פיצוי מוסכם בשיעור 8,700 $ כנגד ויתור על כל טענה הקשורה בפגמים שהיו ידועים לצדדים באותו מועד וכנגד ויתור על טענה לפיצוי מוסכם בגין איחור במסירת הבית. עיון מדוקדק במסמכים, שהוגשו על ידי התובעים, תומך במסקנתי דלעיל ומוטב כי התובעים לא היו עותרים לפיצוי המוסכם בתביעתם. ובמה דברים אמורים, בגרסת התובעים בתצהיר מחד, ובפרשנות העקלקלה שניתנה לגרסתם בסיכומיהם, מאידך. בתצהיר, מנמקים התובעים את עתירתם לפיצוי מוסכם, בעובדה כי החזקה בבית נמסרה רק ביום 22.6.99 באיחור של יותר מחודשיים. לשיטתם, האיחור מזכה אותם בפיצוי מוסכם בסך של 34,000 $ ובפיצוי יומי של 70 $ לכל יום של איחור, בהתבסס על ההוראה בחוזה לפיה איחור במסירה מעל 30 יום ייחשב כהפרה יסודית. התובעים טוענים בתצהיר עדות ראשית כי הפיצוי שהוסכם בין הצדדים בסך 8,700 $ מגלם בתוכו רק את הפיצוי המוסכם היומי בשיעור 70$ לכל יום איחור, אך לא את הפיצוי בסך 34,000 $, אותו הם עותרים לקבל עתה. כעולה מהראיות, הפרשנות של התובעים בתצהירם, אינה נתמכת בכל ראיה, ולשיטתי, דרך הטיעון אותה בחרו, שומטת את הבסיס לטענתם לפיצוי המוסכם בסך 34,000 $ שהרי בקבלת "חלק" מהפיצוי המוסכם הנטען על ידם (קרי, 70 דולר לכל יום איחור), יש משום ויתור על החלק האחר (קרי 34,000 דולר) שלא נדרש, שלא התקבל ומכללא נזנח. דא עקא, כי בסיכומי התובעים התעלמו התובעים מגרסתם זו, כפי שנוסחה בתצהיר, ועתרו לפיצוי המוסכם בטענה כי אין בהסכמה מיום 22.6.99 משום ויתור על הפיצוי המוסכם וכי המילים "איחור בגמר הבית" הנזכר במסמך, אין משמעותו ויתור על הפיצוי בגין איחור במסירה וכלשונם "המסקנה הבלתי נמנעת היא, כי הביטוי היחיד אשר בו נאחז הנתבע לביסוס פרשנותו: "איחור בגמר הבית", מתייחס לאותם ליקויים ספציפיים שהוזכרו בהסכם המסירה, הלא הם אותם ליקויים הנראים לעין ואשר פגעו בגימור של הבית, נכון למועד המסירה... אין כל ויתור על תניית הפיצוי המוסכם". קשה לרדת לסוף דעתם של התובעים, אשר לא חסכו מאמץ ליתן משמעות שונה ואחרת לביטויים שנבחרו על ידם במסמך מיום 22.6.99, אך די לי בעובדה כי גרסתם שבתצהיר נזנחה בסיכומים, ושוב אין התובעים עורכים אבחנה בהוראות הפיצוי המוסכם בין הסכום שנקבע כסכום אחד לבין הסכום היומי, כדי לדחות עתירתם. בנסיבות אלה, אני קובעת כי הצדדים, ביום מסירת החזקה בבית, הגיעו לידי הסכמה שביטאה את ישוב המחלוקות כולן עד לאותו מועד, הן בעניין האיחור במועד מסירת החזקה והן בעניין הליקויים הגלויים שנמצאו בדירה בעת מסירה, באופן שחלק מהליקויים התחייב הנתבע לתקן במועד מוגדר וחלק מהליקויים עברו לאחריותם של התובעים כנגד קבלת פיצוי מוסכם בסך 8,700 $, הא ותו לא. ב. ליקויי הבניה בבית - חוו"ד המומחה פרופ' קומורניק: הקדמה כעולה מההסכמה ביום 22.6.99 אמנם מנועים התובעים מלטעון כנגד פגמים שהוסדרו באותה ההסכמה, אלא שמדובר לשיטתי רק באותם ליקויים גלויים שהיו ידועים לצדדים ביום מסירת החזקה. ההסכמה, אמנם, חוסמת דרכם של התובעים לתבוע פיצוי בגין רטיבות מתחת למרצפות בכל הבית וכל ליקוי קל אחר שהיה קיים בעת מסירת החזקה, ככל שניתן לראותו בעין, אך לא לגבי ליקויים שנוצרו ושנתגלו מאוחר למסירת החזקה. מומחה בית המשפט פרופ' ע. קומורניק אשר קיבל מנדט בכתב המינוי לבדוק את כל הליקויים בבית, בשים לב לחוו"ד המומחים מטעם שני הצדדים, התייחס בחוו"ד למגוון הליקויים כולל ליקויים בתוך הבית פנימה. בחוו"ד יש התייחסות לסידוק בקירות הבית, לרטיבות בין שמקורה מתחת למרצפות ובין שמקורה דרך מוצאי הניקוז וגם לליקויים במשטחים שמחוץ לבית . השאלה הניצבת בפני הינה האם מדובר בפגמים שנדונו על ידי הצדדים במסמך מיום 22.6.99 בעת מסירת החזקה בבית, ועל כן מנועים התובעים מלהעלותם בשנית או שמא מדובר בפגמים עליהם חל החיוב הכללי של הנתבע אשר התחייב בו בעת ההתקשרות, קרי ביום 12.1.99. בעניין זה אני נסמכת, כאמור, על אותה ההתחייבות שנטל על עצמו הנתבע ביום 12.1.99, אשר המסמך מיום 22.6.99, לא היה בו כדי לגרוע ממנה, כלל ועיקר, כמפורט בסייפא של המסמך בו מדגישים הצדדים כי "פרט לאמור לעיל אין כל שינוי מזכויות הצדדים כפי שמופיעים בחוזה המכר". ודוק, איני מקבלת טענות התובעים לפיהן התעלם מומחה בית המשפט מליקויים שונים בבית הן נוכח האמור לעיל והן משום שהמומחה לא נשאל כל שאלת הבהרה בנושא, ומכאן שאין לנו אלא חוו"ד במתכונתה, כפי שהוגשה. עיינתי בראיות שהוגשו ומצאתי לחייב את הנתבע בעלות מרבית התיקונים שציין פרופ' קומורניק, משום היות הליקויים, על פי טבעם, ליקויים שלא ניתן היה לראותם בעת עריכת המסמך מיום 22.6.99, ומשום כך אין מדובר בליקויים שבאו על פתרונם, בהסכמה מיום 22.6.99. נאמר על ידי מרבית הליקויים אך לא כולם, וכוונתי להוציא מכלל הפיצוי שאפסוק את ההוצאות בגין הסדקים אשר צויינו על ידי המומחה כסדקים מינימליים מזעריים, אשר הולמים את תיאור הליקויים שהוציאו הצדדים באופן מפורש מגדר אחריות הנתבע, כמפורט במסמך מיום 22.6.99, וכן הליקויים בגין רטיבות ככל שמדובר "בליקויי רטיבות קיימת מתחת למרצפות, בכל הבית", שגם אותם הוציאו הצדדים מגדר אחריות הנתבע. בעניין ליקוי הרטיבות אדגיש כי הרטיבות שמקורה במוצאי הניקוז הינה באחריות הנתבע על פי התחייבות שנטל מיום 12.1.99, כמוסבר לעיל. ודוק, גם התובעים בתצהירם אינם חולקים כי קיבלו על עצמם את האחריות בגין ליקויי רטיבות מסוימים וסדקים שונים, כעולה מתצהיר התובעים, סעיף 12: ".. כמו כן קבלנו על עצמנו לטפל בבעיית הרטיבות שמתחת לרצפות שמקורה בהצפה מוקדמת של הדירה וכן בליקויים קלים שניתן היה "לראות בעין" כגון: סדקים או רמת גימור נמוכה. הערכנו בצוותא את עלות הליקויים הנ"ל בהתחשב בהצעת מחיר לטיפול בלחות וברטיבות שהיתה בידי ולפיה עלות העבודה הנ"ל היא 3,620 $ בצירוף מע"מ וכן לקחנו בחשבון עלות חומר (החלפת אריחי קרמיקה) שיוסרו במהלך עבודת סילוק הרטיבות בסך של כ - 500 $..." בנסיבות אלה, כשאקבע את גובה הפיצוי על פי הצעות שונות של הקבלנים המונחות בפני, אפחית ממנו, נוכח האמור לעיל. קיר תומך קדמי: על פי חוו"ד המומחה, מטעם ביהמ"ש, הקיר כיום תקין לאחר שנבנה מחדש ותוקן על ידי הנתבע ועל כן אין לפסוק בראש נזק זה פיצוי. קיר תומך בגבול המגרש המזרחי: עתירת התובעים לפיצוי בגין הוצאות שנשאו אגב תיקון הקיר, איני מקבלת, לאור העובדה כי התובעים נמנעו מלצרף קבלות על ההוצאות שהוצאו, לטענתם. למיותר לציין כי חשבוניות שהוגשו ואשר צורפו לכתב התביעה, אין בהם די, במיוחד בנסיבות בהן הן מוגשות שלא על ידי עורכם. באלה הנתונים, אני מקבלת את קביעתו של המומחה לפיה האחריות לתיקון הקיר במצבו, בעת עריכת חוו"ד, צריכה לחול על השכן, יוצר הפגם, ולא על הנתבע. שקיעת קרקע בחצר הקדמית, וכן סדיקה ושקיעה של גרנוליט ברצפת המרפסת הדרומית: הליקויים הללו שמנה המומחה מטעם ביהמ"ש אירעו, כעולה מאופיים וטבעם, לאחר מסירת החזקה וזאת עקב שקיעה הדרגתית של המשטחים. בנסיבות אלה, ומשאין מדובר בליקוי קל שנמסר לאחריות התובעים על ידי הנתבע או בליקוי שנראה לעין בעת המסירה כמפורט במסמך מיום 22.6.99, משום שמדובר, כאמור, בנזק בהתהוות, סבורתני כי החיוב בתשלום התיקון מוטל על כתפי הנתבע. החיוב הכספי בעקבות חוו"ד המומחה פרופ' קומורניק: כאמור, פרופ' ע. קומורניק, מומחה ביהמ"ש, לא סיים את המלאכה והותיר את תמחור הליקויים, שמנה, ללא מענה. ממוצע של ההצעות שהוגשו לתיק בית המשפט על ידי הצדדים עומד על סך 40,000 ₪ (במעוגל) כולל מע"מ. הסך האמור מהווה אף את הממוצע בין הסיכום שנערך בסיכומים שהוגשו מטעם התובעים (סך 45,000 ₪) לבין סיכום שנערך בסיכומים שהוגשו מטעם הנתבע (סך 35,000 ש"ח). הממוצע האמור מתקבל בעיקר בהסתמך על שתי הצעות, אחת מכל צד, הכוללות מרכיבים דומים וכוונתי להצעת איטום עבודות: איטום, זיפות, גידור וצביעה, ולהצעת ס. דניאל. באלה הנתונים, כשסך כל התיקונים הינו 40,000 ₪, כאמור לעיל, הסך בו אני מוצאת לחייב את הנתבע הינו הסך של 32,000 ₪ כולל מע"מ, סך שמתקבל לאחר הפחתת אותם ליקויים שאין לחייב בהם את הנתבע, כאמור בהערותיי לעיל; הסכום האמור ישא ריבית והצמדה ממרץ 2004, מועד מקורב למועד הגשת הצעות הקבלנים ועד התשלום המלא בפועל. איני סבורה שיש להוסיף לסך האמור עלות פיקוח בהיות המלאכה מתאימה לביצוע על ידי קבלן אחד מבין אלה שהגישו הצעות, ובשים לב להתחייבות שנתן כל קבלן וקבלן לביצוע העבודה בשלמותה לרבות נטילת אחריות לטיב העבודה למשך 5 שנים ויותר. ג. דיור חלופי ונזק לא ממוני: התובעים לא הוכיחו מהו הפיצוי הנדרש עבור דיור חלופי והשאירו הסוגיה לקביעה על דרך האומדנא. דא עקא, שההסתייגויות שנרשמו לעיל בדבר היקף אחריותו של הנתבע, יש בהן כדי להוות גורם בקיצור משך הדיור החלופי, שהרי הא בהא תליה. אשר לנזק הלא ממוני, אציין כי מדובר במסכת אירועים, אשר התובעים ראו לנגד עיניהם מראש עת קנו את הבית לאחר שהתייעצו עם מומחה בטרם הקניה, בנסיבות בהן אמדו את היתרונות והחסרונות של העסקה בכללותה. על כן, בשוקלי את כל הנתונים דלעיל מצאתי לקבוע פיצוי גלובאלי בגין דיור חלופי ובגין נזק לא ממוני בסך 4,500 ₪. 5. החיוב של הנתבע במקרה דנן הינו חיוב בשל אי התאמה נסתרת בממכר וחיוב על פי חוזה, בשים לב לתנאיו ולאמור בהתחייבות שנחתמה בסמוך לחתימת החוזה, שמשמעותה התחייבות הנתבע להעביר את החזקה בבית, כשהבית במצב תקין וראוי למגורים, וכן ההתחייבות שבגידרה התחייב הנתבע כי, במידה ויהיו ליקויי בניה, ידאג לתקנם (סעיף 2 להתחייבות מיום 22.6.99). כעולה מהראיות, הנתבע בנה את הבית לעצמו ורק בשל קשיים כלכלים מכר לאחר ועל כן אין חיובו מושתת על חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 (ר' סעיף 4 לתצהיר הנתבע, אשר לא נסתר על ידי התובעים במסגרת ראיותיהם). 6. סיכום: אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. סך 32,000 ₪ הנושא ריבית והצמדה מחודש מרץ 2004 ועד התשלום המלא בפועל, כפיצוי בגין ליקויים בבית ובחצרים. ב. סך של 4,500 ₪ הנושא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל, כפיצוי בגין דיור חלופי ונזק לא ממוני. ג. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להורות על השבת שכרו של מר רמי חזז, אשר הכין חוו"ד עבור התובעים, נוכח הפער והיחס הבלתי הולם שבין תוצאות חוו"ד לבין החיוב על פי פסק הדין. ד. אני מורה לנתבע להשיב מחצית האגרה ששולמו התובעים, אף כאן מצאתי להפחית מהחיוב המלא, נוכח הפער שבין סכום התביעה לסכום החיוב על פי פסק הדין. ה. אני מחייבת את הנתבע לשאת בעלות חוו"ד מומחה בית המשפט ולפיכך ישלם הנתבע לתובעים את חלקם במימון שכ"ט פרופ' קומורניק, כפי שנשאו בו בשלב המינוי. ו. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ. בניהליקויי בניה