קראו דוגמא מהפסיקה בנושא העונש על נסיעה ב 70 קמ"ש מעל המותר: בתאריך 10.6.13 בוטל גזר הדין שניתן כנגד הנאשם וזאת בהסכמת הצדדים, על מנת לשלוח את הנאשם לשרות המבחן, זאת לנוכח קביעת המחוקק בדבר החובה לעריכת תסקיר שרות מבחן בטרם גזירת עונש מאסר בפועל על נאשם עד גיל 21 (סעיף 38(א) לחוק העונשין, בתנאי סעיף 1(1) להכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן) התשכ"ד-1994). הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בכתב האישום בו יוחסה לו נהיגה ברכב פרטי מסוג B.M.W מ.ר 58-881-16 ביום 2.12.11 שעה 01:05 לפנות בוקר באשדוד ברח' בני ברית, בדרך עירונית המסומנת ב-20 במהירות של 170 קמ"ש העולה על המהירות של 70 קמ"ש הרשומה בתמרור הניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה. בטיעונים לעונש מיום 19.2.13 והיום התביעה הפנתה לכך, כי המדובר בנהג חדש לו רשיון נהיגה משנת 2011 העבירה בוצעה בשנת 2011, וכי המדובר ברמת סיכון גבוהה, הן לאור העובדה כי המדובר בנהג חדש, והן לאור עבירת מהירות כה גבוהה והסכנה לנאשם עצמו ולעוברי הדרך. התביעה הפנתה לפס"ד פ"ל 381-07-12 בבית משפט השלום לתעבורה באר שבע - בו נדון נאשם בעבירת מהירות 192 קמ"ש במקום 90 קמ"ש ניתן גזר דין על ידי כבוד סגן הנשיא כבוד השופט דיויד לנדסמן ל-3 חודשים ויום אחד מאסר בפועל, 5 שנים וארבעה חודשי פסילה בפועל. היום התביעה מפנה לרע"פ 1901-13 בו בימ"ש עליון דחה את ערעור המבקש שהורשע בעבירת מהירות גבוהה של 236 קמ"ש בדרך בינעירונית חלף המהירות המותרת של 90 קמ"ש, ונדון המערער למאסר למשך 3 חודשים ויום אחד. עוד מציינת התביעה כי אין לקבל את המלצות התסקיר שכן מדובר בנאשם אשר מתקשה בהפעלת גבולות פנימיים והתקשה לשמור על גבולות חיצוניים וכי התנסה בניהול אורח חיים שולי ופריצת גבולות החוק, ובנסיבות האמורות כאמור מבקשת שלא לאמץ את המלצות שרות המבחן. בנסיבות האמורות עתרה התביעה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה בפועל ארוכה בת שנים, פסילה על תנאי, וקנס. מנגד , טען ב"כ הנאשם כי מדובר בנאשם בכור בין 4 אחים, היה נהג חדש בזמן ביצוע העבירה, הנאשם פסול מיום 2.12.11 ועד היום, לאחר שנפסל עד תום ההליכים, הנאשם החל בשירות צבאי ושוחרר בשל בעיות רפואיות, עקב הפסילה הפסיק את עבודתו בה עבד. היום הוסיף ב"כ הנאשם כי הנאשם חזר לדרך הישר, כיום לומד בישיבת ברסלב ברח' שמואל הנביא. כמו כן הציג מסמכים בדבר מצבו המשפחתי מטעם המחלה לשירותים חברתיים בבאר טוביה, וכן המלצות מביה"ס התיכון האזורי מבאר טוביה. בנסיבות האמורות, ולאור המלצות שרות המבחן מבקש ב"כ הנאשם שלא להשית על הנאשם מאסר בפועל אלא לקבל את המלצות שרות המבחן, ולהשית על הנאשם פסילה כפי שניתנה בגזר הדין שבוטל, וכן הקנס בסך 2,000 ₪ כפי שניתן בגזר הדין, ולהשית עליו עונש צופה פני עתיד. מתסקיר שרות המבחן עולות נסיבותיו האישיות של הנאשם ובכלל זה היותו בן 22, רווק, תלמיד ישיבה, מתגורר בירושלים. עוד מציין שרות המבחן את בעיותיו האובייקטיביות כמפורט בפסקה 2 עמוד 2 לתסקיר, ובהתייחס לעבירה נשוא דיון זה מציין שרות המבחן כי הנאשם חזר מבילוי עם חברים, נעצר על ידי שוטרים בטענה שנסע במהירות המצוינת בכתב האישום, מהירות אשר לתפיסתו לא הגיונית. הנאשם חזר על עמדתו בפני שרות המבחן לפיה לא נהג כאמור בכתב האישום והתקשה להתייחס בהרחבה לפרטי האירוע והתנהגותו ומסר הסברים שיש בהם להצדיק את תפיסתו. עוד התרשם שרות בחן כי הנאשם מתקשה בהפעלת גבולות פנימיים והתקשה לשמור על גבולות חיצוניים אשר היה בהם לחסום השגת מטרותיו. עוד התרשם שרות המבחן כי כחלק מחיפוש אחר זהותו האישית התנסה בניהול אורח חיים שולי ופריצת גבולות החוק כפי שבא לידי ביטוי בעבירה הנדונה. עם זאת התרשם שרות המבחן כי כיום נמצא בראשיתה של התבגרות ובחינת התנהגותו ובחירותיו, תוך שמנסה לגבש זהותו האישית וחזרה לערכים עליהם חונך, בין היתר היותו תלמיד ישיבה. בסופו של יום, ממליץ שרות מבחן להשית על הנאשם של"צ בהיקף של 140 שעות ולשלבו בקבוצה טיפולית פסיכו-חינוכית לעוברי עבירות תנועה בשירות המבחן. מוסיף שרות המבחן כי עד למועד כתיבת תסקיר זה לא הצליחו ליצור עמו קשר על מנת לקבוע עמו פגישה בעניין. לא מצאתי לנכון לאמץ את המלצת שרות המבחן, על ביהמ"ש לאזן בין אינטרס הנאשם לבין האינטרס הציבורי. ברע"פ 9118/12, אלכסנדר פריגין נגד מדינת ישראל, קבע ביהמ"ש העליון כי: "הלכה מושרשת היא כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שרות המבחן, ששיקוליו אינם זהים בהכרח לשיקולי בית משפט שהם רחבים ומקיפים יותר. נפסק לא אחת כי על בית המשפט היושב על המדוכה לתת דעתו לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי וביניהם לעניינים ששרות המבחן אינו מופקד עליהם." (רע"פ 10524/09 בוזגלו נגד מדינת ישראל, לא פורסם, 5.1.10). דנ"פ 4409/12 עובד נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.12), ראו גם חיה קגן-זנדברג "על מעמדו של שרות המבחן בהליך הפלילי", משפטים כה', 435 (תשנ"ח)). עבירת מהירות מופרזת בשטח עירוני, 100 קמ"ש מעל המותר, היא מהירות המסכנת את הנהג, והן את המשתמשים בדרך. בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ונסיבותיו, מידת אשמתו של הנאשם, ובין העונש המוטל עליו כאשר מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בבטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך. לאור האמור לעיל, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לאור נסיבות ביצוע העבירה על פי עובדות כתב האישום הינו מאסר בפועל בין 0 ל- 9 חודשים, פסילה בפועל בין 24 חודש לחמש שנים, קנס שינוע בין מאות לאלפי שקלים, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי. הנסיבות האישיות של הנהגים יכולות להשפיע, וחייבות להשפיע, שהרי הענישה לעולם אינדיבידואלית, אך המשוואה לעולם כוללת גם את טובת הציבור. על כן, מדיניות הענישה הנהוגה קובעת, כי דינם של המורשעים בעבירה זו, מחייב מתן עונשים שיש בהם להרתיע. על בתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש ולהטמיע בהם את המודעות לחובת נהגים למנוע מצב של נהיגה במהירות מופרזת, וזאת בין היתר על ידי העברת מסר, כי אם יפרו את החובה של נהיגה במהירות שלא על פי המותר, ובהתאמה לרף החריגה הענישה תהא מרתיעה. ברע"פ 5250/12 מחמד אבו גוידר נ' מדינת ישראל, בהרכב כב' השופטים ס. ג'ובראן, י. דנצינגר, נ. סולברג, בית משפט העליון נתן פס"ד בו אישר עונש מאסר בפועל בן 4 חודשים, ו- 50 חודשי פסילה , לנהג שהורשע בעבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, בגין נהיגה במהירות 195 קמ"ש במקום 90 קמ"ש. בפסה"ד בית משפט העליון קבע כי : -"גם אם עונש המאסר בכגון דא הוא נדיר, כבר היו דברים מעולם" (ראו למשל: פ"ל- 5066-10-10 מ"י נ' וייצמן, (ניתן ביום 19.3.12), השופט י. בכר, 19.3.12 ודברי הנשיא (כתוארו אז) מ. שמגר בר"ע 99/86 חבשי נ' מדינת ישראל, נפסק כי: "התיזה לפיה כאילו אין גוזרים עונש מאסר בשל עבירות מהירות מופרזת, אינה מעוגנת במציאות ואף אינה יכולה לנבוע מן הרצוי. העונש נמדד על פי נסיבות העניין, אופייה של העבירה ועברו של הנאשם ונסיבותיו האישיות וכאשר שקילתם של אלה מצדיקה זאת, מן הנכון להטיל גם מאסר בשל עבירה של מהירות מופרזת ואין כל הצדקה לאבחן בין עבירה זו לבין עבירה אחרת". (ראה סעיף 8 לפס"ד ). עוד פסק בית משפט העליון בפס"ד לעניין נקיטת ענישה שיקומית כדלקמן: "גבי דידי שיקומו של נהג שכזה לא ייעשה בדרכים כנ"ל, אלא בדרך הענישה שנגזרה עליו. מאסרו הוא שיקומו. יש לקוות כי אכן ישתקם. מכל מקום, הוא ראוי לגמול הולם ולהרתעה כלפיו, וכלפי אחרים שכמותו. יראו עברייני התנועה וייראו, כי נהיגה במהירות-קצה, יכולה להביאם אל מאחורי סורג ובריח; לא רק לאחר שיהרגו אדם, אלא גם קודם לכן". (ראה סעיף 9 לפסה"ד). בהכרעת הדין קבעתי כי "המדובר במהירות מופרזת 100 קמ"ש מעל המותר, הנאשם היה מודע למהירות בה נסע, אלא ש"עצם את עיניו" ובחר ברשלנות לנהוג במהירות כה חריגה, אשר הנאשם מגיע למהירות כזו שלא בהיסח הדעת, אלא מתוך מודעות, כיום מנסה הנאשם בכל דרך לטעון טענות בעלמא, כי לא נהג במהירות המיוחסת לו" (ראה פרטי כל מיום 19.2.13 עמוד 98 שורות 18-21). מדובר בנאשם צעיר אשר במהלך ניהול ההוכחות התברר כי הנאשם עת נהג כך ברכבו, הסיע עוד שני נוסעים צעירים ובכך סיכן לא רק את חייו שלו אלא את חיי הנוסעים ברכבו. יתירה מכך, אני למד מעברו התעבורתי על החומרה המיוחסת לנאשם, שכן לנאשם רשיון משנת 2011 ועל רקע וותק נהיגתו הקצר מאוד ובהיותו נהג חדש באותה שנה בה קיבל את הרשיון ביצע את העבירה. המדובר במעשה של בריונות בכביש, התנהגות המסכנת חיי אדם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, עבירת מהירות כה מפורזת, בדרך עירונית, באשדוד ברח' בני ברית. הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו, לא התרשמתי כי הנאשם הפנים את חומרת העבירה. יתרה מזאת, אף הנאשם ציין זאת בתסקיר שרות המבחן. שקלתי והתלבטתי באם לדון את הנאשם למאסר שיבוצע בעבודות שירות, או לדון את הנאשם למאסר בפועל ממש. בנסיבות ביצוע העבירה ולאור העובדה כי הנאשם ביצע את העבירה בהיותו נהג חדש החלטתי להטיל על הנאשם מאסר בפועל ממש. לקחתי בחשבון כי מדובר בנאשם צעיר, וכי המדובר במאסר ראשון. יחד עם זאת לאור חומרת מעשה הנאשם, אי לקיחת האחריות, וההתנהגות העבריינית וחסרת האחריות גם כלפי בטחונו האישי, התנהגות מסוכנת ובריונית, יש להעדיף את האינטרס הציבורי. הטיפול המניעתי וההרתעה הנדרשת, היא מתן ענישה בדרך של מאסר בפועל, על מנת להניא את הנאשם ואנשים שכמותו מביצוע עבירות כגן דא. אני סבור כי במקרה דנן יש כאמור להעדיף את האינטרס הציבורי וליתן ביטוי נכבד לשיקולי הרתעה וגמול בעת גזירת הדין, ולהטיל על הנאשם בין יתר רכיבי הענישה של מאסר בפועל בנוסף ליתר רכיבי הענישה. יחד עם זאת לאור העובדה כי לנאשם זהו מאסרו הראשון, לא אטיל עליו מאסר ממושך ואקצר את תקופת המאסר. לפיכך החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:- 1. מאסר בפועל ממש למשך 3 חודשים ויום אחד. 2. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 3 שנים, מניין פסילת הנאשם תחל מיום 2.12.11, עת נפסל עד תום ההליכים כנגדו. 3. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. 4. קנס בסך 2,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. במידה והנאשם שילם את הקנס במסגרת גזר הדין שבוטל, לא יחול הקנס. 5. מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים ולמשך 3 שנים שלא יעבור עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) בתקנות התעבורה (ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדיון) ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות