קראו דוגמא מהפסיקה בנושא העונש לנהגת על נהיגה בשכרות: הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות. בבדיקת נשיפה שנערכה לנאשמת בתאריך 29.7.11, נמצא בגופה ריכוז של 730 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. ב"כ המאשימה עתר להטלת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל שלא תפחת משלוש שנים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות, זאת לאור כמות האלכוהול הגבוהה ועל רקע רמת הענישה בפסיקה. ב"כ הנאשמת עתר להטלת פסילה בפועל, פסילה על תנאי והתחייבות, לאור הפסיקה הנוהגת, המלצת שירות המבחן, תוצאות האבחון שהצביע על העדר תלות או שימוש לרעה באלכוהול, עברה הנקי של הנאשמת, נסיבות ביצוע העבירה דנן כשברקע הליך גירושין ולאור נסיבותיה האישיות של הנאשמת עקב היותה אם חד הורית העובדת ששה ימים בשבוע ולכן אינה יכולה למלא אחר צו של"צ. הסנגור הוסיף כי ריצתה פסילה מנהלית למשך 30 ימים בגין העבירה דנן. הנאשמת הבטיחה לא לחזור על המעשה והסבירה כי היא חשה בושה, מתנצלת על העבירה שביצעה ומבינה חומרתה. הנאשמת תיארה את העבירה כ"טעות איומה" שאינה מאפיינת את אורח חייה והתרשמתי כי חרטתה כנה. דיון: הנאשמת הורשעה בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקת נשיפה נמצא בגופה ריכוז של 730 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. ריכוז האלכוהול בו עסקינן גבוה ביותר ונהיגת הנאשמת כשבגופה ריכוז אלכוהול כאמור, היוותה סיכון ממשי לנאשמת ולעוברי הדרך. עבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה המסכנת הן את הנהג והן את המשתמשים האחרים בדרך, שכן שכרות פוגעת ביכולתו המנטאלית של הנהג ושוללת שליטה פיזית מלאה ברכב ואת יכולתו להפעיל שיקול דעת נכון במהלך נהיגה. על רקע חומרתה, בצד העבירה דנן, קיימת פסילת מינימום למשך שנתיים, כעולה מסעיף 39א לפקודת התעבורה. בתי משפט בערכאות השונות קראו לענישה גומלת ומרתיעה, אשר תהלום את חומרת העבירה ואת הסיכון הגלום בנהיגה בשכרות, ענישה שתקדם את המאבק בקטל בדרכים. בהתאם להלכה הפסוקה, אין לסטות מפסילת המינימום שבחוק, אלא במקרים מיוחדים ונדירים (רע"פ 2508/11 רומן סמולנסקי נ' מדינת ישראל; רע"פ 2238/09 מראד נגדי נ' מדינת ישראל; רע"פ 727/11 יוסי ללוש נ' מדינת ישראל; רע"פ 1422/06 ארנבייב נ' מדינת ישראל; רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל; רע"פ 5317/12 איתי כץ נ' מדינת ישראל; ע"פ (ב"ש) 7426/06 פריצלר מקסים נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים). יחד עם זאת, מלאכת הענישה הנה אינדיבידואלית ולכן על בית המשפט לבחון כל תיק לגופו ובהתאם לנסיבותיו המיוחדות, לרבות כמות האלכוהול בה עסקינן, עברו של הנאשם הספציפי ונסיבותיו האישיות (רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל; עפ"ת (נצרת) 12528-05-12 חורי נ' מדינת ישראל, רע"פ 9344/09 אלי שוורץ נ' מדינת ישראל, רע"פ 9567/11 יהודה שווששוילי נ' מדינת ישראל, רע"פ 9272/12 צחי טננצפף נ' מדינת ישראל - פורסם במאגרים המשפטיים). במקרה דנן, הנאשמת הודתה, הביעה חרטה כנה ונטלה אחריות מלאה על מעשיה. העבירה בה הורשעה הנאשמת בוצעה בשנת 2011, לפני כשנתיים. עברה הפלילי של הנאשמת נקי. הנאשמת נושאת רישיון נהיגה משנת 2004 ולאורך 9 שנות נהיגתה לא צברה לחובתה אף לא הרשעה אחת. עברה של הנאשמת מעיד כי על היותה נהגת זהירה וכי העבירה דנן מקורה באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את דרך נהיגתה בשגרה. שירות המבחן שקל להמליץ על הטלת צו של"צ, אולם לאור עמדת הנאשמת לפיה הדבר יפגע בעבודתה, המליץ להטיל על הנאשמת מאסר מותנה, פסילה בפועל, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות. קצינת המבחן ציינה כי להערכתה עונשים אלו, בשילוב עם השפעת ההליך המשפטי הנוכחי, יהוו עבור הנאשמת גורם מרתיע מפני הסתבכויות נוספות בעתיד. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשמת אשה אחראית, נורמטיבית ומתפקדת וכי העבירה דנן נבעה מהליך גירושין לא קל שעברה באותה תקופה. ביחס לנישואי הנאשמת והליך הגירושין פירטה קצינת המבחן במסגרת התסקיר, אולם מפאת צנעת הפרט לא ארחיב בנדון. בועדת אבחון שנערכה בעניינה של הנאשמת במרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול "אפשר", כמו גם בבדיקה רפואית שנערכה לה, נמצא כי אין סימנים של התמכרות לאלכוהול או שימוש לרעה באלכוהול. היות שלנאשמת אין בעיית שתייה הדורשת טיפול, הוחלט שלא תמשיך טיפול בעמותת אפשר. מטיעוני הסנגור המלומד ומתסקיר שירות המבחן עולות נסיבותיה האישיות של הנאשמת שהנה אם חד הורית, משנת 2010 עובדת הנאשמת כמזכירה בחברה המתמחה בעבודות ברזל והתקדמה בהמשך לתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית באותו משרד. במקום עבודה זה עובדת היא 6 ימים בשבוע. הנאשמת ציינה בטיעוניה כי במסגרת עבודתה נדרשת היא גם לעבודת שטח. בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות, בנסיבות בהן ריכוז האלכוהול הנו גבוה כבמקרה שלפניי, מצדיק האינטרס הציבורי הטלת מאסר בפועל ותקופת פסילה ממושכת, מעבר לתקופת המינימום העומדת על שנתיים. מן הפן האחר, ניצבים עברה הנקי של הנאשמת, הודאתה, נסיבותיה האישיות והתרשמות שירות המבחן, המשקפים היותה אדם נורמטיבי ונהגת זהירה, שכשלה באירוע נשוא כתב האישום באופן חד פעמי, על רקע נסיבות מיוחדות. באיזון בין השיקולים האמורים, סבורני כי הטלת מאסר בפועל על הנאשמת, כדרישת התביעה, לא תשיג את תכלית הענישה ואף אינני רואה לנכון להחמיר עם הנאשמת מעבר לפסילת המינימום, למרות כמות האלכוהול הגבוהה שנמצאה בגופה. בהתחשב בחומרת המעשה, בנסיבותיו, לרבות כמות האלכוהול הגבוהה בה עסקינן, במידת האשם של הנאשמת, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצעה הנאשמת הינו מאסר בפועל לתקופה שבין ללא מאסר בפועל לבין 6 חודשים, פסילה בפועל לתקופה שבין 24 חודשים לבין 3 שנים וקנס שבין 500 ₪ לבין 2,500 ₪. בהתחשב בעברה הנקי של הנאשמת, בפלילים ובתעבורה לאורך 9 שנות נהיגתה, כמו גם בהתחשב בהודאת הנאשמת, בנסיבותיה האישיות ובתסקיר שירות המבחן, העונש המתאים לנאשמת נמצא במתחם שקבעתי לעיל והנני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים: א) הנני מטילה על הנאשמת 7 חודשי מאסר, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, שלא תעבור עבירה על תקנה 26(2) לתקנות התעבורה ו/או עבירה של נהיגה בשכרות ו/או עבירה של סירוב לבדיקת שכרות ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה. ב) הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית. הנאשמת תפקיד רישיונה במזכירות בית המשפט עד ליום 1.9.13. ג) אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. ד) אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 800 ₪ או 8 ימי מאסר שיישא בנוסף לכל מאסר אחר שיוטל עליו. הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שהראשון מביניהם ישולם תוך 60 ימים. אם לא ישולם הקנס או שיעור משיעוריו במועד, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי. ה) הנני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪, שלא תעבור במשך שנתיים מהיום, עבירה על תקנה 26(2) לתקנות התעבורה ו/או עבירה של נהיגה בשכרות ו/או עבירה של סירוב לבדיקת שכרות ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה. היה ולא תחתום על ההתחייבות תוך 7 ימים, תיאסר הנאשמת למשך 14 ימים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים. משפט תעבורהשכרות