אין הסבר משכנע או הגיוני לכך שהגרסה המלאה בדבר אירועי יום 20.11.11 ניתנה רק בחלוף למעלה משנה לאחר האירוע, כאשר התובע פנה לבית הדין, ואין לה זכר בתיעוד הרפואי מזמן אמת. לא מצאתי בעדות התובע והעד מטעמו, מר נגר, הסבר משכנע לפער בין גרסת התובע ובין התיעוד. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא העדר תיעוד רפואי בזמן אמת: 1. התובע עבד כאיש אחזקה במוסד "נעורים". השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם היה אירוע חריג לתובע טרם קרות אירוע מוחי. 2. גרסת התובע היא שביום 20.11.11, שהיה יום חורפי ולחוץ במיוחד, הוא הוזעק במסגרת יום העבודה, לטפל באירוע דחוף של סתימות והצפות מרובות ובמימדים גדולים במתקן המוסד בו עבד. כאשר התובע גילה שאינו יכול לפתור את הבעיה, ניסה לאתר קבלן שיתן מענה לבעיה, אך לא צלח. לאחר אירוע זה, התובע החל לחוש ברע ופונה באמבולנס לבית חולים. 3. לאחר ששקלתי את גרסת התובע אל מול הראיות בתיק, לא שוכנעתי בקיומו של אירוע חריג, כפי טענת התובע. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו. 4. על פי ההלכה הפסוקה, "בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס - המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12); עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09). עוד נפסק כי יש להעדיף "התבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין' (עב"ל 248/98 פרץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 24." (עב"ל (ארצי) 686/08 בראנסי - המוסד לביטוח לאומי, 20.12.09). 5. מהמסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובע עולה התמונה הבאה: בדו"ח מד"א מיום 20.11.11, המתאר את פינויו של התובע ממקום העבודה אל בית חולים מאיר, אין תיאור של נסיבות כלשהן שקדמו לקריאה למד"א. בטופס קיים סעיף של "הערות", אך ההערה שנרשמה מתארת את התובע במועד הגעת הצוות למקום ("יושב על כסא מחובר לחמצן...") ותו לא. בדו"ח המיון אין כל אזכור לאירוע בעבודה שקדם ל"חולשה צד שמאל" המתוארת בו. גם במכתב השחרור מבית החולים אין אזכור של דבר מה שאירע בעבודה. נרשם כי התובע "התקבל לאשפוז במחלקתנו לצורך בירור, טיפול ומנוחה לאחר אירוע של טשטוש ראיה...". עוד נרשם כי "ביום קבלתו בשעות הבוקר אירוע פתאומי של טשטוש ראיה, מלווה תחושה שעומד לאבד הכרה...". לאחר שחרורו מבי"ח מאיר, התובע שהה בבית לוינשטיין. גם בסיכום המחלה (מיום 19.1.12), אין אזכור לאירוע כלשהו בעבודה, אשר קדם לתחושת החולשה ולאשפוז בבי"ח מאיר. העולה ממסמכים אלה אינו תומך בגרסת התובע, אך בהיעדר גרסה שתסתור את גרסת התובע (אנמנזה שותקת), אין לקבוע כי מסמכים אלה מביאים למסקנה כי אין לקבל את גרסת התובע. 6. שונה הדבר ביחס לתעודה הראשונה לנפגע בעבודה, מיום 28.1.14, כחודשיים לאחר האירוע הנטען. בתעודה זו נרשמו הדברים הבאים: "בעת עבודה הרים חפצים שנפלו לו, הפה התעקם, הרגיש קושי בדיבור ונפל, הועבר לבי"ח מאיר". כלומר תיאור של הרמת חפצים. 7. בטופס התביעה לדמי פגיעה, שנחתם ביום 31.1.12, נרשם בחלק "תיאור הפגיעה", - "ניהול רישומי במשרד". כלומר, עבודה משרדית. 8. התובע זומן לסניף המטפל, וביום 18.3.12 מסר את גרסתו. בתוך כך התובע סיפר במה עסק כאשר החל לחוש ברע. בתשובה לשאלה מהן העבודות שביצע באותו יום השיב כך: "טיפלתי בעבודה באיזה שהוא מקום וסיור בשטח וזהו, זה היה יום חורפי גשום, בדקתי סתימות וניקוזים בשטח, זה היה יום רגיל, ללא עומס מיוחד." (עמוד 2 לחקירה, שורות 18-19). בהמשך, כאשר נשאל מפורשות אם היה אירוע חריג יוצא מגדר הרגיל ביום המקרה או ביומיים שקדמו לו (בשישי שבת), התובע השיב: "אני לא זוכר, נשכחו לי דברים מהראש, יכול להיות שהייתי לחוץ, תמיד יש לחץ בעבודה, לפעמים דברים לא הולכים טוב, תמיד יש לחץ." (עמוד 3, שורות 4-6). התובע גם נשאל מדוע הוא קושר את האירוע המוחי לתאונת עבודה והשיב כך: "זה קרה לי בעבודה, זו הסיבה היחידה, אני אדם לחוץ, אני כל הזמן לחוץ, אני אוהב לגמור את העבודה." (שם בשורות 11-13). כלומר, בחקירה התובע מסר גרסה מבולבלת, לפיה או שהיה זה יום רגיל או שאינו זוכר מה היה או שהיה לחץ כי הוא אדם לחוץ וכי תמיד יש לחץ בעבודה. כך או כך, הדברים שהתובע מסר לחוקר, אינם מתיישבים עם התעודה הראשונה לנפגע בעבודה או עם התיאור בטופס התביעה לדמי פגיעה. גם אם ניתן ליישב את חלק מתשובותיו עם גרסתו בבית הדין, אין הסבר לכך שדווקא למעלה משנה לאחר האירוע, התובע זכר פרטים משמעותיים יותר מאלה שידע למסור לחוקר, כארבעה חודשים בלבד לאחר האירוע. 9. למעשה, הפעם הראשונה שבה התובע מסר גרסה מפורטת לגבי בעיה בניקוז או בביוב במקום עבודתו וכן תיאר אירוע שבו נאלץ לפנות לקבלן חיצוני, אך לא מצא את פרטיו, היא רק במסגרת ההליך בבית הדין - תחילה בכתב התביעה ולאחר מכן בתצהיר התובע. 10. התובע נשאל בחקירה הנגדית לגבי ההבדלים בגרסאות, כפי שתוארו לעיל. תשובותיו לא היו משכנעות או מניחות את הדעת. כך, למשל, לגבי התיאור בטופס דמי הפגיעה, התובע טען כי הטופס מולא בבית לוינשטיין והוא אינו יודע מי מילא אותו (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 6-7 ור' כלל עדותו באותו עמוד). מעיון במסמכים עולה כי במועד חתימת הטופס, התובע כבר שוחרר מבית לוינשטיין. בנוסף, אין זה סביר כי מאן דהוא שהתובע אינו זוכר את זהותו, מילא את הטופס, עליו התובע חתום והכולל פרטים נכונים של התובע, לרבות מס' ת.ז. ושם הממונה עליו ודווקא תיאור הפגיעה יהיה שונה מגרסתו המאוחרת. 11. התובע העיד שסיפר את אשר קרה לו לעובדים במקום, אך העד היחיד שהגיע להעיד מטעמו, הוא מר עודד נגר, שהיה ממונה עליו, אולם לא היה במקום העבודה באותו יום ולא יכול היה להעיד על מעשיו של התובע (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 31-32, עמוד 7, שורות 9-12). בשונה מעדותו של התובע, לפיה היה בקשר תדיר עם מר נגר במהלך האירוע של חיפוש הקבלן שיפתור את ההצפה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 14-15), מר נגר העיד כי ראה את התובע באותו יום, אך לא שוחח עמו, בסביבות השעה 9:00 יצא לפגישות ורק בסביבות השעה 17:00 התובע התקשר אליו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 9-12). בנוסף, מר נגר העיד כי במקום העבודה אפשר לאתר את החשבונית שהוצאה לקבלן, לגבי ההצפה מיום האירוע (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 1-4). למרות זאת, התובע לא הביא כל ראיה חיצונית ואובייקיטיבית שתתמוך בגרסתו לגבי האירוע החריג בעבודתו. 12. זאת ועוד - מר נגר לא זכר אם באותו יום היתה הצפה שונה וחריגה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 24-25). גם העובדה שבסופו של יום, הקבלן הגיע לתיקון ההצפה רק לאחר מספר ימים (שם בשורות 28-33), תומכת בעדותו של מר נגר, שלא היה מדובר במקרה חריג או דחוף במיוחד, אלא בעניין שסבל דיחוי. 13. הגרסה לגבי האירוע החריג אף אינה מתיישבת עם העדויות שנשמעו, לפיהן התובע בעל ותק מקצועי ונסיון של שנים רבות (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 18-22) וכי הוא טיפל במקרים רבים של סתימות והצפות במסגרת עבודתו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 18-23). 14. בתשובה לטענה כי התובע אינו משפטן ועל כן אין לזקוף לחובתו את התשובות שמסר, אציין כי תיאור עובדתי מדויק של האירועים בעבודה אינו מצריך ידע משפטי. תיאור יום העבודה של התובע, ביום 20.11.11 מבוסס על מערכת עובדות שהיתה ידועה לתובע מלכתחילה ואין סיבה שזו תשתנה רק בשל השכלתו של התובע או העובדה שפנה לייעוץ משפטי. 15. איני סבורה כי אם חקירת התובע בסניף המטפל היתה מוקלטת, היה בכך לשנות את המסקנה, כפי שהתובע טען. המסקנה לפיה התובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה, מבוססת על השוואת גרסאותיו השונות אל התיעוד הרפואי שהוצג. גם בהתעלם מחקירת התובע, אין הסבר מניח את הדעת לפרכות בגרסתו. 16. בסופו של יום, אין הסבר משכנע או הגיוני לכך שהגרסה המלאה בדבר אירועי יום 20.11.11 ניתנה רק בחלוף למעלה משנה לאחר האירוע, כאשר התובע פנה לבית הדין, ואין לה זכר בתיעוד הרפואי מזמן אמת. לא מצאתי בעדות התובע והעד מטעמו, מר נגר, הסבר משכנע לפער בין גרסת התובע ובין התיעוד. רישום / תיעוד רפואירפואה