בהסכם הזמנת השירות שנערך בין הצדדים לתובענה לא נקבעה תקופת בלעדיות. מאחר וכך, על-פי הוראות החוק, תקופת הבלעדיות הסתיימה לאחר 30 ימים מהיום בו חתמה הנתבעת על ההזמנה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הסכם תיווך ללא בלעדיות: בפניי מונחת תביעה בגין תשלום דמי תיווך. כמו כן, מונחים בפניי כתב ההגנה של הנתבעת ופרוטוקול הדיון מיום 8.5.13. הצדדים ועיקרי טענותיהם: התובע טוען כי ביום 14.3.10 פנתה אליו הנתבעת כדי שיראה לה את הדירה ברח' למדן 2 ברמת-גן. לטענתו, הובהר לנתבעת במפורש כי יתכן והדירה תוצע בעתיד למכירה. עוד טוען כי עובדת שלו, אשר טיפלה בנתבעת, החתימה אותה על הסכם התיווך בו נאמר במפורש שאם הנתבעת, לאחר שתשכור הדירה תחליט לרכושה , היא תחויב בנוסף בעמלת תיווך של 2% +מע"מ משווי המכירה והפנה אותנו לס' 9ב להסכם. בנוסף להדגשת הסעיף בפני הנתבעת, טוען התובע , כי אף הוסף תנאי זה בכתב יד על גבי ההסכם במילים "יודגש סעיף 9ב לחוזה" אשר הנתבעת חתמה חתימה נוספת לידו. עוד טוען הוא , כאשר בעלת הדירה הוציאה את הדירה למכירה , הציע התובע לנתבעת לרכוש הדירה וזו לא הראתה התעניינות. התובע טוען כי הנתבעת שהתה בדירה מהיום בו שיווק לה את הדירה ולא פינתה אותה. לטענתו, הנתבעת אף מודה בכך שהגורם להכרתה וכניסתה לנכס, הוא התובע. ב-2011 מכרה בעלת הדירה את הנכס לאדם בשם X , שזה מכר הדירה לנתבעת. לטענתו המכירה לצד ג' נעשתה בכדי למדרו מעיסקת המכר כניסיון להתחמק מתשלום עמלת התיווך, תוך התעלמות מסעיפי ההסכם עליו חתמה הנתבעת. כאשר התובע התקשר לנתבעת בכדי שזו תשלם את עמלת התיווך המגיעה לו , סירבה הנתבעת לשלם. בעקבות סירובה, שלח התובע מכתב מעו"ד עם דרישת תשלום. לטענתו, הנתבעת השיבה לכך במכתב שכולו תשובות מתחמקות . טוען התובע, עצם החתמת הנתבעת על כתובת הנכס, העובדה כי לא הכירה את הנכס לפני ובזכות פעולות השיווק שלו, נכנסה הנתבעת לנכס ובסופו של דבר גם רכשה אותו תוך כדי מודעות כי אם תרכוש הדירה תשלם עמלת תיווך. לטענתו, די בפעולות אלו כדי לזכותו בדמי תיווך מלאים. עוד טוען הנתבע כי מידורו מהעסקה שהתנהלה בין צד ג' לנתבעת כדי למנוע תשלום דמי תיווך יש בכך משום חוסר תום לב. מנגד, טוענת הנתבעת, פנתה היא לתובע לאחר שראתה על מרפסת הדירה שלט "להשכרה בלבד". לטענתה, בעקבות גירושים קשים שהותירו אותה חסרת כל עם 2 בנותיה הקטינות, נאלצה היא למצוא דירת מגורים לה ולבנותיה במהירות. לחץ הזמן גרם לה לחתום על הסכם שכירות בדירה הראשונה שראתה, על אף שנזקקה לשיפוץ. טוענת הנתבעת שעל הסכם השכירות והסכם שכה"ט החתימה אותה עובדת התובע ברחוב ולא במשרד. בנוסף, לטענתה, הובהר לה כי אם בעלת הדירה, הגב' נדיה לינדנבאום, תוציא את הדירה למכירה ישולם שכרו של התובע בהתאם להסכם. טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את שכר התיווך בגין השכרת הנכס על-סך 3,800 ₪ + מע"מ. הסכום ששולם, לטענתה , היה גבוה מהשכה"ט שסוכם, שכן סוכם כי שכרו יעמוד על חודש שכירות , והסכם השכירות קבע כי דמי שכירות יעמדו על-סך 3400 ₪ . זאת ועוד, שיפוץ הדירה, לטענת הנתבעת, נעשה על-ידה מחשבונה. את ההפרש הכספי, לטענתה, לא ביקשה על אף שגבה שכר תיווך גבוה ממה שסוכם. טוענת הנתבעת כי לאחר למעלה משנתיים ששכרה את הדירה הוחלפו בעלי הדירה. לטענתה, רצון הבעלים החדש היה למכור את הנכס והוא פנה לנתבעת כדי לשאול אותה אם היא מעוניינת בדירה, היות ושכרה את הנכס בין כה וכה, וזו הסכימה להצעה שבסופה נחתם הסכם מכר. לטענתה, בעלי הדירה החדשים לא יצרו קשר עם התובע או כל מתווך אחר ולא פרסמו ידיעה בעיתון למכירת הדירה. טוענת הנתבעת כי על המתווך להיות גורם יעיל ומכריע לעסקת המכר ולא כך הדבר, המתווך לא יודע מי בעלי הדירה וכן לאור הזמן הארוך שחלף אין להסכם כל תוקף ואחיזה במציאות. כמו כן, טוענת היא כי ס' 9ב להסכם אינו חוקי ואינו תואם את כללי התיווך או החוק כי לא יכול להיות ללא הגבלת זמן וללא הגבלת בעלים. דיון והכרעה: המסגרת הנורמטיבית של תביעה זו מקורה בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים"). חוק המתווכים חל על ההסכם שנחתם בין הצדדים אשר מגדיר בס' 14 שלו , אימתי יהיה זכאי מתווך לדמי התיווך. הסעיף מונה 3 תנאים מצטברים: " 14. (א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה: (1) הוא היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20; (2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9; (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב..." התנאי הראשון בסעיף 14 לעיל מתקיים. לגבי התקיימות התנאי השני, ס' 9 לחוק קובע: " (א) מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה. (ב)מתווך במקרקעין רשאי להסכים עם לקוח בדבר מתן עסקה מסוימת לטיפולו הבלעדי (להלן - בלעדיות), ובלבד שמתן הבלעדיות ותקופתה - (1) יאושרו בחתימת הלקוח על גבי מסמך נפרד; (2) שבמהלך תקופת הבלעדיות יבצע המתווך פעולות שמטרתן תיווך במקרקעין (בחוק זה - פעולות שיווק). (ג) ניתנה למתווך במקרקעין בלעדיות כאמור בסעיף קטן (ב) לענין דירה, ולא נקבעה בה תקופת הבלעדיות, תסתיים תקופת הבלעדיות לאותו מתווך בתום 30 ימים מן היום שבו חתם הלקוח על ההזמנה. בסעיף זה, "דירה" - חדר, מבנה או מערכת חדרים שנועדו למגורים או המשמשים בפועל למגורים, ולרבות חדר, מבנה או מערכת חדרים כאמור שיוקמו או ייבנו בעתיד...." ס' 1 לחוק המתווכים מגדיר מהו לקוח: "לקוח" - צד להסכם עם מתווך במקרקעין לקבלת שירותיו, בין אם הוא משלם דמי תיווך ובין אם לאו;" מהאמור יוצא כי על הזמנת שירותי התיווך, בהיותה של הנתבעת צד להסכם קבלת שירות מהתובע, חל ס' 9 שלעיל. בהסכם הזמנת השירות שנערך בין הצדדים לתובענה לא נקבעה תקופת בלעדיות. מאחר וכך, על-פי הוראות החוק, תקופת הבלעדיות הסתיימה לאחר 30 ימים מהיום בו חתמה הנתבעת על ההזמנה. במקרה דנן חלפה תקופה של שנתיים מהיום בו חתמה הנתבעת על ההזמנה ועד ליום בו רכשה את הדירה (כפי שהובא בנסח הטאבו שצורף לתביעה) ולכן תקופת הבלעדיות חלפה. בנוסף, הזמנת שירותי התיווך עליו חתמה הנתבעת כוללים את הפרטים שנקבעו בתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ו-1997 (להלן: "התקנות"), אשר מהווים פרטי חובה בהזמנה לביצוע פעולת תיווך, רק לעניין השכירות אשר את דמי התיווך עבורם שילמה הנתבעת ועל כך לא חלק התובע. לעומת זאת, לגבי רכישת הנכס , לא כך הדבר. ס' 1 לתקנות מחייב את המתווך, בין היתר, לכלול בהסכם את הפרטים הבאים: סוג העסקה שפעולת המתווך מבוקשת לגביה (ס' 1 (2) לתקנות)- במקרה דנן הפעולה היחידה שמאוזכרת בהזמנה הינה הזמנת שירות תיווך בנוגע לשכירות. מחיר העסקה המבוקשת בקירוב (ס' 1 (4) לתקנות)- בהזמנה שלפניי לא מאוזכר המחיר עבור רכישת הדירה אלא מחיר עבור שכירת הנכס. יוצא אם כך כי לא בוצעה הזמנת שירות תיווך עבור קניית הנכס בהתאם להוראות החוק. לא מספיקה האמירה , לצד שיווק הנכס כנכס להשכרה, "כי יתכן והדירה תוצע למכירה בעתיד" כדי לכבול את הנתבעת לדמי תיווך עתידיים בעבור קנייה עתידית של הנכס. לפיכך , ומאחר והמקרה דנן לא עונה על ס' 9 לחוק שמהווה תנאי מהתנאים המצטברים של ס' 14 לחוק המתווכים, אין טעם להמשיך ולבדוק את התקיימותו של התנאי ה-3. אוסיף כי חוק המתווכים הינו חוק צרכני אשר מבקש להגן על הצרכן שבהרבה פעמים מנוצל לרעה "ועל כן צודק ומחויב, בשם ההגנה על הצרכן, הצבת סף קוגנטי בדבר אמינות ומקצועיות גבוהה יותר ממציעי השירות " (ראו הצעת חוק מתווכים במקרקעין, התשנ"ב-1992 וכן - ת"א (שלום ת"א) 213614/02 חברת אל הנכס בע"מ נ' סלע דוד ( 16.02.03) ). קרי, דעתי היא לצד המצדדים באי אפשרות להתנות על הוראות חוק המתווכים. בהתאם לזאת , סעיף 9ב להסכם הזמנת השירות שנערך בין הצדדים , אשר מקנה לתובע דמי תיווך עבור רכישת הדירה על אף שההסכם מדבר על שכירות, מתנה על הוראות החוק אשר מחייבות לכלול בהזמנת שירותי התיווך את הפרטים המפורטים בסעיף 31 לעיל, על-כן אינו חוקי ודינו להתבטל. באשר לחוסר תום הלב של הנתבעת ,כשזו סירבה לקנות את הדירה בפעם הראשונה שהוצע לה , על-ידי התובע , אך לבסוף רכשה אותה מידי הקונה , מצאתי ממש. זאת ניתן ללמוד מרישומי הטאבו המצורפים לתביעה. הדירה , לאחר סירובה של הנתבעת, נמכרה למר X, צד ג', ביום 9.11.11 וכעבור שלושה חודשים, ביום 6.2.12 , נמכרה הדירה לנתבעת. ממצא זה אכן מעיד על ניסיון להתחמק מדמי תיווך, אך לא ניתן רק בשל עובדה זו לחייב את הנתבעת לשלמם , זאת לאור אי עמידת התובע בהוראות החוק שהינם קוגנטיות. לאור האמור אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות. חוזההסכם תיווךתיווך