נטען כי חברת סלקום אינה צד להסכם קיבוצי כלשהו ואינה חברה בארגון מעבידים כלשהו וטענת החברה, כי כל עובדיה מועסקים על פי הסכמים אישיים לא נסתרה. יתרה מכך, אין כל נציגות לעובדים בחברת סלקום. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הסכם קיבוצי סלקום: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד השתכרות, פיצוי בגין נזק לא ממוני, הפרשי הפרשות לקרן פנסיה וביטוח מנהלים וכן הפרשי פיצויי פיטורין. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. התובע עבד בנתבעת החל מחודש 9/2003 ועד ליום 20/5/09. ב. הנתבעת הנה חברה בע"מ המספקת שירותי תקשורת סלולארית. ג. תפקידו האחרון של התובע בנתבעת היה מתאם בקרת אשראי. ד. התובע הועסק על פי הסכם העסקה אישי. ה. ביום 18/5/09 נערך לתובע שימוע טרם פיטורין במשרדי הנתבעת. ו. ביום 20/5/09 התובע פוטר. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - התובע ומטעמו (ללא הגשת תצהיר) - מר אמיר קוריס ומר גיא קדוש שניהם עובדי הנתבעת; מטעם הנתבעת - מר דוד סיטון, מנהל מחלקת תעסוקה ורווחה בסלקום, מר דרור דוידיאן, מנהל משאבי אנוש לשעבר במערך השירות הטלפוני של סלקום, גברת אורנה גטניו, מנהלת פעילות בקרה ותפעול במערך שירות הלקוחות הטלפוני בסלקום, מר הדר אלירז, מנהל תחום מניעת הונאה בסלקום וגברת בתיה שניידר, מנהלת צוות בקרת אשראי בסלקום. 4. טענה ראשונה בה יש להכריע הנה האם חלים על הצדדים הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה או שמא, זכויותיו של התובע נובעות אך ורק מהדין הכללי ומהסכם העסקתו. מהראיות שהובאו בפנינו בעניין זה עלה באופן ברור, כי על הצדדים לא חלים הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה. חברת סלקום מספקת שירותים סלולאריים ופועלת מכח רישיון כללי אשר ניתן לה על ידי משרד התקשרות. הלכה פסוקה היא, כי המבחן המכריע לתחולת צו הרחבה על יחסי עבודה בין צדדים הוא עיקר עיסוקה של החברה. במקרה דנן, חברת סלקום משתייכת לענף התקשרות וזוהי עיקר פעילותה, (ראה גם הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011). חברת סלקום אמנם מוכרת גם ציוד תקשורת ללקוחותיה אולם מכירת הציוד נעשית במסגרת מתן שירותי התקשורת שזו ליבת פעילותה של החברה. יתרה מכך, עיקר הכנסותיה של חברת סלקום נובע ממתן שירותי התיקשורת, (ראה בעניין זה דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין נ' חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כ"ה 137; דב"ע לו/6-5 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' מרדכי סקילי, פד"ע ח' 321). חברת סלקום אינה צד להסכם קיבוצי כלשהו ואינה חברה בארגון מעבידים כלשהו וטענת החברה, כי כל עובדיה מועסקים על פי הסכמים אישיים לא נסתרה. יתרה מכך, אין כל נציגות לעובדים בחברת סלקום ועל כן, כל טענותיו של התובע לעניין הצורך בקיומה של "ועדה פריטטית" או בקבלת הסכמה של ועד העובדים בחברה אינן ברורות. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים, כי צווי ההרחבה בענף היבוא, היצוא המסחר בסיטונות ושירותים באזור ת"א וכן, תקנון העבודה בענפי היבוא והיצוא במסחר ובשירותים אינם חלים על סלקום ועובדיה. אשר על כן יש לבחון את זכויותיו וחובותיו של התובע במסגרת כתב התביעה על פי הסכם העסקתו בלבד. 5. השתלשלות האירועים שהביאה לפיטורי התובע התובע עבד בחברת סלקום מספר שנים, כאשר בתפקידו האחרון עבד כמתאם בקרת אשראי. במסגרת תפקידו היה התובע אמון על גילוי מקרי הונאה בחברה וכן, לאתר שימוש חריג שאינו עולה בקנה אחד עם דפוס השימוש של הלקוח. תחילתה של פרשת פיטורי התובע החלה ביום 24/6/07 עת התקבל דיווח מעובדת חברת סלקום, כי מכשיר הטלפון הסלולארי שלה אבד/נגנב בקפיטריה של החברה המצויה בבניין המשרדים הראשי של החברה בנתניה, באותה קומה בה עובד התובע. מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי בניין המשרדים הראשי של החברה הנו בניין מאובטח והיוצאים ובאים בשעריו עוברים בדיקת בקרה קפדנית. מיד עם הדיווח על הגניבה נחסם כרטיס הסים שהיה מצוי במכשיר האבוד/גנוב והופעל מעקב אחר השימוש במכשיר באמצעות מערכת ההונאה. העיד על כך מר הדר אלירז, "בשנת 2007 פנתה אלינו עובדת, שעבדה במשרדי סלקום בהרצליה, הגיעה לביקור במשרדי סלקום בנתניה, ישבה בקפיטריה - היא הגיעה לביקור עבודה - זה היה בשעות הבוקר, לאחר שקמה מהקפיטריה כנראה ששכחה שם את המכשיר, לאחר שהיא חזרה לשם לא מצאה אותו. אני מזכיר שזה בתוך משרדי סלקום - המשרדים מאובטחים, כל עובדי סלקום עונדים תגי זיהוי. ש: יש מצלמות בקפיטריה? ת: אין מצלמות בקפיטריה. כל אורחי סלקום, קבלניה וספקי השירות עוברים בכניסה, משאירים ת.ז. מקבלים תג אורח. המכשיר נגנב לאותה עובדת, אני מבחינת אתיקה בסלקום לא אתן גם אם שכחת עיפרון בקפיטריה שתהיה גניבה או עבירה לכן שמתי למטרה לאתר את המכשיר הגנוב, לפיכך לא רשמתי אותו כגנוב במערכות (הבילינג) שירות הלקוחות של סלקום אלא סימנתי אותו אך ורק במערכת הפרוד במטרה שגם לאחר זמן רב באם מישהו יעשה שימוש במכשיר נוכל לברר את המקרה ולהבין איך המכשיר הזה חזר לשימוש", (עמ' 41 לפרוט' ש' 15- עמ' 42 ש' 2). יובהר, כי במסגרת ההטבות שניתנות לעובדי הנתבעת, חברת סלקום מעניקה לעובדיה מכשיר סלולארי חינם לו צמוד קו טלפון של סלקום (באמצעות כרטיס הסים). עובדי החברה נהנים מקבלת שירות תיקונים ומעבדה חינם וללא כל תשלום נוסף. חברת סלקום מעניקה שירות חינם זה לעובדיה, רק למכשירים אשר סופקו לעובדים על ידי החברה ולא למכשירים אשר נרכשו על ידי העובדים באופן פרטי. על פי נהלי החברה, הצמדת מכשיר שלא עבר אישור לרשומת לקוח אסורה בתכלית. 6. ביום 23/10/08 הגיע התובע למעבדת סלקום ובידיו המכשיר האבוד. על פי הרישום שנערך במעבדת סלקום, התובע התלונן כי הוא שומע רעשים במכשיר. ככל הנראה, עובדת המעבדה הניחה כי מדובר במכשיר שהוענק לתובע על ידי החברה ועל כן, ביצעה הצמדה של המכשיר האבוד לכרטיס הסים של התובע. מאותה העת, החל התובע לקבל שירותי מעבדה מחברת סלקום כמכשיר של עובד החברה. יובהר, כי לאחר בדיקה שנעשתה על ידי החברה התברר, כי משהוצמד המכשיר לכרטיס הסים של התובע, נרשמו לראשונה שיחות מכרטיס הסים של התובע באמצעות המכשיר האבוד. 7. באותו מעמד, למרות שהיה מדובר במכשיר שדווח כגנוב/אבוד לא נעשתה כל פעולה על ידי מערכת הביטחון של החברה והדבר התגלה רק מספר חודשים לאחר מכן. 8. בחודש מאי 2009 התברר לראשונה לחברה, כי המכשיר שדווח כאבוד/גנוב נמצא בשימוש על ידי התובע וכי השימוש נעשה בו בניגוד לנהלי החברה אשר כאמור אוסרים על הצמדת כרטיס הסים של עובדי החברה למכשיר אשר לא קיבל אישור מהחברה. 9. אי לכך, התובע זומן לשיחת בירור עם מנהל תחום מניעת הונאות בסלקום ובנוכחות מנהלת הצוות של התובע, הגב' בתיה שניידר. במהלך השיחה התבקש התובע להסביר כיצד הגיע המכשיר האבוד לחזקתו. לטענת הנתבעת התובע העלה שתי גרסאות בעניין - האחת כי רכש את המכשיר ממוכר בחנות בעיר נתניה והשניה, כי רכש את המכשיר מאדם מזדמן אשר נכנס לאותה חנות. כן התובע התבקש ליתן הסבר מדוע הגיע למעבדת סלקום בטענה, כי המכשיר משמיע רעשים כאשר על פי הרישומים לא הוצאו כל שיחות מן המכשיר באמצעות כרטיס הסים של התובע לפני מועד התיקון. לאחר אותה שיחה ועוד באותו היום, הסכים התובע לבצע בדיקת פוליגרף. בבדיקה הפוליגרף נמצא, כי התובע לא דובר אמת באשר לנסיבות הימצאות המכשיר האבוד ברשותו. 10. לאחר שנערכו מספר בירורים נוספים הוחלט לערוך לתובע שימוע ביום 17/5/09. העתק סיכום שיחת השימוע צורף כנספח נת/3 לכתב ההגנה ובתום השיחה אף ניתנה לתובע האפשרות להעלות על הכתב את טענותיו, העתק המכתב צורף כנספח נת/4 לכתב ההגנה. לאחר שנערך לתובע שימוע הוחלט על ידי החברה על פיטורי התובע באופן מיידי. סיבת הפיטורין לדברי החברה הנה חוסר אמון בתובע. התובע קיבל פיצויי פיטורין ונערך לו גמר חשבון כדין. 11. התובע טוען, כי פיטוריו נעשו שלא כדין וממניעים זרים ומכחיש כל קשר בין גניבת המכשיר להימצאותו אצלו. לטענת התובע, קנה את המכשיר מחנות בנתניה ומעולם לא ידע כי מדובר במכשיר גנוב או אבוד. לטענתו, לא ביקש להצמיד את המכשיר לסים הפרטי שלו ובכך לקבל הטבות של עובד החברה; התובע כופר בתוצאות בדיקות הפוליגרף. התובע טוען, כי הסיבה לפיטוריו היא תלונותיו בדבר מכרזים תפורים אשר נערכים בנתבעת. 12. לאחר ששקלנו ובחנו את מכלול העובדות, ראיות וטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי התובע פוטר כדין, בהליך פיטורין תקין וכי לתובע שולמו כל זכויותיו כפי שמגיע לו על פי דין, הכל כפי שיפורט להלן. לא מצאנו כל בסיס לטענת התובע, כי פוטר מחמת תלונותיו בדבר מכרזים שאינם תקינים ואנו סבורים, כי התובע אכן פוטר בשל משבר אמון שנוצר בינו לבין החברה. במצב דברים זה מדובר בפררוגטיבה הניהולית של המעביד לפטר את עובדו ולא מצאנו כל אי סבירות או שיקולים זרים בהתנהלותה של הנתבעת, (עוד בעניין זה ראה דב"ע מו/3-165 חיים סוחרוביץ נ' מדינת ישראל, פד"ע יח 337). יובהר, כי אין אנו בוחנים בכתב תביעה זה האם אכן יש קשר בין הימצאותו של המכשיר בידיו של התובע לבין התלונה על גניבת המכשיר ואין אנו מכריעים בנושא זה כלל וכלל. כל שעלינו לבדוק, הוא האם התובע פוטר כדין ומשיקולים ענייניים. 13. רכישת מכשיר הטלפון על ידי התובע ביחס להימצאותו של המכשיר האבוד אצל התובע - כאמור לעיל אין אנו דנים ומכריעים בנוגע לנסיבת הימצאותו של המכשיר האבוד בידי התובע. עם זאת, גרסתו של התובע הנה תמוהה ואיננה מתיישבת עם השכל הישר. טענת התובע, כי רכש את המכשיר מאדם זר שאין הוא מכיר ואין הוא יודע כל פרט לגביו מעוררת שאלות שלא נמצא להן כל הסבר, בפרט כאשר מדובר בעובד סלקום האמון על גילוי מקרי הונאה בחברה. התובע העיד בפנינו: "אני לא זוכר את שם החנות שקניתי את המכשיר הסלולרי הנוסף, נשוא התביעה. זה היה במדרחוב בנתניה. רח' הרצל 5, 7, 10 משהו כזה. הלכתי לחנות לקנות מכשיר. לא הלכתי לקנות בחברה כי זה עניין של מחיר, מדובר בחנות של משווק או חנות פרטית. כשעשו לי בירור אני לא הלכתי לבדוק את פרטי החנות על מנת למסור אותם למעסיק. אני לא זוכר ממי קניתי את המכשיר. אני קניתי את זה בחנות אבל לא מהמוכר אלא בן אדם שבא לחנות, הוא ביקש למכור שם את המכשיר", (עמ' 5 לפרוט' ש' 30- עמ' 6 ש' 2). סביר להניח, כי אדם מן הישוב לא ירכוש מכשיר טלפון מאדם זר לא מוכר וזאת מבלי שירשום כל פרט מזהה לגביו, על אחת כמה וכמה, עובד בחברת סלקום בתפקידו של התובע. העידה על כך הגברת שניידר, "כל העניין של לקנות מכשיר מעובר אורח לא לזכור את שמו , לא לדעת מי זה, אני יכולה לקבל שהוא אדם תמים, לא יכולה לקבל זאת מאדם שעובד בצוות בקרת אשראי עם מערכות של בטחון, מכיר אתה סיכון בלקנות מכשיר מזדמן. זה נראה לא טוב", (עמ' 36 לפרוט' ש' 10-13). לא זו אף זו, התובע מעולם לא נקב בשמה של החנות אשר בה לכאורה רכש את המכשיר וטען, כי "החנות ממוקמת במדרחוב בנתניה". במצב דברים זה, כאשר התובע הואשם בהאשמות חמורות על ידי החברה אין זה ברור, מדוע התובע לא הבהיר לחברה על מנת לעמוד על חפותו ואף לא לבית הדין, מה שמה של החנות בה רכש את המכשיר והיכן בדיוק היא ממוקמת. התובע כאמור, התחמק ממתן כל מידע לגבי החנות בה רכש לכאורה את המכשיר. התובע הקפיד להציג גרסה שאין בה כל פרט מזהה - לא שם החנות, לא מועד הרכישה ולא כל מסמך המאשר רכישת המכשיר. העיד על כך, מר הדר אלירז, "ש. שכחת שראית שיחות בסים אחר כאשר התובע אמר שקנה את המכשיר מאותו בוטיק, אם היית אומר לו שהיו שיחות דווקא היית מחזק את טענתו. ת. לא נכון. אמיר אמר לי שבזמן העסקה הוא ביצע בדיקה. אני שאלתי אותו ממי קנית כי אחרת הייתי רואה את הכרטיס סים של אותו מנוי במכשיר לפני כביכול העסקה שבוצעה, שאלתי את אמיר איפה קנית, לא קיבלתי תשובה עד היום. ש. אתה יודע איפוא הוא קנה, לא? ת. אני לא יודע עד היום איפוא הוא קנה", (עמ' 49 לפרוט' ש' 12-18). וכן לגבי שינוי הגרסאות, העידה הגברת שניידר, "אני זוכרת בשיחה עם הדר את הדברים שהתובע אמר בעל פה. הוא אמר נכנסתי לחנות, קניתי ממנה את המכשיר ולאחר מכן הוא שינה את הגרסה לאחר שהדר שאל אותו מאיזה חנות, ולאחר מכן הוא אמר שהוא קנה את המכשיר מאדם מזדמן, וכשהגיע לחנות באופן אקראי", (עמ' 34 לפרוט' ש' 20-23). 14. הגעת התובע למעבדת השירות והצמדת המכשיר לסים מהראיות שהובאו בפנינו עלה באופן ברור, כי התובע בהתנהלותו, עבר על נהלי החברה. התובע פנה למעבדת סלקום ובעקבות כך הוצמד המכשיר האבוד לרשומת הלקוח שלו, ללא אישור של הגורמים המוסמכים בחברה. התובע לא יידע את נציגי השירות של סלקום כי מדובר במכשיר אישי ולא של החברה ו/או כי קיבל אישור החברה לשימוש במכשיר זה ובשתיקתו זו הטעה למעשה את עובדי השירות והחברה כאשר מאותו מועד הוצמד המכשיר לרשומת התובע. זאת ועוד, מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי התובע הגיע למעבדת השירות כאשר כרטיס הסים שלו כעובד סלקום הוכנס כבר למכשיר. התובע העיד, כי העביר את הסים מהמכשיר הישן שקיבל מחברת סלקום למכשיר החדש אשר קנה לכאורה, (ראה עמ' 54 לפרוט' ש' 23-28). כך למעשה, נמשך הצימוד בניגוד לנהלי החברה, החל מיום 23/10/08 ועד ליום 12/5/2009 עת התגלה הצימוד למחלקת הביטחון של סלקום. לאורך כל התקופה כאמור, התובע עשה שימוש בניגוד לנהלי החברה וקיבל הטבות מהחברה כעובד סלקום. התנהלות זו של התובע היא בלבד מהווה נסיבה ושיקול לגיטימי של החברה להביא את התובע לבירור ובהמשך אף להכריע בנוגע להמשך העסקתו בחברה. העיד על כך מר הדר אלירז, "הוא מתייצב עם מכשיר זר שהגיע מבחוץ, הוא יודע שעל פי נהלי סלקום עובד חברה מותר לו להחזיק מכשיר שקיבל לצורך תפקידו או שודרג מתוקף תפקידו. מטרתו להשיג צימוד להערכתי לאותה רשימה שלו על מנת לקבל שירותי אחריות מורחבת ושירות טיפולי, הנציגה שבתום לב אגב מזהה אותו כלקוח החברה, מה שנקרא העובד כלקוח, אומרת לו שהבדיקה תעלה 150 ₪. וחשוב לי להגיד, טבעי שמכשיר שמגיע זר לחלוטין ולא מוכר לרשת סלקום לפני שנותנים שירותים יעבור בדיקה", (עמ' 48 לפרוט' ש' 27-32). יובהר, כי התובע בעבודתו אמון על גילוי של מקרי הונאה הנוגעים ללקוחות החברה ובוודאי שהיה מודע, הן כעובד של החברה והן במסגרת תפקידו לכך שמדובר בהפרת נהלי החברה. התובע העיד על תפקידו ועל רמת האמינות הגבוהה הנדרשת בתפקידו, "התפקיד שלנו היה בין היתר לאתר שימוש חריג במכשיר נייד. שימוש חריג הכוונה להיקף שיחות חריג ב-24 שעות האחרונות. באשר לשימוש לא תקין במכשיר כגון שימוש בכרטיס SIM של מכשיר אחר היינו מקבלים התרעות ממחלקת בטחון ועוקבים אחרי המכשיר. אני מאשר את מכתבי נת/4 מיום 18/5/09 (י' 159 לתיק המוצגים של התובע). כשאני מופנה לעמ' 4 סעיף 5 במכתב האמור - פרטתי נושא זה בגלל שמדובר בעבודה רגישה, ומתוך רצון להדגיש את רמת האמינות שלי. אין מחלוקת שהתפקיד שביצעתי דורש רמת אמינות גבוהה", (עמ' 4 לפרוט' ש' 14-21).. בענייו זה, טענת התובע לפיה, עובדים נוספים פעלו בניגוד לנהלי החברה ועשו שימוש במכשירים סלולאריים שלא ניתנו להם על ידי החברה, אין בה כדי להפחית מחומרת הדברים. במקרה של התובע אין מדובר בשימוש במכשיר פרטי אלא, הצמדת המכשיר הפרטי לקו הטלפון של התובע ללא דיווח וכן, הימצאותו של מכשיר אבוד בידי התובע וכן הגרסאות השונות שהציג התובע באשר להימצאות המכשיר בידיו. 15. לא זו אף זו, גרסתו של התובע לפיה פנה למעבדת השירות בשל העובדה כי שמע רעשים מהמכשיר איננה מתיישבת עם העובדה, כי על פי רישומי החברה, התובע לא עשה כל שימוש במכשיר באמצעות קו טלפון מזהה של סלקום, עד ליום 23/10/2009. הווה אומר, לתובע לא הייתה כל סיבה ממשית להגיע למעבדת השירות שכן השיחה הראשונה אשר נעשתה במכשיר התבצעה רק לאחר פנייתו של התובע למעבדה ולא לפני כן. 16. לאור כל האמור אנו מקבלים את טענת הנתבעת, בדבר חוסר אמון בתובע ובגרסאותיו השונות כלגיטימית ומתקבלת על הדעת. לא מצאנו, כי נסיבה אחרת הביאה את הנתבעת למצב דברים זה מלבד, התנהלותו של התובע ונסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל, (עוד ראה בעניין סבירות החלטת הפיטורין של מעביד - בג"צ 5618/01 יצחק צויזנר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', מיום 21/8/01). נוסיף ונאמר, כי השיקולים אשר היו בבסיס ההחלטה של הנהלת סלקום לפיטורי התובע הנם - גרסאותיו השונות והלא סבירות בנוגע לרכישת המכשיר, הצמדתו של המכשיר לכרטיס הסים של התובע וכן, תוצאות בדיקת הפוליגרף אשר נעשתה לתובע, כל אלה, הביאו את הנתבעת לכך, שבסופו של יום החליטה על פיטוריו. העידה על כך הגברת שניידר, "ש. היות ועכשיו את טוענת שהיית בדיונים עם הרביעיה שהחליטה על פיטורים. מדוע הרביעיה החליטה על פיטורי התובע. ת. משבר אי אמון בינינו לבינו. ש. זה לא בגלל שהוא קנה מכשיר שלא באמצעות סלקום? ת. ממש לא. ש. זה בגלל תוצאות הפוליגרף? ת. גם לא. ש. מניין נבע המשבר אי אמון? ת. כל הסיפור של התובע ללכת ולקנות אצל משווק ידוע בנתניה שמעולם לא קיבלנו אפילו את השם של המשווק הזה, הסיפור הוא שהוא קנה אצל משווק והגרסה השנייה שהוא קנה מעובר אורח שנכנס לחנות, זה משהו שהיה נראה מאוד לא אמין. ש. מה עוד? ת. הנושא של להכניס את המכשיר לתיקון במרכז של הנתבעת, בעצם השיחה הראשונה שיצאה מיד אחרי תיקון המכשיר, ביצוע צימוד של המכשיר לכרטיס הלקוח שלו כעובד הנתבעת", (עמ' 30 לפרוט' ש' 15- עמ' 31 ש' 3). וכן העיד מר דוידיאן, "ש. התובע פוטר בגלל שהסיפור שלו על קניית המכשיר נראה הזוי או מחשיד כך שאתם חשדתם בו שהוא גנב את המכשיר או שמא פיטרתם אותו כיוון שהוא עשה שימוש בציוד קצה שלא מן החברה ? בלי קשר לשאלה אם ציוד הקצה הזה נגנב או לא ? ת. אחזור ואומר - הפיטורים של אמיר נעשו בגלל משבר אמון שבה ממקום של דיווחים ובעיה בדיווחים שאמר על כיצד איתר את המכשיר וקיבלו. גם הדברים האלה והנושא של צימוד מכשיר במעבדה בניגוד לנהלים, בדיקת הפוליגרף שנעשתה לו - הדברים האלה הביאו לפיטורים", (עמ' 15 לפרוט' ש' 27- עמ' 16 ש' 2). הנתבעת האמצעות עדיה הוכיחה, כי התובע הציג גרסאות שונות בעניין רכישת המכשיר על ידו כאשר לפי גרסה אחת, קנה את המכשיר מחנות ידועה בנתניה ועל פי גרסה אחרת, קנה את המכשיר מאדם מזדמן אשר הגיע לאותה חנות. כך לדוגמא, במכתבו של התובע למנכ"ל סלקום מיום 3/6/2009 כתב התובע, את מכשיר הטלפון שברשותי רכשתי לפני כשנה בחנות ידועה במרכז נתניה". התובע נמנע מלפרט את נסיבות הרכישה כאשר על פני הדברים לא ניתן להסיק מגרסתו זו, כי רכש את המכשיר מאדם מזדמן בחנות. 17. בהתבסס על קביעותינו דלעיל נבחן האם הליך הפיטורין נעשה כדין. מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי התובע זומן לשימוע על פי הקבוע כדין במכתב, לתובע ניתנה הזדמנות אמיתית לשטוח טענותיו. סיבת זימונו של התובע לשימוע הייתה ידועה לו היטב. העידה על כך הגברת שניידר, "בשיחת השימוע ניתנה לתובע הזדמנות, ניתנו לו 24 שעות להציג את גרסתו המלאה והוא הציג גרסה באורך של 9 עמודים, הוא ידע בדיוק מה הבעיה בינינו לבינו, יכול להיות שבשיחה שלי איתו נתנו יותר דגש על העובדה שהוא הכניס את המכשיר למעבדה לתיקון וצימוד המכשיר, באותה עת זה הדבר שהיה מבחינתנו חזק מאוד וגרם למשבר מאוד גדול באמון", (עמ' 34 לפרוט' ש' 11-15). בתום שיחת השימוע אפשרה הנתבעת לתובע להעלות את טענותיו הנוספות והמשלימות על הכתב והתובע מסר לנתבעת מכתב מפורט ביום 18/5/2009. במכתב שב וטען התובע, כי רכש את המכשיר בחנות יד שניה מאדם אלמוני שניהל מו"מ עם המוכר ובעל המקום על מחיר המכירה של הטלפון. במהלך השימוע הציע התובע כי תערכנה בדיקות נוספות לגבי המכשיר כדי לבדוק האם נעשו שיחות מהמכשיר. ברם כאשר התובע נדרש למסור את המכשיר עצמו למחלקת הביטחון, סרב לעשות כן. עם זאת, מחלקת הביטחון ביצעה בדיקות של המכשיר והבדיקה העלתה, כי יצאו ממנו 3 שיחות מטוקמן בלתי מזוהה (בין התאריכים 13/6/2008 ועד 16/6/2008) וכי הסים של התובע הוכנס למכשיר רק ביום 23/10/2008, המועד בו לראשונה ביקר התובע במעבדה. העיד על כך מר דוידיאן, "ש. בתור מי שאינו איש טכני, אינך יכול להסביר מדוע החברה סירבה לעשות את הבדיקות הנוספות שביקש התובע כגון בדיקת שיחת הפוירד, הסיבה מדוע לא היו אלרטים אחרי הגניבה ? ת. אם אתה מדבר על שיחות שיצאו - לא יצאו שיחות מהמכשיר וגם כאן עלה סימן שאלה לגבי מהימנותו ואמירות כאלו המכשיר הוכנס למעבדה לאור רעשים שהוא נתקל במהלך השיחות כשבדוח של מחל' הביטחון לא הוצאו שיחות מהמכשיר", (עמ' 16 לפרוט' ש' 14-19). 18. לאחר שהתקיים לתובע שימוע הוחלט על פיטוריו כאשר סיבת הפיטורין לא פורטה במכתב הפיטורין על מנת לשמור על פרטיותו של התובע. התרשמנו, כי ההחלטה לפטר את התובע התקבלה כדין, לאחר שקילת כל השיקולים בעניין ולאחר שניתנה לתובע הזדמנות כדין ואף שולמו לו פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת כדין, (עוד ראה לעניין פיטורי עובד מחמת חוסר אמון - ע"א 311/09 פלאפון תקשורת בע"מ ואח' נ' לילך אלול, ניתן ביום 16/9/10). לכן, לאור כל האמור קבענו, כי התובע פוטר כדין, בהליך פיטורין תקין וכי אין כל בסיס לטענות התובע בדבר מניעים זרים ו/או פיטורין שלא כדין. 19. טענות התובע, כי פוטר בשל תלונותיו על מכרזים תפורים התובע טען, כי סיבת פיטוריו היו תלונות על מכרזים תפורים בחברה וסיפור הטלפון היה רק אמתלה לפיטורין. ברם, לאחר ששמענו אל כל העדויות לא מצאנו כל קשר בין פיטוריו לבין תלונותיו לכאורה על מכרזים "תפורים" בחברה. לא זו אף זו, כלל לא הוכח בפנינו, קיומם של מכרזים לא תקינים ובניגוד לדין בנתבעת. יתרה מכך, התובע לא הוכיח כי קמה על הנתבעת חובה לקיים מכרזים מכוח הדין. התובע אכן הגיש מועמדות למספר מכרזים ולא זכה בהם אולם לא מצאנו, כי היה באי עמידתו במכרז משום שיקול לא ענייני ולא מקצועי. התובע העלה טענה זו ללא כל בסיס ראייתי ולא הוכיח, ולו באופן מינימאלי, כי קיימת התנהלות של קיום מכרזים לא תקינים ובניגוד לדין בנתבעת. הנתבעת הוכיחה בפנינו את כל הליכי המכרז בנתבעת ופירטה כי מדי שנה מתבצעות מאות השמות פנימיות אליהן נגשים מאות מועמדים. מטבע הדברים, חלק מהעובדים לא זוכים בתפקיד המיוחל ומעלים טענות כנגד המכרזים. עם זאת החברה הבהירה, כי היא בוחרת את מועמדיה על פי הכישורים וההתאמה לתפקיד. מטבע הדברים, נבחרים המועמדים בעלי הידע והניסיון אשר אלו, מקנים להם יתרון במכרז. העידה בעניין זה הגברת שניידר אשר הבהירה, כי עובדים אשר לא נבחרו בהליך המכרז אכן היו בתחושות קשות אולם אין כל בסיס לכך שהייתה התנהלות בלתי תקינה בהליך המכרזים, "לא. זה לא טענה שאמיר הוא היחידי שהעלה אותה, הרבה מאוד עובדים שלא עוברים מכרזים ויש להם תחושות קשות, אנו מדברים עם העובדים האלה, לפעמים משאבי אנוש נכנסים לתמונה ותומכים בהם", (עמ' 30 לפרוט' ש' 8-10). וכן העיד מר דוידיאן, "ש. ראית בעין יפה עובדה שאותם עובדים שמתלוננים מנסים לשמור על טוהר מידות ? ת. מרבית העובדים שאיתם נפגשתי, באו עם שאלות ביחס להליך המינויים, מדוע לא עברו את המכרז, העלו שאלות על דרכי הטיפוח האישי שלהם - מידי פעם היו טענות על תהליך המכרז, האם המכרז היה תקין, היו בדקו את המעומדים וכו'. בשיחות שלי עם העובדים, נתתי דגש גם הסבר על התהליך עצמו ולקחתי את השיחה למקום שלהם בתהליך, כשיש 8-10 לתהליך שעוברים הליך מיון ארוך ואחד נבחר, תמיד יש מאוכזבים. העובד נפגש איתי על הפיתוח האישי שלו. אז עבדתי תחת סמנכ"לית משאבי אנוש", (עמ' 20 לפרוט' ש' 11-18). התובע טען, כי הוא שוחח בעניין זה עם הגברת בן בסט, הסמנכ"לית הקודמת למשאבי אנוש בחברה וכי לכאורה לאחר אותה תלונה פעלה החברה להביא לפיטוריו שלא כדין. הנתבעת הבהירה, כי אכן התקיימה שיחה בין התובע לגברת בן בסט אולם לא נמצא לה כל תיעוד וככל הנראה, לא היה בה כל עניין מהותי שהצריך המשך טיפול, (ראה סעיף 73 לתצהירו של סיטון). התובע באופן סתמי וללא כל ראיות טען כי יש להגן על פיטוריו כפי שמגינים על עובד חושף שחיתויות. טענה זו הועלתה ללא כל בסיס, מהפה ולחוץ ואנו רואים בחומרה שימוש בהוראות חוק הבאות להגן על עובדים על מנת לייצר הגנה יש מאין על הליך פיטוריו. 20. התובע אף טען, כי התנכלו לו בשל חשיפה של אי סדרים בקביעת יעדי המערכת. גם בעניין זה מצאנו את התנהלות הנתבעת תקינה ולא מצאנו כל קשר בין טענה זו, לבין פיטורי התובע. הנתבעת הבהירה בעניין זה, כי במקרה חד פעמי אשר ארע כשנתיים קודם לסיום עבודתו של התובע, נמסרו היעדים לעובדים מספר ימים לאחר תחילת החודש וכי תקלה מעין זו לא ארעה מאותו מועד. 21. תביעת התובע להפרשי הפרשות לקרן פנסיה ולפיצויי פיטורין. תנאי העסקתו של התובע נקבעו בהסכם העסקתו. על פי הסכם העסקתו של התובע, הבונוסים והתמריצים אינם בגדר שכר קובע של התובע להפרשות סוציאליות. בהסכם העסקתו של התובע נקבע באופן מפורש, כי הבונוסים והתמריצים ישולמו לתובע בהתאם ל"מערך הבונוס" הנהוג בחברה וכי על פי הנהוג בחברה אותם בונוסים ותמריצים אינם מהווים חלק מהשכר הקובע של התובע. מעיון בטבלת הפרמטרים והיעדים של התובע על פיהם נקבע התמריץ ששולם לתובע עולה, כי הפרמטרים הם - מספר הגניבות שאותרו על ידי התובע בחודש הרלוונטי, ההונאות שנחשפו על ידו ומספר הלקוחות שטופלו על ידו. הווה אומר, מדובר בתשלום המותנה בתנאי וכן, לא נגזר מפדיון או תגמול כספי אחר בהכנסות של החברה ועל כן אין הוא מהווה חלק מהשכר הרגיל של התובע, (ראה בעניין זה דב"ע מב/3-44 רות גולדברג נ' עיריית בת-ים פד"ע יג 338). לא זו אף זו, מעיון בתלושי השכר של התובע עלה באופן ברור, כי אותן תוספות לא היו תוספות קבועות אלא תוספות משתנות ומותנות. אשר לבונוסים - מתן הבונוסים מתבצע לפי החלטת דירקטוריון החברה בהתבסס על הישגי החברה והוא מחולק לעובדים תוך התחשבות בהישגיהם. הלכה פסוקה היא, כי בונוס אינו נכלל במסגרת השכר הקובע, (ראה ע"ע 575/06 דן בן צבי נ' אלדר טכנולוגיה ושות', 29/5/2008). לכן נדחות אף טענות התובע כי יש לכלול רכיבים אלו לצורך הפרשות לקרן הפנסיה ולפיצויי פיטורין. 22. סוף דבר התביעה על כל רכיביה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 20,000 ₪. חוזהסלקוםסלולר (תביעות)הסכם קיבוצי