קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הסכם זיכיון למכירת פירות וירקות: 1. התובעת, מחסני מזון ג'ברי בע"מ, היא חברה פרטית, רשומה כדין בישראל, משווקת ומוכרת, בין השאר, תוצרת חקלאית (פירות וירקות) בשני סופרמרקטים שבבעלותה והנמצאים, האחד - בכפר ריינה והשני - בכביש שפרעם-טמרה. (להלן: "הסופרמרקטים"). 2. הנתבעת, ש.פ.ר.ט (1991) רחובות בע"מ, היא חברה פרטית, רשומה כדין בישראל ועוסקת בשיווק ומכירה של תוצרת חקלאית ברחבי המדינה. 3. בתאריך 2.6.2010, התקרשו הצדדים בהסכם זיכיון, לפיה ובין השאר קיבלה הנתבעת זכות לשווק ולמכור, באופן שוטף, פירות וירקות טריים בסופרמרקטים. (להלן: "ההסכם"). תמורת הזיכיון הוסדרה בסעיף 8 להסכם, שתוקן (ביום 2.7.2010) כאמור בנספח להסכם. 4. ההסכם היה לתקופה של שישה חודשים, קרי - מיום 2.6.2010 ועד ליום 1.12.2010, עם אופציה להאריכו, לתקופה בלתי קצובה, עם מתן הזכות לכל צד להביא לסיומו במתן הודעה מוקדמת מראש בת 14 יום, והכל כפי שנקבע בסעיף 2 לחוזה, בזו הלשון: "חוזה זה נעשה לתקופה של שישה חודשים והוא יוארך לאחר מכן ללא הגבלת שיתוף הפעולה בין הצדדים. בתום תקופת הניסיון ניתן לכל צד להביא הסכם זה לסיום במתן הודעה מוקדמת בכתב תוך 14 יום מראש". (סעיף 2 להסכם - ההדגשה במקור ש.ס.). 5. בתאריך 11.8.2010, שלחה הנתבעת לתובעת מכתב הקרוי - "הודעה בגין הפסקת עבודה עקב הפסדים חד צדדיים" ,בזו הלשון: "לכבוד מחסני מזון ג'ברי בע"מ כפר ריינה כביש שפרעם-טמרה א.נ., הנדון: הודעה בגין הפסקת עבודה עקב הפסדים חד צדדיים 1. הרינו להודיעכם כי בעקבות הפסדים אותם ספגה במשך שלושה חודשים דורשת שפיט להפסיק את עבודתה מולכם. 2. שפיט הינה חברה רווחית ומטרתה בעניין כל גורם העובדה מולה לשאת ברווחים. 3. צר לשפיט כי עבודתה מולכם גרמה להפסדים חד צדדיים גבוהים אשר לא נלקחו בחשבון ולא הוצגו בפניה לאורך ההתקשרות העסקית. 4. על-כן, לאור האמור לעיל שפיט דורשת כי זוהי הודעתה הרשמית בגין הפסקת העבודה וסיום ההתקשרות בין הצדדים. 5. ההתקשרות תסתיים ביום 31.8.2010. 6. שפיט לא שוללת כי הצדדים יחזרו ליחסי עבודה תקינים אשר יהיו מקובלים על שני הצדדים כאשר ההתקשרות תעמוד על קניה ומכירה, כפי שנהגו בעבר [עובר לחתימת ההסכם-ש.ס.]; 7. כמו-כן, שפיט מאחלת המשך שיתוף פעולה בעתיד. בכבוד רב ובברכה (--) שפיט (1991) רחובות בע"מ" (להלן: "הודעת הביטול") 6. הנתבעת לא הסכימה לבטל, בשלב זה, את ההסכם ודחתה את ההודעה. תשובתה להודעה, שנרשמה בכתב יד על-גבי ההודעה, הייתה, בזו הלשון: "לכב' שפיט, מאת ג'מיל גברי. אנו מחסני מזון ג'ברי לקחנו על עצמנו התחייבויות ותוכניות אחרות לאחר חתימות ההסכם עם שפיט דבר שלא יאפשר לנו כרגע לחזור בנו ולבטל ההסכם עם שפיט. אנו כרגע לא יכולים לבטל הסכם הזכיינות עם שפיט מסיבה שאין אנו כרגע יכולים להתעסק במחלקת הירקות בגלל כל מיני התחייבויות. הפסקת ההסכם מצדכם תגרום לנו לנזק עצום ולכן אנו רואים בזה המשך ההסכם עד תום 6 חודשים. (--) חתימה" (להלן: "התשובה") 7. אין חולק, כי בסופו של יום ההסכם לא בוטל בהתאם להודעת הביטול והצדדים היו מחויבים לקיומו למשך התקופה המוסכמת. 8. התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה את ההסכם. בתאריך 29.11.2010 וללא כל הודעה מוקדמת, הפסיקה הנתבעת לשווק ולמכור פירות וירקות טריים בסופרמרקטים, דבר שגרם לה נזקים כבדים. 9. אליבא דתובעת, עם סיום ההסכם, קרי - ביום 1.12.2010 ובהתאם להוראת סעיף 2 להסכם, תוקפו הוארך לתקופה בלתי קצובה. ביטולו, מחייב משלוח הודעת ביטול בכתב מראש. ביטול ההסכם ייכנס לתוקף בחלוף 14 יום מיום הודעת הביטול. במקרה דנן, הנתבעת לא שלחה לתובעת הודעת ביטול כדין. מכאן, ההסכם עדיין בתוקף והוא הופר, שלא כדין, על-ידי הנתבעת. 10. התובעת עותרת לתרופת הפיצויים. היא אומדת את נזקיה, נכון ליום הגשת התביעה, בסך של 149,870 ₪. 11. הנתבעת, מנגד, מכחישה את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לטענתה, היא קיימה כדין את ההסכם. בנסיבות העניין ולפי המוסכם במפורש בין הצדדים, ההסכם הסתיים ביום 1.12.2010. התובעת היא זו שהפרה את ההסכם ולא העבירה לנתבעת את מלוא התמורה עבור מכירת הפירות והירקות, במהלך תקופת הזיכיון, והמגיעה לה. היא קיימה את כל חיוביה בהתאם להסכם, במשך כל תקופת הזיכיון המוסכמת, קרי - עד ליום 1.12.2010. חובה של התובעת לנתבעת הינו בסך של 306,221 ₪ וזאת בהתאם למסמכי הנהלת החשבונות שלה והמחייבים את הצדדים. 12. במהלך המשפט הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה בית-המשפט לא ישמע ראיות הצדדים. הם יסכמו את טענותיהם בכתב ובית המשפט ייתן פסק-דין מנומק על-יסוד המסמכים שבתיק. 13. לענייננו וכפי שנראה, המחלוקת העיקרית שבין הצדדים, לעניין תקופת ההסכם המוסכמת, נוגעת, למעשה, לפרשנות ההסכם. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, מסדיר סוגיית פירוש של חוזה וקובע, כהאי לישנא: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים. (ד) סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8 ו- 10 לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981, וסעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור." 14. החוזה, הוא טקסט משפטי ובפרשנותו על בית-המשפט להתחקות, במידת האפשר, אחר אומד דעתם הסובייקטיבי והמשותף של הצדדים לחוזה, הנלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות האופפות אותו. במקרה ואין אפשרות להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי והמשותף של הצדדים לחוזה, על בית-המשפט לפרש את החוזה לפי "המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265, 313 (1995); וראו - ע"א 4296/08 פרידנברג נ' ליסטר, מיום 16.2.2012). 15. לאחר עיון בחוזה, בהודעת הביטול ובתשובה, ולאחר התחקות אחר אומד דעתו הסובייקטיבי המשותף של הצדדים להסכם הנלמד מההסכם עצמו, מהנסיבות האופפות אותו ומהתנהגות הצדדים לאחר כריתתו, קל להיווכח, כי הצדדים הסכימו ביניהם, במפורש, שההסכם מסיים, באופן סופי, בתום שישה חודשים מיום כריתתו, קרי - ביום 1.12.2010. כאן המקום לציין, כי בכתב התביעה, התעלמה התובעת, במתכוון, מהודעת הביטול ומהתשובה והדבר אומר דרשני. מסקנתי דנן, מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים. 16. מסקנתי היא, אפוא, כי ההסכם הסתיים ביום 1.12.2010. התובעת לא הוכיחה כדין עילת התביעה. ההפך הוא הנכון. הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת קיימה את חיוביה כדין ובהתאם להסכם. דין התביעה להידחות. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 5,000 ₪. חוזהזיכיוןהסכם זיכיוןירקות