קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הסכם אי הגשת תביעות עם המבוטח: זוהי תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת בתאונה מיום 11.7.11 בה היה מעורב רכב הנתבע. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב המבוטח נזקים אשר נאמדו ע"י שמאי. ביום17/1/12,בתוקף חבות התובעת על פי הפוליסה פיצתה התובעת את המבוטח בסך של 13,335 ₪ בכתב ההגנה מודה הנתבע באחריותו לתאונה. עם זאת,לטענתו ביום 20/2/12 חתם על הסכם עם מבוטח התובעת, מר זיו X, לפיו "....עם קבלת סך 3,000 ₪ לא אגיש כל תביעה עבור ההפסדים שנגרמו לי בתאונה הנ"ל". הנוסח שלעיל הודפס על נייר מכתבים של "יוסי כלפון ביטוחים", ובכתב יד הוסף אישור על קבלת המחאה משוכה על בנק לאומי בסכום הנ"ל. המחלוקת בין הצדדים היא האם המסמך הנ"ל מחייב גם את התובעת, באופו המשתיק אותה מלהגיש תביעת שיבוב כנגד המזיק. נקדים ונציין כי סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם. " המלומד ירון אליאס עומד על עקרון התחלוף: "שלושה תנאים דרושים להקמת זכות התחלוף של המבטח כלפי הצד השלישי: התגבשות חבות חוזית של המבטח כלפי המבוטח על פי תנאיה של הפוליסה; תשלום בפועל של תגמולי הביטוח למבוטח מכוח חבות זו; קיומה של זכות בידי המבוטח כלפי צד שלישי לפיצוי או לשיפוי בגין מקרה הביטוח" (ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שניה, כרך ב' ע"מ 1089) במקרה דנן על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה נראה כי כל התנאים מתקיימים, לאמור: התובעת שילמה על פי הפוליסה למבוטח תגמולי ביטוח בגין נזקי התאונה (נספח ה' לכתב התביעה), ומכאן שקיימת זכות בידי התובעת לחזור על הנתבע בהיותו המזיק אשר למבוטח זכות כלפיו, העוברת למבטח מכוח עקרון התחלוף. מה קורה במקרה בו מתפשר המבוטח על המזיק ? הוראת סעיף 62 (ג) לחוק נועדה להגן על המבטח מפני מעשים העלולים לפגוע בזכות התחלוף כלפי הצד השלישי: "קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך". המלומד אליאס אומר בעניין זה כך: "פשרה,ויתור או כל פעולה אחרת שעשה המבוטח לאחר קבלת תגמולי הביטוח,דהיינו לאחר שזכות התביעה כלפי הצד השלישי כבר עברה למבטח, נתונים למשטרו של ס' 62(ג) לחוק.סעיף זה מקנה למבטח תרופה חוזית כלפי המבוטח בגין פגיעה בזכות שעברה אליו. עם זאת, במקרים רבים, אין המבטח נזקק לתרופת הפיצויים, שכן פעולות המבוטח ממילא משוללות כל תוקף מחייב כלפיו, קרי, המבטח רשאי להתעלם מכל הסדר פשרה או ויתור שעשה המבוטח עם הצד השלישי (אליאס, לעיל, עמ' 1118 - 1120). בנסיבות תביעה זו, ההסכם שנחתם בין הנתבע למבוטח התובעת, מר X, הינו מיום 20/2/12, המבוטח קיבל את תגמולי ביטוח מהתובעת ביום 17/1/12, ומשמע כי במועד זה עברה זכות התחלוף לתובעת. במילים אחרות, ההסדר שעשה המבוטח עם הנתבע נעשה לאחר שזכות התחלוף כבר עברה למבטחה. בנסיבות שכאלו אומר המלומד אליאס כי, צד שלישי שהתפשר בתום לב עם המבוטח , מבלי שידע כי הלה כבר קיבל תגמולי ביטוח ממבטחו, ייוותר אפוא חשוף לתביעת התחלוף של המבטח, אם כי, תעמוד לו זכות תביעה כנגד המבוטח שהטעה אותו בכך שלא גילה לו את דבר הביטוח. תום הלב של הצד השלישי עשוי להישלל אם יוכח כי ידע על קיומו של הביטוח אך נמנע מלברר אם שולמו תגמולי הביטוח . מאידך , הימנעות המבטח מליידע את הצד השלישי כי זכות המבוטח עברה אליו עשויה , בנסיבות מסוימות, להקים טענת השתק אשר תחסום את זכותו כלפי הצד השלישי . כך יהיה , למשל, במקרים שבהם המבטח יודע כי הצד השלישי עומד להתפשר עם המבוטח , אך נמנע מלהזהירו כי זכות המבוטח הומחתה אליו מכוח הדין. אתחיל דווקא בסיפא של הדברים הנ"ל: איני סבור כי במקרה זה מושתק המבטח מלתבוע את הצד השלישי שכן אין מחלוקת כי הסדר הפשרה בין הנתבע לבין מבוטח התובעת נעשה לאחר כחודש לאחר ששולמו תגמולי הביטוח, משמע, שהתובעת לא יכולה היתה לדעת בזמן ששילמה את תגמולי הביטוח כי המבוטח שלה עומד להתפשר בעתיד. בנסיבות אלו רשאית היתה התובעת לסמוך כדין על זכות התחלוף הקבועה בחוק שעברה אליה מיד עם תשלום תגמולי הביטוח. זאת ועוד: משאין חולק כי הנתבע טיפל בעניין באמצעות סוכן הביטוח שלו הרי שהיה עליו לברר, באמצעות הסוכן, האם אכן שולמו תגמולי הביטוח ובאיזה שיעור, כדי לוודא שלא יהא חשוף לתביעת שיבוב נוספת מצד המבטח. דווקא העובדה כי הנתבע הסתייע בסוכן מטעמו, היא הנותנת כי היה עליו לברר, באמצעות סוכנו ובטרם יחתום ויעביר את התשלום כי אין הוא חשוף לתביעות עתידיות מצד התובעת. עוד יש להוסיף כי הנתבע אמר בעדותו כי סוכן הביטוח שלו אמר לו שנגמרה התביעה, אולם סוכן הביטוח לא הובא לעדות מטעם הנתבע. בהקשר זה לא למותר לחזור על הכלל ולפיו בעל דין במשפט אזרחי, הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס עמדתו. מאחר והסוכן לא הובא לעדות הרי שאין תימוכין לטענת הנתבע כי ההסדר אכן נועד לכסות את כל הנזקים וההפסדים. לשון ההסדר שבין הנתבע לבין מבוטח התובעת מדבר על הפסדים למבוטח להבדיל מנזקי התאונה לרכב, וניסוח הדברים (אשר יש להניח כי נעשה על ידי סוכני הביטוח מטעם הצדדים) תואם את העובדה כי ההסדר בא לאחר שהתובעת כבר הכירה בחבותה אך ניכתה מהתגמולים השתתפות עצמית. ואכן, לפי נספח ה' לכתב התביעה עומדים הסכומים שנוכו מהתגמולים על סך כ - 2,500 ₪ סכום התואם פחות או יותר את סכום ההסדר שבין הנתבע לבין מבוטח התובעת, באופן שיש בו לתמוך בפרשנות המסמך כי אכן נועד לכסות רק את הפסדי המבוטח ולא את כל הנזק. ברי כי ביחס להפסדים אלו, אשר ממילא אינם מכוסים על ידי הפוליסה רשאי המבוטח להגיע לפשרה בכל עת שכן ממילא לא נשא המבטח בגין נזקים אלו ועל כן אין לו כל זכות תחלוף ביחס אליהם, וכדברי המלומד אליאס: "פשרה של המבוטח ביחס לזכויות שלא עברו למבטח אינה נתפסת ברשתו של ס' 62(ג) לחוק. קרי,מבוטח רשאי להגיע להסדר משפטי עם הצד השלישי אף לאחר קבלת תגמולי הביטוח בנוגע לנזק הבלתי מכוסה בביטוח כגון דמי השתתפות העצמית". ההסדר תואם, איפוא, את המצב המשפטי הקיים. לא למותר לחזור ולציין את דברי המלומד אליאס כי אף אם הנתבע התפשר בתום לב עם מבוטח התובעת, עדיין חשוף הוא לזכות התחלוף של התובעת, אף כי תעמוד לו זכות כלפי המבוטח שהטעה אותו, לכאורה. דברים אלו הם מקל וחומר במקרה זה. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 13,335 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום ששולמו תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט בסך 2,360 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. חוזהפוליסהחברת ביטוח