קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הליכה לא יציבה על הקו בבדיקת שכרות: 1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א), 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה התשכ"א -1961. 2. עפ"י כתב האישום בתאריך 04.02.11 בשעה 03:20 או בסמוך לכך ברח' דרך המכבים בראשל"צ, נהג הנאשם ברכב תוצרת טויוטה מס' 44-16-35 בשכרות כאשר בדוגמה של אויר נשוף נמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 470 מק"ג, העולה על המידה המירבית הקבועה בחוק. 3. יצוין, כי המסקנה שהנאשם נהג ברכב במצב של שכרות נתמכה בבדיקת המאפיינים בה נמצא, כי מפי הנאשם נדף ריח קל של אלכוהול. במבחן הליכה על הקו התנדנד, לא הצמיד העקב לאגודל, חרג מהקו והסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות. במבחן עמידה התנדנד קלות ועפ"י התרשמותו הכללית של השוטר נראה, כי הנאשם היה מצוי תחת השפעת אלכוהול בינונית. 4. לחובת הנאשם הנוהג משנת 96', 13 הרשעות קודמות, מהן נהיגה תחת השפעת משקה משכר מ- 2013, (היינו מאוחרת לאישום דנן) ת"ד ועוד. לחובת הנאשם עבר פלילי בגין העלבת עובד ציבור. היינו עברו התעבורתי ביחס לוותק נהיגה קצר מכביד הן מבחינת כמות הרשעות קודמות והן מבחינת חומרתן, ומלמד כי הנאשם אינו חס על חייהם ובטיחותם של המשתמשים בדרך. 5. התביעה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר ע"ת, פסילה ממושכת ופסילה ע"ת. ב"כ הנאשם ביקשה שלא למצות הדין עם הנאשם, שהינו אדם נורמטיבי אשר שרת שרות מלא בצה"ל. כמו כן, טענה ב"כ הנאשם, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות. לפיכך, טענה, כי השתת מאסר על הנאשם יהיה לא מידתי. אף ביחס למשך הפסילה ביקשה ב"כ הנאשם את התחשבותו של ביהמ"ש ואף עתרה להפחית מפסילת המינימום הקבועה בחוק ותמכה טענותיה באסופת פס"ד. 6. כאמור, מדובר בעבירה חמורה ומסוכנת של נהיגה בשכרות, עבירה אשר הפכה למכת מדינת ושומה על ביהמ"ש להילחם בתופעה שלילית זו ולהחמיר בענישה בגין עבירה זו כגורם מרתיע. כבר רבות נאמר ונכתב על ההשלכות ההרסניות שעלולות להיגרם כתוצאה מנהיגה בשכרות. חומרה ומסוכנות יתרה במקרה דנן, מאחר ומדובר בפעם השנייה בה נתפס הנאשם כשהוא נוהג בשכרות. בית המשפט העליון עמד בשורה ארוכה של פסקי דין על חומרת העבירה של נהיגה בשכרות אשר מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה כחלק ממדיניות המאבק בתאונות הדרכים ומניעת הקטל בכבישים. כך, לדוגמא, ציין כבוד השופט רובינשטיין בעניין רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל: "לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד". ברע"פ 2148/11 רומן סמולנסקי נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט ג'ובראן כי: "נדמה כי אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירה שביצע המבקש ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירה של נהיגה בשכרות. כידוע, נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות ...נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה". עוד פסק ביהמ"ש כי: "השכרות היא אם כל חטאת בתחום התעבורה...תופש הגה כשהוא שיכור כונה בפסיקה לא אחת כ"מכונת מוות נעה"". עפ"ת 23854-12-10 אפרים ארביב נ' מד"י מפי כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר מיום 3.4.11 . אכן, למזלו של הנאשם ולמזלם של המשתמשים האחרים בדרך, שדרכם לא הצטלבה באותה שעה בדרכו של הנאשם, לא אירעה תאונה שבה נפגע אדם. יחד עם זאת, אין מקום, בשל תוצאה מקרית זו, לפטור את הנאשם כליל מעונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ופסילה ארוכה שיש בהם כדי להביע את סלידת החברה מהתנהגותו החמורה של הנאשם ולהרתיע אותו ואת הרבים מלעבור עבירות דומות בעתיד. ושוב, לא למותר להזכיר, כי הענישה אינה מכוונת רק כנגד הנאשם, וגלום בה גם מסר לציבור הרחב, מסר שיהיה בו כדי להרתיע עבריינים בכוח בתחום זה בדרך של קביעת רף ענישה גבוה, נוכח המציאות העגומה של הקטל בכבישים. ?7. ברע"פ 3638/12 וקנין נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון: "נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת 'מכונת מוות נעה'. ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד". בשורה ארוכה של החלטות נפסק בבימ"ש העליון, כי למען חיזוק ההרתעה ושינוי תרבות הנהיגה בחברה, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, אשר מרכיב חשוב בה הינו העמידה הדווקנית על עונשי המינימום שנקבעו כך למשל נקבע ברע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מד"י קבע כב' השופט ס' ג'ובראן: "קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" וכן "נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מד"י מפי כב' השופט ס' גובראן וכן רע"פ 9282/03 בדיר אמג'ד נ' מד"י, רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מד"י. בעפ"ת גיל קיסר נ' מד"י, קבעה כב' השופטת נגה אהד ביום 05.06.11: "כבר חזר בית המשפט זה חזור ושנה וחזור ושנה כי עונש המינימום בנהיגה בשכרות עומד על 24 חודשי פסילה בפועל. בית המשפט רשאי לסטות מעונש זה ולקצר התקופה בנסיבות חריגות ויוצאות דופן שיירשמו. העונש אחיד למלח הארץ, הטייס, הרופא, רו"ח, הסטודנט ולמי שלא למד אלא סיים 8 שנות לימוד ולכל אלה המצויים בתווך. רק בנסיבות חריגות יקצר בית המשפט את תקופת המינימום. נסיבות חריגות הן נסיבות ייחודיות לאותו אדם שאינן חוזרות ונשנות בפי כל, כמו למשל חס וחלילה פציעה קשה או אירוע בריאותי אחר קשה לנאשם, לאחר ביצוע העבירה". באשר להטלת עונש מאסר בפועל נקבע בעפ"ת 15932-06-10 מד"י נ' פטרוב מפי כב' השופט צבי גרפינקל גם בהקשר של נהיגה בשכרות, כי :"אין מקום להימנע מהטלת מאסר בפועל על נהג הנוהג בשכרות". 8. בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לסע' 40 ג' (א) לחוק העונשין התשל"ז -1977, התחשבתי בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות לביצוע העבירה ובסיכויי שיקומו של הנאשם. מתחם הענישה בעבירה של נהיגה בשכרות נע בין עונש שאינו כולל מאסר לבין מאסר בפועל ופסילה של 24 חודשים ועד 3 שנים. 9. ככלל, מן הראוי להנהיג מדיניות ענישה שוויונית ואחידה לגבי כלל הנאשמים. אכן, לעולם יהיה מצווה בית המשפט לתת את דעתו גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם המסוים העומד בפניו ואינני מתעלמת מכך גם בתיק זה. אולם לא מצאתי בנסיבותיו האישיות של הנאשם נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה ממתחם הענישה המקובל והן אינן גוברות על האינטרס הציבורי להגן על שלום הציבור. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ובחנתי עברו של הנאשם ועיינתי בפסיקה ובמתחם הענישה בעבירה דנן ובשים לב לכך שאין מקום להתחשב בהרשעה הקודמת של נהיגה תחת השפעת אלכוהול שהינה מאוחרת לתיק דנן, לא אמצה עם הנאשם הדין במלוא חומרתו, ולאור כל האמור לעיל, אני מחליטה לגזור על הנאשם העונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 27 חודשים, בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם. על הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה של נהיגה בפסילה, בשכרות, או תחת השפעת משקאות משכרים. סכום ההתחייבות 6,000 ₪. משך ההתחייבות שלוש שנים. יסרב לחתום ייאסר 60 ‏יום. ההתחייבות תחתם היום. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים, הראשון עד יום 15.11.13. הנאשם יפקיד רישיונו עד ליום 15.11.13, הפסילה תחל ממועד זה, מניינה ממועד ההפקדה במזכירות. זכות ערעור כחוק תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מחוז מרכז. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)