קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הליך תלוי ועומד מהווה ''טעם מיוחד'' להארכת מועד: זוהי בקשת המערערת 1 בערעור שבנדון (להלן - העיריה) להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד בקשר עם פסק דינו של בית הדין לעבודה בתל אביב מיום 14.4.13 (בתיק תע"א 7840/08 השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' מיכל רווה ומר אורי ארבל). לציין, כי ערעור המערערת על פסק הדין בתיק זה, הוגש לבית דין זה ביום 19.5.13 לאחר שבקשתה להארכת מועד התקבלה, ואילו הבקשה שבנדון להארכת מועד הוגשה ביום 5.6.13. רקע כללי בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המערערת עובדת העיריה, כנגד המשיבים, להורות לעיריה להציבה בדרגה א4 בדירוג המשפטנים ולשלם לה תנאים נלווים לתפקיד של תובעת עירונית, וכן לפיצויים בגין עגמת נפש בשל התנכלות. בית הדין קמא דחה את התביעה למתן דרגה; את התביעה כנגד המשיב 2 לערעור ואת התביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 70,000 ₪, אך קיבל את תביעתה של המערערת לפיצויים בגין עגמת הנפש בסך של 65,000 ₪ לאור ההתנכלות כלפיה וקיומם של פגמים מהותיים והתנהלות בלתי תקינה בועדת המכרזים בעניינה. כמו כן חייב בית הדין קמא את העיריה בשכר טרחת המערערת בסך 20,000 ₪ ומנגד חייב את המערערת בתשלום סך 5,000 ₪ בגין הוצאות המשפט שנגרמו למשיב 2. 3. ביום 13.5.13 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, ובקשתה נענתה. לציין, כי בקשה זו הוגשה בתוך המועד להגשת הערעור. ביום 19.5.13, כאמור, הגישה המערערת את ערעורה שבנדון על פסק הדין. 4. ביום 5.6.13 הגישה העיריה את הבקשה שבנדון להארכת המועד להגשת הערעור שכנגד. טענות הצדדים 5. לטענת העיריה, עוה"ד שטרוזמן שייצגה בבית הדין קמא, הוא עורך דין חיצוני, לטענתה, הודעת הערעור מטעם המערערת כלל לא הומצאה לידי העיריה אלא לידי בא כוחה הקודם, עו"ד שטרוזמן שייצג אותה בבית הדין האזורי, לפיכך אין לראות בהמצאה זו כהמצאה כדין, ועל כן מניין הימים להגשת ערעור שכנגד כלל לא החל. 6. לטענת המערערת מנגד, העיריה קיבלה לידיה בזמן האמת עותק מן הערעור; בא כוחה הקודם של העיריה, עו"ד שטרוזמן, אשר מייצגה בתיקים שונים, מעולם לא הודיע כי הוא חדל מלייצגה. לטענת המערערת, עם הגשת הערעור, ביום 19.5.13 הומצא עותק ממנו לעו"ד שטרוזמן; במסגרת תגובת המשיב 2 לערעור לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בבית הדין האזורי, ציין עו"ד שטרוזמן כי "העירייה שילמה למבקשת את מלוא הסכום הפסוק חרף כוונתה לערער על פסיקת בית הדין הנכבד.", ובכך יש כשי ללמד שהוא ממשיך לייצגה - שאם לא כן - לא היה טוען בשמה. עוד ציינה המערערת כי ביום 20.5.13, שלח עו"ד שטרוזמן מכתב לעיריה בו פירט את ההליכים אשר בטיפול משרדו ובכלל זה צוין התיק שבנדון; מכל מקום, מנכ"ל העיריה, לא העלה כל טענה כי הודעת הערעור לא התקבלה לידיו ואף לא נטען כי עו"ד שטרוזמן אינו מייצגו ועל כן, מתוקף תפקידו כמנכ"ל העירייה, ניתן לראות בידיעתו - כידיעת העיריה. דיון הכרעה 7. תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, (להלן - התקנות) קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לעשות כן, וזו לשונה: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה98 אולם לא יאוחר מאשר חמישה עשר ימים לפני התחלה הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים" תקנה זו, בדומה לתקנה המקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מקנה למעשה הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, מן הטעם שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה אף נקבע כי "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" [ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי; בעמ' 798; כפי שצוטט בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן, פ"ד מה(5) 695; כן ראה: דב"ע נה/3-72 מיכאל בן טובים - אביק בע"מ, (פסה"ד מיום 24.8.95)]. 8. כאמור, המועד להגשת ערעור שכנגד, הוא בתוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא כתב הערעור לידי המערער שכנגד, ובמקרה דנן - העיריה. אם נראה את ההמצאה לעו"ד שטרוזמן כהמצאה לעיריה, הרי שיום ההמצאה הוא ה-19.5.13 והואיל והבקשה שבנדון הוגשה ביום 5.6.13, הרי שהוגשה כחלוף 7 ימים מהמועד האחרון להגשת הערעור שכנגד. לעומת זאת, אם ההמצאה לעו"ד שטרוזמן לא תחשב כהמצאה לעיריה מן הטעם שאינו מייצגה עוד, הרי שיש לבחון האם במקרה זה חל כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה באופן שנראה את ה-20.5.13 (היום בו הועבר כתב הערעור מעו"ד שטרוזמן לעיריה) כיום ההמצאה מכח ידיעה. 9. דא עקא שצורך ענייננו, אינני נדרשת לקבוע מסמרות בספק הנ"ל, ואבאר. הן על פי פסיקת בית המשפט העליון, והן על פי פסיקת בית דין זה, קיומו של הליך תלוי ועומד, מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור [ראה: בש"א 2124/03 - א דולב חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (לא פורסם, 1.4.2004)], שם נקבע כי: "…במקרה כזה, הדגש הוא על קיומו של טעם סביר לאיחור, ואף אם טעם זה אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה, הרי שבשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, די בו בדרך כלל כדי להצדיק מתן ארכה". ובבית דין זה נפסק בעא"ח (ארצי) 1005/02 הישאם - מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת (לא פורסם, 19.6.2002), כי: "...יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם, כלשעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד (.....). הליך התלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד, במיוחד במקרה שלפנינו בו מדובר באותם צדדים, כששני ההליכים מכוונים כלפי אותו ערעור על פסק דין". על כך יש להוסיף כי כבר נפסק שהגם שאף איחור של יום אחד פוגע בציפייתו של הצד שכנגד לסופיות ההליכים - במרבית המקרים תהא הפגיעה קטנה מזו שתיגרם כתוצאה מאיחור משמעותי יותר [ראה: בש"א (עליון) 5158/05 גולדמן נ. בנק הפועלים, מיום 20.6.05; תל"א 185/10 ענת חבצלת - אולמות המילניום, מיום 22.6.10). 12. בענייננו, הצטרפותם של משך האיחור הקצר, הספק אם בוצעה המצאה כדין, העובדה שגם המערערת קיבלה הארכת מועד להגשת ערעורה, לקיומו של ערעור תלוי ועומד בין הצדדים בבית דין זה, מתגבשים ביחד כדי "טעם מיוחד", גם אם בכל אחד מהם בנפרד לא היה בהכרח כדי להצדיק זאת. יפים לעניין זה דברים שנקבעו על ידי הרשם (כתוארו אז) השופט אילן איטח בסוגיה זו, כדלקמן: "הן על פי פסיקת בית המשפט העליון, והן על פי פסיקת בית דין זה, קיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים, מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. "… קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בפני בית משפט מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. בשל כך, במקרה כזה, הדגש הוא על קיומו של טעם סביר לאיחור, ואף אם טעם זה אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה, הרי שבשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, די בו בדרך כלל כדי להצדיק מתן ארכה". כמו כן, בבית דין זה נפסק כי "...יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם, כשלעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד (.....). הליך התלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד, במיוחד במקרה שלפנינו בו מדובר באותם צדדים, כששני ההליכים מכוונים כלפי אותו ערעור על פסק דין". [ראה: בש"א (ארצי) 156/10 המוסד לביטוח לאומי - גלקין דורון (מיום 28/7/10)]. 13. כך גם בענייננו. לאחר שנתתי דעתי לערעור התלוי ועומד על פסק הדין באותו עניין, של משך האיחור הקצר, הספק אם בוצעה המצאה כדין והעובדה שגם המערערת קיבלה הארכת מועד להגשת ערעורה - נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. 14. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, הבקשה מתקבלת, והמועד להגשת הערעור שכנגד מוארך בזאת, עד ליום 29/8/13. הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בתיק. הארכת מועדהליך תלוי ועומדעיכוב הליכים