החמרה בכאבי צוואר

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא החמרה בכאבי צוואר: זוהי תביעה להכיר בפגיעה בצוואר מיום 6/1/09 כתאונת עבודה. להלן עובדות המקרה: 1. התובע, יליד 17/3/1961. 2. התובע עצמאי בעיסוקו העוסק החל משנת 1994 כרוכל המוכר פירות וירקות בשווקים.עיסוק הנ"ל של התובע דורש פריקה והעמסה של ארגזי פירות וירקות השוקלים בין 15-20 קילו בממוצע. 3. ביום 6/9/11 הגיע התובע בשעות הבוקר, בסביבות השעה 10:00, לשוק קצרין, למכירת פירות וירקות. 4. במהלך עבודתו של התובע בשוק קצרין בפריקת סחורה, הרים התובע ארגז פירות ששקל 15 קילו, הסתובב על מנת להציב את הארגז שהרים על דוכן בשוק, ואז הרגיש לפתע החמרה בכאבי צוואר משמאל, כאבים מהם סבל קודם לכן, והרגיש גם נימול ורדימות בשתי כפות הידיים. 5. התובע נאלץ בעקבות אותו אירוע תאונתי להפסיק את עבודתו בסביבות השעה 10:30 לערך ולחזור לביתו. 6. משלא עברו כאביו של התובע באותו היום, פנה התובע יום למחרת לטיפול רפואי בקופת חולים כללית בכרמיאל ומשם הופנה לבית חולים נהריה. 7. התובע טופל בבית חולים נהריה עקב כאביו בצוואר, אושפז במחלקת עמוד שידרה בתקופה שבין 7/9/11 עד 21/9/11 ועבר ניתוח בצוואר - CORPECTOMY C6. 8. יצוין, כי התובע סבל עוד כחודשיים טרם אותו אירוע תאונתי מכאבים בצוואר ובכתף שמאל עם רדימות בשתי כפות הידים, לרבות אי יציבות בהליכה והיה בטיפול רפואי במסגרת קופת החולים עקב אותם כאבים. 9. התובע גם סובל שנים עובר לאותו אירוע תאונתי מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים. 10. התובע קיבל תעודות אי כושר מרופאת המשפחה וזאת לתקופה מיום 7/9/11 ועד 6/12/11. מינוי מומחה רפואי: 11. מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, ד"ר נחמיה בלומברג, אשר מסר חוות דעת מומחה לבית הדין בתאריך 19/6/13. בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן: "מה המחלה שאובחנה בצווארו של התובע סמוך לאחר יום האירוע ב-6/9/11? מילופתיה צוארית, תסמונת המאופינת בהפרעות בהליכה, חולשת גפה עליונה ותחתונה, וכאב צוארי העלול לקרון. האם קיים קשר סיבתי כלשהו בין האירוע מיום 6/1/09 להופעת המחלה לעיל במועד שהופיע (גם אם הוחמר או הוחש בואה)? במאמר סקירה של Rumi וחבריו (Semin Spine Surg, 2004), ציינו כי המדובר במחלה המתפתחת לאיטה, שכיחה בקרב גברים בני 50 בעיקר בקרב אלו עם היסטוריה של טראומה צוארית תעסוקתית כרונית. במקרה דנן כל סימני המילופתיה היו קודם לאירוע הנידון מה-6/1/2009. בדיקת נוירולוג מיום זה (בה לא צוין כי היה ארוע חריג בבוקר יום הבדיקה) מציינת את כל מרכיבי התסמונת - כשתיארוכם קודם לארוע הנידון. כן נשלח ע"י אורטופד ל-CT צוארי כשבוע קודם לאירוע הנטען. משכך אני סבור כי המחלה שאובחנה בצוארו של התובע קדמה ל-6/9/2011. האם לארוע בעבודה היתה השפעה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הבריאותי של התובע (גורמי סיכון שקיננו בו במנותק מאירועים בעבודה) על הופעת או החמרת המחלה במועד שהופיעה? בהתחשב במשך המחלה (קיומם של שינויים ניווניים בצילום משנת 1998), בעובדה שב-CT הודגמו שינויים ניווניים קשים שקדמו בודאי ל-6/1/2009, בעובדה שההסתמנות הקלינית קדמה למועד זה, אני סבור כי לארוע החד הנטען היתה השפעה פחותה בהרבה על הופעת או החמרת המחלה. לא נתבקשתי להתייחס לקשר בין תורת המיקרוטראומה להתפתחות התסמונת ולפיכך לא אזדקק לה". 12. בתאריך 20/6/13 התקבלה חוות דעת המומחה, אפשרתי לב"כ הצדדים להגיש שאלות הבהרה והדיון נקבע ל-2/9/13. ב"כ התובע לא טרח להגיש שאלות הבהרה לבית הדין וגם לא התייצב לדיון ביום 2/9/13 כנדרש. 13. באת כוח הנתבע ביקשה לדחות את התביעה, לאור האמור בחוות דעת המומחה. 14. על פי חוות דעת המומחה, ד"ר נחמיה בלומברג התובע סובל ממילופתיה צוארית, תסמונת המאופינת בהפרעות בהליכה, חולשת גפה עליונה ותחתונה, וכאב צוארי העלול לקרון. המומחה קובע, כי כל סימני המחלה היו קיימים אצל התובע עוד לפני האירוע מיום 6/9/11 והתובע גם נשלח מטעם אורטופד לבדיקת CT צווארי כשבוע ימים לפני האירוע. המומחה מציין, כי לאור העובדה שכבר בצילומים משנת 1998 היו לתובע שינויים ניווניים, כשבנוסף התסמונת הקלינית קדמה לאירוע מיום 6/9/11 - על כן השפעת האירוע פחות בהרבה על הופעת או החמרת המחלה. פירוש הדבר הוא, כי השפעת האירוע מיום 6/9/11 פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים הטמונים בתובע. 15. יש לציין, כי בשאלות שהופנו למומחה נפלה טעות קולמוס ובמקום לכתוב את התאריך 6/9/11 נכתב בטעות התאריך 6/1/09 והמומחה ציין בתשובותיו שמדובר בטעות קולמוס של בית הדין בשאלות שהועברו אליו, אך בפועל התייחס לאירוע מיום 6/9/11 בחוות דעתו. 16. לאור האמור לעיל אני קובעת ,כי בתאריך 6/9/11 סבל התובע ממילופתיה צוארית, וזאת כאשר הסימנים למילופתיה היו כבר לפני התאריך של 6/9/11 והיו לתובע כבר שינויים ניווניים עוד לפני האירוע בעבודה, ביום 6/9/11. בנסיבות אלה השפעת האירוע בעבודה מיום 6/9/11 היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים הטמונים בתובע. על כן לא מדובר כאן בתאונת עבודה, אלא בתהליך תחלואתי בלבד. 17. בנסיבות אלה התביעה נדחית בזאת. 18. אין צו להוצאות. הדיון התקיים בפני כדן יחיד. צוואר