החזרת מוצרים שנתפסו במכס

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא החזרת מוצרים שנתפסו במכס:

מבוא



ביום 27.7.2011 תפסה הנתבעת 400 מערכות קולנוע ו – 132 טלוויזיות של התובעת (להלן: "הטובין"), לפי סעיף 188 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המכס") ולפי סעיף 7(א) לפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל"ט- 1979 (להלן: "פקודת היבוא והיצוא"), (ראו אישורי תפיסה מס' 367953, ומס' 367954, צורפו כנספחים לכתב התביעה, להלן: "אישור תפיסת הטובין").




הטובין נתפסו, כך לטענת הנתבעת, משום שהתובעת ניסתה לשחררם מן המכס מבלי שיש בידה אישורי תקן ממכון התקנים כנדרש על פי חוק. על פי הטענה, התובעת ניסתה לשחרר את הטובין תוך שימוש באישור תקן שניתן לגבי טובין אחרים ששוחררו בעבר מבית המכס, למרות שעל פי דין יש להמציא אישור עבור כל משלוח ומשלוח, גם כאשר מדובר במוצרים מאותו הסוג, אשר קיבלו בעבר אישור תקן לשם שחרור משלוחים אחרים.




הנתבעת חילטה את הטובין מכוח הוראות סעיפים 204 (1) (2) ו- (9) לפקודת המכס, והזמינה את התובעת לנקוט בהליך להחזרת הטובין, בהתאם לסעיף 192 לפקודת המכס. מכאן התביעה שלפניי להחזרת הטובין. יצוין, כי לאחר הגשת התביעה התובעת שחררה את הטובין בתמורה להפקדת שווים והיא מבקשת כעת כי הסכום שהפקידה יושב לה.



טענות התובעת וראיותיה



אקדים ואומר, כי חלק ניכר מטענות התובעת הועלו לראשונה בשלב הסיכומים. למרות הקושי בבירור טענות שהועלו לראשונה בשלב כה מאוחר, ככל שמדובר בטענות משפטיות שאינן מצריכות בירור עובדתי, הללו יידונו ויוכרעו. מטבע הדברים, לא יידונו טענות שהועלו לראשונה בשלב הסיכומים, אם בחינתם מצריכה בירור עובדתי.




בכתב התביעה נטען, כי התובעת עשתה שימוש באישורי תקן אשר ניתנו לה עבור מוצרים זהים, וכי אף אם אלו לא היו מתאימים, היא סיפקה לאחר מכן אישורי תקן מתאימים, ווחרף זאת, הנתבעת החליטה לחלט את הטובין. זאת ועוד, התובעת טוענת כי פעולתה לא נעשתה מתוך כוונה להכניס לארץ טובין ללא בדיקה, שכן, מוצרים זהים הוכנסו לישראל לאחר שניתן לגביהם אישור של מכון התקנים. לטענתה, סמכות החילוט מותנית ביסוד נפשי של כוונה מצד המפר וכוונה כזאת לא הייתה במקרה דנן, וכי מכל מקום, חילוט טובין בשווי שחולט בעניינה, אינו מידתי וניתן היה להסתפק בתשלום כופר סמלי בלבד.




לביסוס טענותיה, צרפה הנתבעת תצהיר מאת מר רפאל אהרון, עובד של התובעת. בתצהיר חוזר מר אהרון על הטענות שבכתב התביעה.




בסיכומים הוסיפה התובעת טענות נוספות. התובעת טוענת בסיכומיה, כי מן המכתב שנשלח אליה מאת המכס בקשר לחילוט עולה, כי החילוט נעשה לפי סעיף 204 לפקודת המכס ולא לפי פקודת היבוא ויצוא.




עוד היא טוענת, כי החובה להמציא אישור מאת מכון התקנים הינו תנאי ליבוא הטובין ולא לשחרורם. לטענתה, הטובין אוחסנו בבית המכס ולכן אין עוד צורך לייבאם, אלא רק לשחררם ולשם כך, אין צורך באישור מכון התקנים. לכן, לא היה בהעדרו של האישור משום הפרת הוראות הדין.




כמו-כן, טוענת התובעת כי ההוראות המחייבות המצאת אישור ממכון התקנים עבור כל משלוח ומשלוח, למרות שניתן אישור לדגם הספציפי אשר מיובא בכל המשלוחים, הינן הוראות פנימיות מיותרות ולא צודקות.




לסיום, טוענת התובעת כי לאור חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב- 1992, יש ליתן "נימוקים טובים" על מנת להצדיק פגיעה בקניין התובעת וחילוט רכושה. משפעלה התובעת בתום לב והסתפקה באישור תקן שניתן לאותו סוג טובין, לא היה מקום לחלט את הטובין.


טענות הנתבעת וראיותיה



הנתבעת טוענת מנגד, כי התובעת הינה יבואנית ותיקה שהייתה מודעת לכך שיש צורך להציג אישור תקן עבור הטובין, וכי אין בכוחו של אישור תקן אחר כדי להועיל. עוד טוענת הנתבעת, כי לא מדובר באירוע חד פעמי, אלא בהתנהלות חוזרת ושיטתית של התובעת, וכי זו עשתה שימוש באישור התקן שפג תוקפו, במשך 3 שנים, לשם שחרור תשעה9 משלוחי ייבוא טובין.




הנתבעת מציינת, כי בהתאם לסעיף 204 לפקודת המכס היא מוסמכת לחלט בין היתר, טובין מוברחים (סעיף קטן 1), טובין שיובאו תוך הפרת איסור (סעיף קטן 2), וטובין שנמסרו לגביהם מצג כוזב או מצג מטעה, במזיד (סעיף קטן 9).




זאת ועוד, הנתבעת טוענת, כי במסגרת בדיקה מערכתית שנערכה על ידי גורמים מקצועיים במכס, התגלה כי נעשה שימוש חוזר על ידי התובעת באישורי תקן שניתנו לה. עוד היא מציינת, כי מבדיקה שערכה עם מכון התקנים עולה, כי על מנת לקבל אישור תקן, על היבואן להגיש למכון התקנים בקשה לשחרור טובין הכוללת את הפרטים הבאים: מספר שטר מטען, מספר ספק וחשבונית משלוח וכי אישור התקן ניתן ביחס לטובין ספציפי. ניתן לקבל אישור תקן עבור יותר ממשלוח אחד, ואולם, זה מוגבל אך ורק לשני משלוחים. במידה וניתן אישור תקן עבור משלוח אחד, ובפועל נשלחו פחות פריטים מן המצוין באישור, היבואן רשאי להגיש בקשה והמכון יאשר לו לשחרר את הטובין ללא צורך בבדיקה נוספת.




הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובעת עשתה שימוש באישור תקן שהונפק ביום 13.4.2011 (להלן: "אישור תקן א"), בניסיון לשחרר 132 טלוויזיות הכלולות בטובין, וכי אישור תקן א' הונפק לשם שחרור משלוח אחר ששוחרר קודם לכן. עוד היא מציינת, כי שימוש באישור תקן א' נעשה שלא כדין גם כדי לשחרר שלא כדין 667 טלוויזיות נוספות שלא נתפסו.




באופן דומה מתארת הנתבעת בכתב ההגנה, כי נעשה שימוש באישור תקן שניתן ביום 3.10.2008 (להלן: "אישור תקן ב'") על מנת לשחרר 400 יחידות קולנוע ביתי, וכן ניסיון לשחרר 150 יחידות קולנוע ביתי נוספות , וכי גם אישור תקן ב' ניתן עבור משלוח אחר ששוחרר בעבר.





עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי מבדיקה שנערכה במכס עולה, כי התובעת עשתה שימוש באישור תקן ב' תשע פעמים וכי עד לרגע שנתפסה, התובעת שחררה מן המכס 5484 יחידות קולנוע ביתי, תוך שהיא עושה שימוש באישור תקן ב'.




לביסוס טענותיה צרפה הנתבעת תצהיר מאת הגב' קארן זהרור, המשמשת כממונת פרויקטים, בקרת ייבוא, במכס אשדוד.




הגב' זהרור חוזרת בתצהירה על האמור בכתב ההגנה ומוסיפה, כי במהלך השימוש באישור תקן ב', התובעת זייפה מסמכים על מנת להתאים את חשבונות הספק לאישור תקן ב' (הנתבעת מפנה התצהיר לנספח ו' 9 (שצורף פיזית לכתב התביעה), ולנספח ז' לתצהיר) .





עוד מוסיפה הגב' זהרור בתצהירה, כי התובעת עשתה שימוש בחשבונות ספק הכוללים נתונים כוזבים, כדי להתאים את אישורי התקן ולשחרר טובין על פיהם, במקרים נוספים כמפורט בסעיפים 23-30 לתצהיר. להלן ציטוט מן התצהיר:


"23. באישור תקן מספר 4912307443 עבור 703 טלוויזיות 32 אינטש דגם 3207 מיום 2/7/09 (אישור התקף כאמור למשלוח אחד בלבד) נעשה שימוש בארבעה משלוחים שונים עד לשנת 2011 ובסך הכל שוחררו על ידי אישור זה 2,297 טלוויזיות. באחד המקרים זויף שם הספק ובמקרה אחר שוחררו טלוויזיות 26 אינטש ולא בגודל המתאים לתקן.

24. באישור תקן מספר 4012313785 עבור 278 טלוויזיות 42 אינטש מיום 18/10/10 נעשה שימוש בשני משלוחים שונים עד לשנת 2011 ובסך הכל שוחררו תוך שימוש באישור זה 914 טלוויזיות. במקרה זה זויפה הכמות באישור התקן.

25. באישור תקן מספר 4013211961 עבור 228 תנורים מיום 6/6/10 נעשה שימוש בארבעה משלוחים שונים בכולם הוצג אותו מספר חשבון ובסך הכל שוחררו 851 תנורים.

26. באישור תקן מספר 491322256 עבור 367 תנורים מיום 15/11/09 נעשה שימוש בשני מקרים בכולם הוצג אותו מספר חשבון ותוך זיוף אישור התקן. בסך הכל שוחררו 981 תנורים.

27. באישור תקן מספר 4013207675 עבור 900 כיריים מיום 13/4/10 נעשה שימוש פעמיים תחת אותו מספר חשבון ובסך הכל שוחררו 1,980 כיריים.

28. באישור תקן מספר 4914302666 עבור 6,800 שואבי אבק מיום 4/2/09 נעשה שימוש 15 פעמים כמעט בכולם באותו מספר חשבון ובסך הכל שוחררו 19,469 שואבי אבק.

29. באישור תקן מספר 4914303359 עבור 1,792 מעבדי מזון מיום 15/2/09 נעשה שימוש בעשרים משלוחים תחת אותו מספר חשבון ובסך הכל שוחררו 15,063 מעבדי מזון.

30. באישור תקן מספר 4812310520 עבור 6,048 די.וי.די נייד מיום 13/8/08 נעשה שימוש עשר פעמים רובן תחת אותו מספר משלוח ובסך הכל שוחררו 13,735 מכשירים".



המצהירה מציינת, כי רשימה זו היא רשימה חלקית של מקרים שבעטיים נפתח כנגד התובעת הליך פלילי.




הצדדים הסכימו לעבור לשלב הסיכומים מבלי לחקור את המצהירים.


דיון והכרעה



מאישורי תפיסת הטובין עולה, כי זו נעשתה הן לפי פקודת המכס והן לפי פקודת היבוא והיצוא. לכן, אני דוחה את טענת התובעת, שהועלתה לראשונה בסיכומים, כאילו ההליך שהתנהל בעניין הטובין הינו מכוח פקודת המכס ולא מכוח פקודת היבוא והיצוא. למעלה מן הצורך אציין, כי בהתאם לניתוח שלהלן, די בסמכות החילוט לפי פקודת המכס כדי להביא לדחיית התביעה דנן.




כמו-כן, אני דוחה את הטענה הנוספת שהועלתה אף היא רק בשלב הסיכומים לפיה, שחרור הטובין אינו בגדר יבוא, ולכן יש לדחות, כך לטענת התובעת, את כל טענות הנתבעת בקשר להפרות הנוגעות ליבוא. מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה, פעולת הייבוא נמשכת עד לשחרור הטובין מבית המכס, ואין בעובדה שהנתבעת מאפשרת, לנוחות היבואנים, לאחסן את הטובין במחסני הנמל קודם להמצאת האישורים, כדי לנתק את פעולת שחרור הטובין מן היבוא.



האם קמה לנתבעת סמכות חילוט לפי סעיף 204 לפקודת המכס



סעיף 204 לפקודת המכס קובע כדלקמן:


"ואלה טובין שיחולטו למדינה:
(1) טובין מוברחים; ("הברחה" לפי ההגדרה בסעיף 1 לפקודת המכס היא "ייבואם של טובין, או ייצואם או הובלתם לאורך החוף או דרך גבולות היבשה, בכוונה להונות את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה בעניין ייבואם, ייצואם והובלתם של הטובין כאמור, ולרבות כל ניסיון לעשות אחד המעשים האלה בכוונה כאמור").

(2) טובין שיובאו תוך הפרת איסור, הגבלה או הסדר; ....
.....


טובין שעליהם נמסרו, נעשו או הוגשו, רשמון, חשבון מכר, הצהרה, תשובה, אמרה, מצג או תעודה שהם כוזבים או שהם מטעים במזיד לגבי פרט מסויים."




אדון תחילה בסמכות החילוט לפי סעיף 204(2) לפקודת המכס, שכן בניגוד לסעיפים 204 (1) ו-(9) שיידונו להלן, זו אינה דורשת קיומה של כוונה להונות והטעיה במזיד.




האם התובעת ייבאה את הטובין תוך הפרת איסור הגבלה או הסדר?




סעיף 2 לפקודת היבוא והיצוא מסמיך את השר הממונה, לקבוע הוראות בקשר לאיסור או הסדרה של ייבוא טובין. מכוח סמכות זו, הותקנו במהלך השנים צווים ליבוא חופשי, שהאחרון שבהם הוא צו יבוא חופשי, התשע"ב- 2012. על פי תקנה 2(ב) לצווים הנ"ל בשילוב התוספת השנייה, לשם שחרור הטובין יש צורך ברישיון יבוא, המותנה באישור תקן רשמי (להלן: "אישור ת"ר"). אישור ת"ר, מוגדר בתוספת השנייה כ- "אישור ממכון התקנים על עמידה בתנאי השחרור שקבע לטובין הממונה על התקינה".




הנתבעת פרטה בתצהירה את תנאי השחרור של הטובין, והתובעת בחרה שלא לחקור אותה על תצהירה, ומכאן שטענות הנתבעת בדבר התנאים לשחרור, לא נסתרו. יצוין, כי לא ברור מדוע נזקקה הנתבעת להוכיח את תנאי הממונה על התקינה בתצהיר, כאשר על פני הדברים נראה כי מדובר בתקנה בת פועל תחיקתי. התובעת לא טענה לעניין זה, ואין בידי תשתית עובדתית מספקת לדון בכך בהעדר התייחסות הצדדים.




התובעת אמנם ציינה בסיכומיה כי מדובר בהוראות פנימיות, אך היא לא חלקה על תוכנן או תקיפותן ולא טענה בדבר החובה לפרסמן והיכן. טענות התובעת כלפי ההוראות התמצו בשאלת סבירותן, וגם אלו הועלו לראשונה רק בשלב הסיכומים (השוו, תמ (ת"א) 123/09 בוגמה בע"מ נ' מדינת ישראל, ראו בעיקר פסקה 28 [ 9.6.05]). ייאמר מיד, לו סברתי כי העדר הפרסום ברשומות או בכל אמצעי פרסום אחר, עשוי היה לקפח את זכויות התובעת, הייתי מזמנת את הצדדים לדיון נוסף לאחר הגשת הסיכומים ומבררת את הטעון בירור. ואולם, כפי שיפורט להלן, מן הראיות שלא נסתרו עולה כי התובעת הייתה מודעת לקיומם של הנהלים ואף זייפה נתונים והציגה נתונים כוזבים על מנת לקיימם, ולכן לא מצאתי הצדקה לבירור שאלות אלו לאחר שלב הגשת הסיכומים.


סבירות ההוראה המחייבת אישור לכל משלוח אף אם הוא כולל דגם שאושר בעבר



טענת התובעת באשר לסבירות ההוראה בדבר הצורך בקבלת אישור תקן עבור כל משלוח ומשלוח, גם לגבי משלוח של דגם זהה שאושר על ידי מכון התקנים בעבר, אכן ראויה בירור. אולם גם טענה זו, כקודמתה, הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. בחינתה מחייבת בירור עובדתי עם הדרגים המקצועיים של מכון התקנים. בירור כזה לא נעשה ולא ניתן לעשותו בשלב זה של הדיון. בנסיבות אלו, לא הוצגו ראיות שיש בהן כדי לסתור את החזקה בדבר תקינות המעשה המנהלי, ולכן הטענות בעניין סבירות הנוהל, נדחות.




למעלה מן הצורך אציין, כי ניתן לחשוב על הסברים אפשריים להוראה הנדונה, שיכול ויש בהם כדי להצדיק את סבירותה. כך למשל, ייתכן כי הצורך לקבל אישור תקן גם לגבי דגמים שאושרו בעבר, נחוץ לשם בחינה מדגמית של קווי יצור שונים, או לשם בחינה האם אישור תקן שניתן בעבר, עדיין בתוקף או שמא פג תוקפו מאז המשלוח האחרון (השוו, נוהל מת"י בהפעלה, מספר 401 בנושא: בדיקת טובין מיובאים (מתן אישור ת"ר), פרק ג' סעיף 6.5.2ב עמ' 25, פורסם באתר האינטרנט של מכון התקנים. יצוין, כי הנוהל הנ"ל בתוקף מיום 15.6.11, וייתכן שיש לו השלכה לענייננו. אולם הצדדים לא הפנו אליו ולא טענו בעניינו, וכיוון שהוא כולל פרטים מקצועיים שלא לובנו, אמנע אף אני מלדון בו).


האם התובעת הפרה את הוראות פקודת היבוא ויצוא



מן האמור לעיל עולה, כי העדרו של אישור מכון התקנים עבור הטובין בהתאם להוראות הממונה על התקינה, מוליד איסור סטטוטורי ומקנה לרשויות גם סמכות חילוט (סעיף 204(2) לפקודת המכס וכן סעיף 7 לפקודת הייבוא והייצוא. (השוו רע"א 3887/09 טנגיז חיחינאשווילי נ' מדינת ישראל-יחידת המכס, פסקה ח' [ 6.7.2009]. התובעת אינה מכחישה כי לא קיימה את הוראות הממונה על התקינה (כמפורט בכתב התביעה ובתצהיר שהוגש מטעמה) ותצהיר הנתבעת בעניין זה לא נסתר. לכן, אני קובעת כממצא עובדתי כי התובעת הפרה את פקודת היבוא והיצוא. (יצוין כי הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לסמכות החילוט לפי סעיף 7 לפקודת הייבוא הייצוא ואולם סעיף זה הוזכר במפורש באישורי תפיסת הטובין. מכל מקום די בעניין זה בסמכות החילוט לפי סעיף 204 (2) לפקודת המכס).


סעיפים קטנים (1) ו-(9) לסעיף 204



למעלה מן הצורך אציין, כי לדעתי קמה לתובעת סמכות חילוט גם מכוח הוראות סעיף 204 (1) ו- (9) לסעיף 204 לפקודת המכס.




על מנת שתקום לנתבעת סמכות חילוט לפי סעיפים קטנים אלו, יש להוכיח "כוונה להונות" והטעיה "במזיד".




נוכח היותו של הליך החילוט הליך מנהלי, יש קושי רב לבחון יסוד נפשי של כוונה והטעיה במזיד במסגרתו, זאת בניגוד להליך האדברסרי המתנהל בבית המשפט, במסגרתו ראיות הצדדים נבחנות על ידי הצד שכנגד והמצהירים נחקרים בחקירה נגדית. לאור קושי מובנה זה, אני סבורה כי על מנת להגיע למסקנה, במסגרת הליך מנהלי, כי התקיים היסוד הנפשי הנדרש של כוונה, צריכים להימצא נתונים אובייקטיביים שיש בהם כדי להביא למסקנה זו. כך למשל, בנסיבות בהן עולה כי היה זיוף במהלך היבוא, יש בכך לדעתי כדי להביא למסקנה כי המעשה נעשה מתוך כוונה להונות.




מתצהיר הנתבעת עולה, כי התובעת עשתה שימוש במצג שווא במזיד על מנת לעקוף את כללי הממונה על התקינה. כפי שתואר לעיל, הגב' זהרור מציינת בסעיף 21 לתצהירה, כי במהלך השימוש באישור תקן ב', התובעת זייפה בשנת 2010 מסמכים, על מנת להתאים את חשבונות הספק לאישור תקן ב'. הגב' זהרור מוסיפה ומתארת מקרים נוספים בהם עשתה התובעת שימוש במצגים כוזבים בעת שייבאה טובין (ראו סעיפים 22-30 לתצהיר הנתבעת). עובדות אלו בתצהיר הנתבעת לא נסתרו.




יצוין, כי הזיוף המתואר בתצהיר הנתבעת, כמו גם הצגת הנתונים הכוזבים שתוארו בסעיפים 22-30 לתצהיר הנתבעת, לא נעשו במסגרת ייבוא הטובין מושא דיוננו, אלא במסגרת ייבוא טובין אחרים, לכן ניתן היה לטעון כי אין במעשים אלו להוכיח כי התובעת התכוונה להונות במקרה דנן. בנוסף, ניתן לטעון כי התובעת לא ניסתה לייבא טובין ללא תקן שכן אין חולק כי בעבר ניתן אישור לייבוא של דגם זהה, וכן כי האישור הנדרש ניתן מספר ימים לאחר ייבוא הטובין. לכן, יתכן כי בנסיבות אלו לא הוכחה כוונה להונות אלא רק כוונה לחסוך בבירוקרטיה ועלויות.




אין בידי לקבל טענות אלו. מן הזיוף בשנת 2010, ומן הנתונים הכוזבים שפורטו בסעיפים 22-30 לתצהיר הנתבעת, הגם שנעשו בקשר לטובין אחרים, ניתן ללמוד כי התובעת הייתה מודעת לחובה להציג אישור תקן לכל משלוח ומשלוח, בעת ייבוא הטובין בשנת 2011, ומשלא הוצג אישור תקן מעודכן, אלא אישור תקן של משלוח ישן, הוכח ברמת הראיות הנדרשת במשפט מנהלי ואזרחי, כי המעשה נעשה מתוך כוונה להונות ותוך הטעיה במזיד.


האם הסנקציה מידתית



משהגעתי למסקנה כי קמה לנתבעת סמכות חילוט לפי סעיפים קטנים (1), (2) ו- (9) לסעיף 204 לפקודת המכס, נשאלת השאלה האם בנסיבות העניין היה על הנתבעת לחלט רק חלק מן הטובין ולא את כולם. האם לנוכח הפגיעה בזכות הקניין של התובעת כתוצאה מן החילוט, יש להפעיל כלפיה סנקציה פחות חמורה מזו שננקטה?




הנתבעת טוענת, כי סמכות החילוט שבסעיף 204 לפקודת המכס מסמיכה את הנתבעת לחלט את כל הטובין, ואינה מותירה לה שיקול דעת בהפעלת הסנקציה. לחילופין, טוענת הנתבעת כי גם אם יש שיקול דעת להפחתת הסנקציה, בנסיבות המקרה דנן, לנוכח ההפרה ביודעין וההפרות החוזרות ונשנות, אין מקום להפחתת הסנקציה.




סעיף 204 לפקודת המכס כמו גם סעיף 7 לפקודת היבוא והיצוא, אינם מתייחסים לאפשרות הפחתת גובה החילוט. זאת בניגוד, למשל, לסמכות שנקבעה במפורש בחקיקה, בכל הנוגע להפחתת עיצום כספי המוטל במסגרת סמכויות הפיקוח על שוק ההון (ראו למשל, סעיף 52כ לחוק ניירות ערך, התשכ"ח– 1968, וסעיף 92טז לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א – 1981). במסגרת החקיקה הנ"ל נקבעו אמות מידה להפעלת שיקול הדעת, מתוך הכרה במוגבלות ההליך המנהלי והחובה לנהוג בשוויון כלפי כל המפוקחים. בחינה לשונית של סעיף 204 לפקודת המכס וסעיף 7 לחוק היבוא היצוא, אינה מקנה לכאורה לרשות האכיפה שיקול דעת בהפעלת הסנקציה. ואולם, לנוכח הפגיעה בזכות הקניין, קבע בית המשפט העליון בכל הנוגע לפרשנות סעיף 7 הנ"ל, בבג"ץ 909/08 A.I.M.D LTD נ' שמואל מרדכי- המפקח על היהלומים [ 29.12.2009] (להלן: "פרשת שמואל מרדכי"), כי יש להותיר מרווח "גם אם מרווח צר של שיקול דעת לגורם המפקח, לבכר אמצעים אחרים במקרים חריגים". יציין כי בנסיבות המקרה דנן, אין מדובר בבחינת אמצעים אחרים, אלא בבחינת השאלה האם יש לרשות האכיפה שיקול דעת וסמכות להפחית את גובה החילוט, ואולם הדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו.




נוכח הפגיעה בזכות הקניין כתוצאה מן החילוט, נכונה אני להניח, על אף מגבלותיו של ההליך המנהלי, וכך גם עולה מפרשת שמואל מרדכי, כי בהתקיים נסיבות מסוימות, יש לרשות האכיפה סמכות להפחית את גובה החילוט, אף אם סמכות זו אינה מפורשת בסעיפי החילוט. אמנם ראוי היה לקבוע אמות מידה וקריטריונים להפעלת סמכות זו, כפי שנעשה במסגרת החקיקה הנוגעת לפיקוח על שוק ההון, ואולם, נראה כי גם בהעדרן לא ניתן לומר כי אין סמכות להפחתת הסנקציה.




במסגרת ההליך שבפניי איני נדרשת לקבוע מסמרות בקשר לאמות המידה הראויות להפחתת החילוט, שכן נחה דעתי, כי אין מקום להפחית את גובה החילוט במקרה דנן. מן התצהיר עולה, כי התובעת עשתה את המעשה שבגינו חולט הטובין, מספר רב של פעמים ומתוך מודעות להפרה (ראו סעיפים 18, 20-30 לתצהיר הנתבעת). אמנם, כפי שציינתי לעיל, חלק מן המקרים המתוארים בתצהיר אינם קשורים למעשה שבגינו חולט הטובין, אולם יש בהם כדי להראות על דפוס פעולה, הפרות חוזרות ונשנות, ומודעות.




בנסיבות אלו, הגם שיתכן שלא היה קושי מיוחד להשיג את אישור התקן, כפי שאכן נעשה מספר ימים לאחר האירוע, ועל אף שבסופו של יום יתכן כי התובעת הפרה את ההוראה כדי לחסוך בבירוקרטיה ועלויות ולא כדי להכניס לארץ דגמים לא תקניים, החלטת הנתבעת הינה סבירה בנסיבות העניין, ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בה.


סוף דבר



לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעת ויתרה על חקירת המצהירים ובכך חסכה עלויות וקיצרה את משך ניהול ההליך. לכן אני פוסקת כי התובעת תשלם לנתבעת הוצאות מופחתות בסך כולל של 7,000 ₪ בלבד.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החזר מכס

  2. עבירות מכס

  3. פקודת המכס

  4. סיווג במכס

  5. מכס - הישבון

  6. מס קניה במכס

  7. חוק סוכני המכס

  8. אמנת בריסל - מכס

  9. סיווג מוצרים מכס

  10. עכבון על דוקומנטים

  11. החזר מס במכס

  12. סעיף 156 פקודת המכס

  13. עורך דין מכס

  14. מכס על איביי

  15. תשלום חסר במכס

  16. סעיף 188 לפקודת המכס

  17. פקודת גבול המכס

  18. תקנות סוכני המכס

  19. חילוט פיקדון מכס

  20. עיכוב חבילה במכס

  21. אריזה לא נכונה של מטען

  22. תביעה להחזר מכס

  23. חוק המכס הבלו ומס הקניה

  24. שחרור טובין מהמכס

  25. השתמטות מתשלום מכס

  26. בקשה לפטור ממס קניה - מכס

  27. עיבוד או ייצור - מכס

  28. מסלול ירוק מכס - כתב אישום

  29. ערעור מס קניה - תעריף מכס

  30. מכירה לאחר החרמה על ידי המכס

  31. הישבון מכס – מהו הישבון מכס ?

  32. חוק מסי מכס ובלו שינוי תעריף‏

  33. סעיף 1 פקודת המכס - המושג בעל

  34. בקשה להשבת טובין תפוסים

  35. עיכוב במכס - קניין רוחני

  36. החזרת מוצרים שנתפסו במכס

  37. פקודת תעריף המכס והפיטורין

  38. תעריף מכס מכונות מכשירים חשמליים

  39. בקשה לשינוי סכום ששולם למכס

  40. צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין

  41. תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל – ירי עובדי מכס

  42. תקנה 2 (א) לתקנות מכס - תוספת על הובלה אווירית

  43. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון