קראו דוגמא מהפסיקה בנושא החזר פיקדון שכירות: בפניי מונחת תביעה להחזר הוצאותיו של התובע וכן השבת סך של 1,000 פרנקים שוויצרים שניתנו כדמי פקדון. כמו כן, מונחים בפני כתב ההגנה, כתב התביעה שכנגד ופרוטוקול הדיון מיום 11.7.13. הצדדים ועיקרי טענותיהם: התובע (להלן: "התובע העיקרי או הנתבע שכנגד") טוען כי במעמד חתימת חוזה השכירות, אשר נחתם בינו לבין הנתבע ביום 6.7.2011, מסר הוא לנתבע (להלן: "הנתבע או התובע שכנגד") סך של 1,000 פרנקים שוויצרים ,כדמי פקדון, אשר לא הוחזרו לו עד היום. לטענתו, נתן הוא ערבות בנקאית לנתבע אך זה לא השיב את דמי הפקדון חזרה. עוד טוען התובע העיקרי כי כאשר החשמל בדירה התקלקל, תיקן הוא את החשמל על חשבונו. עלות התיקון 200 ₪ . התובע טוען כי פינה את הדירה ב-10 לאוגוסט ולא אחרי כן, כפי שטוען הנתבע. מנגד, טוען הנתבע , כי 1,000 הפרנקים אותם מבקש התובע העיקרי הוחזרו לו על ידי אמו של הנתבע, בתמורה לערבות הבנקאית שמסר. לטענתו, לולא הוחזר לתובע השטר לא היה מוסר את הערבות הבנקאית. את הטענה הזו מאשש הנתבע ע"י הפניה לחתימתו של התובע בחוזה השכירות , לצד סעיף 4א2 אשר אומר כי יוחזרו דמי הפקדון עם קבלת שטר בטחון. בתביעתו שכנגד טוען הנתבע כי התובע לא פינה את הדירה בתאריך בו היה אמור לפנותה, על פי החוזה, קרי ב-30.6.12 , ועזב ב-10.9.12 כאשר שילם הוא רק עבור חודש יולי . לטענתו , התובע החליט על דעת עצמו לשלם מחצית מסכום שכר הדירה לחודש אוגוסט 2012 ,בתואנה ששותפו לדירה עזב , בניגוד לחוזה השכירות אשר מטיל את האחריות בכל הקשור לדירה על השוכרים ביחד ולחוד. עקב האמור, טוען הנתבע, על התובע העיקרי לשלם לו עבור חודש אוגוסט שכר דירה בסך 4700 ₪. עוד טוען הוא, כי כשעזב התובע את הדירה לא שילם הוא את הוצאות ועד הבית בחודשים אוגוסט וספטמבר. לטענתו, בשל אי עזיבתו של הנתבע שכנגד את הדירה בזמן, סירובו לאפשר הכנסת שוכרים פוטנציאליים לדירה ועזיבתו באיחור של חודשיים את הדירה בניגוד לחוזה השכירות, לא יכל התובע שכנגד להשכיר הדירה וזו עמדה ריקה כחודש ללא דיירים. לכן מבקש הוא שישלם הנתבע שכנגד עבור הפסד זה. בנוסף, טוען הנתבע כי התובע השאיר נזק רב בדירה לאחר עזיבתו הכוללים, בין היתר, אינטרקום שבור וקירות ניזוקים שבשלם נאלץ לשאת בעלות שיפוץ על-סך 4650 ₪. לטענתו, כאשר הגיע למקום לפנות את התובע לא אפשר זאת התובע, לכן נאלץ להזמין משטרה למקום. רק לאחר שהנתבע, לפי הנטען, הציע לשלם לתובע סכום כסף הסכים התובע לעזוב את המקום. לטענה זו משיב התובע כי הכסף שהוצע לו באותה תקרית הוא עבור המזגן החדש שהתקין התובע בדירה על חשבונו. דיון והכרעה: מאחר ונשמעו טענות רבות בין הצדדים אדון תחילה בטענות העולות מהתביעה העיקרית: לא שוכנעתי כי 1,000 הפרנקים השוויצרים (להלן: "דמי הפיקדון") שהביאם התובע לנתבע במעמד החתימה על חוזה השכירות לא הוחזרו לתובע. במה דברים אמורים? על חוזה השכירות, אותו צירף הנתבע לכתב טענותיו וכן הציגו בפני בית המשפט ביום הדיון , מופיעה חתימת התובע לצד סעיף בחוזה שעניינו דמי הפיקדון(להלן: "סעיף 4א2"). באותו סעיף נכתב , בכתב יד, כי דמי הפיקדון יוחזרו עם קבלת שטר בטחון או ערבות. מעיון ראשוני בחתימת התובע לצד סעיף 4א2 לחוזה שצירף הנתבע, נראה כי זו תואמת לחתימתו המופיעה בחוזה השכירות שצירף התובע לכתב תביעתו. מה שמעיד על אמיתות הדברים שטען בפניי הנתבע. מה גם שבמעמד הדיון לא סתר התובע קיומו של סעיף זה, לרבות התוספת שהוספה בכתב יד. יוצא איפה כי דמי הפיקדון הוחזרו לתובע בתמורה לדבר כלשהו, אחרת איזו סיבה , מסברת את אוזן, גרמה לתובע לחתום לצד סעיף 4א2 להסכם השכירות ללא קבלת דמי הפיקדון חזרה. גם אם ישנה סיבה כזו הרי היא לא נשמעה מפי התובע. עוד טוען התובע כי הנתבע חב לו 200 ₪ עבור תיקון החשמל בדירה. לכך התובע לא הביא כל סימוכין, לרבות קבלה. אך לאור הסכמת הנתבע להחזיר הסכום האמור (ראו פרוטוקול הדיון עמוד 1 שורה 16) יוחזר הסכום לתובע. בכל הנוגע לטענות שהעלה התובע בכתב טענותיו בדבר צריכת חשמל, לא ברורות הן. בכל מקרה לא מביא התובע כל אסמכתא רלוונטית עבורן. אומנם מצרף הוא אסמכתא בדמות חשבון חשמל אשר נטען בכתב התביעה כי מתייחס לחודש יולי 2012, בפועל לא כך הדבר. החשבון המצורף מתייחס לתקופה של יום אחד בחודש דצמבר 2012 שעליו אין מחלוקת כי הנתבע לא התגורר בדירה. לפיכך, בשל חוסר הבהירות שבטענה זו, לא מצאתי לנכון לדון בה. אמליץ לתובע לקבל את הצעת הנתבע להתחלק עמו בחשבון החשמל המדובר , ככל שעומד הוא על הצעתו וככל שמתייחס לחודש ספטמבר בלבד. קרי, עד ה-10 לאותו חודש. לגבי התביעה שכנגד: אין חולק כי התובע לא פינה את הדירה במועד שנקבע בהסכם השכירות. המחלוקת היא באשר לתאריך בו פינה התובע את הדירה. טוען התובע כי פינוי הדירה, על כל חפציו , נעשה ב-28 לחודש אוגוסט, כפי שעולה מכתב טענותיו למרות שבפרוטוקול הדיון טען הוא לתאריך שונה אך אייחס זאת ללהט הדברים שהוחלפו בדיון. לטענה זו צירף התובע אסמכתא בדמוי קבלה הרשומה בכתב יד בה מצהיר המוביל כי הוביל את חפצי התובע מהדירה המושכרת לדירה חלופית. התאריך המופיע על גבי הקבלה הנ"ל הוא 28.8.12 . מהאמור עולה כי התובע מסכים לטענה שהתגורר בדירה באוגוסט ולפיכך , בעודו דייר בדירה באותה עת חלים יחסי שוכר ומשכיר ועליו לשלם שכר הדירה עבור חודש זה. כאמור, עד ל-28 לאוגוסט. למרות הסכמתו כאמור משיב הנתבע שכנגד כי התובע שכנגד חב לו עבור מזגן חדש שהתקין הוא בדירה על חשבונו כאשר ביקש הוא לקזז סכום עלות המזגן עם שכר הדירה הם הגיעו לסכום של 3200 ₪ אותם ישלם התובע שכנגד לנתבע שכנגד. יוצא איפה כי מדובר בכלל הראייתי של "הודאה והדחה" "אשר על פיו מודה הנתבע שכנגד בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש" וכי אז נטל ההוכחה מוטל על הנתבע שכנגד לשכנע זאת (ראה לעניין זה: ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194). מאחר והתובע שכנגד הודה כי אכן טענה זו של הנתבע שכנגד נכונה היא , עמד התבע שכנגד בנטל השכנוע שמרים כלל ראייתי זה. לפיכך, הסכום של 3200 ₪ , אשר הסכימו עליו הצדדים , יקוזז משכר הדירה המלא. מכאן שיתרת התשלום עבור שכר הדירה עד לתאריך 28.8.12 עומדת על 1,045 ₪ אותם על הנתבע שכנגד לשלם בהתאם לחוזה השכירות עליו חתמו הצדדים ומחייבת את השוכרים ביחד ולחוד. עוד נטען כי לא שילם התובע התשלום עבור ועד הבית לחודשים אוגוסט וספטמבר אותם נאלץ התובע שכנגד לשלם. לכך צירף התובע שכנגד חשבוניות המעידות כי ועד הבית לחודשים הנ"ל שולמו שניהם בתאריך זהה , 16.10.12 , כחודש וחצי לאחר עזיבתו של התובע את הדירה. מהאמור נלמד כי לא הנתבע שכנגד הוא ששילמם. לפיכך, ופועל יוצא מהתגוררות התובע בדירה בחודש אוגוסט, על התובע לשאת בתשלום ועד הבית לחודש האמור. בכל הנוגע לחודש ספטמבר , התובע שכנגד לא עמד בנטל ההוכחה ולא הביא כל ראיות התומכות בטענותיו כי הנתבע שכנגד התגורר באותו חודש בדירה. יכל הוא בנקל לצרף חשבונות חשמל או מים לאותה תקופה המעידות כי באותו חודש הייתה צריכת מים וחשמל בדירה. כמו כן יכל התובע להראות כי נעשתה איזושהי פעולה מצידו להוציא את הנתבע שכנגד מהדירה או פעולה להשיב את מפתח הדירה, פעולות אשר היו ממזערות הנזקים. משלא הראה התובע שכנגד כל פעולה שכזו, לרבות פנייה לערכאות מתאימות או הבאת נסח תלונה במשטרה שהגיש נגד הנתבע שכנגד , לא אוכל לקבוע כי הנתבע שכנגד אכן התגורר בדירה בחודש האמור. לפיכך, בכל הנוגע לחודש ספטמבר מאחר והתובע שכנגד לא בנטל ההוכחה נדחית טענתו זו. עוד טען התובע שכנגד כי הנתבע שכנגד השאיר בדירה נזקים רבים שבגינם נאלץ לבצע שיפוץ מרחיב. לכך, התובע שכנגד, לא הציג כל חוו"ד שמאי, לא ניתן לתבוע נזק ללא צירוף חוות דעת שמאי וללא צירוף כל חשבונית תיקון, שאף כזו לא הוצגה. לכן גם טענתו זו נדחית. לפיכך, לאור האמור אני קובע כדלקמן: לעניין התביעה העיקרית אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה לנתבע לשלם סך של 200 ₪ עבור תיקון החשמל. לעניין התביעה שכנגד גם היא מתקבלת בחלקה. אני מורה לנתבע שכנגד לשלם סך של 1,045 ₪ עבור יתרת שכר הדירה לחודש אוגוסט וכן 150 ₪ עבור תשלום ועד הבית לאותו החודש. לסיכום, לאחר קיזוז של 200 ₪ , אני קובע כי על הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 995 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום . פיקדוןשכירות