לאחר התאונה, הזיז הנאשם את רכבו מהמקום, דבר שיש בו כדי להקשות על ניתוח זירת התאונה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הזזת רכב ממקום התאונה: הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בגרם תאונת דרכים וחבלה של ממש, בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה, עקיפת רכב לפני מעבר חצייה, נהיגה בקלות ראש וכן הזזת רכב ממקום תאונה, כמפורט בכתב האישום. על פי עובדות כתב האישום, הרי שביום 7.2.11, בשעה 16:20 לערך, נהג הנאשם ברכב, בתל אביב, בנתיב הימני ברחוב פנקס, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהתקרבו לצומת עם רחוב בודנהיימר, מקום בו מסומן מעבר חצייה על גבי הכביש ותמרורי ג-7 ו-ה-8, מתריעים בדבר קיומו של מעבר החצייה, ועל אף שהולך רגל, החל לחצות משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, כאשר רכב שנסע בנתיב השמאלי עצר על מנת לאפשר לו לחצות, לא עצר רכבו, המשיך בנסיעה,פגע בהולך הרגל והפילו לכביש. לאחר התאונה, הזיז הנאשם את רכבו מהמקום, דבר שיש בו כדי להקשות על ניתוח זירת התאונה. כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו הולך הרגל חבלות של ממש - שברים בעצמות האגן השונות: בפוביס ואיסכיום משמאל ושברים בסקרום מימין, שבר מרוסק של ראש כתף ימין, שבר בעצם הזרוע ביד ימין, אושפז למשך שבוע ימים, נזקק לניתוחים לקיבוע השברים ובהמשך, לניתוח החלפת מפרק כתף וכעולה ממסמכים שהגישה ב"כ המאשימה, נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 90%. כחלק מראיות המאשימה לעונש, נשמעה עדותו של הולך הרגל, ביום 7.4.13, בה תיאר את מצבו הרפואי, לאחר התאונה וכיום ואת ההשפעות שהיו לה על חייו. כמו כן, הוגשו הודעות עדי ראיה לתאונה ועדים לסוגיה של הזזת הרכב. נוכח עמדת המאשימה, לעונש של מאסר בפועל, אשר כפי שטען ב"כ הנאשם בצדק, אינה מופיעה באופן מפורש בפרוטוקול, ביקש בא כוחו הקודם של הנאשם, לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, באילו המילים :"בכל מקרה, אנחנו מבקשים שישלח לתסקיר, כיוון שהתביעה עותרת למאסר בפועל.." - ראה עמוד 13 לפרוטוקול מיום 7.4.13, שורה 9. מכאן, שאני דוחה טענת ב"כ הנאשם לפיה המאשימה לא הודיעה עמדתה בנוגע למאסר בפועל, טרם מועד הטיעונים לעונש, גם אם הדבר לא מצא ביטוי באופן מפורש בפרוטוקול וממילא, בהיות הנאשם מיוצג במהלך כל הדיונים בעניינו, לא נפגעו זכויותיו כתוצאה מכשל טכני זה, בנסיבות המפורטות לעיל. בתסקיר שניתן בעניינו של הנאשם, עולה כי הנאשם נטל אחריות מלאה על האירוע נשוא כתב האישום, נסקרו נסיבות חייו בעבר וכיום והומלץ על ענישה בדמות צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 250 שעות. הנאשם נשלח אל הממונה על עבודות השירות ונמצא מתאים לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות. ביום 6.11.13, טענו הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה התייחסה לחומרת הנסיבות, העובדה כי הנאשם עקף רכב אחר שעצר משמאלו, לפני מעבר החצייה, תיארה את חומרת החבלות שנגרמו להולך הרגל וביקשה שבית המשפט ייתן משקל רב יותר לאינטרס הציבורי, על פני זה של הנאשם. ב"כ המאשימה התייחסה לעברו התעבורתי של הנאשם, הנוהג משנת 2001, עם 9 הרשעות קודמות, לרבות עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ברכב לא תקין ועוד וכן למספר פסקי דין של בית המשפט העליון - קרני, בן זויה, סנדרוביץ וטענה כי על פי פסיקת בית המשפט העליון יש להחמיר בענישה במקרים דוגמת המקרה שלפנינו ונוכח חומרת החבלות, עתרה לעונש של מאסר בפועל, פסילה לשנים, מאסר מותנה מרתיע, פסילה מותנית וקנס כספי. ב"כ הנאשם, מצידו, טען כי הנאשם נטל אחריות מלאה וכנה על האירוע נשוא כתב האישום, כפי שניתן לראות גם בתסקירי שירות המבחן וכי עונש בדמות צו לתועלת הציבור, הנו העונש הראוי במקרה זה. באשר לתאונה עצמה, ביקש ב"כ הנאשם להדגיש כי הנאשם המשיך בנסיעה בנתיב שלו ולא נסע בנתיב השמאלי, בו נסע הרכב שעצר לפני מעבר החצייה. ב"כ הנאשם טען כי פסקי הדין אליהם התייחסה ב"כ המאשימה, אינם מתאימים למקרה שבנדון, שכן הם עוסקים במקרים בהם נגרמו חבלות, שיש כפשע בינן ובהן גרם מוות. לדבריו, הולך הרגל אושפז למשך 7 ימים בלבד ומתיאור החבלות שנגרמו לו, נראה כי הן ברף הבינוני ולא ברף הגבוה. עוד התייחס ב"כ הנאשם לעברו התעבורתי של הנאשם וטען כי מדובר בעבר תקין ומרבית העבירות עניין ברירות משפט וכן, אין לנאשם עבר פלילי. לשיטת ב"כ הנאשם, כפי שהפכה התאונה את חייו של הולך הרגל, היא הפכה גם את חייו של הנאשם. מכל האמור לעיל, ביקש ב"כ הנאשם כי בית המשפט לא יחמיר עם הנאשם. הנאשם עצמו אמר שוב שהוא מודה וביקש להקל בעונשו, שכן הוא זקוק לרישיון הנהיגה לצרכי פרנסתו, אב לילד ומתגורר בשכירות. דיון והכרעה מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט. ברע"פ 2564/12, קרני נגד מדינת ישראל, נאמר: "בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". בעפ"ת 37974-07-12, סנדרוביץ נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' בן יוסף: "הלכה ידועה היא, שחומרת הענישה בעבירות תעבורה גדלה ככל שחומרת הפגיעה בנפגע התאונה ונזקיו גדלים". בנסיבות אלה ולאור הערך החברתי שנפגע - סיכון חיי אדם וגרימת חבלה קשה ולאור מדיניות הענישה הנוהגת, כפי שנקבעה בפסקי הדין הנ"ל ובפסקי דין נוספים, הרי שמתחם הענישה ההולם את העבירות בהן הורשע הנאשם והתוצאות הקשות של התאונה, הנו מאסר בפועל, לתקופה שבין חודש ל- 6 חודשים, לריצוי בעבודות שירות או במאסר ממשי וכן פסילה לתקופה שבין 24 חודשים לחמש שנים. כמו כן, יש להטיל על הנאשם מאסר מותנה, פסילה מותנית ולשקול פיצוי לנפגע. לנסיבות התאונה ולנסיבות שאינן קשורות בתאונה, לרבות עברו התעבורתי של הנאשם ונסיבותיו האישיות, יינתן משקל בקביעת העונש, במסגרת המתחם האמור. באשר לנסיבות התאונה, הרי שחומרה יתרה יש בכך שהנאשם עקף רכב שעצר לפני מעבר החצייה, על מנת לאפשר להולך הרגל להשלים חצייתו בבטחה ואין כל נפקות לכך שהנאשם לא נסע בנתיב הנסיעה של הרכב שעצר, אלא לימינו, שכן עקיפה מתבטאת גם בכך שהנאשם חלף על פני הרכב שעצר. באופן נהיגה זה, נטל הנאשם סיכון גדול, שלמרבה הצער, אכן התממש בדוגמת הפגיעה הקשה שנגרמה להולך הרגל. מכאן, אני קובעת כי רמת רשלנותו של הנאשם הייתה ברמה הגבוהה. לאחר התאונה, הזיז הנאשם את רכבו מנקודת העצירה, דבר שיש בו כדי להקשות על ניתוח זירת התאונה ואיסוף הממצאים הנדרשים לשחזורה. תוצאות התאונה, בכל הנוגע לחבלות הקשות שנגרמו להולך הרגל, פורטו לעיל ולא ייתכן חולק, כי נכות צמיתה של 90% שנגרמה לו, כתוצאה מחבלות אלה, יש בה כדי לשנות את חייו מקצה אל קצה, גם אם החבלה עצמה לא הביאה אותו "כפשע מן המוות", כפי שהגדיר בית המשפט העליון. באשר לנסיבות שאינן נוגעות לתאונה, התרשמתי כי אכן מדובר באדם נורמטיבי, כעולה מתסקיר שירות המבחן וגיליון הרשעותיו בתעבורה ומהעדר עבר פלילי. כמו כן, התרשמתי כי הנאשם נטל אחריות כנה ומלאה על האירוע נשוא כתב האישום ומצר עליו עד היום. נסיבות חייו של הנאשם פורט בתסקיר שירות המבחן ומבלי לפגוע בצנעת הפרט, ניתן לומר כי הנאשם מתמודד עם קשייו, בתחומים שונים ומנסה כל העת לקדם עצמו ומשפחתו. לאמור לעיל, יינתן משקל בגזר הדין. לא אוכל לקבל את המלצת שירות המבחן לענישה בדמות צו לתועלת הציבור, שכן, אינה הולמת, לטעמי, את נסיבות התאונה ותוצאותיה, כמו גם את מתחם הענישה הראוי במקרים דומים. ברע"פ 7257/12 סנדרוביץ נגד מדינת ישראל נאמר: "המלצותיו של שירות המבחן, כשמן כן הן - המלצות. בית-המשפט אינו כבול לאמור בהן והוא אינו מחויב לפעול על פיהן. עמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם -לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין לנסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו, תוך מתן משקל ראוי להמלצות שירות המבחן (ראו, רע"פ 5176/03 סוריאנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.06.2003)". לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 1. אני דנה את הנאשם ל-4 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות. הנאשם מוזהר כי אם לא יבצע את עבודות השירות לשביעות רצון ממוניו, ייגזר עליו עונש מאסר ממשי כחלופה. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו ביום 10.12.13. 2. פסילה למשך 30 חודשים. 3. 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, שתחול גם על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנה. 4. אני דנה את הנאשם ל- 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. המאסר יחול על עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנה וגרם תאונת דרכים עם חבלות של ממש. 5. קנס כספי בסך 3000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-5 תשלומים, שווים ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 22.12.13. הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום. רכב