בוועדה קודמת הוענקו למערערת 48%, והועדה הנוכחית הורידה לה את אחוזי הנכות המשוקללים ל-45% ללא מתן אפשרות להתנגד וללא מתן הודעה מוקדמת. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הורדת אחוזי נכות ללא הודעה מוקדמת: לפני ערעור לפי סעיף 213, לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיוני ויולי 2012, אשר קבעה כי בבדיקה חוזרת של סעיפי הליקוי, הנכות הרפואית המשוקללת הינה 48% מיום 1/9/11 ו-45% מיום 1/1/12. במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור. כמו כן סוכם כי בית הדין ידון אך ורק בשתי שאלות שבמחלוקת: נושא ניפוי חאוחז הנכות בגין הירידה בשמיעה, והורדת אחוזי הנכות בגין הכתם בקרנית. 3. עיקר טענות ב"כ המערערת: א. בוועדה קודמת הוענקו למערערת 48%, והועדה הנוכחית הורידה לה את אחוזי הנכות המשוקללים ל-45% ללא מתן אפשרות להתנגד וללא מתן הודעה מוקדמת. ב. הוועדה טעתה בקביעת אחוזי הנכות המשוקללים שנתנה לה ומגיעים לה אחוזי נכות גבוהים יותר אף מהקביעה הראשונה. על פי הנטען הוועדה טעתה טעות פרוצדוראלית ולפיכך נמנע ממנה לקבל את קצבת הנכות המגיעה לה על פי החוק ג. לעניין השמיעה: הוועדה קבעה כי למערערת 5% נכות בשל הירידה בשמיעה. אעפ"כ, בממצאי הבדיקה והסיכום של הוועדה האחרונה מצויין כי הוועדה תומכת בקביעתו של הדרג הקודם באשר לממצאי בדיקת ENG. לא ברור כיצד הוועדה הסיקה זאת, לאחר שכבר קיבלה את הערר של המערערת בגין ליקוי שמיעה. ד. הוועדה ציינה בהחלטתה כי לא נמצאים ברשותה מסמכים רפואיים הנוגעים לליקוי השמיעה של המערערת - אלא שלרשות הוועדה עמדה חוות דעת רופא מומחה א.א.ג מטעם המשיב בה הוא ממליץ לתת למערערת 5% נכות בגין ליקוי שמיעה. ב"כ המערערת צירף לתיק בדיקת שמיעה נוספת מיום 5/7/12 המעידה כי למערערת ירידה באוזן ימין ואף חלה החמרה בעניין (מסמך המאוחר למועד הוועדה). ה. על פי הנטען, מרגע שהתובעת סובלת מירידה הולכתית באוזן ימין - יש להעניק לה את אחוזי הנכות הקבועים בחוק. ו. לעניין הכתם בקרנית: ועדה מדרג ראשון קבע למערערת נכות של 5% בגין כתם בקרנית העין, אף שסעיף 52 לתקנות קובע כי אחוז הנכות הינו עד 30%. בפועל, ובעקבות הערעור הורדו לה גם אחוזי נכות אלה בטענה שכביכול אין יותר כתם בקרנית העין. ז. הוועדה שגתה הן בפן המשפטי כאשר התקנות מאפשרות לוועדה להורידאת אחוזי הנכות רק אם הביטוח הלאומי הוא זה שמערער על החלטת הוועדה, והן בפגם מהותי - כאשר הוועדה כפופה לנושאים בגינם הוגש הערר , וכאשר הוגש הערר על גובה אחוזי הנכות ולא על עצם קיום הנכות - איננה יכולה לבטל את דרגת הנכות. 4. דיון: א. כידוע, הסמכות לקבוע את דרגת הנכות הרפואית של המבוטח, נתונה מכח החוק, לוועדה הרפואית לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. ב. מעיון בחוות דעת מומחה א.א.ג. מיום 6/12/11 , עולה כי למערערת ירידה בשמיעה באוזן ימין של 15 דציבל ובאוזן שמאל - 65 דציבל - כפי שגם עולה מגרף בדיקת השמיעה מיום 21/9/11 (בממוצע הירידה בשמיעה בתדירות הדיבור 500,1000 ו-2000 הרץ). ג. כפי שגם עולה מסעיף 41 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), פריט ליקוי בגין ירידה בשמיעה מנופה כאשר הירידה בשמיעה באחת האוזניים לא עולה על 40 דציבל. משמע - ע"פ התקנות, רואים את הלקוי כליקוי רציני רק אם בשתי האוזניים יש לפחות 40 דציבל. העובדה שבאוזן אחת יש ירידה של 15 דציבל ובשניה - 65, משמעותה כי המערערת מסוגלת לשמוע באוזן אחת, ועל כן - גם אם באוזן השניה יש ירידה של 65 דציבל, אין פירושו של דבר שיש לה בממוצע ירידה של 40 דציבל. לכן אין טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר קבעה כי פריט ליקוי זה בגין ירידה בשמיעה מנופה (ולפיכך לא הוענקה לה בשל כך אחוי נכות). לאור זאת, אף אין סתירה בהחלטת הוועדה שמצד אחד קיבלה את ממצאי הוועדה הראשונה לעניין עצם הירידה בשמיעה, אך מאידך ערכה ניפוי, כנדרש בתקנות. ד. לגבי הכתם בקרנית - אכן התקנות בעניין זה שונו (כעולה מק"ת 7057 התשע"ב, עמ' 236, אשר החל מיום 1/1/12). זו הסיבה שאחוזי הנכות של המערערת בעניין זה - בוטלו. כפי שניתן לראות מפרוטוקול הוועדה, הכתם אכן לא השתנה, אלא שהאחוזים השתנו בגלל שינוי בתקנות. אין מדובר כאן בעניין הנתון לשיקול דעת הוועדה, ולפיכך, מששונו התקנות - היה על המשיבה לפעול ע"פ התקנות החדשות, כפי שעשתה. לאור זאת עולה כי פריט הליקוי לעניין הכתם בקרנית יושם כנדרש, ע"פ התיקון החדש, ולכן גם לא יכולה להיות טענה כלפי הוועדה שהורידה למערערת את אחוזי הנכות. ולהיפך - לולא עשתה כן, מן הסתם התיק היה מוחזר לבית הדין עקב טעות משפטית. לכן גם בנקודה זו לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. ה. בשולי הדברים יוער כי הוועדה לא אמורה להתייחס למסמכים שלא עמדו בפניה. ככל שיש החמרה במצבה של המערערת (החמרה כנדרש בתקנות, כפי שהובהר לעיל ) - פתוחה בפניה הדרך להגשת תביעה להחמרה. 7. סוף דבר: בהחלטת הוועדה לא נפלה כל טעות משפטית, ועל כן הערעור נדחה. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הודעה מוקדמתאחוזי נכותנכות