קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הוכחת פגיעה בהולך רגל: בפנינו ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום באשדוד (כב' השופט א. ברגנר), מיום 25.10.12, בת.א. 46657-08-10, אשר דחה את תביעת המערער לפיצוי בגין נזקי גוף אשר לטענתו נגרמו לו עקב תאונת דרכים, בקובעו כי לא הוכח אירוע תאונת הדרכים המקים את חבות המשיבים. המערער, יליד 1929 הגיש תביעה לפיצוי, כנגד המשיבים, בגין נזקי גוף אשר לטענתו נגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 28.6.09. מאחר והמשיבים כפרו באירוע התאונה קבע בית המשפט קמא כי יש לברר תחילה את שאלת החבות והורה לצדדים להגיש תצהירים וראיות לקראת המועד שנקבע לשמיעת הראיות. על פי גרסת המערער, כפי שבאה בפני בית המשפט קמא, בהיותו הולך רגל, כאשר חצה את הכביש, מטרים בודדים לפני שסיים את חציית הכביש, פגע בו כלי רכב הנהוג על ידי המשיב 1 (להלן: "המשיב"). תמיכה לגרסתו נמצאה בטופס סיכום מחלה מבית חולים בו צוין כי המערער נפגע מכלי רכב. המערער, באמצעות בא כוחו, ביקש להוסיף ולתמוך גרסתו על דרך של צירוף פסק דין המרשיע את המשיב בפלילים, כפועל יוצא מאירוע תאונת הדרכים בה נפגע המערער. אלא, שבית המשפט קמא סירב לקבל ראיה זו מהנימוק כי ללא צירוף כתב האישום המתוקן, בו הודה המשיב ועל פיו הורשע, לא ניתן לדעת מהן הנסיבות העובדתיות בהן הורשע המשיב. בית המשפט קמא אף דחה את בקשת ב"כ המערער לקבל הראיה ולאפשר לו להמציא, בתוך מספר ימים, עותק מכתב האישום המתוקן. אל מול ראיות אלו נמצאה מטעם המשיבים עדות יחידה, של הגב' X, נוסעת בכלי הרכב (מונית) בו נהג המשיב, אשר העידה כי ראתה את המערער שכוב על הכביש מספר מטרים לפני שכלי הרכב בו נהג המשיב, שבו נסעה, הגיע למעבר החציה. במילים אחרות, טענה כי רכב המשיב לא פגע במערער וכי המערער היה שכוב על הכביש כאשר הגיעו למקום. עדותו של המשיב לא נשמעה מאחר ולא הוגש תצהיר מטעמו וניסיון ב"כ המשיבים להגיש עותק מחקירתו של המשיב 1 בתחנת המשטרה, כתחליף לעדות ראשית, לא צלח. בנוסף, ביקשו המשיבים לתמוך טענתם לפיה, נפילתו של המערער היתה מסיבה אחרת ולא עקב פגיעת רכב המשיב בו, על דרך של הצגת אסופת מסמכים רפואיים של המערער מהם ניתן ללמוד כי המדובר באדם קשיש אשר בעברו פגיעת ראש והוא נוטל תרופות רבות ביניהן תרופות מרגיעות. בכך בקשו לבסס סברה לפיה המערער מעד ונפל עוד קודם הגיע רכב המשיב למעבר החציה. בסופו של יום, כשעמדה בפני בית המשפט קמא גרסה מול גרסה, העדיף בית המשפט קמא את גרסת העדה מטעם המשיב, אותה ראה כעדה אובייקטיבית, על אף העובדה שהמשיב עצמו נמנע מלתן עדות. בית המשפט קמא ציין לחובת המערער את העובדה כי נמנע מלזמן עדי ראיה נוספים שטען לקיומם. בערעור בפנינו ביקש ב"כ המערער כי נתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא, על אף הקושי המובנה הקיים בהתערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. עיקר טענתו, הופנתה כלפי החלטת בית המשפט קמא במסגרתה נדחתה בקשתו להגיש את פסק הדין המרשיע בפלילים שניתן כנגד המשיב. לטענתו, גם אם נפל מחדל בידי ב"כ המערער, משלא החזיק ברשותו עותק מכתב האישום המתוקן, על פיו הורשע המשיב 1 בפלילים, לא היה זה, לטענתו, ראוי לזקוף זאת לחובתו של המערער ואך נכון היה לקדם את חקר האמת ועשיית הצדק ולאפשר הגשת עותק מכתב האישום המתוקן, שלגבי אמיתותו אין חולק, במועד מאוחר יותר. לדידו, אף היה זה מחובתם של המשיבים, כמי שחלה עליהם חובת תום לב מוגברת, כמבטחים, להציג עותק מכתב האישום המתוקן בו הודה המשיב. טען ב"כ המערער, כי הרשעת המשיב בפלילים בנסיבות אירוע התאונה נשוא התובענה הינה ראיה מכרעת, המחזקת באופן משמעותי את גרסת המערער ומבססת את טענת החבות לתאונה הנדונה. לטענתו, שגה בית המשפט קמא משנתפס לפורמליזם וסגר דלתו בפני המערער ולא התיר לו להגיש את פסק הדין המרשיע שלא נמצא חולק כי נוגע לאירוע הנדון, ולאחריו את כתב האישום המתוקן בו הודה כאמור המשיב ועל פיו הורשע. עוד טען כי שגה בית המשפט קמא עת זקף לחובת המערער אי הבאת עדות הראיה לעדות בבית המשפט. לדידו, סבר כי הצגת הראיה המכרעת של פסק דין מרשיע בפלילים של המשיב תייתר עדותם של עדי הראייה ועל כן נמנע מלהטריח אותם. המשיבים, בעיקרי טיעוניהם ובסיכומים המשלימים שהוגשו תמכו בקביעותיו של בית המשפט קמא ובפרט החלטתו שלא להתיר למערער להגיש את פסק הדין המרשיע שניתן כנגד המשיב בנסיבות האירוע הנדון, בהעדר עותק מכתב האישום המתוקן. גם לגופו של פסק הדין המרשיע, טען ב"כ המשיבים כי יש לתת משקל לנסיבות בהן נמסרה הודאתו של המשיב, אשר בחר להודות בכתב האישום המתוקן תחת ניהול הליך משפטי ארוך ומייגע ומתוך כוונה לקצר בהליכים ולסיים עניינו לאור הצורך לתמוך באשתו הנכה. עוד טען, כי בנסיבות מתן ההודאה אין בפסק הדין המרשיע כדי לחסום דרכו של המשיב מלסתור הקביעה המרשיעה האמורה. סבורה אני כי דין הערעור להתקבל. סעיף 42א לפקודת הראיות [ נוסח חדש] , התשל"א - 1971 קובע כי: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע.... הוא בעל דין במשפט אזרחי." משלא נמצא חולק כי המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות המקימות חבות המשיב באירוע התאונה ומשביקש ב"כ המערער להציג את פסק הדין המרשיע של המשיב, הנוגע לאירוע התאונה נשוא הדיון, היה על בית המשפט לאפשר לו לעשות כן, גם אם התרשל המערער ולא החזיק באמתחתו עותק מכתב האישום המתוקן בו הודה המשיב ובפרט בנסיבות בהן לא נמצאה כל התנגדות להגשת פסק הדין מצד המשיב. על כתב האישום המתוקן, בו הודה המשיב ועל פיו הורשע, חלה חזקת התקינות בהיותו מסמך רשמי של בית המשפט. בהעדר כל טענה כנגד אמיתות המסמך ובהעדר כל טענה מצד המשיב כנגד עצם ההרשעה בעקבות האירוע התאונה הנדון, אך נכון היה להעדיף בירור האמת ולאפשר הגשת עותק מכתב האישום המתוקן במועד מאוחר יותר, גם אם היה בכך כדי לעכב במספר ימים את מתן פסק הדין, בפרט בנסיבות בהן לא טען לכך ב"כ המשיבים ובנסיבות בהן יש להניח כי הגשה מאוחרת לא היתה מסרבלת הדיון. מכך אך ברור, כי קבלת מסמך מהותי זה משליכה על קביעת בית המשפט קמא כי יש לזקוף לחובת המערער אי הבאת עדי ראייה לעדות. בא כוח המערער כלכל נכונה צעדיו ומצא לנכון שלא להכביד על עדים אלה מקום שבידיו ראיה מהותית של הרשעת המשיב בפלילים בגין אירוע התאונה הנדון. בהינתן האמור אמליץ לחברי לקבל הערעור על דרך של קבלת פסק הדין המרשיע שניתן כנגד המשיב, בצירוף כתב האישום המתוקן בו הודה, כראיה לאחריותו לאירוע התאונה בו נפגע המערער. בהתאם, שקלתי אם בנסיבות העניין קיימת הצדקה להחזיר המשך הדיון בשאלת החבות לבית המשפט קמא על מנת שיקבע אם יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור נוכח הוראת סעיף 42ג לפקודת הראיות המעניקה סמכות לבית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור את פסק הדין המרשיע. אלא, שסברתי כי אין הצדקה בנסיבות דנן, בעיקר נוכח היות פסק הדין מבוסס על הודאת המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן, היות פסק הדין חלוט ואף מטעמים פרקטיים ומשיקולים של צדק, נוכח גילו המתקדם של המערער אשר אך מוטב כי עניינו יבוא לידי סיום בהקדם. לפיכך, אמליץ לחברי לקבוע כי בשקלול הראיות וניתוחן הלוגי מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות בקביעתו של בית המשפט קמא והנני מציעה כי יקבע דבר אחריותו של המשיב לתאונת הדרכים בה נפגע המערער. התיק יוחזר לבית המשפט קמא כדי לדון בשאלת הנזק. טוב יעשו הצדדים, בנסיבות המיוחדות של העניין, אם יקדימו הסדר פיצוי למערער. המשיבים ישאו בהוצאות המערער בסך של 15,000 ₪. דריסהמשפט תעבורההולך רגלתאונת דרכים