קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הוועדה לביטול חובות ניידות: בעניינו של התובע ניתן פסק דין בל 1600/01 על ידי השופט ארי תיבון ביום 25.5.03 (להלן פסק הדין). הצדדים חלוקים כיצד יש לפרש ולהבין את פסק הדין ואנו נזקק לפרשו. מדובר בשאלה משפטית ולא היה צורך לשמוע ראיות. הצדדים ביקשו דן יחיד ובהתאם ניתנה החלטה על דן יחיד כאמור בפרוטוקול מיום 20.5.13. בפסק הדין קובע כב' השופט תיבון את העובדות הבאות: התובע מוגבל בניידות בשיעור 80 אחוז והוא רכש רכב מסוג ב.מ.ו בשנת 1989. הרכב שועבד לבנק לאומי וזה תפס את הרכב ומימש אותו בחודש 10/92 . הואיל והרכב נמכר נוצר "מועד קובע" שחייב את התובע להחזיר את ההלוואה העומדת. בשנת 95 נקבע לתובע הסדר תשלומים להחזר ההלוואה העומדת. ב 9.2.97 בוטל חובו של התובע על ידי הוועדה לביטול חובות. לנוכח זאת עלתה השאלה המפורטת בפלוגתא שתפורט לקמן. 2. הפלוגתא שהוגדרה בפסק הדין (כאמור בסעיף 5) לו היתה כדלקמן: "האם זכאי התובע לקבל קצבת ניידות לתקופה שבין המועד בו נקבע הסדר התשלומים לכיסוי החוב (במהלך 1995) לבין המועד בו בוטל החוב על ידי הוועדה לביטול חובות (9.2.97)". 3. בפסק דינו קובע אפוא כב' השופט תיבון שאכן כדין, איבד התובע את זכאותו לגמלה, לאחר שהרכב נמכר, מכוח הוראת סעיף 20 (א)(5) להסכם הניידות. זהו אפוא תורף פסק הדין. 4. עוד קובע כב' השופט תיבון בצד האמור לעיל ולמעשה באוביטר, כי: "כאשר הופסק תשלום הניידות בהתאם לסעיף 20(א)(2) הנ"ל, נוצרת למוגבל בניידות זכות לקצבת ניידות מכוח סעיף 15 להסכם אם נכלל בהגדרות ס' 15 להסכם - כך קבוע ס' 20 (ב)". (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א). כמו כן קובע כב' השופט תיבון בפסק דינו: "לתובע הופסק תשלום קצבת הניידות בהתאם לסעיף 20(א)(2) כאשר פסקו תנאי הזכאות, הוא מוגבל בשיעור של 80% בניידות (מוסכמה 1). מאידך אין בפנינו כל נתונים לגבי זכאותו של התובע כנדרש בס' 15, והמסקנה מכאן היא כי התובע זכאי לקצבת ניידות מיום שהופסקה לו הקצבה מכוח ס' 20(א)(2) להסכם הניידות ככל ובמידה והוא עונה על הקריטריונים שנקבעו בס' 15 להסכם, דהיינו, אינו מקבל גמלת נכות חודשית, ואינו זכאי לקצבת זקנה כנקוב בהסכם. סוף דבר - התביעה מתקבלת בכפוף להתקיימות שאר התנאים שבס' 15 להסכם הניידות". 5. לאחר פסק הדין פנה התובע והגיש מספר תביעות בהם טען כי הנתבע לא קיים את פסק הדין. תביעות אלה נדונו בין היתר בפני כב' הנשיאה השופטת רונית רוזנפלד (כתוארה אז) וכן בפני כב' השופטת אורנית אגסי. 6. אין חולק כי בסמוך לאחר פסק הדין נשלח לבא כוחו של התובע מכתב שצורף כנספח א' לכתב ההגנה ובו הוא נדרש להמציא אישורי שכר, לתקופה שבמחלוקת - 1/95 עד 2/97. אישורים אלה לא הומצאו חרף דרישה של המל"ל וחרף בקשות שהופנו לתובע ולבאי כוחו, בין היתר על ידי בית הדין במסגרת הליך זה. ככל הנראה התובע לא יכול להמציא אישורי שכר, הואיל ולא עבד בתקופה שבמחלוקת, (ואף לא נטען שעבד). 7. לטענת התובע פסק הדין שכב' השופט תיבון קבע מה התבחינים שבהם הוא צריך לעמוד וביניהם לא נקבע כי עליו להשתכר בהתאם לסעיף 15. הואיל ובפסק הדין לא נקבע כתנאי לזכאותו שעליו להיות "משתכר" הרי שאין לדרוש זאת כתנאי לזכאותו. לטענת הנתבע פסק הדין של כב' השופט תיבון מפנה לסעיף 15 להסכם הניידות ונקבע בו במפורש שיש לבדוק את עמידתו של התובע, בתנאים שנקבעו בסעיף 15 להסכם הניידות. הכרעה 8. טענת התובע נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית וחבל שנטענה. כב' השופט תיבון כאמור בפסק הדין ובחלקים שהבאנו במלואם כאמור לעיל, קבע מפורשות כי לתובע אין זכאות לפי סעיף 20(א)(5) להסכם הניידות, לנוכח מכירת הרכב. זכאותו לגמלה כמחוסר רכב על פי סעיף 15 מותנית בעמידה " בשאר התנאים הקבועים בסעיף 15 להסכם הניידות". כב' השופט תיבון קובע אפוא מפורשות, כי אין בפניו את הנתונים הנצרכים לבחינת זכאותו של התובע לענין סעיף 15. לא ברור אפוא כיצד ניתן להבין את פסק הדין, באופן שבו מבקש התובע לקרוא אותו. תפקידו של בית הדין לבחון האם הנתבע פעל בהתאם להסכם הניידות ולא לקבוע את תנאי ההסכם - שהרי אלה נקבעו בין הצדדים לו. 9. כאמור בפסק הדין של כב' השופט תיבון יש לבחון את התמלאות התנאים הקבועים בסעיף 15 להסכם הניידות. התובע לא הוכיח (חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו אף בהליך זה) כי היה "משתכר" כנדרש בסעיף 15 להסכם הניידות ולכן אין לו זכאות לגמלת ניידות, מכוח סעיף 15, לתקופה שבמחלוקת. לנוכח זאת דין התביעה להדחות. 10. חרף העובד שמדובר בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי בשל ריבוי התביעות שהגיש התובע, לאחר פסק הדין של השופט תיבון, ומופרכותן של טענותיו, ראוי לחייבו בהוצאות. לנוכח זאת אני מחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 3000 ₪, אף שסכום זה נמוך מההוצאות הראליות . 11. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ניידותחוב