קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי הודעה בזמן על מימוש אופציה בחוזה שכירות: בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם שכירות ובגין נזקים שנגרמו ע"י הנתבעים בדירה שהושכרה להם על ידי התובעת. בנוסף נתבעים אף דמי שכירות שלא שולמו על ידי הנתבע. פרשת התביעה 1. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 2.10.10 נחתם בין התובעת ובין הנתבעים הסכם שכירות (להלן: ההסכם). לטענת התובעת הנתבעים הפרו את הסכם השכירות כאשר לא הודיעו בהתאם למועד הקבוע בהסכם (סעיף 2ב' להסכם) על רצונם לממש את האופציה להמשיך לשכור את הדירה. עוד נטען ע"י התובעת כי חרף מחדלם הנ"ל של הנתבעים, הם נשארו להתגורר בדירה וסרבו להתפנות, על אף דרישות הפינוי מצד התובעת ועל אף ששוכרים פוטנציאליים אחרים בקשו לשכור את הדירה מאת התובעת. על כן עותרת התובעת לפינוי הנתבעים מהדירה נשוא ההסכם ולפיצוי בגין נזקים בדירה אשר נגרמו לטענתה ע"י הנתבע. פרשת ההגנה לטענת הנתבעים, הם אכן הודיעו 3 חודשים טרם סיום שנת השכירות השנייה על רצונם לממש את האופציה ולהמשיך לגור בדירה בשנה השלישית (שנת 2012), אך הודעתם נעשתה טלפונית כפי שנעשה בסוף שנת השכירות הראשונה. בתגובה להודעתם השיבה התובעת כי מצאה קונים לדירה, ועל כן על הנתבעים לפנותה, או לחלופין לשלם דמי שכירות בסך גבוה מהקבוע בהסכם השכירות. מאחר והיו אלו דרישות אשר לא עוגנו בהסכם, סרבו הנתבעים. 4. לאחר שהצדדים באו בדברים, הוסכם כי הנתבעים ימסרו לתובעת המחאות לתשלום דמי השכירות לשנת 2012 וכך נעשה. לאחר סיכום זה הגיעו שוכרים פוטנציאליים בליווי התובעת על-מנת להתרשם מהדירה. הנתבעים פנו אל התובעת בשאלה לפשר הביקור והיא השיבה כי הסכמתה להמשך מגורי הנתבעים בדירה רלוונטית ותקפה עד להגעת שוכרים בדמי שכירות גבוהים יותר. הסברה של התובעת לא התקבל על דעתם של הנתבעים אשר סרבו להכניס שוכרים פוטנציאליים או מתווכים לדירה. 5. בתגובה לכך שלחה התובעת דרישת פינוי בכתב לנתבעים, והם הורו על ביטול ההמחאות אותן מסרו כדמי שכירות, אך מסרו המחאות חדשות לאחר ששוב יושרו ההדורים ביניהם. 6. לטענת הנתבעים התגלתה בעיית אינסטלציה אשר מנעה אספקת מים לדירה, וכשפנו לתובעת בבקשה לתקן את הטעון תיקון, היא נותרה אדישה לבקשותיהם. על כן הנתבעים הזמינו בעל מקצוע לבצע התיקון וקיזזו את עלות התיקון מתשלום דמי השכירות. יתר הליקויים הנטענים נגרמו בשל בלאי סביר ורובם תוקן על ידי הנתבעים. 7. בדיון ביום 14.7.13 טען הנתבע כי קיים פסק בוררות בין הצדדים בנוגע לעילות התביעה שבפניי (הוגש וסומן נ/1). ניתוח והכרעה 8. אכן מעיון במוצג נ/1 עולה כי ניתן פסק בוררות ע"י רב העיר צפת (להלן: הבורר) ביום 28.11.12 ואף תוקן על ידו ביום 11.12.12. לפיכך, עסקינן בחוק הבוררות תשכ"ח-1968, (להלן: חוק הבוררות). הצדדים פנו מיוזמתם אל הבורר. כך עולה הן מדברי בעלי הדין (ראו דברי הנתבע בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 14.7.13 וראו דברי התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון הנ"ל) והן מכותרתו של פסק הבוררות ("הנ"ל קיבלו עליהם כי הנושא שביניהם ידון בפני הרב, וכל דיון שנערך בערכאה אחרת יבוטל"). אומנם התובעת טענה בפניי כי פנתה יחד עם הנתבע לרב העיר צפת לצורך שאלה בלבד ולא על-מנת שיפסוק בעניינם כבורר, אולם בהמשך הדברים טענה כי "ההחלטה של הבוררות יש לפסול אותה. בקשתי מהבורר לפסול את ההחלטה שלו" (ראה דברי התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול). 9. בנוסף לפסק הבוררות הוגש תיקון פסק בוררות (נ/3) ממנו ניתן להתרשם כי התובעת פנתה לבורר על-מנת שיתקן את פסק הבוררות. אין בפני בית משפט זה בקשה מטעם התובעת לתיקון פסק הבורר ולפיכך לא ניתן ללמוד מה הן העילות לביטולו - האם ערערה התובעת על עצם מתן פסק בוררות או שמא ערערה על תוכנו. מהאמור לעיל באתי למסקנה כי מדובר בבקשה לביטול פסק בוררות אותה על התובעת להגיש לבית משפט המוסמך, כפי שיפורט בהמשכם של דברים. 10. הואיל ובית משפט זה לא הוא אשר הפנה את הצדדים להליך של בוררות הרי שאינו מוסמך לדון בטענות הצדדים באשר לתוקפו של פסק הבוררות, שכן סעיף 1 לחוק הבוררות קובע כי בית משפט המוסמך לדון בענייני בוררות הינו בית משפט המחוזי, למעט בעניינים הקבועים בסעיפים 5 ו-6 לחוק. בענייננו, מדובר בבקשה לביטול פסק בוררות ועסקינן בסעיף 24 לחוק הבוררות. החריגים שבסעיף 1 לחוק הבוררות אינם מתקיימים, והסמכות נותרה לבית המשפט המחוזי. כן ראו סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, לפיו כאשר בית משפט מעביר מיוזמתו ובהסכמת הצדדים את העניין לבוררות - הסמכות לדון בענייני הבוררות נתונה לבית המשפט המעביר; "הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות." בענייננו, בית משפט לא הפנה את הצדדים לבוררות ולא העביר את ההכרעה לידי בורר מוסכם, ואף לא ידע על קיומו של פסק בוררות אלא מפי הנתבע בדיון שהתקיים בפניו. כאמור לעיל, בית המשפט המוסמך לדון בטענות הצדדים הוא בית משפט המחוזי. יפים לענייננו דברי כבוד השופט א' ריבלין ברע"א 463/04 סלקום ישראל בע"מ נ' מטיל 2000 בע"מ ( 01.04.2004) ולפיהם - "השאלה בענייננו היא, אפוא, האם העביר בית משפט השלום עניין אזרחי שנדון בפניו - לבוררות. שאם כן - יהא הוא בית המשפט המוסמך. ואם לאו - הסמכות קנויה לבית המשפט המחוזי". 11. אעיר כי בענייננו מתעוררת שאלה הנוגעת לסמכות עניינית אחרת - היא סמכותו העניינית של בית דין רבני להכריע בעניין כדוגמת זה כבורר. שאלה זהה התעוררה בבג"צ 3265/95 יוסף כץ נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פ"ד נ(4) 590 ובבג"צ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים סא(1) 259, שם צויין כי אין לבית דין רבני סמכות לדון ולהכריע בעניין שאינו ממן העניינים המצויים במסגרת סמכותו הייחודית לפי החוק או בסמכותו המקבילה, אפילו ניתנה הסכמת הצדדים לשיפוטו. אם כי שאלה זו אף היא בסמכות בית משפט המחוזי לדון. בנסיבות אלה כאמור התביעה נדחית, לאור העדר סמכות עניינית. חוזה שכירותחוזההסכם אופציהמימוש אופציהאופציהשכירות