קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הודעה על טיפולי פוריות לאחר פיטורים: 1. לפנינו ערעור על החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן - החוק) מיום 16.8.12, אשר דחתה (שנית) את בקשת המערערת ליתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 2 (להלן - העובדת). 2. רקע עובדתי והליכים: א. המערערת היא חברה לממכר תכשיטים אשר העסיקה את העובדת כמנהלת חשבונות מיום 3.10.10 ועד ליום 27.4.11. ב. העובדת פוטרה מעבודתה ביום 27.4.11 ובאותו יום, זמן קצר לאחר קבלת הודעת הפיטורים, העובדת הודיעה שהיא עוברת טיפולי פוריות. ג. למחרת, ביום 28.4.11, העובדת הודיעה למערערת שפיטוריה נעשו בניגוד לדין לאור העובדה שהיא מצויה בטיפולי פוריות, כך שקיימת מניעה חוקית לפטרה ללא קבלת היתר כחוק. העובדת גם המציאה אישור רפואי, לפיו: "נמצאת בטיפולי פוריות במרכז בריאות האישה כ"ס מתחילת 2011". ד. ביום 5.5.11 הודיעה המערערת לעובדת כי לא היתה מרוצה מתפקודה ומהתנהלותה הבינאישית וכי כלל לא ידעה על כך שהיא מצויה בעיצומם של טיפולי פוריות, כך שאין כל קשר בין עניין זה לפיטוריה. המערערת גם דרשה לדעת מהו המועד המדויק בו העובדת החלה בטיפולי הפוריות וכן פירוט של סוג הטיפול אותו היא עוברת והמועד בו בוצע. ה. ביום 15.5.11 שלחה העובדת אישור רפואי נוסף לידי המערערת וזו לשונו: "נמצאת בטיפול במרכז בריאות האישה כ"ס. ביקור ראשון אצלי 9/2/11." לטענת המערערת, היא קיבלה את האישור רק ביום 19.5.11. ו. ביום 29.5.11 הגישה המערערת בקשה להיתר לפיטורי העובדת מאת הממונה על חוק עבודת נשים (להלן - הממונה). לבקשה צורפו התכתובות בין הצדדים, אישורים רפואיים, תצהיר מטעם הממונה על העובדת, גב' בוחבוט וכן שני מכתבים משתי עובדות שעבדו לצד העובדת במחלקת הנהלת החשבונות (להלן - המחלקה). ז. ביום 30.5.11 התבקשה על ידי הממונה השלמת מסמכים, שנענתה על ידי המערערת ביום 9.6.11. גם העובדת העבירה את תגובתה לבקשה. לאחר מכן זומנו העובדת וגב' בוחבוט לגביית הודעה בפני הממונה. ח. ביום 27.10.11 התקבלה החלטת הממונה לפיה היא אינה מתירה את פיטוריה של העובדת. ט. המערערת ערערה על החלטה זו לבית הדין. בטרם התקיים דיון בערעור הודיעה הממונה כי בכוונתה לדון שנית בבקשה (ר' החלטה מיום 23.4.12). י. ביום 16.8.12 ניתנה החלטה מתוקנת, במסגרתה שבה הממונה ודחתה את בקשת המערערת לקבלת היתר לפיטורי העובדת. 3. להלן תמצית טענות המערערת א. העובדת תפקדה באופן לקוי, הן מבחינת יחסיה עם צוות העובדות במחלקה והן ביחסיה עם הממונה עליה. העובדת הפגינה קושי לקבל מרות, נמנעה מלשתף פעולה עם משרד רואי חשבון שטיפל בענייני החברה ואף לא שינתה דרכיה, חרף שיחות שהתקיימו עמה בנושא. ב. התנהגות העובדת הפריעה לעבודה השוטפת, במיוחד מאחר שעבדה במחלקה קטנה ובנסיבות אלה אין זה סביר לאכוף יחסי עבודה. מה גם שהעובדת עצמה לא ביקשה לשוב לעבודה לאחר החלטתה הראשונה של הממונה. ג. על יסוד כל האמור לעיל, נטען כי החלטת הממונה ניתנה "תוך חוסר סבירות קיצוני, אגב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וללא כל בסיס עובדתי ו/או משפטי". ד. החלטתה השניה של הממונה נועדה להכשיר את החלטתה הראשונה שכן במסגרתה הועלו נימוקים שונים שזכרם לא בא במסגרת ההחלטה הראשונה. ה. העובדת לא הוכיחה כי עברה טיפולי פוריות כהגדרתם בחוק. במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים המערערת הוסיפה וטענה שעל פי אישור רפואי מיום 26.7.11, העובדת החלה בטיפולי הפוריות מספר חודשים עובר לתחילת עבודתה, ועל כן אינה זכאית להגנת החוק. ו. אף משיקולים של מדיניות משפטית מן הראוי לבטל את החלטת הממונה שכן הגנת היתר שמוענקת לנשים בגיל הפוריות תגרום למעסיקים פוטנציאליים להימנע מלהעסיקן. 4. להלן תמצית טענות המשיבות א. מבחינה מקצועית, לא נפל פגם בהתנהלות העובדת והתנהגותה לא היתה חריגה באופן שיצדיק את פיטוריה בתקופה בה עברה טיפולי פוריות, מה גם שמרבית טענות המערערת הן עובדתיות ואין מקומן להתברר במסגרת ערעור בבית הדין. ב. לא נפל כל פגם בשיקול דעתה של הממונה ואל לבית הדין להתערב במקרה שלפנינו שכן סמכות בית הדין בערעורים על החלטת הממונה היא מצומצמת. ג. מדיניות שיפוטית ראויה עולה בקנה אחד עם ההגנה שניתנה לעובדת המצויה בטיפולי פוריות כאמור בהחלטת הממונה. דיון והכרעה 5. המחוקק קבע הגנה מפני פיטורים לעובדת הרה או לעובדים המצויים בטיפולי פוריות בין אם נעדרו מעבודתם לצורך טיפולים אלו (סעיף 9 (ה)(1) לחוק) ובין אם לאו (סעיף 9(ה)(3)). בסעיף 9(ה)(1) לחוק נקבע: "לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור...". אין חולק כי בענייננו, העובדת לא נעדרה מהעבודה לצורך הטיפולים ובמקרים הספורים בהם נאלצה להיעדר, מסרה נימוק אחר להיעדרותה (הודעת העובדת בפני הממונה, מיום 25.7.11, עמוד 2, שורות 33-35, 43-45). בנסיבות אלה, חלות הוראות סעיף 9(ה)(3) לחוק: "הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעביד על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים - ממועד הפיטורים, ומסרו למעביד אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין..." (ההדגשה הוספה - ד.ו.) 6. יוער כי סעיף 9(ה)(3) לחוק הוסף ביום 10.2.10, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 554/05 אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס (2) 299 (2005) (ר' דברי ההסבר בה"ח 290 התש"ע, עמוד 46). על פי דברי ההסבר להצעת החוק, התיקון לחוק נועד להרחיב את ההגנה מפני פיטורים לעובדים העוברים טיפולי פוריות, וזאת גם אם הם אינם נעדרים ממקום העבודה. 7. האיסור על פיטורי עובדת בתקופה בה היא עוברת טיפולי פוריות, מעוגן בסעיף 9 לחוק, שכותרתו "הגבלת פיטורים" והוא כולל הוראות שונות שכולן עוסקות בהגבלת פיטורים במועדים שונים הקשורים להריון וללידה - טיפולי פוריות, הריון, חופשת לידה והתקופה שלאחר תום חופשת הלידה. משמדובר בסעיף חוק אחד שעניינו הגבלת הפיטורים בתקופת ההריון - לפניו או אחריו, הרציונל בבסיס הוראת חוק זו הוא זהה, ביחס לכל המצבים המנויים בסעיף 9 הנ"ל (בהתאמה לשינויים המחוייבים על פי העניין). בית הדין הארצי דן בשאלת הרציונל להגנה זו על האשה העובדת וקבע - כאמור, דברים אלה שנקבעו בנושא הגנה על עובדת הרה, יפים אף לענייננו. 8. בצד האיסור על פיטורי עובדת העוברת טיפולי פוריות, ניתנה בידי הממונה הסמכות להתיר את הפיטורים, והחוק קובע כי: "לא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור". (סעיף 9(ה)(1) החל גם בנסיבות לפי סעיף 9(ה)(3)). הוראה זהה בלשונה חלה גם על פיטורי עובדת בהריון (סעיף 9(א) לחוק): "לא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון". לפיכך, הפרשנות שניתנה לסמכות הממונה להתיר פיטורי עובדת בהריון או לאסור אותם, יפה אף לשיקולים שעל הממונה לשקול במקרה של עובדת בטיפולי פוריות. 9. ביחס למתחם שיקול הדעת של הממונה ביישום הוראות סעיף 9(א) לחוק, נקבע: "מקום בו מפוטרת עובדת בהיריון, לאו דווקא משיקולים הנובעים מהיותה בהיריון, אין המפקח חייב בחובה מוחלטת להתיר את הפיטורים, כי אם 'רשאי' הוא אף שלא להתירם. במקרה כזה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים (דב"ע מט/3-131 שלום - ברית התנועה הקיבוצית (להלן - עניין שלום [4]), בעמ' 270-269, ופסק-הדין בעניין מאסטרו [3]). (ע"ע (ארצי) 307/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט, פד"ע לח 170, 177 (2003); להלן - עניין אופיר טורס). עוד נפסק ביחס להיקף סמכות בית הדין בערעור על החלטת הממונה: "החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהיריון אם לאו הינה החלטה מינהלית-שלטונית. בית-הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים לעניין (פיסקה 6 לפסק-הדין בעניין מאסטרו [3]). בית-הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום-לב ובמסגרת הסמכות על-פי דין (וראו עניין שלום [4], בעמ' 269-268)." (עניין אופיר טורס בעמוד 178) כלומר, הממונה אינה רשאית להתיר את הפיטורים אם שוכנעה כי יש קשר בין הפיטורים ובין ההריון או טיפולי הפוריות והיא רשאית להתיר או לאסור את הפיטורים, בהתחשב במכלול יחסי העבודה במקום. בכל מקרה, ביקורתו של בית הדין במסגרת ערעור על החלטת הממונה היא ביקורת שיפוטית המוגבלת להתערבות בהחלטה מכח עילות המשפט המנהלי. 10. בהקשר של מהות הביקורת השיפוטית יש להזכיר כי מקדמת דנא נדרש בית המשפט העליון לבחינת שיקול הדעת המינהלי, וקבע: "... השאלה היא, אם כן, אם עובד ציבור סביר, הנתון במצבו של עובד הציבור, שקיבל החלטה פלונית, היה עשוי לקבל, בנסיבות העניין, אותה החלטה. בית המשפט אינו צריך לשאול את עצמו מה הוא היה מחליט בנסיבות העניין. על בית המשפט לשאול את עצמו מה היה עובד ציבור סביר מחליט בנסיבות העניין. ... כאן המקום לבחון את היחס בין עילת חוסר הסבירות לבין העיקרון בדבר חוסר התערבות בשיקול הדעת המינהלי. כידוע, ביסודו של המינהל הציבורי עומד שיקול הדעת המינהלי. 'שיקול-דעת פירושו, חופש הבחירה בין פתרונות אפשריים שונים' (ד"נ 16/61[35], בעמ' 1215). הבחירה בין האלטרנטיבות השונות נתונה לרשות המינהלית, ואינה עניין לבית המשפט. כפי שאומר השופט זוסמן (שם,בעמ' 1218): 'אף שיקול-דעת 'רגיל' מסמיך את הרשות לנהוג, בגבולות החוק, כפי שנראה לה, לרשות המינהלית, ובית-המשפט לא יבוא לקבוע מה שהוא היה עושה במקומה במקרה הנדון, אילו הופקד שיקול-הדעת בידו'. על רקע גישה זו - העוברת כחוט השני בפסיקתו של בית-משפט זה (בג"צ 162/72[36], בעמ' 243; בג"צ 279/72[37], בעמ' 176; בג"צ 416 71[38]; בג"צ 555/77[39], בעמ' 383ורבים אחרים) -מתעוררת השאלה, אם עיקרון זה, בדבר אי-ההתערבות בשיקול הדעת המינהלי, מתיישב עם העיקרון, כי בית המשפט יתערב מקום שהחלטת הרשות המינהלית אינה סבירה. נראה לי, כי התשובה היא זו: שיקול הדעת המינהלי קובע חופש בחירה בין אופציות שונות. עקרון הסבירות קובע תחום של אופציות שהינן סבירות בנסיבות העניין. עקרון אי-ההתערבות בשיקול הדעת המינהלי משמעותו כי במסגרת תחום האופציות הסבירות לא יתערב בית המשפט, אך הוא יתערב ויפסול הפעלת שיקול-דעת הבוחר באופציות החורגות מהתחום הסביר." (בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421 (1981)) על רקע כל האמור לעיל, יש לבחון את החלטת הממונה. 11. בהחלטה הראשונה, מיום 27.10.11, הממונה קבעה כי "הגנת המחוקק ניתנה מתוך הנחה, כי בתקופה זו העובדת אינה במיטבה, נתונה למצבי רוח משתנים ועוד. העובדת מודה כי רבה עם אחת מעמיתותיה לעבודה... אולם טוענת לקשר טוב עם בנות אחרות, ומכל מקום הבהירה כי היא וגלינה עוסקות בתחומי עבודה שונים אשר אינם מצריכים שיתוף פעולה מיוחד. שוכנעתי, כי אי שביעות הרצון מהעובדת לא הייתה בתחום עבודתה אלא בתחום יחסיה עם עמיתיה לעבודה. הגם שהעובדת הודיעה על טיפולי הפוריות לאחר הודעת הפיוטרין, שוכנעתי כי לא מן הנמנע שמצבי רוחה בעבודה, אשר החלו בחודש בפרואר (מועד בו החלטה בטיפולים ונערכה שיחת הבירור הראשונה) הושפעו מטיפולי הפוריות. בנסיבת כפי שהובאו לעיל, אני מסרבת ליתן היתר לפיטורין." להלן תמצית ההחלטה השניה, מיום 16.8.12: א. האישור שהעובדת הציגה מהווה ראיה מנהלית מספקת ודי בה לבסס את העובדה אכן היתה בטיפולים. ב. הממונה דנה בראיות שהוצגו לה ובחנה את טענות המערערת ביחס לתפקודה של העובדת, בתחום המקצועי ובתחום הבינאישי, והגיעה למסקנה לפיה אף אם היה אי שיתוף פעולה עם משרד רו"ח, הוא אינו אחת מהעילות העיקריות לפיטורים, אלא העילה העיקרית לפיטורים היא התנהגות העובדת ביחס לעובדות אחרות. עובדה זו אינה מצדיקה פיטורי עובדת בטיפולי פוריות. ג. התנהלותה של העובדת לא היתה כה חריגה או שחיכוכיה עם העובדות האחרות במחלקה היו ברמה כה חמורה, עד שיבוש עבודת המחלקה. בנוסף, העלאות השכר מעידות על שביעות רצון מהעבודה, או לכל הפחות המערערת לא ראתה את התנהגות העובדת כחמורה דיה כדי לפטרה. ד. ייתכן כי בנסיבות של עובד רגיל, חיכוכים בין אישיים עשויים להוות עילה לפיטורים, אולם בנסיבות הספציפיות של העובדת, אשר החלה בטיפולים בחודש פברואר, הממונה לא שוכנעה כי התנהלותה היתה חמורה דיה על מנת להצדיק את הפיטורים לאלתר. ה. הממונה ציינה במפורש כי אינה נדרשת לאופיו של הליך הפיטורין ולשאלת השימוע, הגם שבעיניה, ספק אם קוים שימוע כדין. ו. הממונה הוסיפה והדגישה כי "העיקר הוא, כאמור, בכך שעילת הפיטורין הנטענת עצמה, קרי - אי שביעות הרצון מן העובדת, אינה מספקת, לטעמי, לגבור על ההגנה שביקש המחוקק ליתן." 12. במקרה שלפנינו הממונה קבעה כי המערערת לא ידעה שהעובדת עוברת טיפולי פוריות. עם זאת נקבע כי תפקוד העובדת לא היה קיצוני וחריג באופן שיצדיק את פיטוריה במהלך תקופת טיפולי הפוריות, מה גם שמבחינה מקצועית, להבדיל מתחום היחסים הבינאישיים במחלקה, לא נפל פגם בהתנהלות העובדת. אף גב' בוחבוט, הממונה על העובדת, מסרה לממונה כי התנהלותה הבינאישית של העובדת היא שעמדה במוקד ההחלטה על פיטוריה (ר' סעיף 5 לתצהיר בוחבוט שהוגש לממונה וכן שורות 24-27, 42-43 לפרוטוקול חקירתה של בוחבוט). 13. הממונה דחתה את טענת המערערת בדבר תפקוד מקצועי לקוי מצידה של העובדת - אי שיתוף פעולה בינה ובין רואי החשבון של המערערת. המערערת טענה כנגד קביעה זו, עם זאת לא מצאנו כי יש להידרש אליה מאחר שמדובר בקביעה עובדתית, אשר לא התבררה בפנינו ואיננו סבורים כי קביעת הממונה בנושא זה אינה מעוגנת בראיות שהובאו בפניה. מכל מקום הממונה הבהירה כי אף אם היתה מקבלת טענת המערערת בנדון הרי שעניין זה לא היווה העילה לפיטורי העובדת. 14. טענה נוספת שהעלתה המערערת היתה כנגד קביעתה העובדתית של הממונה בדבר שביעות רצונה מתפקוד העובדת. בנושא זה הממונה נתנה משקל לכך שהעובדת קיבלה העלאה בשכרה ובונוסים ואף הועסקה למעלה משישה חודשים, תקופה שלאחריה קיבלה העלאה בשכר. לטענת המערערת, מדובר היה בבונוסים מחלקתיים והעלאת השכר ניתנה חרף התנהלות העובדת, כך שהמערערת העניקה לה הזדמנות להוכיח את יכולותיה ולתקן דרכיה. איננו סבורים שבמסגרת הערעור על החלטת הממונה יש להדרש לכל אחת מהקביעות העובדתיות של הממונה, שהרי הליך הערעור אינו בחינה מחודשת של החלטת הממונה - de novo ובחינה של כל אחת מהקביעות העובדתיות מביאה למעשה להחלפת שיקול דעת הממונה בשיקול דעתו של בית הדין. מכל מקום, נושא זה לא היה הנימוק המרכזי שעמד בבסיס החלטת הממונה, אשר הבהירה כי התנהלות העובדת לא היתה משביעת רצון (אולם לא במידה המצדיקה פיטורים בשים לב למצבה). 15. הממונה שבה והדגישה כי היא ערה לליקויים בתפקודה החברתי - בינאישי של העובדת, אולם היא לא שוכנעה כי עוצמת הליקויים הצדיקה את פיטורי העובדת באותו שלב, בשים לב לעובדה שהיא עברה טיפולי פוריות. ברי כי בבוא הממונה לדון בבקשת ההיתר, חלק משיקוליה הם העובדה שהעובדת מצויה בעיצומם של טיפולי פוריות, כך שההתייחסות ליחסי העבודה ולכלל הנסיבות אינו דומה ל"מקרה רגיל". כך, הממונה רשאית לשקול שיקולים נוספים בבואה לדון בבקשת ההיתר, כגון שיקולים חברתיים, כלכליים או אישיים הנוגעים לעובדת. 16. בהתחשב בכך ששני הצדדים טענו בנושא השימוע (ר' למשל בהודעת העובדת מיום 25.7.11, עמוד 2, שורות 30-32), לא מצאנו פגם בכך שנושא זה היה חלק מנימוקי הממונה בהחלטתה השניה. בהקשר זה יש לציין כי הממונה הדגישה כי נושא השימוע חורג מהיקף הנושא הנתון להחלטתה. 17. במסגרת הדיון בערעור, הוצג אישור רפואי מיום 26.7.11 שהעובדת העבירה לידי הממונה וזו לשונו: "על סמך התיק הרפואי ועל סמך הבדיקה האשה נמצאת בברור מעקב וטיפול עקב אי פוריות מעל שנה שבהם הוזמנה למעקבים באמצעות בדיקות אולטרסאונד + בדיקות מעבדה חוזרות לקביעת מועד הביוץ, מלווה בטיפולים הורמונלים בהזרקות יומיות ונסיונות חוזרים של IUI." המערערת טענה כי לאור האמור באישור זה התובעת החלה בטיפולי הפוריות מספר חודשים לפני תחילת עבודתה וכי למעשה, במועד הפיטורים חלפה "התקופה המוגנת" הקבועה בחוק - 150 ימים מתחילת מועד הטיפולים. איננו סבורים כי יש באישור זה כדי לתמוך בטענת המערערת. מדובר באישור שנוסחו עמום ולא ניתן ללמוד ממנו אימתי החלה העובדת בטיפולי פוריות, שכן האישור מתייחס ל"ברור מעקב וטיפול" מחודש יולי 2010. יתכן שהעובדת החלה בבירור ובמעקב מחודש יולי 2010, אולם אין מדובר ב"טיפול" כהגדרתו בחוק. בנוסף, ניתן לקרוא את האישור כך שמדובר ב"אי פוריות מעל שנה" ולא "ברור מעקב וטיפול" שנמשכים מעל שנה. 18. המערערת טענה כי אין באישור שצירפה התובעת ללמד כי היא אכן נכנסת להגדרת החוק כמי שמטופלת ב"טיפולי פוריות", וקבלה על כך שלא הובהר מהו סוג הטיפול שהעובדת עברה. איננו סבורים כי היה על התובעת לפרט "ברחל בתך הקטנה" את סוג הטיפולים אותם היא עוברת שכן מדובר בפגיעה בפרטיותה, בעיקר כשעסקינן בנושא רגיש כטיפולי פוריות. משנושא זה הוצג על ידי העובדת בפני הממונה (שורות 67-69 להודעת העובדת בפני הממונה), לדעתנו, די בכך. 19. המערערת הוסיפה וטענה כי נימוקי ההחלטה השניה היו שונים מאלו שפורטו בהחלטה הראשונה וכי נראה כי מדובר בניסיון להכשיר את ההחלטה הראשונה. איננו מקבלים טיעון זה. לאחר הגשת הערעור לבית הדין, ביקשה הממונה לבחון את המקרה שנית. אין בעובדה כי הממונה השתיתה את החלטתה השניה על נימוקים שונים כדי להוות פגם בהחלטתה, כל עוד נימוקי הממונה מבוססים על הראיות שאספה ואשר הוצגו בפניה. מכל מקום, מקריאת שתי ההחלטות עולה כי בהחלטה השניה, הממונה הוסיפה נימוקים לאלה שצוינו בהחלטה הראשונה ואין פסול בכך. 20. לסיכום, לאור הסמכות הנתונה בידי הממונה ונוכח שיקוליה והנמקת הממונה, המבוססים על החומר שעמד בפניה, לא מצאנו שנפל בהחלטת הממונה פגם המצדיק את התערבותו של בית דין זה. למעלה מהדרוש נציין כי גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, אין פירוש הדבר כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה. בנסיבות בהן תפקודה החברתי - בינאישי של העובדת הוא שעמד בבסיס פיטוריה, כשאף לגרסת המערערת תפקודה המקצועי היה סביר, ובשים לב לכך שההגבלה הקבועה בחוק בכל הנוגע לפיטורי עובדת בטיפולי פוריות, איננה בלתי מוגבלת והיא תחומה בזמן, ל - 150 יום בלבד, לא מצאנו כי החלטת הממונה מהווה החלטה בלתי סבירה או כי היא פוגעת בעקרונות הצדק הטבעי, כטענת המערערת. 21. בשולי הדברים נציין כי החלטת הממונה התקבלה בחלוף זמן רב יחסית ממועד הגשת הבקשה - כחמישה חודשים (והכוונה להחלטה הראשונה, באשר ההחלטה השניה ניתנה זמן רב לאחר מכן). קיימת חשיבות מכרעת לקבלת החלטה סמוך ככל שניתן, למועד הגשת הבקשה שכן בתקופה זו הן העובדת והן המעסיק מצויים במצב של חוסר וודאות משפטי ואישי. ראוי כי הממונה תעשה כל אשר בידה על מנת שהחלטות הניתנות על פי סמכותה הקבועה בחוק יינתנו במהירות האפשרית, ובכל מקרה - תוך פרק זמן סביר. 22. סוף דבר - הערעור נדחה. לאור חלוף הזמן בין מועד הבקשה ומתן ההחלטה על ידי הממונה וכן העובדה שהממונה ביקשה לבחון שוב את החלטה לאחר שהוגש ערעור לבית הדין, אין מקום לחייב את המערערת בהוצאות המשיבה מס' 1, למרות דחיית הערעור. המערערת תשא בהוצאות המשיבה מס' 2, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ש"ח שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות