להלן דוגמא לערעור על קביעה של 40 אחוזי נכות: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הועדה הרפואית העליונה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") מיום 16.3.05 לפיה נדחה ערעורו של המערער על החלטת ועדה רפואית מהדרג הראשון. המערער, יליד 1966, הוכר כנכה על פי החוק בגין פגיעה שנפגע בעת שרותו במשטרה, ודרגת נכותו נקבעה בשיעור 40%. הערעור שבפני מתמקד בשני נושאים. האחד, דרגת הנכות בגין כאבים בעמוד השדרה המותני אשר הוועדות קבעו כי שעורה 1% לפי פרט 37(2) גI למבחנים לקביעת דרגת נכות ושעור הנכות בגין פגיעה נוירולוגית אשר סווגה על ידי הועדה כ- NEURITIS בצורה קלה על פי פרט 29(6)I שהנכות בצידה 1%. לענין עמוד השדרה המותני - עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית מעלה כי נערכה למערער בדיקה יסודית ומקיפה. הועדה פרטה את ממצאיה המצביעים על תנועות חופשיות והעדר הגבלה תפקודית. עוד מציינת הועדה כי למרות טענתו של המערער כי הוא סובל מכאבים בסוף הכיפוף, טווח התנועות מלא ותקין. ממצאים אלה אינם תואמים את אלה המתוארים בחוות דעתו של ד"ר גפשטיין אשר מתאר צליעה קלה והגבלת תנועות עמוד השדרה המותני. בערעור שבפני טענה באת כוח המערער כי בפני הועדה הונחו מלבד חוות דעתו של ד"ר גפשטיין בדיקת C.T. ו- MRI המצביעות על פתולוגיה חמורה אך למרות ממצאים אלה סיווגה הוועדה את הפגיעה בעמוד השדרה לפי פרט 37(2)גI המגדיר את הפגיעה כ"כאבים כרוניים, ללא ממצא אורגני וללא הגבלות תנועה". ברע"א 9737/03 אסתר זיגלמן נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים, נקבע ע"י בית משפט העליון כי ההחלטות הרפואיות הינן בתחום שיקול דעתה של הועדה הרפואית ואל לו לבית המשפט להתערב בשיקולים אלה כפי שהבהיר כב' השופט עדיאל: "השאלה כיצד תקבע הוועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת MRI, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של עניין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי סעיף 12א' לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הוועדה הרפואית לבית המשפט". משלא נמצא בבדיקת הוועדה אישור לממצאיו של ד"ר גפשטיין ולאחר שהועדה נתנה דעתה לממצא בדיקת ההדמיה וסברה כי אין בהן כדי להצביע על קיומה של פגיעה המקנה שעור נכות שונה, אין בית המשפט מתערב במסקנותיה. באשר לפגיעה הנוירולוגית, בבדיקתה ביום 10.11.04 התייחסה הועדה לממצאי בדיקת E.M.G. מיום 4.1.04 אשר מסקנתה היתה רדיקלופטיה מצד שמאל אך לא מצאה למסקנה זו ביטוי בפירוט הבדיקה ולפיכך החליטה על הפנייתו של המערער לבדיקה חוזרת. בתאריך 16.3.05 נבדק המערער פעם נוספת על ידי הוועדה לצורך סיכום הממצאים בהתייחס לבדיקת ה- E.M.G. מיום 19.12.04 (ד"ר בוכמן) - אשר נמצאו בה סימנים קלים נוירוגניים כרוניים 1S - 3L. בפרוטוקול הועדה נרשם, בהתייחס לבדיקה זו, כי אין כל קורולציה בין ההפרעות בתחושה שדווח עליהן והנזק המשוער כפי שנמצא ב- E.M.G., כשמבחינה מוטורית הבדיקה המוטורית תקינה, והמערער מהלך ללא צליעה ולכן הועדה חולקת על מסקנות ד"ר גפשטיין וסבורה כי אין הצדקה לקביעת נכות נוירולוגית, בין היתר מכיוון שבבדיקתה לא מצאה חסר נירולוגי. נשאלת השאלה אם סברה הועדה שאין די בבדיקה הקלינית שנערכה על ידה והפנתה את המערער לבדיקת E.M.G. כיצד בסופו של יום החלטת הדחיה מתבססת למעשה על הבדיקה הקלינית. עיון בהחלטה מעלה כי בניגוד לבדיקת ה-E.M.G הראשונה אשר ציינה בסיכום שקיימת רדיקלופטיה קלה מבלי שמסקנה זו מצאה ביטוי בניתוח הממצאים בבדיקה השניה פורטו כל הממצאים אך בסיכום לא צויינה רדיקלופטיה ותוצאות הבדיקה החוזרת לא תאמו את תלונות המערער ולא נמצאה קורולציה בין מצבו לבין הבדיקה. בהסתמך על הבדיקה החוזרת והבדיקה הקלינית החליטה הועדה לדחות הערעור גם בענין הפגיעה הנוירולוגית. מכיוון שהסקת מסקנות לאחר ניתוח תוצאותיהן של בדיקות שונות נתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית ומכיוון שהוועדה התייחסה לכל הנתונים שהיו בפניה והסיקה מסקנותיה על סמך הנתונים הללו, לא מצאתי עילה להתערבות במסקנות אלה והחלטתי לדחות הערעור. המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אחוזי נכותנכות