קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ההסדר בין חברות הביטוח למל''ל: 1. לפניי הליך נוסף שעניינו זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) בגין תגמולים ששילם לנפגע בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה. 2. ביום 12.11.03 אירעה תאונת דרכים בה נפגע הולך רגל. המוסד הכיר בה כתאונת עבודה, ובהתאם לדרגת נכותו שילם לנפגע ועתיד לשלם לו גמלה. 3. בהתאם לסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) שקודמו היה סעיף 150 לאותו חוק, היות שהתאונה שבעטיה שילם המוסד ועתיד לשלם גמלה היא גם עילה לחייב בפיצויים לנפגע בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, רשאי המוסד לתבוע מאת המשתמש ברכב או מבטח השימוש בו פיצוי על גמלה זו. 4. בשנת 1979 נכרת חוזה בין המוסד לבין אבנר איגוד לביטוח נפגעי הרכב בע"מ (להלן: החוזה) שלפיו הסכימו על הסדר השבה שונה מזה הנקוב בסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי (אז סעיף 150). לפי ההסדר החוזי, במקרה של תאונה בה נפגע הולך רגל היה על חברות הביטוח להשיב 80% בלבד מסך כול הגמלה ששילם או עתיד לשלם המוסד (ראה סעיף 3(2) לחוזה). לפי סעיף 6 המקורי לחוזה היה על מבטח לשלם את הסכום תוך 60 יום מיום קבלת הדרישה, שאם לא כן תתווסף ריבית מקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961 (שהיא ריבית פיגורים - ראה רע"א 8429/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי [1.7.07]) ועוד 20% (שהם בבחינת פיצוי מוסכם ומוערך מראש בחוזה - ראה רע"א 8429/06 הנ"ל). החל מיום 1.4.85 שונה החוזה כך שפרק הזמן שהוקצב לתשלום הועמד על 45 יום מיום משלוח הדרישה במקום ממועד קבלת הדרישה, כפי שהיה בסעיף 6 המקורי (ראה מכתב שינוי מיום 26.3.85). 5. לפי סעיף 6 לחוזה קיבל המבטח 15 "ימי חסד". בפועל יכול היה לשלם אפוא את סכום הדרישה תוך 75 יום מיום קבלתה (את הדרישה) בלא שיחויב בריבית פיגורים. כאמור, מיום 1.4.85 כדי לא לחוב בריבית פיגורים היה על המבטח לשלם את סכום הדרישה תוך 60 ימים מיום משלוח מכתב הדרישה. 6. ביום 5.5.09 הודיע המוסד לחברות הביטוח הקשורות עמה בחוזה על ביטולו למפרע, וממועד זה החל לדרוש מהן השבת מלוא הגמלאות ששילם לנפגעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה). 7. ביום 27.12.09 שלח המוסד לנתבעות, שתיקראנה להלן המבטחת, מכתב דרישה לתשלום סך של 955,132 ₪, שהוא 100% מהגמלאות (משוערכות ומהוונות למועד הדרישה) ששילם ועתיד לשלם לנפגע. אין חולק כי דרישה זו מבוססת על הוראות סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, והמבטחת נדרשה לשלם את סכום הדרישה "..בתוך 45 יום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל." ביום 14.6.10, ובהתבסס על החוזה, שילמה המבטחת למוסד סך של 750,628 ₪, שהוא 80% מכלל הגמלאות ששילם המוסד ועתיד לשלם לנפגע. 8. עם קבלת התשלום הגיש המוסד תובענה זו. תחילה תבע את ההפרש בסך 211,277 ₪ בין מלוא הגמלאות ששילם וישלם המוסד לנפגע לבין הסכום ששילמה המבטחת בפועל. בטרם הוגש כתב הגנה וברשות בית משפט הגיש המוסד כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן נתבעת המבטחת, כסעד חלופי, לשלם למוסד ריבית פיגורים לפי סעיף 6 לחוזה, החל מיום הדרישה וכלה ביום התשלום המלא בפועל. סכום זה נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן הסתכם בסך 35,370 ₪. 9. היות שהמחלוקת משפטית בעיקרה, הסכימו בעלי הדין שאכריע בתובענה בפסק דין מנומק על סמך חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי טענותיהם. 10. המחלוקת העיקרית בנוגע לתחולת החוזה על תאונות שאירעו לפני ביטולו של החוזה הוכרעה סופית, ובפסק הדין שניתן ברע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נ' חנין [19.4.12] אמר בית המשפט העליון את דברו וקבע כי ביטול החוזה אינו למפרע. לפיכך אין המוסד עומד על תביעתו העיקרית ומבקש להעניק לו את הסעד החלופי הנתבע. 11. סעיף 6 לחוזה קובע לאמור: "החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה [ומיום 1.4.85 - 45 יום מיום משלוח הדרישה]. פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המכסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל." 12. לדעת המבטחת דין התובענה להידחות. לטענתה, דרישת המוסד לא נשלחה לפי סעיף 6 לחוזה, אלא לפי הוראות סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי. לא זו אף זו, במכתב הדרישה לא הוזכרה, ולו לחלופין, התניה החוזית והמוסד דרש ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד. עוד הוסיפה כי אין לקבל את טענת המוסד, ולפיה יש לחייבה בריבית החוזית החל ממועד הגשת כתב התביעה המקורי וכלה ביום התשלום המלא בפועל, שהרי אין חולק כי במועד הגשת התובענה זה מכבר קיימה את חיובה בהתאם לחוזה. 13. בסיכומיה העלתה המבטחת טענה חלופית והיא, כי אם יסבור בית המשפט שיש לחייבה בריבית, אזי יש לחייבה בריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד ממועד הדרישה ועד למועד התשלום, ובסך הכול 5,948 ₪. 14. הגעתי לכלל מסקנה כי על המבטחת לשלם ריבית בהתאם לסעיף 6 לחוזה, קרי ריבית פיגורים כפי שיעורה במועדים הקובעים בתוספת 20%, וזאת משלושה טעמים עיקריים. האחד, בחוזה (לאחר שינויו ביום 1.4.85) סוכם כי על המבטח לשלם "תוך 45 מיום משלוח הדרישה" ולעניין זה אין נפקא מינה אם צוין בה כי נשלחה זו לפי החוזה או לפי חוק הביטוח הלאומי. במקרה דנן, אין חולק כי ביום 27.12.09 שלח המוסד דרישה. לאחר בדיקתה הגיעה המבטחת לכלל מסקנה כי מלבד תיקון שיעור ההשבה, יש להיענות לדרישת המוסד. לפיכך שילמה בהתאם לחוזה 80% מסכום הדרישה. השני, הטוען כי חוזה תקף ומחייב את הצדדים אינו יכול לבחור את התניות הנוחות לו ולהתעלם מאלה המטילות עליו חיוב. לפיכך אם לדעת המבטחת במועד הרלוונטי היה החוזה תקף (ואין חולק כי בסוגיה זו הצדק עמה) אזי תקפה גם התניה אשר קבעה פיצוי מוסכם ומוערך מראש בחוזה למקרה של אי- תשלום במועד. השלישי, לא שמענו מפי המבטחת נימוק כלשהו המצדיק להתערב בשיעור הריבית המוסכמת (שנועדה לשמור על ערך הכסף) או בפיצוי המוסכם (שהוא סנקציה מוסכמת בגין ההפרה). נהפוך הוא. המבטחת הסכימה כי עליה להשיב למוסד את אשר שילם לנפגע, ורק חלקה על דרישתו להשיב 100% הגמלאות. 15. אשר על כן אני קובעת כי על המבטחת לשלם את הריבית החוזית הנקובה בסעיף 6 לחוזה, לרבות הפיצוי המוסכם. 16. עם זאת אין לקבל את עמדת המוסד, ולפיה על המבטחת לשלם ריבית בשיעור 20% מיום הדרישה (27.12.09) וודאי שאין לחייבה בריבית זו עד ליום הגשת כתב התביעה. כבר נאמר לעיל כי לנוכח 15 ימי חסד המוסכמים (ודוק, לפי המכתב מיום 26.3.85 "הסנקציה נשארה כבעבר") רק איחור העולה על 60 ימים גורר אחריו חיוב בריבית פיגורים בתוספת 20%. בהתאם לכך היה על המבטחת לשלם את סכום הדרישה - או את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת - תוך שישים ימים מיום 27.12.09, קרי, לא יאוחר מיום 25.2.10. 17. בפועל רק ביום 14.6.10 שילמה המבטחת את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת (ואשר היה 80% מסך כול התגמולים, בהתאם לחוזה) קרי, באיחור 109 ימים. כאמור, לא שמענו הסבר לסיבת האיחור, לא כל שכן לאיחור כה רב. 18. החוזה אינו קובע את המועד שממנו תחושב הריבית. בנסיבות אלה, ובהעדר טענה כי במקרה דומה נהגו הצדדים לפרש את החוזה כמחייב את חברת הביטוח להוסיף הפרשי ריבית ממועד הדרישה, מן הראוי לחשב את הריבית החל מהמועד שהיה על המבטחת לשלם את הסכום, שהוא יום ההפרה ויום היווצרות העילה. לפיכך תחושב הריבית החל מיום 26.2.10 וכלה במועד התשלום בפועל - 14.6.10. ממועד זה ואילך יש לחייב בהפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה (ראה סעיף 5(א) לחוק זה). 19. בתקופה הרלוונטית חל שינוי בשיעור הריבית המקסימלית: בין 26.2.10 לבין 31.3.10 (להלן: תקופה א') היה שיעור הריבית המקסימלית 8.20% ובתוספת 20% - 9.84%. בין 1.4.10 לבין 14.6.10 (להלן: תקופה ב') עמדה ריבית זו על שיעור 7.80% ובתוספת 20% -9.36%. בהתאם לכך יש לחייב את המבטחת לשלם למוסד סך של 23,424 ₪ לפי הפירוט שלהלן: ריבית בגין תקופה א' - 6,678 ₪ (מעוגל) ריבית בגין תקופה ב' - 14,244 ₪ (מעוגל) סה"כ - 20,922 ₪ (מעוגל) סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 14.6.10 ועד ליום מתן פסק הדין מסתכם בסך 23,424 ₪ (מעוגל). 20. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 23,424 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. כן ישלם המוסד לנתבעות הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ₪. בפסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שהתובענה הוגשה על סכום העולה עשרות מונים על הסכום הפסוק. לו דרש המוסד את הפרשי הריבית בלבד, לא מן הנמנע שהיה נחסך הליך שיפוטי יקר. הסך של 24,424 ₪ ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מהיום וכלה ביום התשלום המלא בפועל חברת ביטוחפוליסה