הגשת מסמך עובדת סוציאלית בועדה רפואית

מסמך העובדת הסוציאלית שהזכירה המערערת, מיום 1.11.12, אינו חוות דעת ואינו מסמך רפואי כלל. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא המשקל הראייתי של מסמך עובדת סוציאלית בועדה רפואית: 1. ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה לעררים מיום 6.11.12 (להלן: החלטת הוועדה), לפיה נקבעה למערערת נכות משוקללת בשיעור 48%. 2. לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיה העיקריות של המערערת, הינן כדלהלן: א. המערערת סובלת מסרטן השד, וכתופעות לוואי של הטיפול נגרמו לה בעיות לב, בעיות אורתופדיות ונסיגה במבנה השיניים. המערערת הציגה לוועדה מסמך מגב' אטינגר, משירות הסוציאלי תל השומר מיום 1.11.12, בו פורטו הליקויים מהם היא סובלת. ב. הוועדה לא התייחסה לבעיית הפה והלסת של המערערת וזו לא נבדקה על ידי מומחה בתחום. המערערת הגישה לבית הדין בהקשר זה מסמך גיליון טיפול במרפאת שיניים. ג. כמו כן, המערערת לא נבדקה על ידי מומחה בתחום הנפשי וגם תלונתה בעניין שחיקת סחוסים לא נבדקה. 3. המשיב התנגד לעמדת המערערת, מן הנימוקים העיקריים הבאים: א. הוועדה פעלה כראוי, ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה. ב. הוועדה התייחסה לבעיית הלב של המערערת וקבעה לה נכות בשיעור 20% בגינה. הוועדה אף ערכה למערערת בדיקה אורתופדית וקבעה כי לא קיימת נכות במישור זה. ג. המערערת לא התלוננה בפני הוועדה על בעיות בתחום הנפשי ועל שחיקת סחוסים ולא הציגה מסמכים רפואיים בהקשר זה. לפיכך, לא היה על הוועדה להתייחס לעניין. גם לבית הדין לא הוצג תיעוד ממועד הקודם לוועדה בהקשר זה. ד. אשר לבעיות השיניים, המערערת לא הציגה לוועדה תיעוד אף בהקשר זה. גם התיעוד שהוצג כעת לבית הידן מתייחס לטיפולי שיניים ואינו עונה על דרישת התקנות, לפיה מוענקת נכות במקרה של "אובדן שיניים ללא אפשרות להתקין תותבת". המערערת לא הציגה כל תיעוד בנוגע לבעיות בלסת. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר שששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להן אפרט את נימוקי הכרעתי. 5. הלכה פסוקה וידועה היא בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים, כמו גם קביעת סעיפי ליקוי מותאמים, הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי) לא פורסם, ניתן ביום 22.6.06). 6. עיון בפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור מלמד, כי הוועדה שמעה את טיעוני המערערת וערכה לה בדיקה רפואית, בהתאם לתלונותיה. המערערת לא הלינה בפני הוועדה על בעיות פה ולסת, על בעיות סחוסים ועל פגיעה נפשית ולא הציגה מסמכים רפואיים התומכים בתלונות אלה. משכך, לא נפלה כל טעות בהחלטת הוועדה, שעה שהעניינים שהוזכרו לא נבדקו על ידה. 7. מסמך העובדת הסוציאלית שהזכירה המערערת, מיום 1.11.12, אינו חוות דעת ואינו מסמך רפואי כלל. יתרה מזאת, המסמך כללי, אינו מציין מהן בעיותיה הרפואיות של המערערת, מה הטיפול הניתן לה ומהן האבחנות של הבעיות מהן היא סובלת לטענתה. משכך, לא היתה חובה על הוועדה להתייחס למסמך. 8. יוער, כי הצדק עם המשיב, כי בהתאם לתיעוד שהוצג במהלך הדיון המשפטי, בעניין בעיות השיניים, עוברת המערערת טיפולי שיניים שונים, אשר על פניו אינם תואמים את דרישות התקנות. מכל מקום, משהתיעוד לא הוצג בפני הוועדה, לא היה עליה להתייחס לנושא. 9. בנסיבות העניין, החלטת הוועדה סבירה, רפואית במהותה, ולא נפל בה פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין. 10. לפיכך, הערעור נדחה. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. רפואהמסמכיםעובדים סוציאלייםועדה רפואית