קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הגנה מן הצדק העסקת עובדים זרים ללא היתר: 1. לפנינו כתב אישום שהוגש ביום 28.4.09 בשל עבירה של העסקה של שלושה עובדים זרים שלא כדין, עבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו-(2) ו-4 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), בעקבות ביקורת מטעם מפקחי המאשימה מיום 12.4.07. כנגד נאשם מספר 2 נטענה אחריות נושא משרה, עבירות על פי סעיפים 2(א)(1), 4 ו- 5 לחוק עובדים זרים. 2. התקיימו מספר רב של ישיבות הקראה בתיק עד שהמשפט החל ולאחר כפירת הנאשם נקבע דיון לשמיעת הוכחות בפניי. בדיון האחרון - הראשון שהתקיים בפניי - ביקש הנאשם, לאחר שבא כוחו הקודם השתחרר מהייצוג, לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להיות מיוצג על ידי עו"ד. על אף הנזק שנגרם למאשימה, שהזמינה עדיה, ולמרות שמדובר בתיק ישן מאוד, על מנת לאפשר לנאשם את זכותו להגנה מלאה - נעתרתי לבקשתו והדיון נחדה. 3. כעת, לאחר החלפת ייצוג, הגיש הנאשם בקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק. הנימוקים לבקשה הם: א. הנאשם היה במועד הרלוונטי לכתב האישום אחד מבעלי המניות שמכר את מניותיו ביום 1.4.08 (העבירה הנטענת היא מיום 12.4.07). כתב האישום הוגש כנגד הנאשם ולא כנגד בעלי מניות נוספים ומדובר באכיפה סלקטיבית נעדרת הסבר. ב. במועד ביצוע העבירה היו שלושה מנהלים רשומים בחברה וכתב האישום הוגש רק כנגד הנאשם. ג. כתב האישום כנגד החברה בוטל מבלי שבוטל כתב האישום כנגד הנאשם. ד. הרשות התעלמה מן הראיות שהוצגו לה לפיהן העובדים הועסקו על ידי קבלן. ה. החברה - הנאשמת 1 נמכרה לבעלת המניות העיקרית בה במועד ביצוע העבירה הנטענת - קבוצת שטראוס. ו. המשך ההליך הפלילי כנגד הנאשם בנסיבות העניין מהווה פגיעה אנושה בזכויות היסוד שלו. 4. הבקשה הועברה לתגובת ב"כ המאשימה. בתגובה נאמר כי הקונצרן שטראוס רכש את השליטה בנאשמת ולקח על עצמו לטפל באישומים. לאור טענה זו הסכימה המאשימה לדחות את המשך ההליך. עמדת הנאשמת צומצמה לכך שהיא מצויה בסטטוס "מחוסלת" ולכן לא ניתן לפעול כנגדה. הטענה באשר להעסקת העובדים דרך קבלן נבחנה על ידי המאשימה ולכן הואשמה הנאשמת כ"מעסיקה בפועל" על פי סעיף 4 לחוק עובדים זרים. ב"כ המאשימה התייחס להליכי החקירה שהתנהלו בביקורת נשוא כתב האישום, כולל חקירת הנאשם, שהעיד תחת הזהרה כמנכ"ל הנאשמת. לאור הראיות, ראתה המאשימה בנאשם כ"נושא משרה" לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים ולכן, לא נעשו זימונים לנושאי משרה אחרים. לטענת ב"כ המאשימה, הטענות שבבקשה הן סתמיות וכלליות והיא נעדרת כל בסיס עובדתי או מציאותי הנעוץ בשיקולים זרים של גורם האכיפה, הקשורים באופן ניהול החקירה שברור שלא נשקלו. 5. המסגרת הנורמטיבית לטענת "הגנה מן הצדק" ביום 21.5.07 תוקן חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, (תיקון מס' 51) תשס"ז-2007, כך שהוסף לטענות המקדמיות אשר ניתן להעלות כנגד כתב אישום, בסעיף 149: (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. אשר למבחנים שהחיל בית המשפט העליון לצורך יישום הדוקטרינה של הגנה מן הצדק לפני תיקון החוק, כפי שנקבעו בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (להלן:"פרשת בורוביץ")- מבחנים אותם יש להחיל גם אחרי התיקון, נקבע כי הדוקטרינה של הגנה מן הצדק תחול כאשר קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות, כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. עם זאת, עמד בית המשפט על כך שתכליתה של ההגנה מן הצדק היא עשיית צדק עם הנאשם ולא הפעלת ביקורת על רשויות האכיפה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לצורך ההכרעה האם יש במקרה קונקרטי כדי להצדיק את החלת ההגנה מן הצדק, יש לערוך איזון ראוי בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. כך נאמר: "עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות; ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן. ברם, לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק; בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט ובין (וזה, כמדומה, המצב השכיח) מפני שבידי בית המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהליכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה איפא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר. (הדגשה שלי - ע.א). 6. יישום הדוקטרינה בענייננו בהתאם להלכה בפרשת בורוביץ, עליה שב בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין ע"פ 14/07 מדינת ישראל נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ (מיום 22.11.07), נדרש בית המשפט בשלב הראשון לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם - וזאת, במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם. זיהוי הפגמים בהתנהלות הרשות השלטונית כולל את בחינת סבירותה של ההחלטה להגשת כתב האישום במסגרת ההליך הפלילי גופו. בשלב השני, נדרש בית המשפט לבחון האם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים שנפלו בו, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, כאשר בהקשר זה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, את עוצמת הראיות הלכאוריות או המוכחות המבססות את אשמתו, את נסיבותיהם האישיות של הנאשם ושל קורבן העבירה, את מידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן, את חומרת הפגיעה בזכויות הנאשם והנסיבות שהביאו לגרימתה ואת מידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם. כמו כן, על בית המשפט לשקול האם הרשות פעלה בזדון או בתום-לב. בשלב השלישי, בהתקיים שני התנאים הראשונים, על בית המשפט לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום. טענות הנאשם במסגרת הבקשה דנן, שהוגשה לאחר הקראת כתב האישום לאחר החלפת ייצוג הנאשם, ועת חלפו יותר מארבע שנים מהגשת כתב האישום, מהוות טענות הגנה - שיתבררו במהלך המשפט ויוכרעו בהכרעת הדין, וללא ספק אין מקומן במסגרת "טענה מקדמית" של הגנה מן הצדק. הנאשם הואשם בתור "בעל משרה" בתאגיד ואחריותו בתור כך (כאשר אין מחלוקת שהוא היה מנהל ובעל מניות אצל הנאשמת) תתברר במשפט. בית הדין לא מכיר בשלב זה את חומר הראיות בתיק ואינו אמור להתייחס אליו. כל טענה הקשורה להכרת חפותו של הנאשם - או הרשעתו - אין מקומה במסגרת טענה של הגנה מן הצדק. הנאשם לא הביא כל ראשית ראיה לכך שהמאשימה פעלה תוך אפליה כלפיו, שמדובר באכיפה בררנית או שקיים פגם בולט אחר בכתב האישום אשר מצדיק את ביטולו מטעמי צדק. לאור זאת, אני דוחה את הבקשה. 7. לאור העיתוי בהגשת הבקשה, ייתכן כי אף קיימת הצדקה לחייב את הנאשם בהוצאות משפט. ב"כ הצדדים יתייחסו לכך בדיון שנקבע. כמו-כן, אני רואה לנכון לציין כי - בניגוד לטענות ב"כ הנאשם - אין אני רואה בתיק האלקטרוני החלטה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמת. על ב"כ הצדדים להבהיר נקודה זו ולהגיש הודעה עד הדיון. הגנה מן הצדקהעסקת עובדים זריםעובדים זרים