קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הגבלה קלה בעמוד השדרה: 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 18.8.13 (להלן - הוועדה), שקבעה כי אין החמרה במצבו של המערער בעקבות פגיעה מיום 2.11.06. 2. המערער נפגע בעבודתו ביום 2.11.06 בגב ובכתף שמאל. ועדה רפואית מיום 21.1.10 קבעה למערער 14.5% אחוזי נכות בשל הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני והגבלה בתנועות כתף שמאל. בחודש 12/11 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב לפי הוראות תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה). 3. ביום 15.7.12 קבעה וועדה רפואית לעררים כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. הוועדה מצאה, בין השאר, כי בכיפוף גו בעמידה קצה אצבעות מגיעות עד מרחק 32 ס"מ מהרצפה, מסוגל לעמוד על אצבעות ועקבים בשתי הרגליים, בשכיבה אין SLR, החזרים הופקו, אין חסר תחושה ואין חסר מוטורי. בסיום הבדיקה מתיישב, רגליו פשוטות קדימה וגבו בכיפוף מלא. הוועדה מיום 15.7.12 סיכמה כי לאור הממצאים בבדיקה הקלינית ובהתאם ל- MRI מיום 7.5.12 - אין מקום לקבוע כי חלה החמרה במצבו. על החלטה זו הוגש ערעור בבל 7473-08-12 מיום 12.12.12. בהליך זה נקבע בהסכמת הצדדים כי העניין יוחזר לוועדה באותו הרכב שתדון בעניינו מחדש בשים לב לממצאים הקודמים שנקבעו למערער במסגרת וועדה קודמת (להלן - פסק-הדין הראשון). 4. בעקבות פסק הדין הראשון וביום 3.2.13 התכנסה ועדה רפואית לעררים על מנת לקבוע אם חלה החמרה במצבו של המערער. ועדה זו ציינה את ממצאי בדיקתה, וביניהם הממצאים הבאים: היפר-קיפוזיה גבית קלה, מבצע כיפוף לצדדים ולאחור ללא קרינה לרגליים, בכיפוף גו בעמידה קצה אצבעות מגיעות למרחק 34 ס"מ מהריצפה, מסוגל לעמוד על אצבעות ועקבים בשתי הרגליים. בשכיבה: אין SLR החזרים הופקו, ללא קיפוח נוירולוגי, מסוגל לשבת כשרגליו פשוטות קדימה וגבו מראה הגבלה קלה בכיפוף. לגבי הכתפיים: אין דלדול בשרירי חגורת הכתף והשרוול המסובב, אבדוקציה בשתי הכתפיים עד גובה °110, סיבוב חיצוני מלא ובסיבוב פנימי שתי כפות הידיים מגיעות עד לגובה 5L-4L. בבדיקה הנוירולוגית מצאה הוועדה כי אין דלדול שרירים בגפיים תחתונות, כח שמור, טונוס תקין, החזרים תקינים, מוסר על ירידת תחושה באופן לא קבוע בשתי הרגליים. הוועדה סיכמה כי לא הודגמה החמרה המזכה באחוזים נוספים לאלה שנקבעו בעבר. 5. גם על החלטה זו הוגש ערעור בבל 37749-02-13. על יסוד הסכמת הצדדים נקבע בפסק דינה של כב' השופטת א' קציר בהליך הנ"ל ביום 16.6.13, כי (סעיף 8 לפסק-הדין) עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתעיין בפרוטוקול הדיון בוועדה מיום 21.1.10 וטרם ההחמרה ותציין אם הממצאים שמצאה בבדיקתה חמורים מאלה שנמצאו על-ידי אותה וועדה, ותקבע נכותו של המערער בהתאם (להלן - פסק-הדין השני). 6. בהחלטתה מיום 18.8.13, היא ההחלטה נשוא הערעור, קבעה הוועדה כי אין עדות להחמרה לעומת הבדיקה מ- 2010. מכאן הערעור שלפני. 7. המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, לא ערכה השוואה בין ממצאי הוועדה שטרם ההחמרה לבין ממצאיה שלה ואף לא עיינה בפרוטוקול הוועדה שטרם ההחמרה מיום 21.1.10. עוד נטען כי הוועדה ערכה השוואה, שלא כדין, בין ממצאי MRI מחודש 7/13 לעומת מצבו של המערער בשנת 2012. 8. מנגד, טוען המשיב כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין כלשונו, וכי פסק הדין לא חייב ביצוע השוואה מפורטת בין ממצאי הוועדות. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 9. אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 10. בנסיבות העניין מוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין מכוחו התכנסה. (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). עיון בפסק-הדין, שניתן כאמור על יסוד הסכמת הצדדים, מעלה כי הוועדה לא חויבה לערוך השוואה בין ממצאי הוועדה משנת 2010 לממצאיה שלה כפי שנקבעו בהחלטתה מחודש 2/13, אלא "לעיין בפרוטוקול הוועדה שטרם ההחמרה מיום 21.1.10, לציין אם הממצאים שמצאה בבדיקתה חמורים מאלה שנמצאו על-ידי הוועדה מיום 21.1.10, ולקבוע נכותו בהתאם". כך נהגה הועדה, שכן ציינה כי עיינה בממצאי בדיקתה המפורטת מיום 3.2.13, כמו גם בפסק-הדין והבהירה כי משמעות הממצאים שמצאה היא כי לא נותרה נכות בגב המותני, ולכן מבחינה קלינית אין עדות להחמרה לעומת הבדיקה מ- 2010, אלא ההיפך הוא הנכון. 11. בניגוד לנטען בערעור, לא מצאתי כי הפרוטוקול משנת 2010 כלל לא הונח בפני הוועדה והיא לא עיינה בו. טענה זו נסתרת במפורש מהאמור בסעיף 23 לפרוטוקול הוועדה בו מסבירה הוועדה כי ממצאיה טובים מאלו שנמצאו בוועדה משנת 2010, וכן מתוך העולה מסעיף 12 לפרוטוקול ב מצוין כי עמד בפני הוועדה פרוטוקול ועדה מחוזית מיום 21.1.10. 12. לא מצאתי פגם בהתייחסות הוועדה לממצאי MRI. הוועדה הסבירה כי ממצאי בדיקה זו מובילים אף הם למסקנה כי מצבו של המערער הוטב מאז בדיקתו בשנת 2010 שכן בדיקת ה- MRI העדכנית מחודש 7/13 מתאר ממצאים לאחר ניתוח למינקטומיה ודיסקטומיה בגובה 5L-4L ללא ממצאים פתולוגיים חדשים, ובפענוח אף צוין כי "אין דינמיקה משמעותית מ- 2012". 13. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת. 14. אין צו להוצאות. 15. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. עמוד השדרה