האם שטר חוב תקף לאחר שהשכירות נגמרה

הנתבעת העידה כי כיוון שבהסכם השכירות לא היתה אופציה, הבינה והסיקה כי שטר החוב תקף אך ורק לתקופת ההסכם, דהיינו, לשנת השכירות עפ"י ההסכם.

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תוקף שטר חוב לאחר תום השכירות:

רקע ועיקר טענות הצדדים


הנתבעת חתמה כערבה על שטר חוב ע"ס 36,000 ₪ לפקודת התובעת.




שטר החוב נחתם ע"י הנתבעת במסגרת הסכם שכירות מיום 9.11.06 שנכרת בין התובעת לבין אחיה של הנתבעת (להלן: X), לפיו שכר X נכס מהתובעת (להלן: הסכם השכירות) לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1.12.06 ועד ליום 30.11.07.




אין מחלוקת כי בהסכם השכירות לא היתה אופציה. אין מחלוקת כי X המשיך לשכור את הנכס מהתובעת גם לאחר תום תקופת השכירות שבהסכם השכירות וכי התובעת הגישה את השטר לביצוע בגין חובות שצבר X לאחר תקופת השכירות שבהסכם.




הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר וניתנה לה רשות להתגונן ביום 18.6.12.




עיקר טענת הנתבעת היא כי ערבותה עפ"י שטר החוב תקפה אך ורק להסכם השכירות ולכן ל-12 חודשי השכירות לפיו ולא מעבר לכך. לכן, אין התובעת רשאית לפנות אליה לשם תשלום חובות שX צבר לאחר מכן.




עיקר טענת התובעת כי עפ"י סעיפים 9א ו-37 להסכם השכירות, ובהיות הנתבעת וX אחים, הסתמכה התובעת על שטר החוב עליו חתמה הנתבעת גם לצורך תקופות השכירות לאחר מכן וכי ערבותה של הנתבעת תקפה גם ביחס להן.




מטעם התובעת העיד מר יוסי מלח, המשמש כממונה על ההכנסות והגבייה בקבוצת מזרחי ובניו, עליה נמנית גם התובעת. הנתבעת העידה בעצמה.



דיון והכרעה


לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדים ואת באי כוחם, הנני סבורה כי דין התביעה להידחות.




בסעיף 9א להסכם השכירות נקבע: "הסכם זה והבטוחות אשר נתנו להבטחתו יחולו בשינויים המחוייבים גם בתקופת האופציה". בסעיף 37 סיפא להסכם השכירות נקבע: "מוסכם בין המשכיר לשוכר כי באם תמומש האופציה שטר החוב יהיה תקף לתקופה זו". אלא שכאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי סעיף 6ב להסכם השכירות, הוא סעיף האופציה, לא חל וכי בהסכם השכירות לא ניתנה תקופת אופציה (ר' עדות מר מלח ע' 3 ש' 23-24).




הנתבעת העידה כי כיוון שבהסכם השכירות לא היתה אופציה, הבינה והסיקה כי שטר החוב תקף אך ורק לתקופת ההסכם, דהיינו, לשנת השכירות עפ"י ההסכם. הנתבעת שבה וחזרה בחקירתה על טענה זו והסבירה כי לא דקדקה בסעיפי החוזה ולא ייחסה חשיבות לאמור בסעיפים 9א ו-37, זאת נוכח ביטול סעיף האופציה.




אין מחלוקת כי הסכם השכירות נוסח ע"י התובעת. לפיכך, כל אי בהירות או עמימות פועלים לחובת התובעת בהתאם לסעיף 25 (ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). לכן, מקום שסעיף האופציה המופיע בחוזה, בוטל ע"י הצדדים, אך אלה לא טרחו להתאים את כל סעיפי החוזה לביטול האמור, הרי שהדבר עומד לחובת התובעת.




טוענת התובעת כי יש להבחין בין ערבות חוזית ולבין ערבות שטרית. היה ולפנינו ערבות חוזית, מסכימה התובעת כי זו פקעה עם תום תקופת השכירות (ר' סיכומי ב"כ התובעת). אולם, כיוון שלפנינו ערבות שטרית, זו פוקעת בהתאם להוראות סעיפים 60-64 לפקודת השטרות ובענייננו לא חלה אף אחת מהאפשרויות המפקיעות את הערבות השטרית.




הנתבעת חתמה על ערבות להסכם ובנוסף על ערבות שטרית. אין ספק כי השטר מקים עילה עצמאית לאוחז. אולם, בין צדדים קרובים לשטר דינו של השטר כדין חוזה וקיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד (דנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי ואח', פ"ד נה(4) 193).




בענייננו, התובעת והנתבעת הן צדדים קרובים לשטר. עסקת היסוד הינה הסכם השכירות שנחתם בין התובעת לבין X, עליו אף חתמה הנתבעת כערבה ולפיו נחתם שטר החוב אשר הוגש לביצוע. חוזה השכירות הינו חוזה שנערך ע"י התובעת ויש להניח כי מדובר בחוזה סטנדרטי המשמש את התובעת להשכרת נכסיה השונים שכן פרטי השוכר, הנכס, תקופת השכירות וכיוצ"ב פרטים רלוונטים הושלמו בכתב יד בשורות ריקות המיועדות לכך. כך גם סעיף האופציה מופיע בחוזה אולם בחללים שהושארו לתאריכי האופציה סומן בכתב יד קו נטוי, דהיינו, הוסכם כי לא תהיה אופציה. בסעיפים אליהם הפנתה התובעת (9א ו-37) נותרה ההתייחסות הסטנדרטית לאופציה, מבלי שנמחקה. מקום שגילו הצדדים לחוזה השכירות דעתם כי לא תחול תקופת אופציה, השכל הישר מלמד כי גם בסעיפים 9א ו-37 אין רלוונטיות לתקופת האופציה. משמע, החוזה עצמו לא כולל בחובו אפשרות הארכה ולכן גם הבטוחות והערבויות שניתנו מכוחו תקפות רק לתקופת ההסכם, ללא אופציה. מקום שההסכם מדבר על תקופת שכירות של שנה ללא אופציה, אזי הערבות השטרית צמודה להסכם וגם היא תקפה לשנה.




התובעת, עיסוקה בייזום, ביצוע עבודות בניה קבלנית, בעלת נכסים ומספקת שירותי ניהול (ס' 4 לתצהיר עדות ראשית של מר מלח). התובעת היא שניסחה את ההסכם, וכמשכירה, עליה הנטל להבטיח את זכויותיה בין מלכתחילה ובין בדיעבד. ניתן היה להסדיר את נושא הערבויות בהסכם אולם, נוכח ביטול סעיף האופציה ואי התאמת סעיפים 9א ו-37 לכך, הדבר עומד לחובת התובעת. ניתן היה להסדיר זאת בדיעבד, כאשר הסתיים הסכם השכירות, בפניה לנתבעת לצורך הארכת תוקף הערבות או בהחתמת ערב אחר לתקופות השכירות הנוספות. גם זאת לא נעשה.




ב"כ התובעת הפנה לפסק דינו של כב' השופט שלמה פרידלנדר בבש"א 155000/06 מלמד נ' צפורן (22.10.06). אלא שלטעמי פסה"ד תומך בעמדת הנתבעת. בפסה"ד סוקר כב' השופט פרידלנדר טיבם של יחסי שכירות וחובות הצדדים לנהוג בתום לב מוגבר. עוד מתייחס כב' השופט פרידלנדר לטיבה של ערבות אשר יורדת לשורשו של עיקרון ההסתמכות וקובע: "מעקרונות אלה יוצא שאם משכיר ושוכר חפצים בהארכת השכירות, ובהארכת תוקפה של הערבות לחיובים הקשורים בשכירות, עליהם לצרף להסכמתם זו את הערב. אחרת, יהיה הערב רשאי לטעון כי הסיכון הכרוך בערבות הוגדל ללא הסכמתו, ולפיכך אין הוא נושא בחבות בגין כך. חוק הערבות מקפיד כי לא יוטל על הערב סיכון גדול יותר מזה שלו התכוון לערוב... הארכת השכירות והערבות עלולה להגדיל את הסיכון של הערב. במועד ההתקשרות המקורית ערך הערב לעצמו את החשבון של יכולת ההחזר הצפויה של הנערב, על בסיס מצבו הכלכלי של הנערב אז, וגם של מידת המוטיבציה של הערב לערוב לנערב, על בסיס הקשר ביניהם אז... מי שהיו קרובי-משפחה המצויים ביחסים טובים עלולים להתרחק, ואף להפוך לקרובי משפחה לשעבר. לא ניתן לומר באופן גורף, אפוא, כי הארכת השכירות אינה אמורה לחולל כל שינוי בתוקפה של הערבות". ובהמשך: "תפיסת ההסתמכות האמורה שלובה בתפיסה של אומד דעתם של הצדדים לחוזה השכירות ולחוזה הערבות הנלווה לו במקרה המיוחד הנדון.... בנסיבות אחרות כגון בהקשר של ערבות בין בני משפחה קרובים, ניתן לעיתים להניח כי לו 'הטרדן המתערב' היה שואל את הערב, עובר לחתימתו על כתב הערבות, אם הוא מקבל עליו להיות ערב לשכירות כל עוד היא נמשכת – היה הערב משיב בחיוב. הנחה זו תישקל, כמובן, לאור כלל הנסיבות כפי שיוכח... בנסיבות שבהן יש מקום לייחס לערב, במעמד ההתקשרות, כוונה לערוב לנערב גם לתקופות שבהן תוארך השכירות – מימלא אין מדובר על שינוי בחיוב הנערב, אשר תוקף הערבות לגביו תלויה בשאלה אם מדובר בהגדלת הסיכון, ובשינוי יסודי, אם לאו. משיש מקום לחייב את הערב לכבד את המצג שיצר, לרבות בדבר המשך ערבותו במקרה של הארכת השכירות, שהנושה הסתמך עליו ושינה בעקבותיו את מצבו לרעה – אין לומר גם שדבר זה פוגע בזכויותיו של הערב". באותו עניין שטר החוב נועד להבטחת חיובי צדדים לפי הסכם שכירות, כאשר בכתב הערבות נקבע כי הערבות תחול גם אם יחולו בחוזה שינויים, לרבות הארכת תקופת השכירות. כמו כן, הסכם השכירות קבע אופציה לחידוש החוזה ללא הגבלת זמן ונאמר כי הבטחונות יתחדשו עם התחדשות החוזה.




בענייננו וכאמור, ההסכם נקבע לשנה, ללא אופציה. מדובר בהבדל מהותי בעובדות העניין המשליכות על המסקנה המתבקשת. ההסתמכות של התובעת על ערבות הנתבעת לא היתה יכולה להיות מעבר לשנת החוזה וזאת כעולה מלשון החוזה. כל פרשנות אחרת מובילה להגדלת הסיכון של הנתבעת ללא הסכמתה, בניגוד לעקרונות האמורים.




ערה אני לעובדה כי הנתבעת היא אחותו של X ולטענת התובעת כי נוכח היחסים הקרובים בין השוכר לערבה, היתה רשאית להסתמך על ערבות הנתבעת גם ביחס להארכת תקופת השכירות. אלא שלטעמי בנסיבות המקרה שלפני אין מקום להסתמכות כאמור. ראשית, אין מדובר בהסכם שכלולה בו תקופת אופציה מובנית בחוזה שאז טענת הסתמכות סבירה יותר. גם כאשר מדובר באח ואחות, עדיין לשון ההסכם גוברת. מקום שהוסכם כי לא תינתן אופציה והחוזה הינו לשנה, השטר תקף לתקופת ההסכם בלבד ((ראו בענין זה תא (ת"א 57234/05) לוגדמאסטר בע"מ נ' ברכה שיר (19.9.06), ת.א. (י-ם) 12376/04 בועז יחזקאל נ' עקיבא חי עזרא (23.5.06) ).




יתר על כן, במסמך מיום 3.12.07 להארכת השכירות, עליו חתמו התובעת וX, נקבע: "מאחר ותקופת השכירות כולל תקופת האופציה מסתיימות ביום 30.11.07 ומאחר והצדדים מבקשים להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת אחת, הוחלט והוסכם כדלקמן...". כלומר, גם עפ"י מסמך זה, ככל וניתנה אופציה, הרי שלשיטת התובעת היא הסתיימה ב - 30.11.07 והחוב הנטען מקורו בתקופה מאוחרת יותר.




בנוסף, אף אחד מהצדדים לא הביא לעדות את X, מי ששכר את הנכס מהתובעת ועשוי היה לשפוך אור על נסיבות החתימה על ההסכם ועל כוונת הצדדים (ר' טענות ב"כ התובעת בעניין זה). אולם, מקום בו לשון ההסכם ברורה, ביהמ"ש אינו נזקק לעדות חיצונית באשר לאומד דעת הצדדים, זאת בהתאם לתיקון סעיף 25(א) לחוק החוזים: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". אציין כי העד מטעם התובעת לא זכר את נסיבות החתימה על הסכם השכירות ולא הצביע על נסיבות מיוחדות עליהן ניתן לבסס הסתמכות של התובעת מעבר לאמור בחוזה.




סיכומו של דבר, עסקינן בצדדים קרובים לשטר, אשר קוראים לתוך מערכת היחסים ביניהם את עסקת היסוד - חוזה השכירות. חוזה השכירות נכרת לתקופה של שנה ללא אופציה, ומכאן גם נגזרת תקופת שטר החוב. לפנינו עדות יחידה מטעם שני הצדדים, כאשר

לשון החוזה תומכת באופן מובהק בטענות הנתבעת. אשר על כן, אני דוחה את התביעה.



אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.




זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד תוך 45 ימים.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פקיעת שטר חוב

  2. שטר החוב ללא נקיבת הסכום

  3. אובדן שטר חוב מקורי

  4. מועד פרעון שטר חוב

  5. עורך דין שטר חוב

  6. כתיבה על גבי שטר חוב

  7. תביעה שטרית בגין שטר חוב

  8. שטר חוב שכירות - נזקים בדירה

  9. שטר חוב להבטחת התחייבויות חוזיות

  10. חתימה על שטר חוב, כשהוא אינו ממולא

  11. ערבות על שטר החוב שנחתם לטובת הלוואה

  12. האם שטר חוב תקף לאחר שהשכירות נגמרה

  13. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות - חובת הראיה

  14. בקשה למימוש שטר חוב בגין שימוש במונית

  15. טענה כי שטר החוב פקע לאחר ששונתה הבעלות במסעדה

  16. טענה לתביעה שטרית מכוח שטר חוב שהוכנס להוצל"פ וטענה להפרה חוזית

  17. תביעות שטריות שנפתחו בהגשת שני שטרי חוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון