פסק דין א. בקשת רשות ערעור על החלטתה מיום 27.5.08 של ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת לימור בן-שמן), בתיק הוצל"פ 9-01-77621-01 אשר דחתה את בקשת המבקשים לבטל תוצאות התמחרות ולבצע התמחרות חוזרת, ולחלופין ליתן למבקשים זכות לפדות את הנכס, כפי שיפורט בהמשך. ניתנת רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: המערערים הם חייבים בתיק הוצל"פ והבעלים של חלקה 36 בגוש 11605, הנמצאת בחיפה (להלן: "הנכס"). ביום 18.9.05 מונה המשיב 1 ככונס נכסים למכירת הנכס, במסגרת הליכי הוצל"פ. במהלך השנים נעשו, ככל הנראה, נסיונות לממש את הנכס, אולם הנסיונות לא צלחו. לא שנוי במחלוקת, כי כונס הנכסים פרסם את הנכס למכירה, וביום 14.1.08 קיים כונס הנכסים התמחרות בין ארבעה מציעים, אשר הציעו הצעות לרכישת הנכס. המשיבה 2, נ.ו.ב.ר דלקים בע"מ (להלן: "נ.ו.ב.ר בע"מ" או "המשיבה 2") הציעה סכום של 1,155,000 $ לרכישת הנכס, וביום 17.1.08 נכרת הסכם בין כונס הנכסים לבין נ.ו.ב.ר בע"מ, לרכישת הנכס. מן הראוי לציין כי שווי הנכס כפי שהוערך ע"י שמאי, לבקשת כונס הנכסים, הועמד על סך של 1,003,000 $, וההצעה שהוצעה ע"י המשיבה 2 עלתה על הערכת השמאי. כונס הנכסים הגיש לראש ההוצל"פ בקשה לאישור הסכם המכר, ומנגד, כאמור, הוגשה בקשת המערערים לביטול ההתמחרות ולמימוש זכות הפדיון. בתגובה לבקשת כונס הנכסים לאישור המכר, הודיעו המערערים כי מבקשים להביא קונה מטעמם, המציע סכום העולה על הצעת המשיבה 2, בסכום של 30,000 $ בתוספת מע"מ (לפי שער של 3.73 ₪ לדולר). המציע הנוסף, כפי שפורט ע"י המשיבים, הוא מר ג'ייסון סעיד ג'בורי, יהודי ממוצא איראני, נושא דרכון אמריקאי ותושב ארה"ב (להלן: "המציע החדש"). מכל מקום, בדיון שהתנהל בפני ראש ההוצל"פ, העלתה המשיבה 2 את הצעתה בסכום של 30,000 $, והשוותה את הצעתה להצעת המציע החדש. בשלב זה, העלה המציע החדש את הצעתו בסכום נוסף של 30,000 $. ראש ההוצל"פ קבעה: "אמנם ב"כ החייבים הודיע בתגובה כי יעלה את הצעתו ב-30,000$, אך דומה כי הצעה זו הוצעה כלאחר יד. אם סבר הקונה המוצע מטעם החייבים כי שווי הנכס גבוה לעין שיעור מהתמורה אשר הושגה בהתמחרות, מדוע לא הציע בטרם הדיון הצעה מתאימה אלא רק לאחר שב"כ הקונה הזוכה בהתמחרות השווה את התמורה. ואם סבור החייב כי אף הצעה זו אינה ממקסמת את התמורה וכי עשויות להיות הצעות טובות יותר מדוע אין הצעות אלה בנמצא ולא הובאו הצעות על ידו העומדות בתנאי הסף..." (עמ' 2 להחלטת ראש ההוצל"פ). למרות עמדת המציע החדש, עתרו המערערים לביצוע התמחרות חוזרת. ראש ההוצל"פ קבעה בהחלטתה כי בין המציע החדש לבין המערערים קיים ניגוד אינטרסים. המערערים מעוניינים במיקסום התמורה, ומנגד מעוניין המציע החדש לרכוש את הנכס בתמורה נמוכה ככל האפשר. ראש ההוצל"פ הביעה תמיהה על כך שלמרות הצעת המציע החדש, עמדו המערערים על ביצוע התמחרות חוזרת, וייחסה את עמדת המערערים לכך שלמערערים אינטרסים ושיקולים נוספים, במכירת הנכס. ג. המערערים טענו בפני ראש ההוצל"פ כי לא הוזמנו בדואר רשום להתמחרות. למרות זאת, טען כונס הנכסים, כי עמד בקשר רצוף עם המערערים, והם עודכנו בתוצאות ההתמחרות. ראש ההוצל"פ קבעה כי אין לפסול את ההתמחרות בשל הליקוי שאירע באי זימון המערערים להתמחרות. ראש ההוצל"פ קבעה כי ניתנה למערערים הזדמנות מספקת לפדות את הנכס, וכן לא נחסמה דרכם להביא מציעים אחרים. הפגם שאירע באי הזמנת המערערים נרפא ע"י הגשת הצעה מטעמם, באמצעות המציע החדש. בסיכום נקודה זו קבעה ראש ההוצל"פ: "אומנם טרם אושר המכר ולקונה אשר זכה בהתמחרות אין זכות מוקנית כי הצעתו תאושר ולכאורה טרם התגבש אינטרס ההסתמכות שלו, אולם כאשר המטרה הינה השאת התמורה ומבלי לקפח את זכויותיו של החייב במהלך מימוש הנכס והגנת קניינו, הרי אינני סבורה כי הליקוי אשר נפל בהליך תרם להקטנת התמורה המוצעת או לפגיעה יסודית בחייבים או בקניינם... לא שוכנעתי בנסיבות הענין כי התמחרות חוזרת בשלב זה תביא להעלאת שווי תמורת הנכס, מעבר להעלאת התמורה המוצעת ב-30,000$ בצירוף מע"מ". (עמ' 3 להחלטת ראש ההוצל"פ). עוד התברר במהלך הדיון בפני ראש ההוצל"פ, כי בעוד המערער 2 מנהל מו"מ עם כונס הנכסים לפדיון הנכס, הגיש המערער 2 בקשה להכרזת פשיטת רגל, וביום 2.4.08 ניתן צו לכינוס נכסיו. לענין זה קבעה ראש ההוצל"פ כדלהלן: "הכיצד יכול החייב 2 מחד לטעון כי זכויותיו נפגעו, לשאת ולתת עם כונס הנכסים בין השאר לענין פדיון הנכס על ידו, מבלי שהוא מיידע הן את בא כוחו והן את כונס הנכסים כי פנה להליכי פש"ר. צודק כונס הנכסים כי יש לראות בהתנהלות זו משום התנהלות בחוסר תום לב, תוך משיכת זמן ותוך סיכול הליכי כינוס שנועדו בין השאר להיות הליכים מהירים ויעילים". (עמ' 3 להחלטת ראש ההוצל"פ). ראש ההוצל"פ הביעה את חששה, שמא ההצעה שהובאה ע"י החייבים איננה הצעה רצינית, ועל אף העמדת הערבות הבנקאית, עלול להיכשל הליך המכר, בלא שתינתן תמורה בגין הנכס. ראש ההוצל"פ קבעה בשולי החלטתה כי "אישור ההצעה שהינה הצעה ברת קיימא כפי שהושוותה ע"י הזוכה, נ.ו.ב.ר דלקים בע"מ וכאשר זהות המציעה ידועה ולאחר שהמציעה הפקידה אחוז ניכר מהכספים, עולה בקנה אחד עם טובת הכינוס ומבלי שהיא פוגעת באינטרס החייבים, ככל שהינם אינטרסים שאינם זרים להליך" (עמ' 4 להחלטת ראש ההוצל"פ). עוד קבעה ראש ההוצל"פ כי איננה מקבלת, כלל ועיקר, את עמדת המערערים לפיה יש לאפשר להם לפדות את הנכס, מכוח זכות הסירוב הקנויה להם, ומנגד יחוייב הזוכה שלא לחזור ולגבות את יתרת חובו מהנכס. על החלטתה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני. ד. לטענת המערערים, שגתה ראש ההוצל"פ בהחלטתה. לא שנוי במחלוקת כי ההתמחרות בוצעה בניגוד לכתב המינוי ולהוראות שניתנו לכונס הנכסים ע"י ראש ההוצל"פ, במובן זה שהמערערים לא זומנו להתמחרות. החובה המוטלת על הכונס להודיע למערערים על ההתמחרות ולזמנם להתמחרות, נקבעה גם בתקנה 68(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979. לטענת המערערים, העובדה שנמנעה מהם אפשרות לקחת חלק בהתמחרות, מנעה מהם, למעשה, הבאת קונה פוטנציאלי ובענייננו, המציע החדש. לטענת המערערים, פגעה ראש ההוצל"פ באינטרס המוגן של המערערים, אשר הוא השאת התמורה. למערערים אינטרס מובהק כי הנכס יימכר למרבה במחיר. עוד במהלך הדיון בפני ראש ההוצל"פ, הסכים המציע החדש להוסיף 30,000$ נוספים לסכום הצעתו המקורי, עובדה המצביעה על כך שמן הראוי לערוך התמחרות בין המשיבה והמציע החדש, ולמכור את הנכס למרבה במחיר. המערערים טוענים כי העובדה שידעו על ההתמחרות רק לאחר קיום ההתמחרות ותוצאותיה, פגעה, למעשה, בזכויותיהם. עוד מונים המערערים פגמים נוספים בהליך הכינוס, בין היתר, מימוש הנכס עפ"י שומה מיום 7.6.07. בשולי בקשת רשות הערעור שהיתה לערעור, שבים המערערים וטוענים כנגד החלטת ראש ההוצל"פ שעניינה דחיית בקשת המערערים לפדות את הנכס, ולעשות בכך שימוש בזכות הסירוב הראשונה העומדת להם, תוך שהנושה המובטח לא יהא רשאי לחזור אל הנכס לשם פדיון יתרת החוב. ה. לטענת המשיב 1, לא נפל כל פגם בהחלטת ראש ההוצל"פ, המאזנת היטב בין אינטרס הזוכה בהתמחרות, והאינטרס של החייב עצמו. המשיב 1 העלה טענות מקדמיות לפיהן יש למחוק את הערעור על הסף. לטענת המשיב 1 לא שנוי במחלוקת כי המערער 2 הגיש בקשה לפשיטת רגל, וניתן כנגדו צו כינוס בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בתיק פש"ר 255/08. משכך, אין למערער 2, כך לטענת המשיב 1, זכות עמידה בפני ביהמ"ש, ואין הוא מוסמך לטעון בשם המערער 2 כמנהלה ובעל מניותיה. עוד טוען המשיב 1, כנגד התנהגותו חסרת תום הלב של המערער 2, אשר בעודו מנהל מו"מ לפדיון הנכס עם המשיב 1, כונס הנכסים, הגיש במקביל בקשה להכרזת פשיטת רגל, בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בלא לגלות, למשיב 1 על דבר מהלכיו המקבילים. המשיב 1 טוען כי לא נפל כל פגם בהחלטת ראש ההוצל"פ, המאשרת את הנכס, בכפוף לאישורו של ביהמ"ש של פש"ר. הסכום שהוצע ע"י המשיבה 1 גבוה מהערכת השמאי. המערער 2, כך לטענת המשיב 1, הסכים למכירת הנכס בסכום הזה למציע מטעמו, כך שנראה, על פני הדברים, שאין המערערים טוענים כי הנכס נמכר בסכום הנמוך מערכו. לטענת המשיב 1, הנסיונות לבטל את המכר נעשו משיקולים זרים, בין היתר הסכמות בין המציע החדש לבין המערער 2, שיקולים שהינם חיצוניים למימוש הנכס בהליכי ההוצל"פ. כונס הנכסים איננו כופר בכך שאכן המערער 2 לא זומן להליך ההתמחרות, אולם לטענת המערער 2 צדקה ראש ההוצל"פ בקבעה כי הפגם בגין אי הזמנת המערערים להתמחרות, נרפא כאשר הוצעה הצעה מטעמם, אשר נשקלה ע"י ראש ההוצל"פ. לטענת כונס הנכסים, הנכס עמד למכירה במשך תקופה ארוכה מאוד, אולם המערערים לא הציעו לרכוש את הנכס בעצמם או באמצעות צד ג', ולא נקטו כל פעולה להשתתף במכרז לרכישת הנכס. המערערים הוזמנו לממש את זכות הפדיון הקנויה להם, אולם המערערים התנו את זכות הפדיון בכך שהמשיב 1 לא יהיה רשאי לחזור ולגבות את יתרת חובו מהנכס. מכל מקום, לטענת המשיב 1 יש לקבל את עמדת ראש ההוצל"פ, לפיה למערערים ניתנה הזדמנות מספקת לפדות את הנכס, אולם המערערים לא ניצלו את האפשרות לפדות את הנכס, או להציע רוכש מטעמם. המשיב 1 טוען כי המציע החדש לא היה מוזמן, ממילא, להתמחרות, כי לא הגיש מבעוד מועד, הצעה לרכישת הנכס, אלא הובא ע"י החייב עשרה ימים לאחר ההתמחרות ולאחר המו"מ שהתנהל בין הכונס לבין החייב, למימוש זכות הפדיון של המערערים. המשיב 1 טוען כי המערערים מעדיפים את מכירת הנכס למציע החדש, מטעמים שאינם קשורים להליך ההתמחרות, אלא בשל שיקולים זרים ונוספים, דוגמת העסקת המערער 2 ע"י המציע החדש. שיקולים אלה זרים הם למטרת הכינוס. המשיב 1 טוען כי במקרים קיצוניים ונדירים בלבד יסטה ביהמ"ש מעקרון סופיות הדיון, ובענייננו לא נפל כל פגם בהתמחרות ובאישור המכר, המצדיק התערבות ביטול המכר. לטענת המשיבה 2, הזוכה בהתמחרות, יש לכבד את עקרון ההסתמכות של הזוכה, אשר כרתה הסכם עם כונס הנכסים, עוד ביום 17.1.08, והפקידה בידי כונס הנכסים סכום השווה ל-2,155,000 ₪. אכן, גם על דעת המשיבה 2, ההסכם היה הסכם מותנה, בהיותו כפוף לזכות הפדיון של המערערת 1 ולאישור ראש ההוצל"פ. המשיבה 1 הסתמכה על תוצאות ההתמחרות וסופיות מחיר הנכס, כמו גם על כך שתוך 60 יום ממועד החתימה על ההסכם, תשתכלל העסקה ויאושר המכר. המשיבה עמדה בכל תנאי הרכישה, כמפורט בהסכם המכר. המערערים אכן הודיעו למשיבה 2 כי בכוונתם לממש את זכות הפדיון הקנויה להם, אולם לא עשו כן. רק בדיון שהתקיים בפני ראש ההוצל"פ ביום 26.5.08, התברר לפתע, למשיבה 2, כי המערערים אינם עומדים על זכות הפדיון אלא טוענים כי נמצא מציע נוסף, המוכן לשלם תוספת של 30,000$ למחיר הנקוב בהסכם. המציע החדש לא התייצב לדיון, ולא מסר לב"כ המערערים יפוי כוח לייצגו. בנסיבות אלה, כך טוענת המשיבה 2, ייתכן כי המדובר בקנוניה לכאורה, בין המבקשים לבין המציע החדש, שתכליתה להכשיל את המכר בכל דרך אפשרית. יתרה מזאת, המשיבה 2 הוסיפה לסכום הרכישה, שהתחייבה לו עפ"י הסכם המכר, סכום של 30,000$, רק על מנת להשוות את סכום הרכישה לסכום שהציע אותו מציע אלמוני שהוצע ע"י המערערים, בדיון בפני ראש ההוצל"פ. לטענת המשיבה 2, משלא עלה בידי המערערים לממש את זכות הפדיון, לאחר שניתנה להם הזדמנות לכך, אין למערערים עוד מעמד בהמשך הליכי ההתמחרות ובאישור זכיית המשיבה 2. לטענת המשיבה, נגרם למשיבה נזק כבד בשל עיכוב הליכי המכירה. הסכום שהפקידה המשיבה ע"ח הרכישה מונח, מבחינתה, כאבן שאין לה הופכין, ותוך כדי כך נגרם נזק כלכלי, משמעותי ביותר, למשיבה. המשיבה 2 טוענת איפוא כי יש לדחות את הערעור מכל וכל. ו. סבורה אני כי דין הערעור להתקבל. ותחילה, לטענת המשיבים לפיה יש למחוק את הערעור על הסף, בשל העובדה שהמערער 2 הגיש בקשה להכרזתו פושט רגל, וניתן צו לכינוס נכסיו בביהמ"ש המחוזי בחיפה. אינני יכולה לקבל טענה זו. העובדה שהמערער 1 הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל, וניתן צו לכינוס נכסיו, היתה ידועה לראש ההוצל"פ בדיון שהתקיים ביום 27.5.08, וטרם מתן ההחלטה נשוא הערעור. ראש ההוצל"פ כותבת במפורש בענין זה: "התפתחות נוספת שיש לתת עליה את הדעת... הינה המידע אשר הובא לידיעת הצדדים ע"י ר' ההוצאה לפועל, לפיו ניתן צו כינוס לנכסי החייב ביום 2.4.08. החייב הינו בעל 583 חלקי 1422 חלקים בנכס וכן הינו בעל מניות ומנהל בחייבת 1, כפי שאף הצהיר על כך בא כוחו..." (עמ' 3 להחלטת ראש ההוצל"פ). למרות זאת, החליטה ראש ההוצל"פ ליתן החלטתה בעניין אישור המכר, בכפוף לאישור בימ"ש של פש"ר, וסבורה אני כי הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, גם הוא יעשה בתנאים אלה, דהיינו, בכפוף לאישור בימ"ש של פש"ר. שהרי, אם אמנם היה על ראש ההוצל"פ שלא לדון בבקשה לאישור המכר בשל הליכי הפש"ר, הרי שמן הסתם יש לבטל את ההחלטה, והתוצאה זהה היא לקבלת הערעור, כפי שיפורט בהמשך. עוד מן הראוי לציין כי כונס הנכסים הרשמי הביע את הסכמתו לכך שהמערער ימשיך בניהול הליכי הבר"ע והערעור, בכפוף לכך שעלויות ההליך לא תמוממנה ע"י החייב. אתחיל ואומר כי אין בידי לקבל את טענת המערערים העותרים לפדיון הנכס בכפוף לכך שהנושה המובטח לא יהא רשאי לשוב ולנסות לגבות את יתרת חובו מהנכס, בדרכים הקבועות בחוק. פדיון הנכס ע"י המערערים איננו מקנה למערערים פטור גורף מנקיטת הליכים נוספים כנגדם, לרבות הליכים כנגד הנכס, לאחר פדיונו, אם אמנם נותרה יתרת חוב. יחד עם זאת, לגופו של ענין סבורה אני כי נסיבותיו של ענין זה, מצדיקות קבלת הערעור. לא שנוי במחלוקת, כי המערער 2 לא זומן להתמחרות. עוד לא שנוי במחלוקת, כי לא היתה הזדמנות, למערער 2, להביא קונה מטעמו להתמחרות, שהרי לא זומן לה. אמת נכון הדבר, כי הצעת המציע החדש, הועלתה רק בשלבים מאוחרים, דהיינו רק לאחר ההתמחרות, ומכל מקום לא על דרך השתתפות רגילה, והגשת הצעה לרכישת הנכס, בכפוף להפקדת ערבות. יחד עם זאת, בשלב קיום הדיון בפני ראש ההוצל"פ, לא יכולה היתה המשיבה 2 לטעון להסתמכות על תוצאות ההתמחרות. בפני ראש ההוצל"פ הועלתה הצעת המציע החדש, אמנם באמצעות ב"כ המערערים, אולם על פני הדברים נראה כי ראש ההוצל"פ, קיבלה, במובן מסויים, את הצעת המציע החדש, לפחות ע"י כך שהמשיבה 2 השוותה את סכום הרכישה לסכום המקורי שהציע המציע החדש, דהיינו, העלתה את סכום הרכישה בסכום נוסף של 30,000$. בשלב זה, אכן הודיע, המציע החדש, כי מעלה את סכום הרכישה ב-30,000$ נוספים. בפני ראש ההוצל"פ התקיימה, למעשה, "התמחרות", אשר סבורה אני כי מן הראוי היה ליתן לה מסגרת חוקית ראויה ולהשלימה. מצאנו בפסיקת ביהמ"ש העליון גישות שונות לענין המחלוקת המשפטית שעניינה קיום התמחרות נוספת בין מציעים, לאחר שכונס הנכסים פנה לראש ההוצל"פ בבקשה לאישור מכר, למציע עמו נכרת חוזה מכר על תנאי. כך נקבע על ידי כב' השופט א' גרוניס, בענין רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ, פד"י נח(6) 721, 725: "בבוא בית המשפט להכריע בבקשת חייב לבטל עסקת מכר אשר כבר אושרה, עליו לשוות לנגד עיניו את כל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר. במקרים מעין אלה, אין המדובר אך בעניינו של חייב ספציפי זה או אחר אשר רצונו הוא כי חובותיו ייפרעו במידה המירבית האפשרית. על בית המשפט להקפיד כי לא יקופח עניינם של נושי החייב. האינטרס של נושי החייב עולה במידת מה בקנה אחד עם עניין החייב; טובתם, כמו גם טובת החייב, משמעה מכירת נכסי החייב במחיר מירבי, כך שיגדל הסך הכולל המתחלק בין הנושים, ובהתאמה יגדל הסכום שיקבל כל נושה. כמו כן קיים אינטרס רחב יותר, של חייבים בכלל ושל נושיהם של חייבים, כי מציעים רבים יבקשו להשתתף במכירת נכסי חייבים בהוצאה לפועל, בפשיטת רגל ובהליכים דומים. כך תגדל התחרות, ועמה האפשרות לכריתת עסקאות מכר במחירים גבוהים. כתוצאה, ישתפרו סיכויי החייבים לעמוד בתשלום חובותיהם, אף אם לא במלואם. אף הנושים יפיקו תועלת רבה יותר. בנוסף, יש להתחשב באינטרס של אלה המשתתפים בהליכי מכר של נכס בהוצאה לפועל או בפשיטת רגל וכד'. אם יהא המציע הזוכה חשוף לאפשרות שזכייתו תבוטל מפאת טענות שונות הנוגעות למכר, אשר יוכל החייב להעלות חדשות לבקרים, יירתעו מציעים פוטנציאליים מלקחת חלק בהליכי מכר כאלה ולסכן את כספם (ראו למשל, ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ, פ"ד כו(1) 793). לכך עשויה להיות השפעה מזיקה וארוכת טווח על הליכי מכירה מעין אלה (ראו, ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ברכה, נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410,428. הדברים אמנם נאמרו לעניין הליכי כינוס נכסים, אך יפים הם גם לענייננו). כך למשל, אם רק מספר מצומצם של מציעים יהינו לסכן את כספם בדרך זו של רכישת נכסים הנמכרים בהליכי מימוש, לא ינתן יהא למכור הנכסים בתמורה מקסימלית, כפי שיכולה היה להתקבל במסגרת מכירה פומבית או התמחרות רבת מתחרים. הדבר יסב נזק הן לציבור החייבים בכללו והן לנושי החייבים". אכן, האינטרס של מציע אשר נבחר בהתמחרות, הוא אינטרס ראוי להגנה, ועל כך אין חולק. יחד עם זאת, יש לזכור כי "...מכירת נכס לשם גביית חוב של בעליו היא מהלך חמור וקיצוני הפוגע בזכות הקניין שלו לשם מימוש זכות אחרת. לפיכך, יש להקפיד במיוחד על כך שכל ההליכים ייעשו בהקפדה מלאה על הוראות הדין ועל כך שיתנהלו בהגינות וביושר" (רע"א 5609/06 אד מרי השקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, פד"י נח(3) 97, 102; רע"א 2404/01 וקנין נ' בראון, פד"י נו(1) 913, בעמ' 915-916; רע"א 10379/02 פינקלשטיין נ' עו"ד ריבנוביץ, כונס נכסים, דינים עליון סג 709). מצאנו, איפוא, כי האינטרסים המוגנים במסגרת הליכי ההוצל"פ, הם אכן, מחד, אינטרס הצפיות הלגטימית של הקונה, אשר הציע את ההצעה הגבוהה ביותר וכרת הסכם עם כונס הנכסים. מנגד, אינטרס ראוי להגנה הוא מימוש הנכס בתמורה המקסימלית, אינטרס המשותף לחייב, לזוכה ולנושים אחרים. בענייננו, נראה כי ההליך שהתקיים בפני ראש ההוצל"פ, ביום 27.5.08, לא היווה, כלל ועיקר, "קו פרשת המים" אשר מהווה, במרבית המקרים, נקודת אל חזור, שלאחריה לא יבוטל מכר שאושר. המערערים התנגדו לאישור המכר לזוכה, ובמעמד הדיון בפני ראש ההוצל"פ טענו לקיום מציע נוסף, אשר מוכן לשלם סכום גבוה יותר עבור הנכס. נראה לי כי אין לעסוק, בשלב זה, בשאלה האם המערערים מונעים ע"י אינטרסים אחרים, הזרים להליכי המכר, ובלבד שניתן למכור את הנכס במחיר גבוה יותר, לתועלת המערערים, הנושה המובטח והנושים האחרים. עוד סבורה אני, כי השלב שבו התנהל הדיון בפני ראש ההוצל"פ, ודרך ניהול הדיון, בו התקיימה, למעשה, "התמחרות" מקומית, הצדיק קבלת עמדת המערערים, לפיה יש לקיים התמחרות נוספת בין הזוכה בהתמחרות, המשיבה 2, לבין המציע החדש. נראה לי כי קבלת עמדה זו, משרתת באופן ההוגן ביותר את האינטרסים של כל הצדדים. ו. סוף דבר - הערעור מתקבל במובן זה שהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 27.5.08 - בטלה. בכפוף לאישור בימ"ש של פש"ר, יקיים כונס הנכסים התמחרות נוספת, בין המשיבה 2 לבין המציע החדש, במועד המוקדם ביותר האפשרי, כפי שייקבע ע"י כונס הנכסים ועל פי התנאים שיקבע. לא נעלם מעיני, כלל ועיקר, הליקוי החמור בהתנהגותו של המערער 2, אשר קיים, מחד, מו"מ עם כונס הנכסים לפדיון הנכס, ומנגד ובמקביל, פנה לביהמ"ש המחוזי בחיפה ופתח בהליכי פש"ר. התנהגותו של המערער 2 היתה חסרת תום לב בעליל ובלתי ראויה לחלוטין. יחד עם זאת, קבלת הערעור, במובן זה שתקויים התמחרות נוספת, למרות הליקוי החמור בהתנהגות המערער 2 כאמור, נראית לי סבירה בנסיבות הענין, מאחר שהמדובר באפשרות להשאת התמורה, תוך התחשבות באינטרסים של כל הצדדים. כאמור, מתקבל הערעור כמפורט. בנסיבות הענין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. התמחרות